בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמרו עליהם שהם הביאו לכאן מרוסיה אלימות ואת המאפיה. הנתונים מספרים סיפור אחר

אומרים עליהם שהם הביאו איתם מרוסיה תרבות של אלימות, מאפיה ואכזריות חסרת תקדים. הנתונים מספרים סיפור אחר, אבל בישראל כמו בישראל - הגזענות לא נותנת לעובדות לבלבל אותה

תגובות

ההתגובות לנאומו של הסוציולוג הצעיר, ד"ר אלק אפשטיין, מהמכון לאסטרטגיה ציונית והאוניברסיטה הפתוחה, בפאנל שעסק בגזענות ישראלית במסגרת הכנס השנתי לעלייה וקליטה באשדוד, היו צוננות. "אין בארץ בעיה של גזענות נגד יוצאי ברית המועצות", אמר אפשטיין, יליד מוסקבה, שעלה ארצה לפני 20 שנה, "זה משהו שלא קיים ואי אפשר להאשים את החברה הישראלית במשהו שלא קיים. אדרבה, אני חושב שהגזענות בתוך ציבור העולים הרוסים כלפי החברה הישראלית, במיוחד כלפי המזרחים שבה, ועוד יותר כלפי הערבים הפלסטינים, הרבה יותר גדולה. מי שמצביע ליברמן הוא הרבה יותר גזעני ממי שמצביע ציפי לבני או הליכוד".

בקהל, שרובו היה יוצאי חבר המדינות, עבר רחש קל. בסוף הפאנל, שנערך לפני כחודש, היו מי ששיבחו את אפשטיין על דבריו והיו כאלו שהאשימו אותו בהפניית עורף לציבור שממנו בא. "אמרו שאני מרגיז", סיפר אפשטיין השבוע, "וכנציג הקהילה פוגע בקהילה שאותה אני מייצג".

כתב האישום שהוגש בנובמבר האחרון נגד דמיאן קרליק, שמואשם ברצח משפחת אושרנקו מראשון לציון, הפך במהרה לכתב אישום נגד קהילה שלמה. רצח ששת בני משפחת אושרנקו, סבא וסבתא, זוג ההורים ושני ילדיהם הקטנים, לפני שלושה חודשים, הוציא את השד העדתי מהבקבוק. או כפי שניסח זאת יאיר לפיד במהדורת החדשות של ערוץ 2 בערב שבת שלאחר פענוח הרצח, השד העדתי "התפרץ מתוך בקבוק וודקה". אמירות גזעניות נגד ציבור העולים מחבר המדינות נשמעו בשיחות סלון ובפומבי, הקולות לשנות את חוק השבות צפו מחדש והעולים היהודים יצאו נגד אלו שאינם יהודים על פי ההלכה.

מחול השדים החל יממה לאחר הרצח, לאחר שבעיתונות פורסמו השערות כי מדובר בפעולת חיסול שאופיינית לזרם הקווקזי. מהר מאוד המושגים "מאפיה קווקזית" ו"מאפיה רוסית" התערבבו אלו באלו כאשר לחגיגה התקשורתית צורף סיקור רצח המרגל לשעבר ואיש העסקים שבתאי קלמנוביץ' במוסקבה.

"הזהרתי שהעלאת הגויים מרוסיה תייצר בעיות קשות", הוסיף עוד שמן למדורה שר הפנים לשעבר, הרב יצחק פרץ. "יש פה רוצחים. יש פה אנטישמים שרודפים יהודים". בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" מסר קריין החדשות בגילומו של אייל קיציס, שלפי שעה אסור לפרסם את שמות החשודים ברצח, "ולנו לא נותר אלא לנחש, האם זה בוריס או ולדימיר".

שרת הקליטה סופה לנדבר נזעקה, ובכנסת נערך דיון משותף של ועדת הקליטה ושל ועדת החינוך שביקש לעצור את הדה-לגיטימציה של ציבור העולים. "20 שנה עברו", אמרה חברת הכנסת ליה שמטוב מישראל ביתנו, "אבל העולים נשארים עולים".

שלושה חודשים לאחר מכן, כשנדמה היה שהרעש שכך ודעת הקהל הוסטה מזמן לעניינים אחרים, רצח נוסף העלה שוב לכותרות טענות דומות. על פי כתב האישום שהוגש בינואר לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה, אנדרי ליושצ'נקו, בן ה-25, תושב יבנה, רצח את חברו הטוב ב-12 דקירות סכין לאחר לילה של שתיית אלכוהול. לאחר הרצח, הוא היכה, אנס וכלא את אמו של הנרצח במשך יממה.

ד"ר אלק אפשטיין מסרב להתרגש מהלך הרוחות נגד ציבור העולים. "את לא חושבת", הוא שואל, "ששרשרת הרציחות בחודשים האחרונים קצת יותר קשה מהלך הרוחות נגד הציבור הרוסי?"

האצבע המאשימה

בסוף השבוע שבו פוענח רצח משפחת אושרנקו, פורסם בערוץ 2 סקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה. על פי ממצאי הסקר, 61 אחוז מהנשאלים סברו שהעולים מעורבים יותר בפשיעה קשה. 70 אחוז ממשתתפי הסקר הסכימו כי העולים נוהגים לצרוך אלכוהול וכתוצאה מכך הם מעורבים בעבירות אלימות. אבל, בניגוד לאווירה הציבורית, הסטטיסטיקה מראה נתונים אחרים ביחס למעורבות עולים מברית המועצות לשעבר במעגל הפשע.

בכנס אשדוד המדובר, טען ניצב יוחנן דנינו, מפקד המחוז הדרומי, כי העלייה לא הגדילה את היקף הפשיעה בארץ. דנינו סיפר כי בשנה החולפת נפתחו 160 אלף תיקים פליליים, מהם 24 אלף נגד חשודים עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר ומאתיופיה - שהם 15 אחוז מסך התיקים, נתון הדומה לחלקם היחסי של העולים באוכלוסייה הכללית.

במארס האחרון הסתיים מחקר מקיף על נתוני הפשיעה בישראל שערכו פרופ' אריה רטנר, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, ופרופ' גדעון פישמן, סוציולוג וקרימינולוג, נשיא המכללה האקדמית גליל מערבי. המחקר התבסס על הרישומים הפליליים של משטרת ישראל במשך 27 שנה, מ-80' ועד 2007. אחת ממסקנות המחקר היא כי אוכלוסיית העולים מרוסיה ומחבר המדינות אינה תורמת למעגל הפשיעה האלימה מעבר לייצוגה היחסי באוכלוסייה. מגמה שונה מסתמנת כאשר בוחנים את תיקי העבריינים בקבוצות הנוער בגילאי 12-18, שם דווקא כן קיים ייצוג יתר.

"כשניגשנו לעבודה", אמר השבוע רטנר, "עמדה איזו הנחת רקע, שלפחות לפי הלכי הרוח בציבור, התרומה של העולים מחבר המדינות תהיה מעבר לייצוג שלהם באוכלוסייה. גילינו שהדברים כמעט הפוכים. ראינו שמשנת 89', אז הגיע גל העלייה הגדול, ועד 2007, הייצוג שלהם בעבירות אלימות נע רוב השנים בין 14 ל-16 אחוז, כשמכלל האוכלוסייה, בשיאם, הם היו כ-20 אחוז". בקרב הנוער, כאמור, המצב שונה: בשנת 2001, לדוגמה, הגיע שיעור בני הנוער שעלו מחבר המדינות ל-11 אחוז מסך בני נוער בישראל, אך שיעורם בכלל עברייני הנוער הגיע ל-18 אחוז.

"התמונה שאנחנו מקבלים", מסביר רטנר, "היא שבקרב האוכלוסייה הבוגרת הכניסה לחברה הישראלית היא נורמלית. הם עוברים קשיי קליטה אבל הרוב מספיק חסין ועמיד בפני הבעיות. מאידך, דווקא אצל הנוער, קשיי הקליטה גורמים לנשירה מבתי הספר, היפלטות ממעגלים חברתיים והידרדרות לפשע".

נתוני מחקרו של רטנר תואמים את הנתונים שיש בידי הרשות למלחמה בסמים. במחקר האחרון והעדכני לשנת 2009 נמצאו נתונים מדאיגים העוסקים בתרבות השתייה והשימוש בסמים של הנוער הישראלי בכלל והנוער העולה בפרט (כאן ההתייחסות היא לכלל הנוער העולה). על פי הנתונים, 16.5 אחוז מהנוער העולה, שלומדים בבתי ספר, השתמשו בסמים לא חוקיים, לעומת 9 אחוזים מילידי הארץ. 44.5 אחוז מהנוער העולה דיווחו כי השתכרו בשנה האחרונה, לעומת 34 אחוז מילידי הארץ.

"גם מתשובות לשאלות נוספות למדנו שמנהגי השתייה המרובה רבים יותר בקרב העולים", אומרת ד"ר רחל בר המבורגר, המדענית הראשית של הרשות למלחמה בסמים, מעורכי המחקר. "במחקר אחר שנערך נמצא כי אחת הסיבות העיקריות לשתייה מרובה בקרב הנוער העולה קשורה לעניין הזהות, אם הם מרגישים ישראלים או לא. זה עניין שמאוד חשוב עבורם. מי שלא הרגיש מעורה בחברה נטה להתנהגויות קיצוניות יותר".

אלכס קוגן, עורך העיתון הרוסי המקוון "IZRUS", הרגיש היטב את הגזענות נגד ציבור העולים לאחר רצח משפחת אושרנקו, אך גם לפניו. "לפני כחצי שנה", סיפר השבוע, "היה גל של פרסומים על קבוצת האקרים ממוצא רוסי שפרצה למחשבים וגנבה כסף. באחד הימים, כשנסעתי לעבודה ברכבת, פתחתי את המחשב שלי ודיברתי בנייד ברוסית. הגברת שישבה מולי התחילה לצעוק: 'אתם הרוסים, עם המחשבים שלכם, כולכם גנבים'. היא צעקה, קמה והחליפה מקום. אני אדם בן 35 שיכול להתמודד עם תגובה כזו, אבל אני חושב שלאנשים מבוגרים יותר זה קשה".

קוגן מפנה אצבע מאשימה כלפי התקשורת הישראלית ביצירת האווירה הציבורית השלילית בחודשים האחרונים. "בעיתונות הישראלית צץ גל של כל מיני מומחים לכל מיני מאפיות קווקזיות, בוכריות ואזרבייג'ניות. הכותרות זעקו שעריפת ראשים זה חלק מהמאפיינים של המאפיה הרוסית. עשו טעויות נוראות. מישהו ניסה לחשוב מה עובר על אדם ממוצא קווקזי שמגיע באותו בוקר לעבודה?"

כעיתונאי, יכולת להתעלם מכך שהרוצחים והנרצחים הם עולים מחבר המדינות?

"לפני כחודש היה המקרה המזעזע שבו שני הפדופילים מבני עי"ש, התאומים סודמי, רצחו ילד. מישהו בכלל התעניין מאיזה מוצא הם? מאיפה המשפחה? תארי לך שהיו מביאים מומחים לפשיעה במרוקו כדי לנתח את תופעת משפחת אבוטבול. בסך הכל, נוצר מצב משונה, הסטטיסטיקה המשטרתית מראה שאין גדילה באחוזים בפשע הרוסי, ובכל זאת הרעש התקשורתי גדול יותר".

"תופעת אלימות יתר בקרב העלייה זה דבר שלא קיים", מסכים ד"ר זאב חנין, המדען הראשי של משרד הקליטה ומומחה בסוציולוגיה פוליטית מאוניברסיטת בר אילן. "מה שקיים זו סטיגמה בקרב הציבור. סטיגמה של עלייה שהביאה את הזנות והאלכוהוליזם ופשעים שלא היו מוכרים כאן קודם".

מדוע דבקה סטיגמה כה קשה במגזר הרוסי?

"נכון שהיו לאחרונה מספר מקרים פליליים שזיעזעו את המדינה - זה היה צירוף מקרים. אני חושב שבמקום לחפש את שורש הבעיה בהיבטים הסוציולוגיים של החברה, אז הלכו לכיוון הקל - להאשים את האוכלוסייה הרוסית. הציבור במדינה מושפע ממשברים חברתיים שפקדו אותנו, כמו משבר מלחמת לבנון השנייה, המלחמה בעזה, אי הוודאות הכלכלית, הפוליטית ועוד. לחברה הישראלית יש נטייה לחפש את הגורם החיצוני לבעיות במקום לחפש את הסיבה בתוכה, ומן הסתם האצבע המאשימה היא כלפי גל העלייה האחרון. זה סוג של סמי-קסנופוביה".

ד"ר חנין מאשים את התקשורת הישראלית. "היא שיחקה תפקיד חשוב בהעלאת העניין העדתי הרוסי. היא ניפחה ופיתחה את הנושא. זה נעשה גם בצורה לא מקצועית. אחרי רצח משפחת אושרנקו, אחת הכותרות היתה שזו המאפיה הקווקזית מטג'יקיסטן. אנחנו לא ידענו אם לצחוק או לבכות. טג'יקיסטן זה באסיה המרכזית ולא בקווקז. מאמר שלם בעיתון מכובד אחר הוקדש לאיך חותכים את הראש בסגנון רוסי, משמאל לימין או מימין לשמאל. זה היה פשוט נורא".

עם קוד או בלי

השאלה עדיין נותרה פתוחה: האם קיימים מאפיינים של "פשע רוסי" בישראל? "כולנו הזדעזענו מהאכזריות", אומר אלכס קגנסקי, ראש דסק דוברות חבר המדינות במשטרת ישראל. "הפשעים האלו, של דמיאן קרליק ושל ליושצ'נקו יוצאי דופן וחריגים גם בעולם הפלילי, אבל אי אפשר להגיד שאכזריותם היא תופעה או משהו שמאפיין את הפושעים מחבר המדינות. לצערי, לא חסרים מקרים אכזריים שאין להם נגיעה לעולי חבר המדינות. בארץ, יש לנו מעל עשרה ארגוני פשע ובינתיים לא אובחן ארגון שהוא רוסי ושמתנהל על פי קודים שונים או אכזריים יותר. יש פושעים יוצאי חבר המדינות שמשתייכים לארגון זה או אחר, והם במעמד די זוטר".

קגנסקי עלה ארצה לפני 20 שנה. "אז", הוא מספר, "גייסו אותי ועוד עשרות כמוני כדי למגר את כל תופעות הלוואי של העלייה. היום אני נלחם גם בסטיגמות".

עורכי דין פליליים, המייצגים עבריינים קשים, דווקא כן רואים הבדל בין פושעים שעלו מחבר המדינות לבין הפושעים "המקומיים". כך גם חוקרי משטרה. "אני כן חושב שיש פשע בעל מאפיינים תרבותיים רוסיים", אומר סנ"צ בדימוס גבי אורגל, מי שכיהן עד 2003 כראש המדור לפסיכולוגיה חקירתית. בראשותו של אורגל יושמו בחקירות מרכיבים פסיכולוגיים וכן נבנו פרופילים של עבריינים. "מדובר באנשים מבוגרים, כמו אותו דמיאן קרליק, שממשיכים ומיישמים כאן את הדפוס העברייני שהם הביאו משם". הוא מספר כי בתחילת שנות התשעים, לאחר גל העלייה הגדול מחבר המדינות, כחוקר, הוא ועמיתיו אכן התוודעו לפשע מסוג אחר. "נחשפנו לפשיעה שלא ידענו עליה הרבה. ניסינו ללמוד ולהבין".

היו הבדלים בין הפושעים הישראלים שהכרתם עד אז לאלו שעלו מחבר המדינות?

"היתה יותר אכזריות. המקרה הראשון שזיעזע אותנו היה מקרה הרצח של הסבתא והנכד ברמת אביב שערפו להם את הראשים (רצח סופיה מישייב ונכדה סיבליי במאי 95'). יותר מזה, הרוצח ליווה אותם לקבורה, בדיוק כמו במקרה של דמיאן קרליק. עד אז היינו רגילים שרוצח נמלט, בורח, לא מגיע להלוויה. זה מרכיב שלא היה מוכר לנו. בזמני ניסינו ללמוד ממה זה צמח שם. האם מרכיב האכזריות השתרש בגלל קשיי מחיה, יחס של שלטון, זלזול בחיי אדם?

"עיקר הפשעים הנוראים שהתוודענו אליהם, אלו פשעים שהתרחשו בתוך הקהילה הרוסית. הם לא הפעילו את זה כלפי אחרים. היו גם את כנופיות כת השטן שרוב חבריהן היו עולים. בחיפה היתה סדרה של מעשי רצח של הומלסים מחבר המדינות. הרוצח, הומלס בשם ניקולאי בונר, היה שותה עם הקורבן וזה היה נגמר ברצח (הוא הורשע ב-2007). אני לא זוכר אצלנו מקרים שהומלס ישראלי רצח הומלסים ישראלים אחרים. כשפושעים רוסים חברו לפשיעה ישראלית הם לא הביאו עמם את האכזריות, אלא קיבלו עליהם את ההתנהלות של העבריינים הישראלים.

"בפשיעה הרוסית יש מרכיב רגשי גדול", ממשיך אורגל, "הרבה עניין של כבוד. ברגע שהמטרה, לנקום, לחסל, 'הושגה', אז זהו, יש גם הודאה במשטרה ובזה זה נגמר. כחוקרים ציפינו שדווקא אלו שבאו מהשלטון הרוסי יחזיקו מעמד בחקירות ולא ישתפו פעולה, אבל הופתענו - רוב הנחקרים הודו. רוב הפשעים פוענחו ללא תחכום גדול וללא תרגילי חקירה מסובכים".

אורגל מספר כי באוגוסט 95' הגיעו לחקירה שני עולים, אקדמאים, שבארץ עבדו כשומרים באתר בנייה ברמת גן. השניים נחשדו כי רצחו את חברם כשדחפו אותו לתוך בור בנייה באתר. "בחקירתם", אומר אורגל, "הם סיפרו שהם השתכרו והחלו לריב ואז שניים אחזו בשלישי מהידיים והרגליים וזרקו אותו לבור. ההרוג שופד על מוטות הברזל שהיו למטה. מה שהיה לנו מאוד מוזר זה הסיבה לריב. הם סיפרו כי ההרוג דרש מהם לדבר אליו בגוף שלישי, כי ברוסיה הוא היה יותר מכובד מהם, הוא היה עיתונאי, והם סירבו.

"התקשרתי לפרקליטת המחוז שעבדתי מולה ואמרתי לה: הם הודו. כשהיא שאלה מה היתה העילה לרצח, אמרתי כבוד. היא שמעה את הסיפור ואמרה: זה לא ייתכן. זה לא רציני. הם לא עמדו לדין ושוחררו. עברו שנתיים. אחד מהם עבד אצל קשישה בשיפוץ ביתה. יום אחד הקשישה לא ענתה לבנה בטלפון. "הבן הגיע לדירתה וראה שיש קיר גבס שלא היה מתוכנן בשיפוץ. גופת הקשישה הוסתרה מאחורי הקיר. הבחור, יאן קבטני, שוב הודה. הפעם הוא לא נתן שום הסבר, הוא נשפט ונשלח למאסר עולם".

עו"ד דניאל חקלאי מייצג את רוסטיסלב בוגוסלבסקי, בן 20, שהואשם לפני כשנתיים ברצח שני הומלסים ליד ביתו בשוק פתח תקוה, ובהריגת מאות חתולים. כמו כן חקלאי מייצג קטין המשתייך לקבוצה ניאו-נאצית. "קבוצות של נוער ניאו-נאצי זה דבר שצמח עם העלייה", אומר חקלאי. "בתסקירים של הנערים הללו וגם של בוגוסלבסקי, את יכולה לראות שכולם היו דחויים. כולם חוו התעללות חברתית על ידי הצברים. מדובר בנוער שהיה מבולבל מבחינת הזהות שלו. הקבוצה הניאו-נאצית צמחה כאן לא בגלל שהנוער הזה חשב שהיטלר הוא קדוש, אלא מתוך שנאה לחברה הישראלית שדחתה אותם".

חקלאי מייצג גם את אנג'ליקה יוסופוב, עולה מחבר המדינות, שהורשעה ב-2001 כשהיתה בת 18, בסיוע למחבל זייד כילאני, עמו ניהלה קשר רומנטי, להניח מטעני חבלה בתל אביב. "יוסופוב היא עוד מקרה שבו אנחנו דחינו אדם לשוליים", אומר חקלאי. "היא בחורה נורמטיבית. אבל משפחתה התקשתה מאוד בארץ ובגיל 18 היא התאהבה בפלסטיני, טרוריסט, ועזרה לו להניח מטעני חבלה. תחושת הדחייה שלה היתה כל כך קשה עד שהיא מצאה את עצמה מסייעת לטרוריסט".

מיתוס המאפיה

העלייה מחבר המדינות אינה העלייה הראשונה שסבלה מסטריאוטיפים שליליים. בהיסטוריה של ישראל, אין כמעט עלייה שלא חטפה מנה גדושה של סטריאוטיפים בכלל ומתחום הפשע בפרט. תשאלו את בני העדה המרוקאית והרומנית. "בכל חברת הגירה, העלייה האחרונה היא המטרה לתסכולים של העליות הקודמות", אומר הפרופסור לסוציולוגיה, חתן פרס ישראל, משה ליסק, מהאוניברסיטה העברית. "גם העולים בצד המזרחי וגם בצד האשכנזי ספגו סטריאוטיפים מעל ומעבר לכל פרופורציות, והוא הדין גם בעלייה הרוסית".

גל העלייה הלא גדול יחסית, שהגיע ארצה בשנות ה-70 ומנה כ-160 אלף עולים, באופן יוצא דופן לא זכה לשום סטריאוטיפ שלילי. "זה היה גל עלייה שהצליח להתחמק מהסטריאוטיפים", אומר פרופ' ליסק, "וזכה אפילו לכבוד ולחלוציות. העלייה הגדולה של שנות ה-90 'פיצתה' על כך ובייחוד בעשור הראשון מאז שהחלה זכתה לסטריאוטיפים שליליים רבים". פרופ' ליסק טוען כי העובדה שחלק מהעולים אינם יהודים על פי ההלכה, תרמה לתיוג השלילי. "אצל אנשים מסוימים", הוא אומר, "יש צירוף של יחס שלילי, סטריאוטיפי, ללא יהודים. וזה גם הולך טוב עם פשע. כשקורה מקרה כמו רצח משפחת אושרנקו, התגובה הראשונה בציבור היתה: בטח הרוצח לא יהודי".

כמה מקרים פליליים חמורים מעלים את רף הסטריאוטיפים השליליים כלפי אוכלוסייה שלמה.

"כן. יש גם את כל האתוס והמיתוס של עניין המאפיה. אז רוסיה זה ארץ של המאפיות. ויש בזה גם אמת היסטורית אבל זה בכלל לא בהקשר היהודי אלא בהקשר הפנים-רוסי. כשבאים לכאן אנשים ממרכז אסיה או מאזורים כמו קווקז והכל בעיתונות מתערבב יחד, ויש הדלפות ורמזים מכל מיני מקורות, הדברים מתגבשים לאיזה סטריאוטיפ איום ונורא".

זה ישכך?

"זה פונקציה של זמן. יש עליות שהסטריאוטיפ הולך איתן הרבה שנים. עם השנים הסטריאוטיפ שוקע, נעשה רך יותר, ריאליסטי וקרוב למציאות - אך עדיין קיים. אין מה להשוות בין העוצמה, הלהט וההתלהמות של הסטריאוטיפ על העדה המרוקאית בשנות החמישים לבין היום. עם השנים אנו עוסקים יותר בפרט ולא בהכללות סוחפות. את יודעת, אם המקרה של התאומים סודמי היה קורה לפני 20-30 שנה, כולם היו מדברים על 'מה קרה לעלייה התימנית? איך בעלייה כל כך נחמדה צצו פתאום פדופילים?'"

פרופ' אלי לשם, מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומבית הספר לעבודה סוציאלית במרכז האוניברסיטאי אריאל, חקר את תהליכי הקליטה של העולים מחבר המדינות. לדבריו, במשך 20 השנה שחלפו, מאז גל העלייה ב-89', היחס של הציבור הישראלי לעולים מברית המועצות לשעבר ידע עליות ומורדות.

"בראשית העלייה", מפרט פרופ' לשם, "בשנים 89'-90' העמדה של הציבור הישראלי היתה חיובית. כל מי שלא ירד מהמטוס עם כינור אז אמרו שהוא פסנתרן. ככל שהמסה גברה, הישראלי הרגיש יותר מאוים. את האיום חשו לא רק בפריפריה, אלא גם בעלי המקצועות: רופאים, מהנדסים. הכמויות והאיכויות שהגיעו איימו גם על האליטות. אנחנו רואים שלמעשה די מהר הופיעו עמדות שליליות כלפי העלייה.

"דבר נוסף שמייחד את העולים מברית המועצות, זה העוינות שיש כלפיהם בקרב הציבור הדתי-לאומי, קבוצה שהיא בדרך כלל אוהדת ומקדמת עלייה. הסיבה נעוצה בכך ששליש מהעולים על פי הגדרות ההלכה אינם יהודים. בסקרים שנעשו נמצא שבעיקר לנשים בקרב הציבור הדתי-לאומי יש עמדות שליליות כלפי העלייה".

בחלוף עשור, העמדות השליליות מתרככות. השינוי הגדול לטובה, אומר פרופ' לשם, חל בשנת 2001, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף שנת 2000. "חלק ניכר מהנופלים הם בני העלייה של ברית המועצות לשעבר. אנו מוצאים את בני העלייה בגבעתי וביחידות לוחמות אחרות. ביוני 2001, כולנו כואבים את אסון הדולפינריום שהביא את המושג 'ברית הדמים' בין העלייה לציבור הישראלי. וכך, לאחר עשר שנים, הציבור הישראלי החל לקבל פרספקטיבה והחל להיות ער לתרומה התרבותית, המדעית והצבאית של העלייה הרוסית".

פרופ' לשם מדגיש, כי בסקרי דעת קהל, למרות השינוי החיובי בציבור הישראלי כלפי אנשי העלייה בעשור האחרון, עדיין קיים חשש גדול מההשפעה של העולים על שני תחומים: הפלילי והפוליטי. "בסך הכל", הוא אומר, "ימשיכו להיות רציחות ותמיד צריך כותרת לעיתון. כשאנחנו מסתכלים הלאה, אנחנו רואים מתוך העלייה אלפי רופאים, מדענים, תזמורות ואנה ארונוב אחת. לא הייתי מתרגש מדבריה של שרת העלייה והקליטה. צריך להמשיך את העבודה. לסייע לאלו שיש להם את הפוטנציאל, לטפח את המחוננים ולהקים שירותים סוציאליים עבור האוכלוסיות הקשות ולא לחפש כותרות".

יש למישהו אינטרס להמשיך ללבות שנאה?

"אני חושב שהפאניקה ניזונה יותר מאינטרסים פוליטיים ופחות מהמצב בשטח. יש קבוצות פוליטיות שמאוד חשוב להן להשאיר את הנושא באוויר כי זה מלכד סביבן את ציבור תומכיהן. אז מדי פעם צריך למצוא נושא, לתת לערוץ 9 ולעיתונות הרוסית על מה לדבר. אם נעזוב את הנושא הזה בשקט אז בסיס הכוח של מפלגות העולים ייחלש וציבור העולים יעבור להצבעה כמו כל עם ישראל".

"כולנו פה אותה חברה", מסכם ד"ר אלק אפשטיין, "אולי חינוך יעזור. לא חינוך לחברה הומוגנית, כי אנחנו לא חברה הומוגנית. שהרוסים ינסו ללמוד מה הערבים, המרוקאים והאתיופים תרמו לאנושות, וההפך. אולי יצא מזה משהו, במקום להאשים אחד את השני בגזענות".

שיחות הסלון המייחסות לציבור הרוסי אלכוהוליזם ופשיעת יתר לא מפריעות לך?

"כל מי שביצע את הפשעים האלו הם יוצאי ברית המועצות. אי אפשר להתכחש לעובדה. אי אפשר להגיד לעיתונאים: אל תכתבו שהם יוצאי ברית המועצות. אי אפשר להגיד לאנשים ברחוב לא להזכיר שדמיאן קרליק הוא רוצח מברית המועצות. אנחנו קבוצה גדולה, ויש לנו תשתית קהילתית ענפה והקהילה יודעת גם להגן על עצמה ובעיני, לעתים, גם יתר על המידה".*

אין מונופול על הרשע הפשעים שזיעזעו את המדינה בשנים האחרונות לא הגיעו רק מחבר המדינות. להלן כמה דוגמאות

רוצחים מחבר המדינות

1. ב-2005 רצח ניקולאי בונר, עולה מחבר המדינות, שהסתובב ברחובות השוק בשכונת הדר בחיפה, שלושה חסרי בית, עמם שתה לפני כן לשוכרה. בונר היכה אותם למוות ולאחר מכן הצית את הגופות. ב-2007 גזר עליו בית המשפט המחוזי בחיפה ארבעה מאסרי עולם.

2. ב-2007 נעצר רוסטיסלב בוגוסלבסקי, בן 18, שהתגורר עם הוריו סמוך לשוק פתח תקוה. הוא הואשם בכך שבמהלך חודשיים רצח שני עולים חדשים באכזריות קשה תוך התעללות בגופותיהם, וניסה לבצע רצח שלישי. בביתו נמצאו עשרות פגרים של חתולים ואוסף סכינים מרשים. משפטו מתנהל בימים אלו.

3. ב-2007 הואשם רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר רדה מקצרין. גרונה של רדה שוסף בשירותי בית ספר שבו למדה. במהלך המשפט נטען לא אחת כי התלמידים התנכרו והתנכלו לזדורוב על רקע מוצאו.

4. בנובמבר 2009 הוגש כתב אישום נגד דמיאן קרליק. הוא מואשם כי רצח באכזריות ובקור רוח, באמצעות עשרות דקירות סכין, את ששת בני משפחת אושרנקו מראשון לציון: הסבתא לודמילה, הסבא אדוארד, ההורים דמיטרי וטיטאנה, ושני הנכדים, רויטל ונתנאל.

5. בינואר השנה הוגש כתב אישום נגד אנדרי ליושצ'נקו, בן 26, מיבנה. ליושצ'נקו מואשם כי לאחר לילה של שתייה בביתו של חבר, הוא רצח אותו ב-12 דקירות סכין. לאחר מכן אנס את אמו של החבר שהיתה בבית, היכה אותה ודקר אותה, במשך יממה.

רוצחים ישראלים

1. לפני שבועיים הוגש כתב אישום נגד התאומים נאור ואדיר סודמי מבני עי"ש בגין רצח הילד ליאון קלנטרוב בן השבע. השניים נאשמים כי לאחר שביצעו בו מעשים מגונים, חנקו אותו, עטפו אותו בשקיות וציפיות, הידקו בנייר דבק והטמינו את גופתו בארגז מצעים.

2. בשנה שעברה הרשיע בית המשפט המחוזי את פרנסואה אבוטבול ברצח הנער רענן לוי ב-18 בדצמבר 2004, וגזר עליו מאסר עולם. לוי יצא באותו ערב לבלות במועדון בקיבוץ שפיים, ונקלע לקטטה בין פרנסואה אבוטבול ובן דודו, אבי אבוטבול, וחבורת נערים שהיתה שם. בני הדודים דרסו אותו עם הג'יפ שבו נהגו, ולאחר מכן ירד פרנסואה מהרכב ודקר את לוי למוות.

3. בספטמבר 2009 הואשמו רוני רון ומארי פיזם ברצח הילדה רוז בת הארבע וחצי, בתה של פיזם ונכדתו של רון. על פי כתב האישום רון ופיזם תיכננו את רצח הילדה. בבית המשפט סיפר רון כי סטר לנכדתו בזמן נסיעה ברכב, וגרם למותה. הוא הכניס את גופתה לתיק נסיעות וזרק אותו לירקון.

4. ביולי 2009 אסף גולדרינג, מהנדס בחברת החשמל מבצרה, חנק את בתו נועה בת השלוש וחצי באמצעות ניילון נצמד. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען כי המניע לרצח היה רצון לפגוע באשתו. חודש לאחר הגשת כתב האישום, התאבד גולדרינג בכלא הדרים.

5. באוקטובר 2008 ירה מייקל פישר, תושב הוד השרון וקצין מוערך במשטרה, בבני משפחתו: אשתו הילה, בנם יובל בן השלוש, ובתם ירדן בת החודשיים, והתאבד. צילומים: ניר קידר, אלון רון, איציק בן מלכי, תומר נויברג / ג'יני, ניר כפרי


אחוז התיקים בעבירות נגד אדם על פי קבוצות אוכלוסייה

הגרף המופיע כאן הוא חלק ממחקר מקיף על נתוני הפשיעה בישראל שערכו פרופ' אריה רטנר, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, ופרופ' גדעון פישמן, נשיא המכללה האקדמית גליל מערבי. המחקר התבסס על הרישומים הפליליים של משטרת ישראל במשך 27 שנה, מ-80' ועד 2007. אחת ממסקנות המחקר היא כי העולים מחבר המדינות אינם תורמים למעגל הפשיעה האלימה מעבר לייצוגם היחסי באוכלוסייה. פרופ' רטנר: "כשניגשנו לעבודה, עמדה איזו הנחת רקע, שלפחות לפי הלכי הרוח בציבור, התרומה של העולים מחבר המדינות תהיה מעבר לייצוג שלהם באוכלוסייה. גילינו שהדברים כמעט הפוכים. ראינו שמ-89', אז הגיע גל העלייה הגדול, ועד 2007, הייצוג שלהם בעבירות אלימות נע רוב השנים בין 14 ל-16 אחוז, כשמכלל האוכלוסייה, בשיאם, הם היו כ-20 אחוז".



ד'ר זאב חנין


צילום: איליה מלניקוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו