בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה באמת קרה בחצר בתל-חי בי"א באדר? גרסת הטלוויזיה הישראלית, 1970

קרב תל-חי, גרסת הטלוויזיה הישראלית, 1970: העדות שהושארה בחוץ

תגובות

עם הקמת הטלוויזיה הישראלית ובמלאת יובל שנים לקרב תל-חי, נקרא הקולנוען עודד קפליוק לביים סרט תיעודי מיוחד על הפרשה. קפליוק גייס את איש קול ישראל הוותיק נקדימון רוגל להכנת התחקיר, את המפיק אהרן שמי ואת הצלם מיקי וולמן לפרויקט. ותיקי הפרשה, שהיו בשנות השבעים לחייהם, הוזמנו לספר את סיפורם בחצר תל-חי.

אהרן שמי: "כשהתקשרנו לאנשים הרגשנו שכולם מטלפנים אחד לשני כדי לתאם מה לספר ומה לצנזר. שלושה מגיבורי י"א באדר לא הסכימו לבוא - ישעיהו דרזנר (אחד מהשלושה ששמעו מטרומפלדור את אמירתו המפורסמת), הלל לנדסמן מאיילת השחר ויצחק קינב, שניהל אחר כך שנים רבות את קופת חולים. כשכולם ירדו מהמיניבוס, פנחס שניאורסון, לשעבר חבר 'השומר' מכפר גלעדי ודמות מפתח בסרט, ניגש לעיני כולם לפינת החצר והשתין בהפגנתיות, אף על פי שהיו שירותים במקום. זה היה מין אקט סימבולי, הוא כאילו סימן את הטריטוריה שלו שאיש לא יקח ממנו".

לצילומים באו תשעה. "ביום הצילומים הראשון דיברתי בצד עם מרדכי ברוורמן ועם שני משוחררי הגדודים העבריים, אברהם אבידן ואברהם (אברשה) בן-יוסף. הם הדליפו שבתיאומים המקדימים ביניהם סוכם שבזמן הצילומים כולם יסתכלו על שניאורסון, ואם מישהו ייכשל בלשונו, שניאורסון יעשה סימן מוסכם להפסקת הראיון. אבידן אמר, 'אם אתם רוצים לשמוע את האמת, תדאגו ששניאורסון לא יהיה בסביבה'. הוא נורא רצה לספר אבל לא הסכים לדבר בנוכחות שניאורסון".

רחל גורדין, עוזרת ההפקה, הציעה להעיר את אבידן השכם בבוקר ולראיין אותו כשכולם עדיין ישנו בבית ההארחה. "אני זוכרת שההפקה הזימה את מיתוס הקרב", היא אומרת כיום. ואכן מהראיון עם אבידן התחילו הדברים להתברר. שמי: "שניאורסון טען שטרומפלדור לא הבין את המנטליות של הערבים ולכן הוא פתח להם את השער בצלע הדרומית של החצר והכניס אותם פנימה. אלא שטרומפלדור לא היה בתל-חי כשהערבים הגיעו. הוא יצא להביא אספקה מכפר גלעדי והגיע רק כשהערבים כבר היו בעליית המגורים. כאמל חוסין, האפנדי של חלסה (קרית שמונה), הגיע עם אנשיו לחיפוש שגרתי אחר אופיצרים צרפתים. שניאורסון הוא שהכניס, ככל הנראה, את הערבים לחצר, למרות הכחשתו. בכלל, ביום ה'קרב' לא היה שער. במכתב שטרומפלדור שלח לתל אביב הוא דיווח שהשער פרוץ ודרש להעביר אמצעים לתיקונו".

חולצת הכניעה

בחורף 1920 שרר באצבע הגליל כאוס שלטוני בגלל סכסוך גבולות בין בריטניה לצרפת. לפי הסכם סייקס-פיקו מ-1916, הגבול הצפוני של ארץ ישראל נמתח מראש הנקרה לראש פינה. כדי לשלוט במקורות הירדן ניסו הבריטים ב-1919 להשתלט מחדש על הצפון, ולשם כך נעזרו באמיר פייסל שהומלך על סוריה. הבדואים, שלוחי פייסל, התסיסו בהתקפותיהם את "הצפון הפרוע", והצרפתים הגיבו בפשיטות עונשין. המתיישבים היהודים הכריזו על ניטרליות בסכסוך והתירו לצרפתים ולערבים כאחד לבדוק שאינם מחביאים חיילים מהצד השני.

מה קרה בי"א באדר בין משלחת הבדיקה הערבית לבין חמשת המתיישבים בחדר העלייה של תל-חי לא ברור עד היום. האם היתה שם התגרות בנפנוף אקדח? האם פקעו העצבים המתוחים? דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, בנימין מונטר וזאב שרף נהרגו מרימון שהערבים השליכו, וקינב לקה בהלם. טרומפלדור שהגיע הורה לכולם לתפוס "עמדות ברזל". יעקב טוקר חטף כדור בגב וטרומפלדור נפצע בבטנו.

שמי: "אבידן סיפר שכאשר החלו היריות, הערבים נלכדו בקומה השנייה של אגף המגורים ושלטו על החצר. הוא ובן-יוסף נתקעו באורווה שבצד המערבי של החצר, והקשר עם חבריהם באגף המגורים הצפוני נקטע. התחמושת שלהם אזלה ואבידן חלץ את הנעל והשאיר כדור אחרון להתאבד".

בשביל מה לחלוץ את הנעל?

"בגלל אורך הרובה, עם השענתו על הקרקע וכיוון הלוע אל הראש לא היה אפשר להגיע עם היד אל ההדק. לפתע השתרר שקט, ואבידן ובן-יוסף היו בטוחים שכולם נהרגו. אבידן סיפר לנו בהסתר, שבשלב הזה בן-יוסף הוריד את חולצתו ונופף בה לכניעה. הערבים תפסו את בן-יוסף, סבבו איתו בחצר בידיעה שלא יירו בהם ובחסות בן הערובה הסתלקו מהחצר. בעצם, בזה נגמר הקרב ההרואי, שלא היה אלא תקרית טרגית של חוסר הבנה".

איך בן-יוסף התייחס לזה?

"ביום הצילום השני פתאום בן-יוסף התפרץ בבכי נורא וצעק: 'מה אתם רוצים מאיתנו? ארבעה חודשים אף אחד לא...' הוא בכה בדמעות שליש וקפליוק אמר לוולמן להפסיק לצלם. אמרתי לוולמן - תמשיך לצלם, אבל כמובן שהקטע לא הוכנס לסרט. הם הסתירו את העניין חמישים שנים ופחדו לספר שהתקרית הטרגית שהפכה לסמל גבורה הסתיימה בעצם בכניעה".

ומה קרה אחרי שהערבים עזבו?

"ברוורמן, שהיה יהודי מבוגר עם חוכמת חיים בלתי רגילה, סיפר שהוא אסף ביצים מהלול והכין חביתה גדולה לכולם. אברהם הרצפלד וסוניה מלמוד החובשת הגיעו למקום. זו ראיה נוספת לכך שבעצם לא היה שם קרב גדול. בכלל, מתעוררת השאלה מדוע אנשי כפר גלעדי לא נחלצו לעזרה? המרחק בין שני היישובים היה פחות מקילומטר. לפני הנסיגה העלו אנשי תל-חי את החצר באש, מה שמעורר את השאלה למה יישוב שתושביו שורפים ונוטשים הופך לסמל האחיזה בקרקע. עם רדת החשכה התפנו אנשי תל-חי ונשאו בשמיכות את טרומפלדור הגוסס וקינב ההמום. אבידן סיפר שאז נשמעה ירייה ו'קרה מקרה לא נעים'. שאלתי אותו, 'מה זאת אומרת?' ואבידן ענה: 'כשנשמעה הירייה השאירו את טרומפלדור ותפסו מחסה. כשחזרו מצאו אותו מת'".

מי נשא את טרומפלדור?

"על כך אין לאף אחד תשובה. בלילה נקברו ששת ההרוגים בקברי אחים (אחד לגברים והשני לנשים), וכעבור יומיים נסוגו מכפר גלעדי בחסות המתואלים (השיעים) מטייבה".

למה הם שתקו כל השנים?

"על אמינות גרסאותיו של שניאורסון עמד נקדימון רוגל במחקריו. האחרים ידעו שבמשך חמישים שנים הם מרמים את הציבור, ולציבור לא היה אכפת שמרמים אותו. הם סחבו על גבם משא של עם שלם, ועליהם, כביכול, היתה מוטלת החובה לא לקלקל את המיתוס".

הפילם האבוד

חרף תעתועי ההיסטוריה ומנפצי מיתוסים להכעיס, הפכה פרשת תל-חי למיתוס המכונן באתוס הציוני, וחצר תל-חי הפכה לסמל ההתיישבות הביטחונית שקובעת את הגבולות. הסרט המגויס ששודר בימי התהילה הפטריוטיים של ממשלת גולדה מאיר שמור בארכיון הסרטים של שפילברג, אבל הראשס (חומר הגלם הפילמאי) ובהם הראיונות עם אבידן ובן-יוסף אבדו כנראה לעד.

"איני יודע אם הראשס של הסרט נשמרו", אומר כיום הבמאי קפליוק. "אולי הם מצויים באחד הארכיונים. זכור לי המעמד הדרמטי בחצר תל-חי כששניאורסון הפיל את חיתתו. עשינו מאמצים להוציא את המידע. השאלה המרכזית היתה מי נתן לערבים לצאת מהחצר. מישהו נשבר ונכנע-כאילו, ובכך העסק הסתיים. זה היה סוד אימים. סוד כמוס שהם שמרו חמישים שנים. חששנו שמישהו יקבל שבץ בגלל רמת המתח והלחץ שהיו שם".*

musaf@haaretz.co.il



פנחס שניאורסון. מאחורי גבו


יוסף טרומפלדור עם היד התותבת שהותאמה לו לאחר הפציעה במלחמת רוסיה-יפן. מי הכניס את הערבים לחצר תל-חי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו