בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גן עדן של שוטות

הצצה נדירה אל עולמן של פלסטיניות שבחרו בטרור. לפי מחקר ישראלי חדש, הן עשו זאת בעיקר בשל מצוקות אישיות והשתתפותן בפיגועים לא חיזקה את מעמד הנשים בחברה. ומה עם "רוצחת האינטרנט" אמנה מונא? היא המשיכה להטיל אימה גם בכלא

תגובות

"יהיה לנו טוב ביחד", הבטיחה אמנה מונא לנער אופיר רחום בן ה-16 מאשקלון, ופיתתה אותו לבוא לרמאללה. "חברה שלי נתנה לנו דירה כדי שנוכל להיות ביחד", כתבה לו בתוכנת המסרים ICQ בינואר 2001. קודם לכן ניסתה מונא לפתות שני צעירים ישראלים אחרים להיכנס לרמאללה, אבל הם סירבו לחצות את המחסומים. עם רחום מאשקלון, שלא הכיר את המציאות בשטח ולא את הסכנה שברמאללה בעיצומה של האינתיפאדה, משימתה היתה קלה יותר.

"תביא אתך קונדומים. יש לך?" שאלה אותו, "יש לך חברה? תספר עלינו לחברים שלך?" אחר כך נהפכה בוטה יותר: "אתה רוצה סקס? אני רוצה, אבל לא רוצה להיות בהריון. מה יהיה אם אמא שלך תראה את הקונדומים ותדע עלינו?"

ב-17 בינואר 2001 היא אספה את רחום בתחנה המרכזית בירושלים והסיעה אותו לרמאללה, שם המתינו לו שני חמושים מהזרוע הצבאית של פתח, שניסו להעבירו למכוניתם. כשרחום התנגד, ירו בו מטווח קצר. כעבור שלושה ימים נעצרה מונא, אז בת 24, בביתה.

תצלומי רפורודוקציה: אי-פי ורויטרס

ההתכתבות הזאת בין מונא לרחום נחשפת במבוא לספרה של ד"ר ענת ברקו, "אישה פצצה" (הוצאת "ידיעות אחרונות"), שייצא לאור בשבוע הבא, ועוסק בנשים המחבלות. ברקו, חוקרת במכון למדיניות נגד טרור במכון הבינתחומי בהרצליה, נפגשה עם אסירות ביטחוניות, בהן גם כאלו שהתכוונו לבצע פיגועי התאבדות, ועקבה אחר סיפוריהן של נשים שהתאבדו.

בספר מזוהה מונא בשם בדוי, "הודא", אבל מתיאור המקרה יוצא הדופן לא קשה להבין במי מדובר. ברקו פגשה אותה בכלא, ובספרה היא מתארת את "הודא"-מונא כמנהיגה הבלתי מעורערת של האסירות הביטחוניות. בספרה הקודם של ברקו, "בדרך לגן עדן", היא תיארה כיצד נהגה מונא להתגרות בסוהרים ולחקות בצעקות את זעקותיו של רחום: "אמא, תצילי אותי". בכלא נהגה להתעלל באסירות שלא מילאו את הוראותיה - הכתיבה להן מה לאכול ולשתות וקראה את מכתביהן הפרטיים. אסירה ש"סירבה פקודה" נענשה לפעמים במרגרינה רותחת על גופה או פניה.

בשם האב

אבל מונא - אקטיבית, כוחנית ודעתנית - חריגה מאוד בהתנהגותה בהשוואה לחברותיה לכלא. לדברי ברקו, רובן המוחלט של האסירות שפגשה, גם אלו שהיו בדרכן לבצע פיגוע התאבדות, נוצלו על ידי ארגוני הטרור, אנשים הקרובים להן או משפחתן, ונדחפו לבצע את הפיגוע.

ברקו מספרת על מפגש בכלא עם מחבלת שיצאה מרצועת עזה לבושה תחתוני נפץ, כדי לבצע פיגוע התאבדות בבית החולים "שיבא" בתל השומר, שם אמורה היתה לעבור טיפולים בכוויות שלה (נראה שמדובר בוופא סמיר בס, שנעצרה במעבר ארז ביוני 2005, כשהיתה בת 21). מעבר למצוקה הפיסית שגרמו כוויותיה, המחבלת עברה אונס והתעללות במשפחה, ולדברי ברקו, הפיגוע אמור היה להעניק לה ישועה: בריחה מחיים בלתי אפשריים והפיכתה לגיבורה בעיני משפחתה והציבור הפלסטיני.

"אצל הגברים שמבצעים פיגועים, המניע האידיאולוגי יהיה משמעותי. נשים, לעומתם, נדחקות לבצע את הפיגוע ולא בוחרות בכך באופן חופשי", אומרת ברקו. "תמיד יש להן רקע אישי ובעייתי חבוי". כך, לדוגמה, המתאבדת הראשונה באינתיפאדה השנייה, וופא אידריס, שהתפוצצה בינואר 2002 ברחוב יפו בירושלים והרגה ישראלי אחד, התגרשה מבעלה אחרי שהתברר לו שהיא עקרה.

"יש שפע סיפורים כאלה", אומרת ברקו, "אבל בכלא, כחלק מהקבוצה, האשה נדרשת לשכתב את הסיפור שלה ולבנות אותו כמעשה למען המולדת. כמעט תמיד יש מאחורי המעשה סיפור משפחתי מורכב. גרושה, למשל, נמצאת בעמדה חלשה בחברה הפלסטינית, וקל יותר לגייס אותה. חלק גדול מהנשים באו ממשפחות שבהן האב נעדר - חולה, מת או נשוי לנשים אחרות. אחת המחבלות סיפרה שבהיעדרו של אביה היתה זקוקה לגבר שיגן עליה, ובתמורה סייעה בפיגועים".

נשים ביצעו עשרה פיגועי התאבדות באינתיפאדה השנייה, שהבולט בהם היה במסעדת "מקסים" בחיפה, באוקטובר 2003, שם נהרגו 21 בני אדם. אבל לטענת ברקו, ביצוע הפיגועים אינו מקדם את מעמדן של הנשים בחברה הפלסטינית: בכירים רבים בארגוני הטרור שוללים זאת, וגם הציבור אינו מביע בכך תמיכה רבה.

לטענתה, מייסד החמאס, השייח אחמד יאסין, פירסם פסק הלכה שתומך בביצוע פיגועים בידי נשים רק אחרי הפיגוע שביצעה רים א-ריאשי במעבר ארז ב-2004, שדחק אותו לפינה. השבוע הודיע החמאס על חנוכת כיכר בעזה על שם א-ריאשי, המחבלת המתאבדת הראשונה של הארגון, לצד כיכר על שם דלאל מוגרבי, שהשתתפה בפיגוע אוטובוס הדמים ב-1978.

"מוחמד אבו-טיר, מראשי החמאס בגדה המערבית, אמר לי במפורש שהם מתנגדים בתוקף לפיגועים שמבצעות נשים", מספרת ברקו. "הוא אמר שלא ירשה לבתו לעשות פיגועים. אחת הסיבות לכך, מבחינה דתית, היא נושא ?הערווה' - חוסר הצניעות. המחבלת מתחפשת לישראלית ולעתים לובשת בגדים חושפניים, ובעיניהם תומתה נפגעת".

להיות עם גברים

ד"ר ברקו שוללת כל אפשרות שהשתתפות הנשים בפיגועים יש בה יסוד של העצמה פמיניסטית בחברה שלהן. "אמנם לא יאמרו זאת בגלוי, אבל בחדרי חדרים תמיד יגידו על המחבלות אמירות שליליות, על היותן נשים ?פגומות'. אשה שפונה לטרור תמיד תאבד מערכה בעיני הפלסטינים. האסירות נהפכות פגומות כי היו בכלא, והדבר אינו מוסיף לכבודה, בניגוד לגברים. זהו ההיפך המוחלט מהעצמה נשית".

ברקו מספרת על אסיר שפגשה בכלא, שנעצר בהיותו בן 15 עם חגורת נפץ שלא פעלה. "הוא סיפר לי שחשב שאם יעשה את הפיגוע, יעלה לגן העדן ושם יחכו לו הבתולות, ?דברים טובים חיכו לי בגן עדן - הרבה יותר טוב מהחיים כאן', הוא אמר. לעומת זאת, על אחותו שניסתה לעשות פיגוע התאבדות לאחר שהתגרשה הוא מאוד כעס: ?אסור לה לחשוף את הגוף וכאשר היא מתפוצצת, לא כל הגוף הופך לחלקים קטנים'. גם לאחר מותן, לאותן נשים אין זכות על גופן".

כשביררה עם האסירות מה ציפו שיקרה לאחר מותן גילתה שחלק מהן חיפשו שחרור מתפקידיהן המסורתיים כאשה וכאם. הן לא רק ציפו לראות את פני הנביא מוחמד ואללה בגן עדן, אלא גם להפוך בחזרה לבתולות או לצעירות. כשפטמה נג'אר, סבתא מג'בליה, פוצצה עצמה בנובמבר 2006 ליד חיילי גבעתי, "הסברה היחידה היתה שהיא האמינה שההתאבדות תעשה אותה צעירה יותר", אומרת ברקו.

החוקרת הוסיפה שלפי האמונה המוסלמית "בגן העדן אפשר לבחור את הבעל. אחת המרואיינות אמרה שבגן עדן אין מחזור חודשי. הגברים תמיד אומרים שבגן עדן יהיו להם ילדים, אבל נשים אומרות שלא יצטרכו להתפלל ולא יצטרכו ללדת ילדים".

ברקו מספרת בספרה על אשה שליוותה מתאבד משכם לפיגוע במרכז ישראל. לדבריה, חבר שלה, שהיתה מאוהבת בו, שיכנע אותה לסייע בפיגוע. "היא דיברה לא מעט על סקס והקשר שלו לפיגועים. היא הסבירה שחלק מהאמביציה להשתתף ולסייע לפיגועים הוא כדי להסתובב עם גברים, אבל אז מעמדן נפגע. הן ישנות מחוץ לבית, וקשה להן מאוד לחזור למשפחה ולשכונה". ברקו טוענת שתופעת הנשים המתאבדות מתרחבת בעולם המוסלמי, שנעשה בהן שימוש נרחב בעיראק.


טרור נשי השתתפות נשים פלסטיניות באינתיפאדה השנייה

• משנות ה-70 השתתפו נשים בפעולות של ארגוני טרור פלסטיניים בחו"ל. באינתיפאדה השנייה, נשים החלו לראשונה לקחת חלק בפעולות כאלה גם בגדה המערבית וברצועת עזה

• נשים ביצעו עשרה מתוך 146 פיגועי התאבדות נגד חיילים ואזרחים ישראלים באינתיפאדה השנייה. חמש פלסטיניות אחרות שהשתתפו בפעולות טרור נהרגו בידי כוחות הביטחון

• עשר המחבלות-המתאבדות השתייכו לכל הפלגים הפלסטיניים העיקריים, וגיליהן נעו בין 18 ל-57 שנים. שבע מהן היו רווקות, אחת גרושה ושתיים נשואות (אחת סבתא לנכדים)

• בישראל כלואות כיום 28 פלסטיניות שהורשעו, או שהן חשודות בעבירות ביטחוניות

נתונים: ד"ר ענת ברקו ו"בצלם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו