בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלומות | על החלום בתרבויות אחרות

בני הסנוי ממלזיה יודעים לחזור לחלומותיהם ולשפר אותם, ביוון העתיקה הלכו למקדשים כדי לחלום ריפוי למחלות ולאבוריג'ינים באוסטרליה היה זמן חלום - מציאות חלופית שבה הכל קרה, שהסבירה את הכל. עד שבא האדם הלבן

תגובות

אדם חולם שאריה רודף אחריו. הוא מקיץ משנתו בלב כבד, מכיר בהקלה בכך שאין אריות בתל אביב, ובתוך זמן קצר שומה עליו לשכוח את ביעותי הלילה ולהתעורר למציאות. בתרבויות אחרות הגבולות בין חלום למציאות גמישים הרבה יותר ואין צורך להדחיק חלום רע.

לפי האנתרופולוג קילטון סטיוארט, בתרבות של בני הסנוי ממלזיה, למשל, יכול החולם לחזור אל החלום בלילה הבא, ולהמשיך אותו. זוהי גם הזדמנות להתעמת עם האריה ולגבור עליו. בתרבות זו הורים מבקשים מילדיהם לספר להם את חלומותיהם, מפרשים אותם ומדריכים את הילדים לחזור לחלום, להתעמת עם טורפים וכן ליצור יצירות בחלום ולזמן חוויות טובות.

סטיוארט, פסיכותרפיסט שנוי במחלוקת, חקר את תרבות הסנוי בשנות ה-30 במאה שעברה ולטענתו, השליטה בחלומות היא תפישה מרכזית בה. כעבור 20 שנה, כשפירסם את ממצאיו תחת הכותרת, "חברת החלום במלאיה", הם השפיעו על הפסיכותרפיה, אף שהתעורר ספק בנוגע לאמינות הדיווחים.

הנרי אברמוביץ, אנליטיקאי יונגיאני ופרופסור בחוג לחינוך רפואי בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, סבור שלהזדמנות לשוב לחלום יש ערך טיפולי. אברמוביץ, בעבר נשיא ומייסד המכון לפסיכולוגיה יונגיאנית בישראל, חוקר את החלומות בתרבויות שונות בעקבות קרל גוסטב יונג.

בשונה מפרויד, אומר אברמוביץ, יונג, תלמידו, התעניין בתרבויות שונות בעולם ובגישתן לחלומות. הוא יצא למסעות במזרח אפריקה ובדרום מערב ארצות הברית, ואף יצר קשר עם חכם של השבט האינדיאני הנוואחו, בשם "אגם ההר" (Mountain Lake), שעמו התכתב תקופה מסוימת. "יונג שאב מכך רעיונות לטיפול", הוא מוסיף. "למשל, ההבנה שהדמויות השונות המופיעות בחלום מסמלות חלקים שונים באישיות. או שלאחר סיוט אפשר לחזור לחלום דרך הדמיון, ולשנות או לתקן את החלום המקורי. העניין שלו בתרבויות היה מהפכני מאוד בזמנו".

יונג התעניין גם בתרבויות סין והודו וכן ביהדות. אם פרויד אמר שהחלום הוא דרך המלך אל הלא מודע, יונג טען שהחלום הוא מסר של הלא מודע למודע. זאת בהשפעת האמונה השכיחה ברוב התרבויות, שהאבות או האלים או הרוחות מוסרים מסרים דרך החלום. יונג האמין שכמו בתרבויות שונות, המסרים מגיעים דרך החלומות.

מדורת השבט

אברמוביץ מצר על כך שבחיים המודרניים אין מרחב לספר חלומות ולדבר עליהם, כמו בתרבויות מסורתיות וקדומות. "למרות פרויד, בתרבות שלנו חלום נתפש לרוב כהזיה שאין לה משמעות", הוא אומר. באחרונה הוא פתח קבוצות חלום טיפוליות, שבהן אנשים יכולים לדבר ולהתעניין בחלום באופן קולקטיווי. "יש דיווחים על שבטים, למשל באמזונס, שהיו יושבים סביב המדורה בשקט ופתאום מישהו סיפר חלום. לא היה ניסיון לפרש, אבל כל אחד קלט ואחר כך עברו לחלום אחר. יש הד רגשי כשאדם שומע חלום של מישהו אחר. זה עושה לך משהו". הוא סבור שצריך להחזיר את החשיבות המיוחסת לחלום ולייצר שיח על חלומות.

לדבריו, בכל תרבויות העבר התייחסו לחלום כאל דבר חיובי ומרכזי. הגדילו לעשות בני המאיה במקסיקו, שהאמינו שהחלום הוא העולם האמיתי ואילו עולם היום-יום תפל והרבה פחות מרתק. השמאנים באמריקה הדרומית היו נכנסים באמצעות החלום לעולם אחר. השמאן פגש מתים שהכיר, דמויות מהעולם העליון, חלקן רוחות המדריכות אותו. הוא תיווך בינן לבין החולה שפנה אליו לריפוי.

"חלומות נחוו כהרחבת הגבולות. הם מאפשרים לחוות דברים שהמציאות לא מאפשרת. אתה יכול לחוות ממדים שונים ולהחליף זהות לגמרי, מילד קטן לגבר ואפילו לאשה הרה", אומר אברמוביץ. כמו כן, לחלום יש סגולות ריפוי. בתרבות ההלניסטית, למשל, ייחדו מקדשים לאל הרפואה אסקלפיוס ואנשים היו עולים לרגל למקדש כדי לחלום חלום שירפא אותם.

ראשית היו עולי הרגל עוברים תהליך של טהרה שבו קיבלו לבוש חדש. הם היו נפגשים עם הכוהן ואז היו נכנסים לקודש הקודשים של המקדש. הכוהנים היו מפרשים את החלומות ומזהים אם החלום אמיתי ובעל מסר, על פי סימנים שונים שהופיעו בהם.

ההתייחסות לחלומות טובים או רעים שונה מתרבות לתרבות. "כלל גדול, בין-תרבותי, הוא שיש חלומות שלא מספרים", אומר אברמוביץ. "חלום הוא דבר פרטי. עצם הסיפור הוא מעשה. זה לא רק תרגום משפה ויזואלית לשפה מילולית, אלא משהו שיש לו השפעה. יש תרבויות שבהן לא מספרים חלום טוב, כי חלום כזה מביא קרמה טובה, מזל טוב, ומישהו יכול לגנוב ממך. לכן תעדיף לשמור בסוד על הדבר הטוב הזה עד שיתגשם.

"בקבלה, למשל, מספרים חלום רע למישהו שאוהב אותך כדי להפוך את המזל. בהרבה תרבויות החלום הוא ציר תקשורת עם האבות, והוא לא בהכרח דבר רע ומפחיד", אומר אברמוביץ. במדגסקר, חוגגים טקס שמח במיוחד שבמרכזו מיון עצמות מתים. הטקס, שאליו מזמינים את כל בני המשפחה והוא אירוע חשוב וגדול, מתרחש כאשר אחד הילדים במשפחה אומר שהוא חלם על המת. זה האות שיש לערוך את הטקס. "אפשר ללמוד מזה שכשמישהו מת הקשר אתו לא נפסק", אומר אברמוביץ.

ציפור ובראשה מראה

האמונה הקדומה בפוטנציאל הנבואי של החלום משתקפת בסיפורים על המלך מוקטסומה, האחרון בממלכת האצטקים שחלם על חורבן ארצו, מקסיקו, עוד לפני הכיבוש הספרדי של אמריקה ב-1521.

על פי הסיפורים על ההכחדה של תרבות האצטקים, גם שורה ארוכה של חולמים, איכרים זקנים ואיכרות זקנות, התייצבו בסך כדי לספר למלך את חלומותיהם על סוף ממלכתו. הוא כינס איצטגנינים ומכשפים כדי למנוע את רוע הגזירה, אך אלה רק ריפו את ידיו. חלק מהחולמים הושלכו לכלא. השאר היסטוריה.

מהטרגדיה של מוקטסומה, שהחלומות ריפו את ידיו, נותרו שרידי מקדשים וכמה סיפורי חלום. ביניהם הסיפור על הציפור הקסומה. ציידים הביאו לו במתנה ציפור קסומה שבראשה מראה. כשהביט במראה ראה את השמים. אבל במבט שני ראה חיילים חמושים.

התרבות שבה החלום הוא עיקר העיקרים היא תרבות האבוריג'ינים, הילידים באוסטרליה. ואולם המושג "זמן החלום" בתרבות זו אינו ליניארי כמושג הזמן המוכר בתרבות המערבית, אלא מעגלי. על פי אברמוביץ, הכוונה היא לתחושה שהמיתולוגיה הזו, זמן החלום, מוסיפה להתרחש מתחת למציאות.

לפי יעקב שקד, מחבר הספר "האבוריג'ינים, מסע אל זמן החלום" (הוצאת מפה), "החכמים הנבחרים יכלו להיכנס לזמן החלום ולחזור. זמן שהוא לא פה ולא שם. זהו לא חלום במובן המוכר לנו, הקשור לשינה או לתת מודע פרוידיאני". לדבריו, זמן החלום הוא מיתולוגיה ומסורת פיוטית המורכבת מסיפורים וסמלים הקשורים בגיאוגרפיה - הרים וגיאיות, נהרות ונחלים - וכן הטקסים הנערכים בעקבות המיתולוגיה הזאת, שמחברים בין ההווה והעבר (זמן החלום). "כשמקיימים את אחד הטקסים הללו בדקדקנות", אומר שקד, "ברגע הקדוש הזה זה כאילו שמקושרים לרגע הבריאה וחווים אותה מחדש".

בשנות ה-70 בילה שקד זמן רב בקרב האבוריג'ינים וסיפורי זמן החלום שלהם "הקסימו וריגשו אותי", הוא אומר. היו אלה סיפורים שהסבירו תופעות טבע כמו מיקומם של כוכבים, למה הם נודדים ברקיע, איך היתה זריחת השמש הראשונה ומדוע יש חילופי עונות. "להערכתי, האבוריג'ינים לא חלמו כמונו, כי לא היו זקוקים לכך", אומר שקד. "משמעות זמן החלום סיפקה להם ביטחון עצום. היה להם הסבר לכל דבר, כולל קטסטרופות טבעיות כמו בצורת או התפרצות הרי געש. בעשרות אלפי השנים שחיו כך, הם התאימו עצמם לאירועים".

לדבריו, "הקטסטרופה הראשונה שלא יכלו להסביר, היא למה האירופים באו לאוסטרליה. שם החלה הטרגדיה שלהם. התהליך פגע בעיקרי האמונה והביטחון ושינה ללא הכר ובאופן בלתי הפיך אלמנטים גיאוגרפיים של החלום שלהם. ההתיישבות העירונית ודחיקתם לשוליה גרמו לכך שהם לא יכלו לקיים את הטקסים ולנוע בחופשיות לאורך נתיבי החלום שיצרו אבותיהם".

כיום רובם מנותקים מארצות האבות. זמן החלום שלהם תם. בעקבות השבר שחוו, האבוריג'ינים הם כיום הקבוצה הפגועה והמוזנחת ביותר מבחינה סוציו-אקונומית. למרות הניסיונות לשפר את המצב, אומר שקד, "אין לי ספק שהם החלו לחלום חלומות רגילים".



ציור אבוריג'יני. פחם וצבע על קליפת עץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו