בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השביל הזה מתחיל כאן

כשהתבקש איש ידיעת הארץ עזריה אלון לבחור את הדרך האהובה עליו הוא פשוט יצא מפתח ביתו שבקיבוץ בית השיטה והתחיל לצעוד. בדרך עבר על פני מטע שקדים, פרדס מוריק, תנשמת וגם צבי

תגובות

נשאלתי: "מה פינת הנוף היפה ביותר בעיניך?" קשה לי לענות על כך, כי כמעט בכל מקום שעברתי בו בטיולי הרבים מצאתי יופי. לכן לא הרחקתי לכת: אני חי בקיבוץ בית השיטה כבר 70 שנים וצופה בכל יום על הגלבוע, ולכן החלטתי להישאר בסביבת הבית. לאחרונה נוספה לנו דרך נוף חדשה בדרום הגליל התחתון - דרך נוף יששכר, והיא מובילה מכביש מס' 717 ליד מושב רמת צבי אל תעשיון צבאים ואל שדה נחום על כביש מס' 71, כביש העמק. היוזמה לסלול את הדרך הזאת היתה של עובד דרור ז"ל, איש קיבוץ בית השיטה ורשות ניקוז ירדן דרומי, שהיה איש של יוזמות ואיש ביצוע, והיא בוצעה על ידי הקרן הקיימת לישראל. בעתיד היא תתארך בשני קצותיה: במערב - מגבעת המורה עד רמת צבי, ובמזרח - מתעשיון צבאים ועד הירדן.

ייחודה של הדרך הוא בכך שהיא עוברת על גב רמות יששכר. עמק חרוד והגלבוע פרושים מדרום לה והמדרונות היורדים אל נחל יששכר מצפונה. הלאה צפונה נראים רמות יששכר, עד הירידה אל נחל תבור, ובמזרח - הירידה מן הגליל התחתון אל הירדן, בקעת הירדן והרי הגלעד. כל האזור הזה מלא מראות נוף המשתנים מעונה לעונה, לפעמים תוך ימים ספורים. מראות כאלה אינם נפוצים בארץ ורבים, אפילו מטיילים ותיקים, אינם מכירים אותם.

כדי להגיע לדרך יוצאים מצומת יששכר על כביש 71 צפונה, חולפים על פני קיבוץ עין חרוד איחוד ופונים ימינה למושב רמת צבי. מול הכניסה למושב יש תמרור המורה על תחילתה של דרך. פונים ימינה, יוצאים תחילה דרומה, ועוברים בתוך שטחים חקלאיים זרועים ונטועים. בצד הדרך יש מטע של שקדים, הזורח בפריחתו בחודש שבט, בכל שנה. בכל עונה משנה השטח הזה את צבעו והרכב גידוליו.

בצד הדרך ניצבות תיבות על עמודים. התיבות הללו הוצבו עכשיו כמלווה קבוע של שדות: הן נועדו לכך שתנשמות יבואו ויקננו בהן. מי מעוניין לטפח קינון של תנשמות? יש תשובה: עמק בית שאן ועמק יזרעאל מלאים עכברי שדה - נברנים וקרוביהם, והם מתרבים במהירות וגורמים נזק עצום.

כל הניסיונות להשמיד אותם באמצעות הרעלה לא הועילו, עד שעלה הרעיון בקיבוץ שדה אליהו להפעיל נגדם מלחמה ביולוגית: האויב הטבעי שלהם הן תנשמות. בלילות הן יוצאות לצוד נברנים בשדות. כדי לגדל את צאצאיהן הן זקוקות לכמות עצומה של עכברי שדה שהן לוכדות בכישרון רב. הציבו להן תיבות קינון, והן משתכנות בהן לשמחת החקלאים.

הדרך סובבת שמאלה, על שפת הרמה, וממנה כלפי מטה נצפית בקעת השיטה. השטח הקרוב לדרך הוא מדרוני, פונה דרומה ואי אפשר לעבדו. בחורף הוא ירוק ופורח, אבל תוך ימים אחדים באפריל הוא מתייבש ומצהיב למשך חודשים ארוכים, ורק השיחים של שיזף השיח מוריקים בו. מתחת למדרון משתרעת בקעת השיטה והיא מעובדת כולה ומחליפה צבעים. הבקעה ועמק חרוד שמדרומה כולם שדות ובריכות מים שהחליפו את ביצות נחל חרוד. מדרום יושב קיבוץ בית השיטה, ובמרחק מתרומם רכס הגלבוע.

הדרך נמשכת מזרחה, סמוך לראש המדרון. מצדיה שדות מעובדים ומתחתיה הירק הכהה של הפרדס האזורי. לאורכה הוצבו סלעי בזלת שעליהם חרותים דברי שיר. חרקים וציפורים מלווים אותנו על כל צעד. בעונת הנדידה חולפים כאן עופות גדולים, כגון חסידות ושקנאים. מתחתינו מתגלה קיבוץ בית השיטה, ולצד הדרך נטועות חורשות קטנות. נטעו אותן חברי הקיבוץ לזכר הוריהם, והן משמשות אתרים לבילוי מכל מין - אם ליחידים המבקשים להתבודד מול הנוף, ואם למשפחות או חבורות המחפשות מקום למנגל.

ראש הגבעה, ברום 64 מטרים מעל פני הים, כ-150 מטרים מעל העמק, נקרא במפות בשם חורבת קיפודן, ושם נמצא סלע עם כתובת "מצפה יוס ודויד", על שם שני חברים מבית השיטה שעשו רבות לפיתוח גידולי השדה והמיכון החקלאי.

יוס פלד היה חקלאי ומכונאי מחונן, בעל כישורים והמצאות, ששיכלל כלי עבודה, הקל את עבודות הפלחה והקטין את מספר העובדים בהן; דויד שושני, פלאח בנשמתו, פיתח את דרכי העבודה ויצר זנים חדשים של חיטה. השדות שלו הניבו יבול גדול פי כמה מהיבול שהפיקו מהם הערבים שמהם נקנו האדמות.

במקום הזה נבנה מצפה שממנו נצפה הנוף לכל רוחות השמים: מצפון ומצפון-מערב נראים הכיפה העגולה של התבור וגבעת המורה; ממערב - תל יזרעאל והחיבור לעמק הגדול; הדרום חסום כולו על ידי רכס הגלבוע ומשמאלו נמצא חלק מעמק בית שאן.

מצפון מזרח משתרעות רמות יששכר. ובראשן, ברום 300 מטרים, כוכב הירדן, עיירה יהודית בימי התלמוד, אחר כך מצודה צלבנית מפוארת והיום גן לאומי. מכאן התצפית היא על התנ"ך, בעיקר על ספרי נביאים ראשונים: במערב תל יזרעאל, מקום המפגש בין המלך אחאב לנביא אליהו, על כרם נבות היזרעאלי; בדרום הגלבוע, מקום המערכה בין המלך שאול לפלשתים, שם המלך נפל על חרבו, ובדרום מזרח בית שאן, לשם נשאו הפלשתים את גווייתו; בצפון מתנשא התבור, לשם הזעיק ברק את הלוחמים נגד סיסרא, וקרוב יותר, מעבר למושב השיתופי מולדת, הכפר הערבי טייבה.

לדעת רבים, ואני ביניהם, זהו מקומו של גדעון בן יואש, הלוחם במדיינים. כל מקום הנקרא היום טייבה - ויש אחדים כאלה בארץ - היה בימי התנ"ך יישוב עברי בשם עפרה. ומנין גלגול השם?

עפרה מזכיר לדוברי ערבית את עפרית, הוא השטן, ומי יהיה מוכן לגור במקום הנקרא כך? כל עפרה שונתה אפוא ל"טייבת אל איסם", טובת השם, ובקיצור - טייבה.

הקוראים את הפרקים בספר שופטים על מלחמת גדעון בשטח, לא רק בכיתה, יגיעו למסקנה ברורה על מקום האתרים הנזכרים שם. סיפור אחר הנשקף מכאן הוא הסיפור על תולדות ראשית ההתיישבות בעמק בשנות ה-20 למאה שעברה ועל פרקי מלחמת העצמאות.

ממצפה יוס ודויד צפונה משתרעים רמות יששכר ורמות תבור, מישור נרחב שאין רבים כמוהו בארץ, הנחתך על ידי שני נחלים: נחל יששכר ונחל תבור. לפני מלחמת העצמאות היו כאן יותר מעשרה כפרים ערביים. לקראת פלישת צבאות ערב ב-15 במאי 1948 הם קיבלו הוראה מן הפיקוד הערבי: "עליכם להתפנות מכאן למשך שלושה שבועות כדי לפנות את הדרך לצבא העיראקי והירדני, שישעטו מכאן למסיבת הניצחון בחיפה". שלושה כפרים של בני חמולת הזועבי - טייבה, טמרה ונעורה, שלא נשמעו להוראה - לא התפנו, והריהם יושבים על אדמתם עד היום ומשתייכים למועצה האזורית גלבוע. אלה שהתפנו לא חזרו, ולא היתה מלחמה באזור הזה.

רמות יששכר ורמות תבור הם שטחי שדות, והמדרונות התלולים של הנחלים הם שטחי מרעה. הדרך נמשכת מזרחה בין שדות מעובדים, ונפתחים מראות חדשים: עמק חרוד הולך ונעלם והפנים מופנות צפונה, אל נחל יששכר ההולך ומעמיק. הנחל אכזב אבל נובעים בו כמה מעיינות קטנים ובני בקר רועים בו. כאן שדה הצבאים הגדול והחשוב בארץ. רואים אותם בהרכבים שונים: צביות עם עופרים, זכר שליט עם הרמון שהוא אסף או עדרי זכרים צעירים שלא הצליחו למצוא בת זוג. הם למדו לחיות עם בני האדם, והם מוכיחים כי יש חוכמה בחיות: הם יודעים להבדיל בין ג'יפ, שהוא מבחינתם כלי של ציידים, לבין טרקטור, שעליו יושב אדם שאינו מזיק. כשהם מבחינים מרחוק בג'יפ הם נסים למרחקים, ואילו טרקטור חורש כמעט שאינו מזיז אותם ממקומם. כשיש טרף יש גם טורפים, אלא שהם ליליים לרוב ולא קל לראות אותם: זאבים, תנים ושועלים. חוגלות היו רבות, ופחתו.

הדרך הלבנה מסתיימת בתעשיון צבאים ומכאן יורדים בכביש לעמק חרוד. עדיין לא פגשתי איש שהדרכתי אותו בדרך הזאת או כיוונתי אותו אליה שלא הודה לי. כל אחד יכול לנסות.

עזריה אלון הוא מדריך לידיעת הארץ, ממייסדי החברה להגנת הטבע וחתן פרס ישראל



עזריה אלון בדרך נוף יששכר. מראות משתנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו