בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדרכים | הקבורה המחודשת של הרב יהושע השל לוין בירושלים

125 שנה אחרי שמת בפאריס, נקבר הרב יהושע השל לוין מחדש בירושלים. יובל אלבשן ליווה אותו בדרכו האחרונה בהחלט

תגובות

מכל הדרכים שכבש הרב יהושע השל לוין בחייו, האהובה עליו מכל היתה זו שהובילה אותו לארץ ישראל. אמנם המשפט האחרון נקרא כמו שטר-אהבה בלוי ולא מקורי במיוחד, אבל אי אפשר לדחותו בקש. זאת משום שבניגוד לאנשים אחרים, לשטרותיו של הרב לוין היה בהחלט כיסוי. בחייו הוא גמא כל כך הרבה קילומטרים על פני הגלובוס - באוניות, ברכבות, בכרכרות ובמו רגליו.

ייתכן שבשל כך נעצבו קרוביו (ובהם סב-סבי, שמואל לוין-אפשטיין) כאשר דווקא הוא, מכל האנשים, מת על אדמת פאריס ממחלה קשה, ונקבר כה רחוק מהאדמה היחידה שהיתה לו משאת נפש - ארץ ישראל. איש מהם לא יכול היה לדעת אז, בשלהי חורף 1883, שמסעותיו של הרב הסוער שכונה "הגאון הצעיר" טרם תמו, וכי למרות שנטמן באדמת הניכר, הוא עוד יגיע למחוז חפצו - גם אם בדרך מופלאה שתארך יותר מ-125 שנים.

זו אגב הזדמנות, לבקש את סליחת הקוראים על הקדמת מוקדם למאוחר אבל בסיפורה השונה של דרך זו הזמנים לא יכולים אלא להתערבב. מוקדם ומאוחר הם מושגים שלא ממש הטרידו את הגאון הצעיר בחייו, ובוודאי לא היו מעניינים אותו לאחר שעלה על הדרך שהובילה אותו בסוף 2008 אל המקום הנישא ביותר על פסגת הר הזיתים בירושלים, למנוחת עולמים (כך אנו מקווים היום, אבל מי יכול לדעת בעצם).

לדרכו של לוין ולחיות מותו המפתיעה התוודעתי סמוך ליום העצמאות 2008. בבוקר שבת, 9 במאי, העיר צלצול טלפון את ההיסטוריה הנשכחת של משפחתי. מן העבר השני היתה אחת מדודותי הגדולות שסיפרה על איזו שיחת טלפון לא ברורה שהיא קיבלה מאדם חרדי מאשדוד שביקש ממנה לעזור לאיזה דוד שמת בפאריס וצריך להעביר אותו ארצה. היא לא ממש הבינה במה המדובר וביקשה ממני - המשפטן של המשפחה - לבדוק במה דברים אמורים. עורך הדין שונא האדם והחשדן שבי מיד התעורר והחל לארוג חשדות: מישהו מנסה להוציא כספים במרמה מאשה מבוגרת שלא דוברת עברית רהוטה. חיכיתי למוצאי שבת כדי להרים טלפון לאותו חרדי, שאול ריינר שמו, וזה סיפר לי כי לפני כמה ימים הוא קרא באחד מעיתוני העדה החרדית בירושלים שמחפשים צאצאים של הרב יהושע השל לוין זצ"ל וכי העניין דחוף שכן "עצמותיו של הרב מונחות בקרטון מעופש בפאריס ויש להביאן לקבורה".

ריינר לא התעצל והלך לחפש בספרים מיהו אותו רב, וכך גילה שקרוביו הם בני משפחתי, משפחת לוין-אפשטיין. חיפוש מהיר בספר הטלפונים הוביל אותו אל דודתי הגדולה בירושלים, ודרכה אלי.

ריינר סיפר לי עוד כי בצרפת קיים חוק שקובע כי 99 שנים אחרי הקבורה מוציאים את הגופה מהקבר ובני המשפחה נדרשים לדאוג לקבורתה מחדש. למיטב ידיעתו הרב לוין, שנקבר ב-1883 במונמרטר בפאריס, הוצא מקברו ב-1982, ועצמותיו הושמו בתוך ארגז קרטון קטן שהונח בחדר צדדי בבית הקברות פר לאשז. שם הן מחכות לנו, בני משפחתו, שנגאלן.

חשדניים התחלנו לברר במה מדובר. זקנת השבט שלנו, שושנה לינצנברג, זכרה היטב את שמו של הרב לוין ואת תמונתו שהיתה תלויה בחדר העבודה של אביה. לאחר שאישרה כי אכן היה קיים דוד כזה נשלח אחד מקרובי המשפחה שגר בפאריס להתחקות אחרי הסיפור. אחרי מסע מפרך בין משטרת פאריס, העירייה והקונסיסטאור של הקהילה היהודית בפאריס (הרשות שמאגדת את כל הקהילות היהודיות בעיר), הוא נתקל בהרמת גבות ובמבטי רחמים כפי ששולחים באיש מוזר שדעתו נטרפה עליו והוא מחפש איזה דוד רחוק שלו שמת לפני 120 שנים, אך גילה כי הכל אמת: הדוד לוין התעורר, פשט את עצמותיו, התמתח והוא כעת מחכה לנו בבית הקברות פר לאשז - לא רחוק מג'ים מוריסון.

התברר שרב חדש, הרב ירמיהו כהן, התמנה זה מקרוב למשרת אב בית הדין הרבני בפאריס. במסגרת כניסתו לתפקיד הוא עבר על מצבור ארגזי הקרטון של מתים יהודים שהוצאו מקבריהם, ומצא ביניהם את זה שנושא את שמו של לוין. שמו וגדולתו של האחרון היו ידועים לרב כהן, גם מספריו (לוין כתב שני ספרים נודעים שנלמדים עד היום: "עליות אליהו" על הגאון מווילנה שיצא לאור בתרמ"ה, 1884, ו"ציון יהושע" על התלמוד הבבלי והירושלמי); גם ממפעלותיו הרבים (הרב לוין היה הוגה ויוזם הקמת הספרייה הלאומית כשכתב במאמר בחבצלת ב-1872 "לכונן בית אוצר ספרים, אשר יעמוד לנס, לאסוף שמה כל ספרי עמנו אחת מהנה לא נעדרה"); וגם מתוקף העובדה שלוין כיהן כרבה הראשי של פאריס בעבר.

כהן ביקש למחות את החרפה. מאחר שלפי החוק הצרפתי רק בהסכמת משפחת המת אפשר להעלות את עצמותיו לקבורה מכובדת בישראל, הוא פירסם את הדבר בעיתונים הישראליים, ודרכה קיווה להגיע לקרוביו של הרב בארץ. החשדנות שלנו טרם חלפה. לא פשוט למשפחה שכבר ארבעה דורות רואה עצמה שייכת ליהודים החופשיים, מהסוג שקנאי לחירות האדם בלבד, למצוא עצמה במרכזה של מעשיה חסידית מיסטית שכזו. החשדנות רק גברה כשהבנו עד כמה הפרוצדורה המשפטית שקשורה בהבאת הדוד לוין ארצה סבוכה, וכמה כסף כל זה עוד יעלה לנו. התבקשנו לחתום על תצהירים כי אנו אכן בני משפחתו, לחתום על ייפוי כוח לנציגינו בפאריס (ובראשם רב הקהילה), על בקשה רשמית באישור נוטריון להוצאת המנוח מקברו, לחתום על הרשאה להוציאו מפאריס ועל אינסוף טפסים, בקשות והצהרות.

בנוסף נדרשנו להמציא סכומי כסף לא מבוטלים על הטסת הגופה, העברתה וקבורתה מחדש בארץ.

מביני עניין לא הפיגו את חששותינו: "שלטונות צרפת עלולים לתבוע אתכם שתשיבו להם את כספי העברת 'ארגז הרב' לפר לאשז ושיכונו שם... 25 שנות שכירות במקום כזה - גם אם מדובר בארגז קטן - יכולים להגיע לעשרות אלפי יורו", אמר אחד; אחר הזהיר כי הקבורה בארץ תעלה ממון רב; ושלישי התלוצץ כי אנו עלולים להיתבע על רשלנות בשל הזנחתו של הדוד הקשיש, ועוד ועוד.

בשלב מסוים המליץ לי אחד מנציגי הקהילה בפאריס ברצינות גמורה, כי יש דרך לחסוך בעלויות: "תשלחו מישהו לפאריס והוא יגניב את העצמות במזוודה כשיחזור ארצה - זה יעלה הרבה פחות".

איש מאתנו לא ממש שש להתנדב למשימה הנועזת של חילוץ עצמותיו של דודנו המחודש, למרות שכולנו גדלנו על הסרט "מבצע יונתן". אני התלוצצתי כי סב-סבינו הופיע בחלומי וציווה עלינו לא להטריד את מנוחתו של יהושע השל, וכולנו נתלינו בהלצה זו כדי להרפות מהעניין. נדמה היה כי שוב נסתם הגולל (תרתי משמע) על מסעותיו של הדוד לוין והוא עתיד לבלות את שארית מותו באותו ארגז קרטון טחוב בפאריס הרחוקה.

אלא שתמונתו של הדוד לא הרפתה משושנה לינצנברג, זקנת השבט. למרות שלא זכתה לשיתוף פעולה מאתנו, היא החלה בכוחותיה שלה לנסות להביאו לקבר ישראל בארץ. לא אלאה אתכם בכל התלאות שפגשו בה ואקפוץ מיד לסוף: מאמציה הביאו לידי כך שראשי הקהילה הודיעו שהוצאות ההטסה והקבורה יכוסו על ידי הקונסיסטאור בפאריס והם אף יצרו קשר עם בני קהילתם בירושלים שאיתרו חלקת קבר בין קברות הצדיקים והרבנים שנמצאים על הר הזיתים.

וכך, בערב 9 בספטמבר 2008, הגיע נציג המשפחה בפאריס, יחד עם צמד שוטרים ועם מפקח מהעירייה, לאותו חדר עלוב בפר לאשז. הוא קיבל את הארגז רק לאחר שחתם על הצהרה בשם המשפחה כי אנו מודעים כי "פעולת העברת הגופה היא טראומטית לקרובי המנוח וכי אנו מתחייבים לעשות זאת רק בפיקוח קברנים בעלי ניסיון". עצמותיו של דודנו נעטפו בתכריכים והוא שב למסעותיו. ראשית הועבר לבית הכנסת ברובע היהודי בפאריס, שם התכנס ציבור גדול לכבודו. מכובדי הקהילה נשאו הספדים והקהל כולו הצטרף לקדיש. משם נשלח ארונו, מלווה על ידי נציגי המשפחה והקהילה, לשדה התעופה באורלי. בטקס נוסף הועלה הארון למטוס אל על. ביום רביעי, י' באלול תשס"ח, 10 בספטמבר 2008, הגיע סוף סוף הרב לוין לאדמת ישראל.

גם לבית הלוויות שמגר הגיעו עשרות אברכים ורבנים שנשאו הספדים בעברית (כדי שגם נציגי משפחתנו יוכלו להבינם). משם יצא מסע הלוויה להר הזיתים, שם נטמנו עצמותיו של דודי הרב לוין במקום שממנו הוא יכול להשקיף על הר הבית. כמה שבועות אחרי שובו של הדוד לוין לחיי משפחתנו, השגתי עותק מספרו על התלמוד הבבלי והירושלמי. באחד מפרקי הספר דן דודי בתופעת הקבורה של מתים יהודים מחוץ לארץ בארץ ישראל, תופעה ששני התלמודים עוסקים בה די בהרחבה, כך התברר לי. דודי המחודש טוען בספרו כי המצווה נובעת לא רק מאמונה בערכה המכפר של קבורה בארץ ישראל אלא גם מהאמונה כי בימות המשיח יקומו מתיה ראשונים לתחייה. אם אכן צודק דודי הקשיש - מסעותיו עדיין לא תמו, אולי הם רק החלו.

יובל אלבשן הוא מנהל מרכזי הזכויות של עמותת "ידיד". ספרו "תמיד פלורה" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים



הרב יהושע השל לוין. מנוחה נכונה, פעם אחרונה


בית הקברות ''פר לאשז'' בפאריס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו