בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסנגל נקרעים בין מודרניזציה לבין מרכזיותה הגוברת והולכת של הדת

סנגל חגגה השבוע יובל לעצמאותה מהשלטון הצרפתי בחנוכת אנדרטת ענק, הגבוהה יותר מפסל החירות. האנדרטה מציינת את התחייה האפריקאית במדינה הדמוקרטית, שיש בה חופש דת וסובלנות. אבל למרגלותיה, אזרחי המדינה עדיין סובלים מעוני קשה

תגובות

הדבר הראשון והבולט בדרך למרכז דקאר, בירת סנגל, הוא אנדרטת הרנסנס האפריקאי העצומה, 50 מטרים גובהה - יותר מפסל החירות בניו יורק - המסמלת את המרי האפריקאי לאחר מאות שנים של קולוניזציה ועבדות. פסל הארד העצום שנחנך השבוע, במלאת 50 שנה לעצמאותה של סנגל מהשלטון הצרפתי, מעורר מחלוקת. עלותו מוערכת ביותר בכ-28 מיליון דולר, סכום עתק למדינה שאוכלוסייתה מתקשה לשרוד, והוא מסמל דברים שונים לאנשים שונים.

הנהג שליווה אותנו בסיור הראשון בעיר ובסביבתה הסביר שהפסל מציג משפחה עם ילד, המצביע לעבר ארצות הברית, כתזכורת לעידן העבדות. מול דקאר נמצא האי גורה, שהיה מרכז סחר העבדים ונקודת היציאה לעבר העולם החדש. הציניקנים יאמרו שהפסל הוא של משפחה שתיאלץ להגר אם האבטלה והעוני יימשכו. אבל הנהג שמח ומאושר מהפסל. מבחינתו הוא מסמל תקווה לעתיד טוב יותר. לחיים טובים יותר.

אנו נוסעים בדרך העמוסה ומגיעים למרכז דקאר, לא הרחק מהארמון הנשיאותי. ילדים ומבוגרים נעים בזריזות בין המכוניות, מנסים למכור סחורות: מטפחות נייר, מצתים ותפוזים, ולהפתעתנו, גם ספרים, ובהם "היטלר: המריונטה של הציונים" ו"ישראל, הרייך הרביעי" מאת הסופר הצרפתי אלן קוט. דוכני עיתונים רבים במרכז העיר הציגו את הספרים על מדפיהם.

מדוע נמכרים ברחובות ספרים אנטישמיים ואנטי-ישראליים? לדברי אחד המוכרים, הוא בדרך כלל מוכר רק עיתונים, אבל מאז דצמבר 2009 מבקר אצלו גבר לבנוני שמבטיח לו יורו תמורת כל ספר שיימכר, ומשום כך הוא מחזיק בהם. קניתי את אחד הספרים, בתחושה קשה, אבל בסקרנות לגבי תוכנו.

"ישראל, הרייך הרביעי", יצא לאור בספרד ב-2005. לשיטתו, ישראל היא מדינת מקלט לפושעי כל העולם. לדעתו על מדינות לסגור את שגרירויותיהן בישראל והוא דורש לסלק את ישראל מהאו"ם ומארגונים בינלאומיים. מטרתו: חיסול מדינת ישראל.

קוט כתב גם את "11 בספטמבר 2001", שבו הטיל על ישראל ועל קושרים יהודים נאו-שמרנים בארה"ב את האחריות לפיגועים, והוא גם משוכנע שהיה ליהודים תפקיד חשוב בעידן העבדות. מלת המפתח בספריו היא שנאה. קרוב לוודאי שספריו לא זכו להצלחה בצרפת, אבל כאן בדקאר, מקום שבו רוב האנשים עסוקים בהישרדות, הוא מצליח להחדיר את מרכולתו בלי בעיות, בתשלום של יורו בעד כל ספר שנמכר. והספרים מצויים בכל מקום.

כתיירת, זה היה מטריד. תהיתי האם הספרים הנאו-נאציים האלה הם רבי-המכר החדשים? האם סנגל היא מדינה קיצונית? אבל האמת הפוכה בתכלית. סנגל היא מדינה דמוקרטית מתונה, שלה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. מדינה שלמרבה הצער, מורה משתכר בה 70 יורו בחודש וספרים הם עדיין בגדר מותרות. משום כך יש להניח שספריו של קוט יישארו על המדף תקופה ארוכה.

מסגד בכל כפר

סנגל היא רפובליקה דמוקרטית נשיאותית מתונה, שזכתה בעצמאות ב-4 באפריל 1960. הנשיא הראשון היה לאופולד סדאר סנגור, משורר, מממקדמי דוקטרינת הסוציאליזם האפריקאי, שריכז בידיו את מרבית סמכויות השלטון עד לפרישתו ב-1980. ב-2001 כוננה במדינה חוקה חדשה, שהכירה במפלגות האופוזיציה והעניקה זכויות מסוימות לנשים. מאז 2000 מכהן במדינה הנשיא הליברלי עבדולאי ואדה, שנבחר מחדש ב-2007.

זו מדינה שנקרעת בין תהליך מודרניזציה לבין מרכזיותה הגוברת והולכת של הדת, בעיקר באזורים הכפריים, שם מגיעות רוב המחלוקות להכרעת מנהיגי דת. 90% מהאוכלוסייה היא מוסלמית.

הפוליגמיה חוקית ונפוצה מאוד בכפרים, אבל בערים היא פוחתת והולכת, אם משום שעלותה גבוהה ואם משום שהנשים בנות הדור החדש מתנגדות לה. אך המנטליות משתנה מאזור אחד לאחר, ויש לכך קשר הדוק לקבוצות האתניות השונות המתגוררות במקומות השונים. החשובות ביותר הן וולוף, אך חיים שם גם בני סררה וטוקולור, מהתושבים הקדומים ביותר של המדינה, שהתאסלמו במאה ה-11. גישתם לדת שונה וחלקם אף מחזיקים באמונות אנימיסטיות (לפיהן לכל עצם בטבע יש נשמה). בנסיעתנו צפונה, שארכה חמש שעות, ראינו מסגדים חדשים בכפרים קטנטנים שנראו דלים ועניים, וכמו שאמר לנו מהנדס המתגורר שם שנים רבות, נראה שזו המגמה החדשה.

זו מדינה יפהפיה. לרוע המזל, הנופים היפים מזוהמים תכופות באשפה ובמוצרי פלסטיק. הסיוע שהמדינה מקבלת מאירופה הוא מהגדולים ביותר באפריקה, אך רמת החיים משתפרת לאט מאוד ועדיין שורר עוני. השחיתות היא בעיה קשה.

בשנת 2000 נחקק חוק חינוך חובה, אך רבים מהילדים באזורים הכפריים עדיין אינם הולכים לבית הספר, כי אינם יכולים לקנות עיפרון ומחברת. ילדים המקבצים נדבות ברחובות אינם מבקשים כסף אלא עיפרון, וכשנותנים להם, הם שומרים עליו כמו על אוצר.

הממשלה החלה לפעול נגד תופעות רבות: איידס, מילת נשים, אלימות במשפחה ואפליית נשים. אבל למסורות רבות יש שורשים עמוקים מאוד וקשה לעקור אותן. בסן לואי, עיירת דיג שוקקת פעילות (שהיתה בירתה הראשונה של סנגל בתקופת הקולוניזציה), אפשר לראות על דלתות רבות ציור או תמונה של המנהיג הרוחני אמאדו באמבה, שהקים ב-1880 בקירוב את ה"מורידיזם" - המסדר החשוב ביותר בסנגל, שיש לו השפעה רבה על המדינה ותושביה. מדי שנה באים מאות אלפי עולי רגל מכל רחבי המדינה למסגד הענק שהוקם לכבודו בטובה, ותמונתו תלויה בכל חנות. מנהיגי הדת נקראים כאן "מאראבו", ולמנהיגים אלה יש חשיבות עצומה בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. עד כדי כך, ששום מנהיג אינו יכול להיבחר ללא תמיכתם.

סוכר במים מלוחים

עם זאת, יש בסנגל חופש דת ותמיד שררו בה יחסים טובים בין המוסלמים למיעוט הנוצרי והאנימיסטי, ולקהילה היהודית הזעירה. סיפורו של ז'אק מימראן, יהודי ספרדי שנולד באלג'יריה למשפחה ענייה, הוא דוגמה טובה ליחסים האלה. הוא התחיל מאפס, הקים את - חברת CSS השולטת ב-10% מכלכלת המדינה. מאז מותו של ז'אק מימראן, היא מנוהלת על ידי בנו, ז'אן קלוד.

למימראן האב היה חלום להפוך את הכפר הקטן רישאר טול, ששכן על גדות הנהר סנגל בסמוך לגבול עם טנזניה, אזור שהמדבר השתלט עליו בהדרגה, לאזור של מטעי סוכר ותעשיית סוכר. מי הנהר היו מלוחים. אנשים צחקו ואמרו לו שיגדל קני סוכר מלוחים, אך הוא לא ויתר על חלומו. מימראן נתמך על ידי הנשיא אז, לאופולד סנגור, שכגמול על הסיכונים שלקח על עצמו, העניק לו את המונופול על מטעי הסוכר בסנגל. אירופה לא רצתה להסתכן ולא מימנה את הפרויקט. מימראן השקיע בפרויקט את כל כספו וכספם של בניו.

המשימה הראשונה היתה להפסיק את המלחת מי הנהר, דבר שנעשה באמצעות בניית סכר ליד שפך הנהר לים. אחר כך היה צורך להתפיל את הקרקע - מבצע עצום ומסובך. משנת 1987, במשך 17 שנים, החברה שלו הפסידה כסף רב, אבל אחר כך צברה הון אדיר. היא סייעה לפתח את הסביבה והעלתה את רמת החיים של עובדיה (בחברה 3,000 עובדים במשרה מלאה ו-2,000 עובדים עונתיים). החברה בנתה לעובדים בתים, שאת תמורתם הם משלמים בהדרגה, בתי ספר ומרכזים רפואיים.

מנהל החברה הנוכחי, ז'אן קלוד מימראן, מקיים קשרים הדוקים עם הנשיא עבדולאי ואדה. CSS היא מתאגידי התעשייה המתקדמים במדינה, ויכולה לייצר את הדלק שהיא משתמשת בו. הכפר רישאר טול ("רישאר" - על שם קלוד רישאר, הגנן הצרפתי המפורסם, שגילה ב-1783 צמחים שלא היו ידועים עד אז, ו"טול" שפירושו שדה מעובד) גדל והתפתח תודות לבעל חלומות אחד - ז'אק מימראן.

לאחר עשרה ימים, אנחנו מוכנים לשוב הביתה. ומאחר שנאלצנו להמתין שעות רבות בנמל התעופה, החלטנו לקנות ספר בחנות הספרים היחידה שנמצאת בו. להפתעתי, ראיתי שוב את הספר "היטלר: המריונטה של הציונים". שאלתי את המוכר איך הגיע אליו הספר, והוא ענה: "הבעלים רצה שנמכור אותו". עלינו במדרגות למסעדה. הטלוויזיה פעלה ונראה בה מנהיג דתי שנשא דברים. נאומו היה אמור להימשך שעות.

הכותבת היא עיתונאית בערוץ 5 בטלוויזיה האיטלקית



טקס חנוכת פסל ''הרנסנס האפריקאי'' בדקאר שבסנגל, בסוף השבוע. האנדרטה מסמלת את המרי האפריקאי לאחר מאות שנים של קולוניזציה ועבדות


הספר ''היטלר: המריונטה של הציונים'', בשדה התעופה בדקאר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו