בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריאל הירשפלד | ניירות הקודש של חב"ד אינם נוגעים לאף אחד

לקונטרסים החב"דיים אין נגיעה בעולמו החי של אדם ממשי, דתי ולא דתי

תגובות

אני יודע שאינני היחיד שקיבל בדואר בשבועות האחרונים קונטרסים כחולים וירוקים המכילים דרשות של הרבי מלובביץ'. הכיעור הרב שבו הם כרוכים, הנייר הדק, הזול מנייר עיתון, הדפוס הרשלני, העקום בכל דף לכיוון אחר, מלמדים שהם נוצרו להפצה המונית ונשלחו לכל בית כמעט. התגובה הראשונה היתה מיאוס. גם אם מרכזי חב"ד הפזורים בעולם היום עושים דבר חשוב ביותר שאף ממסד מדיני, ישראלי ולא ישראלי, לא עשה ולא יכול לעשות, הרי שזריקת הקונטרסים המכוערים האלה בפתח הבתים דומה יותר לפעולות של המיסיון והיא מזכירה בעיקר את ניידות הקודש של חב"ד המרעישות ומטרידות את הרחובות, עוצרות את התנועה ופולטות כנופיה של צעירים חב"דיים המלווים ברמקולים מחרישי אוזניים ומפזזים באמצע הרחוב, זחוחים ואטומים, מפיצים בקולי-קולות פסוקי איוולת על החוט הנמשך מכאן אל הגאולה העומדת מעבר לפינה, עיוורים לכך שהם עוצרים אנשים ממהרים, אוטובוסים ואמבולנסים.

על שער הקונטרסים, שבמרכזו הכותרת "דבר מלכות", מפוזרים, בערב רב של גופנים, שדרים מסוגים שונים. בראש כתוב: "קובץ שלשלת האור", להודיע שהקונטרס הנדון אינו אלא סעיף בן סעיף של רצף ספרי חסידות לובביץ', שהוא עצמו אינו אלא חוליה בשלשלת האור הנמשכת מאדם הראשון. מימין כתוב "היכל תשיעי", להודיע שהקונטרס הוא חלק מכרכי-כתבים המכונים "היכלות" על פי היכלות הרקיע (אלו כתביו של הרבי מלובביץ') ומשמאל כתוב "שער שלישי" להודיע כי הקונטרס עצמו אינו אלא חלק של חלק מתוך ה"היכל". עיקר השדר הוא - מה שבידך אינו אלא כטיפה בים. ומתחת לכותרת "דבר מלכות" כתוב: "מאמרי דא"ח, שיחות ואמרות קודש מאת כבוד קדושת אדמו"ר מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן מליובאוויטש. כתובת ההוצאה: 770 איסטערן פארקוויי ברוקלין, נ"י", ובאמצע, בקטן: "סניף אה"ק כפר חב"ד. התאריך במלואו: שנת חמשת אלפים שבע מאות חמישים ושתיים לבריאה, צדי"ק שנה להולדת כ"ק אדמו"ר שליט"א".

השער הזה, המודפס על הכריכה הדקה עצמה, עושה הכל כדי שלא יבואו בו אלה שאינם מונים את השנים שחלפו מאז הולדת האדמו"ר שליט"א, שאינם מוצאים טעם בתואר "כבוד קדושת" וגם אינם מוכנים לקבל היום "דבר מלכות" כלשהי, ארצית או שמימית. גם אני, מיד לאחר קריעת הניילון הדק ששימש מעטפה, כמעט זרקתי אותו למכל מחזור הנייר העומד ברחוב. אינני יודע מה גרם לי, עוד ברחוב, לדפדף לפני הזריקה ולקרוא שתיים-שלוש שורות מן הדרשה הפותחת לשבת פרשת שמיני, ולהחליט לקחת איתי את הקונטרסים.

השורות הראשונות שקראתי ברחוב היו: "לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים וא"ו דגחון חצין של אותיות של ספר תורה וכו', יכרסמנה חזיר מיער, עי"ן דיער חצין של תהלים. וכללות העניין בזה הוא, דגחון רומז על נחש הקדמוני דכתיב ביה על גחונך תלך, הנה הוא"ו דגחון שהוא חצי אותיות שבתורה, מפסיק בעד נחש הקדמוני..." כאן קפץ עלי מין צחוק וידעתי שלא זו בלבד שלא אזרוק את הקונטרס, אלא שאקרא אותו עד סופו.

הסבר השורות הללו: הדורות הראשונים נקראו סופרים (בספר דברי הימים) כי נהגו לספור את אותיות התורה, ומצאו כי החצי המדויק של התורה מצוי באות ו' שבמלה "גחון" שבפסוק "כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל-מרבה רגלים... לא תאכלום כי-שקץ הם" שבפרשה הנדונה (ויקרא י"א, מ"ב) ואילו החצי של תהלים מצוי באות ע' שבמלה "יער" שבמזמור פ' - "יכרסמנה חזיר מיער" - ומשמעות הדבר היא שהמלה "גחון" רומזת לנחש הקדמוני שמסיפור הבריאה, שעליו נאמר "על גחונך תלך", ומכאן שהעובדה שהאות ו' במלה גחון היא בדיוק חצי ממניין אותיות התורה מפסיקה את כוחו של הנחש הקדמוני, ואותו הדבר מתרחש גם באות ע' שב"יכרסמנה חזיר מיער" שבתהלים, כי ב"חזיר" הכוונה היא לעשיו (=הנוצרים) שנמשל לחזיר (על פי פירוש רש"י בפרשת תולדות, בראשית כ"ו, ל"ד), וכאן - העובדה שהאות ע' הזאת מחלקת את התהלים בדיוק לחצי, בפסוק הזה, מפסיקה את כוחו של אדום (=עשיו=הנוצרים) הנמשל לחזיר.

הדברים אינם מסובכים וגם אינם עמוקים במיוחד, ויש בהם אותו עולם מיתי הקושר את מלותיה של העברית למהויות מטאפיזיות כמו הרע הפועל בעולם. השורות האלה אינן אלא קרש קפיצה לעיקרה של הדרשה, שאינו עוסק במניין אותיות אלא בכוחם המטמא של המאכלים האסורים - כוח המטמטם את הלב ואת המוח, ההופך את האדם למין בהמה. וכדרכה של דרשה - היא מדלגת בקלות מפירושי מלים לאסוציאציות צליליות ורעיוניות וטסה מספר לספר במהירות הבזק. אבל העיקר: האם כל זה ברצינות?

על שום מה קפץ עלי הצחוק ההוא ברגע שקראתי את הפתיחה הזאת? אני לא צחקתי "על" מה שנאמר כאן. ראיתי את הידיעה המשוקעת כאן, את מהירות המחשבה, את החן שבסגנון הדיבור הזה, השקוע בעצמו כמו ילד משחק. ואי-אפשר שלא לראות את השכלול של דרך המחשבה הזאת, המניע מנגנון רב-גלגלים והם נעים כמו מעצמם. הצחוק הוא אחר. אני זוכר את הצחוק הזה ממסדרי הטירונות בצבא, ומאז הוא צץ בי תמיד כשמופעלת עלי אלימות כלשהי, בדיבור או במעשה, כמין תגובה ראשונית, מהופכת, המקדימה כל התגוננות.

וכשהמשכתי לקרוא את הקונטרס כולו הלכה והתגבשה התמונה: הנה היא החוכמה המציעה עצמה בפקחות אין-קץ, ועוטפת אותך בלי שתרגיש ברשת לא-נראית של הנחות יסוד שאם תקבלן עליך לוותר על עצמיותך, ויותר מכך - על הזמן וההיסטוריה. מנגנון רב-גלגלים משוכלל של שעון אדיר שאין לו מחוגים. הוא נע ואומר שוב ושוב אותו דבר עצמו. צודק תמיד. חוכמה שאינה חכמה. אין לה כל עניין באדם, והיא עוסקת שוב ושוב בהנצחת עצמה. שרויה בנצח. נצח איום של נחש ואלוהים, יעקב ועשיו, טומאה וטהרה. צעצועי מחשבה שאין להם לא יד ולא רגל בעולמו החי של אדם ממשי, יהודי ולא יהודי. דתי ולא דתי.

קראתי את הקונטרסים הללו. אינני מקבל בהם אפילו מלה אחת. יהדותי החילונית שרויה ת"ק פרסה מן היהודיות הזאת. מה ייאמר על מי שחושב שהחוכמה הזאת אינה מתמודדת כלל עם התופעה האנושית הממשית? שהיא איוולת ופשע כנגד האדם? ייאמר עליו כנראה שהוא אוכל מאכלות אסורות וכי הוא לוקה בטמטום הלב.



טנקי מצוות של חב''ד, 1995. זחיחות ואטימות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו