בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור על הסט הניו-יורקי של הסדרה "אחת שיודעת"

פגישה מקרית בבית קפה הובילה לביקור מפתיע על סט הצילומים של אחת מסדרות הטלוויזיה הממגנטות של השנים האחרונות, "אחת שיודעת". היה מסנוור

תגובות

 חבורת "אחת שיודעת". מימין: בלייק לייבלי (המגלמת את סרינה ון דר וודסן), טיילור מומסן (ג'ני המפרי), לייטון מיסטר (בלייר וולדורף), פן בדג'לי (דן המפרי), ג'סיקה זור (ונסה אברמס) וצ'ייס קרופורד (נייט ארצ'יבלד). על הרצפה: אד ווסטוויק (צ'אק באס)

השמועה בקרב צלמי הפפראצי עשתה לה כנפיים. סדרת הטלוויזיה הפופולרית "אחת שיודעת" (גוסיפ גירל) תצולם באחד האזורים העמוסים בעיר ניו יורק, בתחנת הרכבת המרכזית היפהפייה והמשופצת. בדרך כלל, כשהסדרה, המצולמת בניו יורק, יורדת לרחוב, סוגרת ההפקה את אזור הצילום מפני סקרנים. אבל איך תסגור את תחנת הרכבת הגדולה בעיר הכי מרכזית בעולם, שבה עוברים כמיליון בני אדם ביום? זה נשמע כמו גן עדן לפפראצי.

בשעות הבוקר נפרשו עשרות אנשי הפקה וצילום באולם הנוסעים המרכזי. אחת מכוכבות הסדרה, מישל טכטנברג - המגלמת את דמותה של ג'ורג'ינה, מנסיכות הרשע של הסדרה - פסעה הלוך ושוב מקצה האולם אל מרכזו, תוך שהיא מסובבת את ראשה אחורנית. באותה העת נעו סביבה עשרות ניצבים, חלקם עם מזוודות בידיהם. מישהו לחש שהשיער של טרכטנברג הוא בעצם פאה, למי שלא שם לב.

חוזרים על הסצנה שוב ושוב: פעם אחת היא הלכה מהר מדי, אחר כך לאט מדי, ואז אחד מאנשי הצוות נפל לידה, ובפעם נוספת נכנסו לפריים אנשים שלא היו צריכים להיות שם. "היא נראית מאוד ביצ'ית", רטן מישהו. אחרים סתם תהו אם סצנה אחת של צעידה שווה את כל המהומה הזאת. מבחינתם של אנשי ההפקה אין בכלל שאלה. זה התסריט, אז זה בדיוק מה שעושים.

מאות סקרנים התגודדו סביב אזור הצילום בגרנד סנטרל, אבל אצל צלמי הפפראצי נרשמה אכזבה. הם קיוו לתפוס כאן כוכבות חשובות יותר בסדרה כמו בלייק לייבלי (סרינה), אבל קיבלו רק את טרכטנברג. כפרס ניחומים, לקראת הסוף הופיעו לידה במחווה חברית שני כוכבים אחרים: מתיו סטל (רופוס) ופן בדג'לי (דן), סתם להגיד שלום. ואולי יותר מזה.

צלמי הפפראצי באו עם עוד מטרה: לנסות לגלות משהו מהמשך העלילה של הסדרה, לטובת מעריציה שעסוקים תדיר בניחושים והשערות. אבל גם מזה לא היה כאן הרבה. מה שהם כן חטפו הרבה זה צעקות מכיוון הצוות: "בלי פלאשים!"

בין שתי ערים

"אחת שיודעת" הפכה מאז תחילת שידורה ב-2007 לסדרת טלוויזיה נערצת בעיקר בקרב נערות בגיל העשרה, אבל לא רק. "אחת שיודעת" היא בלוגרית, שהצופים שומעים את קולה אבל איש לא יודע מי היא. נערת הרכילות הזאת מספרת על עלילותיהם של כוכבי הסדרה: בני עשרה המתבגרים והופכים לסטודנטים בקולג' באפר איסט סייד של מנהטן, האזור העשיר של העיר ניו יורק. הצופים נהנים להציץ לחייהם של אנשי המעמד הגבוה של העיר הגדולה, על כל האהבות, השנאות, החרדות, סקס, סמים, בגדים, תככים ועוד ועוד שמרכיבים אותם. הלימודים, כך עושה רושם, זה הדבר האחרון שבאמת מעניין את הצעירים האלה. יש להם הרבה בעיות, חוץ מאחת: אין להם שום בעיה של כסף. העושר המופגן בסדרה יוצא דופן גם במושגים ניו-יורקיים. הפאר וההדר ניכרים בכל: בבגדים, בעיצוב הבתים והדירות, במועדונים ובבתי המלון. הכל זהב.

בסדרה, שבימים אלה משודרת בישראל העונה השלישית שלה (הוט 3), צופים מדי שבוע כשלושה מיליון איש. זה אולי לא נשמע הרבה במונחים של אמריקה, אולם הערך הסגולי שלה הוא הרבה יותר מכך: יש סביבה המון באזז. וחשוב לא פחות: מפרסמים אוהבים אותה. צופות קונות הרבה וצופות בגיל העשרה אפילו עוד יותר. היא זוכה לפיכך לשלל פרסומות במהלכה, ולכמות נכבדת של פרסום סמוי. בימים אלה, מי שיחפוץ יוכל גם לצאת למסע בעיר באוטובוס באתרים שבהם מצולמת הסדרה.

"אחת שיודעת" מבוססת על סדרת ספרים מצליחה שכתבה ססילי פון זיגיסאר. לנוכח הצלחתם, עלתה יוזמה להפוך אותם לסרט, אך בסופו של דבר ג'ו שוורץ וסטפני סבאג' הפכו אותה לסדרת טלוויזיה. האולפנים רצו לצלם בלוס אנג'לס, כדי לצמצם עלויות, אך היוצרים עמדו על כך שסדרה ניו-יורקית תצולם בניו יורק. וכך היה.

אל אולפני סילבר קאפ הנמצאים בקווינס, נכנסנו הודות למזל. יום אחד עצרתי לשתות אספרסו של בוקר בבר-קפה צר מידות במידטאון מנהטן. ישב שם בחור אחד שעילעל בניירות, ג'ו לזרוב. שיחה ידידותית נקשרה בינינו, ואז התברר שערימת הניירות שלו היא התסריט של הפרק הבא של "אחת שיודעת", ולזרוב הוא האיש שאחראי על ההפקה של הסדרה בניו יורק. לפעמים הוא גם מביים פרק או שניים. כן, הוא אמר, הוא יוכל להזמין אותנו לסט.

זה היה דבר יוצא דופן. סדרות טלוויזיה נעולות בדרך כלל בפני עיתונאים, למעט כאשר הן מזמינות לסיור וביקור באופן מסודר ומאורגן. לזרוב אכן מיהר להבהיר שלא ייתן לנו גישה לעלילה המתרקמת. יחד עם זאת, הוא יציג בפנינו את המכונה המשומנת הפועלת מאחורי הקלעים כדי להפיק את הסדרה. הוא עמד בדיבורו.

וכך הגענו לאזור התעשייה בקווינס, אל האולפנים. בדיוק במתחם של "אחת שיודעת" צילמו את "הסופרנוס". ליד מצלמים את "30 רוק". לזרוב אחראי על הפקת הפרק הנמצא בצילומים, וכבר נערכות ההכנות לפרק הבא, שעליהן מופקדת המפיקה איימי קאופמן.

לדברי לזרוב, הצלחת הסדרה באקלים הטלוויזיוני הנוכחי אינה דבר של מה בכך. "תוכניות הריאליטי הורגות הרבה מאוד סדרות דרמה", הוא אומר. "מבחינת האולפנים, זה יותר משתלם. עלות הפקה של שעה שבועית של ריאליטי נעה בין חצי למיליון וחצי דולר. הפקה של שעה שבועית של סדרת דרמה מתחילה במיליון וחצי דולר ויכולה להגיע לשלושה מיליון. האתגר שלנו הוא לצלם סדרה באיכות גבוהה, כשכל שחקן נראה במיטבו והסט ריאליסטי, בתקציב מאוד-מאוד מצומצם. לצלם בניו יורק זה עסק יקר".

"העיתוי של עליית הסדרה היה מוצלח", מוסיפה קאופמן. "אנחנו חיים בתקופה של מותרות ועושר מצד אחד, ומשבר כלכלי מצד שני. בסדרה הזאת יש ביטוי של פנטזיות. וגם השחקנים נראים טוב..."

אפרופו פנטזיות: אמנם הסדרה מצליחה, הסט נראה עשיר ולדמויות אין בעיות כספיות, אבל להפקה יש. הצופה לא מרגיש בכך, אבל מאחורי הקלעים מתמודדים עם קיצוצי תקציבים מאתגרים. 150-200 איש עובדים על כל עונה, 22 פרקים, במשך שמונה חודשים (במעגל הרחב, עובדים על הסדרה כמה מאות אנשים). ההפקה מתנהלת בלוס אנג'לס ובניו יורק - הפרקים נכתבים בחוף המערבי, הצילומים נעשים בניו יורק, הפוסט פרודקשן חוזר ללוס אנג'לס. הסדרה מוקרנת ברשת CW שבבעלות סי-בי-אס ואולפני וורנר ברדרס.

קאופמן: "בלוס אנג'לס יש צוות של תשעה כותבים שמחליטים על הכיוון של הפרק, ואז אחד התסריטאים מקבל את המשימה לכתוב אותו. הכתיבה נמשכת שבוע בערך. סטפני סבאג' מובילה את הכותבים, והיא בדרך כלל כותבת את הפרקים הראשון והאחרון בעונה. התסריט הגמור מגיע אלינו לניו יורק ואז יש לנו שבוע להכנות - התקנת הסט, תיאום צילומי חוץ, טיפול בבגדים - ואחריהן הצילומים נמשכים כשמונה ימים. החומר הלא מעובד מועבר ללוס אנג'לס לעריכה, שנמשכת 21 יום. אני עובדת 12-13 שעות ביממה. זו עבודה מאוד מתישה".

מה פתאום אורגיה

כשביקרנו על הסט, נערכו אנשי האולפנים לצילומי הפרק האחרון לעונה. במועד פרסום הכתבה, הם כבר יהיה בחופשה של עשרה שבועות. חלק ינוחו, אחרים ינסו למצוא עבודה זמנית. זה הזמן גם בשביל הכוכבים להשתתף בסרטים או בתוכניות טלוויזיה אחרות.

רוב שחקני הסדרה היו אלמונים גמורים רגע לפני שהתחילה. זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שחלקם הגיעו אליה בני 13. היום הם כבר מפורסמים. "יש היום הרבה תחרות על השחקנים שלנו", אומר לזרוב. "רוצים אותם לסרטים, להצגות ברודוויי, ל'סאטרדיי נייט לייב'. אבל אנחנו סגורים איתם לחוזה של שבע שנים".

כמה וכמה רומנים נקשרו על הסט הזה בין השחקנים. המפורסם ביותר הוא זה שבין בלייק לייבלי ופן בדג'לי. אד ווסטוויק (צ'אק) וג'סיקה זור (ונסה) היו הזוג המפורסם השני. הזוג השלישי היה לייטון מייסטר (בלייר) וסבסטיאן סטן (קרטר בייזן). ואיך אפשר בלי הנקודה הישראלית - השחקן מתיו סטל היה נשוי לשחקנית והדוגמנית הישראלית נעמה נטיב.

קאופמן: "האתגר שלנו הוא לשמור על הדינמיקה הקבוצתית, לשמור על רמת מוטיבציה גבוהה. ששת כוכבי הסדרה הפכו לכאלה בגללה. זה היה יכול לגרום להם להרים את האף, אבל בסך הכל אני חושבת שהמדובר בצוות טוב ואחראי. לפעמים צריך להזכיר למישהו להישאר בפוקוס, אבל בסך הכל הם עושים עבודה טובה".

אבל לא כולם חושבים ככה. מליסה הנסן, מנהלת המחלקת לחינוך הציבור במועצת ההורים לענייני טלוויזיה שמושבה בלוס אנג'לס, דווקא מודאגת. "בסדרה הזאת יש דמויות צעירות אטרקטיביות מאוד העוסקות בפעילות לא אתית ו/או לא חוקית", היא טוענת. "זה כולל שתיית אלכוהול, עישון מריחואנה, השתתפות באורגיות ובילוי במועדוני חשפנות. הסדרה מכוונת לבני עשרה ולכן היינו ממליצים להורים לשים לב למה שמתרחש בה. הדמויות בסדרה יכולות לשמש מודלים לחיקוי. לא היינו ממליצים לילדים צעירים לצפות בה. בנוגע לבני עשרה מבוגרים יותר, כדאי שההורים יצפו בסדרה לפני שהם מאפשרים לילדיהם לצפות בה, ויראו אם הערכים שלה מתאימים להם".

לפני חודשים אחדים שיגרה מועצת ההורים תלונה למועצת שידורי הטלוויזיה בנוגע לסצנה שבה נערכה אורגיה בין שלוש דמויות. מועצת שידורי הטלוויזיה לא השיבה על הפנייה בגלל תסבוכת משפטית שהקפיאה בפועל את פעילותה. עתה מחדשת המועצה את פעילותה, אולם בצנרת ממתינות לטיפול 1.6 מיליון תלונות. התלונה על האורגיה תיאלץ להמתין.

מארק אורמן, מפיץ סרטים עצמאיים (ביניהם "מונסטר בול"), לא מסכים עם הנסן, ומודה שהוא משוגע על הסדרה. הוא נהג לצפות בה עם בתו והיום, כשהבת כבר בקולג', הם צופים בנפרד ומדברים על זה בטלפון. "בחוגים שלי אנשים צופים ב'מד מן' וב'הסמויה'", הוא אומר, "אבל אני אוהב את 'אחת שיודעת'. ג'וש שוורץ (מיוצרי הסדרה) הוא איש טלוויזיה מעולה.

"אנשים לא מבינים מה מעניין בצפייה בחבורת ילדים מפונקים ודקדנטים. אז נכון שיש כאן הפרזות, אבל בסך הכל הסדרה עוסקת בסיטואציות מהחיים - ביחסים בין הורים לילדים, ביחסים רומנטיים, בסקס וסמים. אבל יש בסדרה הזאת עוד משהו שאני אוהב. בדרך כלל בסדרות מציגים את הצד האפל של ניו יורק, כמו למשל ב'חוק וסדר'. ב'אחת שיודעת' אתה צופה בצד אחר של העיר. בעיר העשירה והזוהרת. הצילומים יפהפיים ולא קודרים".

למפיקה קאופמן אין בעיה לצפות בסדרה עם הבן שלה: "קודם כל כדי שיראה מה שאמא שלו עושה. אבל ברצינות, הסדרה מציגה מצבים שקיימים במציאות, דילמות, ולא מעט הורים אומרים שהיא מאפשרת להם להעלות נושאים רגישים מול ילדיהם בגיל העשרה. טוענים שיש אצלנו הרבה סמים וסקס. האמת היא שבפועל זה לא כל כך הרבה".

 מישל טכטנברג בסצנה שצולמה בגרנד סנטרל בניו יורק. הפפראצי התאכזבו | צילום: שחר עזרן

שוקולד וקפה

שולחן אדום ועליו אריחים ממינים שונים קידם את פנינו במתחם העבודה של בוני הסט. בפינה מונחים שלל משקופים. כל הדוגמאות האלה ייבחנו בקפידה לבחירת הדגם המתאים להתקנה. כריסטינה טונקין, מעצבת הסט, מתגוררת באפר איסט סייד, שם מתרחשת עלילת הסדרה, ובעבר עבדה ב"סקס והעיר הגדולה". שתי הסדרות מתרחשות בניו יורק, אבל זה בערך כל הדמיון שהיא מוצאת ביניהן: "לנשים ב'סקס והעיר הגדולה' לא היה הרבה כסף והן היו מבוגרות יותר מהבנות של 'אחת שיודעת'. יש הרבה אתגרים בעיצוב הסט - הכל צריך להיות מאוד אלגנטי, עם הרבה קלאס וגם להיראות יקר. אני מסתובבת המון בחנויות כדי למצוא את החפצים האלה".

לחשוף את שמות החנויות היא לא רוצה, אבל "אם אתה מת לדעת, אני מאוד אוהבת את קונראן. האמת שאני לא קונה בדרך כלל דברים יקרים מאוד, אבל הבדים שאני משתמשת בהם יקרים. בעניין הזה אין פשרות. יש לנו גם טריקים כיצד הסט ייראה יוקרתי יותר. בתאורה נכונה ניתן ליצור תחושה של עושר גם אם הפריטים עצמם לא יקרים".

"אנחנו צריכים ליצור סט של מסיבות גאלה", מוסיף ג'פרי ארליך, העובד גם הוא על הסט. "עשינו שלוש חתונות עד היום".

מה הפריט היקר ביותר שקניתם לסט?

ארליך: "המטבח של משפחת ון דר וודסן עלה 30 אלף דולר. גם הנוף של ניו יורק שרואים בסדרה דרך חלונות הדירות - זה הרבה פעמים מסך, שעולה 15-20 אלף דולר".

מלקוס ינוקו, האחראי לבנייה בפועל של הסט, מספר שקיצוץ התקציבים מאלץ את ההפקה למחזר: "למשל, הדירה של צ'אק עשויה ברובה מסט של בית הספר מהעונה הראשונה".

אבל לא הכל, כאמור, מצטלם בתוך האולפנים. יש מקומות בעיר ש"אחת שיודעת" עשתה להם רק טוב. למשל, מלון אמפייר בקרבת לינקולן סנטר, שהיה מלון בינוני למדי. בעליו ניסו לנצל את שיגעון הנדל"ן למגורים בעיר והחליטו להסב אותו לבניין מגורים, אך בעיות טכניות שונות ומשונות עיכבו את הבנייה. בינתיים פרץ המשבר הכלכלי, בועת הנדל"ן התפוצצה והבעלים שינו כיוון והחליטו לשפץ ולשדרג את המלון הישן. ואז החליט אחד מאנשיהם לנקוט יוזמה: הוא פנה לצוות הפקה של "אחת שיודעת" והציע שיצלמו אצלם. בדרך כלל, זו הצעה שבתי מלון אחרים נמנעים ממנה. צילומים בלובי משבשים את תפקודו התקין של מלון. אבל באמפייר היו מוכנים בשמחה.

וכך שחקני הסדרה החלו לפקוד את המלון לעתים קרובות, ובמקביל באולפנים בקווינס בנו העתק של המעלית של מלון אמפייר וגם של הסוויטה שבה מתגורר צ'אק. המלון הפך לפופולרי בבת אחת. יש אורחים המקווים לראות באקראי את כוכבי הסדרה, ומעריצים חגים סביבו עם אותה תקווה בדיוק.

"אתה יכול להרחיק אנשים מאזור הצילומים באופן מוגבל", אומר לזרוב. "כשמצלמים על מדרכה חייבים לאפשר לאנשים לעבור, וגם אי אפשר למנוע מהם לצלם. לכן, כדי לבלבל את הפפראצי ואת אלה שמנסים לגלות את התסריט, אנחנו מצלמים קטעים שלא ישודרו בסדרה. למשל, צילמנו את בלר מתנשקת עם נייט וצ'אק, ורק נשיקה אחת שודרה. ולמרות זאת, יש בלוגים שמפרסמים מידע על המתרחש בסט. יש הדלפות. הניצבים שאנחנו שוכרים אמנם חותמים על הסכם סודיות, אבל אם מישהו מספר לחבר, קשה מאוד לעצור את זה".

אריק דיימון הוא האחראי על הלבשת השחקנים, תפקיד שהפך אותו לשחקן חשוב בעולם האופנה. הרבה מעצבים רוצים שכוכבי הסדרה ילבשו את בגדיהם. לזרוב הוביל אותנו אולי לקודש הקודשים של ההפקה: אולם התלבושות. סמי רטנר אחראית על האזור הזה. "אני לא חושבת שיש סדרת טלוויזיה שבה משתמשים ביותר תלבושות מאשר אצלנו" היא אומרת. "כל יום יש פה 10,000 פריטי לבוש. אף שחקן לא לובש אותו בגד פעמיים - בסך הכל אנחנו משתמשים בכ-80 תלבושות לפרק. מעצבי אופנה וחנויות שולחים לנו בגדים ואביזרים בחינם כדי שנשתמש בהם בסדרה ובתקווה שזה יגדיל את המכירות שלהם. לפעמים גם מפעילים עלינו לחץ. בעצם, אנחנו קונים חצי מהמלתחה שלנו וחצי מקבלים בחינם. הנה תסתכל, יש כאן בגדים של יגאל עזרואל, מעצב ישראלי מצליח שעובד בניו יורק. פעם אחת סרינה לבשה בגד שלו".

מי קונה את הבגדים?

"אני, ולפעמים זה ממש מתסכל. אני יכולה לקבל כמעט כל בגד שאני רק רוצה, אבל אני לא יכולה ללבוש אותו..."

הלבוש בסדרה מפואר אפילו בשביל האפר איסט סייד.

"זו קצת הגזמה של המציאות, זה הרי עולם של פנטזיה. אבל היום כשאני מסתובבת באפר איסט סייד אני רואה צעירים, בעיקר כאלה שלומדים בבתי הספר הפרטיים, מתלבשים כמו אצלנו בסדרה. בעיקר בנות אבל גם בנים. יש כאלה שמחקים את הלבוש של צ'אק, עם עניבות פרפר, ואחרי שאריק שם בנדנה על הראש של בלר, הבנדנות הפכו לפריט מבוקש. יש גם מעצבי אופנה שהצליחו מאוד בגללנו, למשל אביגיל לוריק, שמעצבת את הבגדים של אמא של בלר".

יש מעצבים שלא משתפים איתכם פעולה?

"רצינו בגדים של פראדה ולואי ויטון, אבל הם שלחו אותנו לקנות בחנות כמו כל לקוח אחר. אבל יש מעצבי יוקרה שמשתפים פעולה, כמו דיור, גוצ'י ושאנל".

רנדי מניון אחראי על הלוקיישנים, והוא מדווח שעיריית ניו יורק משתפת פעולה בשמחה, "אבל הרבה מהתושבים כבר התעייפו מגל הסרטים שמצלמים ברחובות. יש ועדי בתים שמסרבים לתת לנו אישורים לצלם, בגלל חשש של נזקים לבניין או שהצילומים ימשכו סקרנים ופפראצי. כבר קרה שצילמנו פעם אחת וכשהיינו צריכים לחזור להשלמות, לא רצו לתת לנו לצלם.

"יש בניו יורק הרבה דירות ובתים יפים, אבל הבעלים שלהם לא רוצים להכניס צוותי צילום הביתה. אנחנו נעזרים במתווכים אבל גם באמצעות מכתבים שאנחנו משאירים בתיבות הדואר. אל אחת הדירות המרהיבות ביותר שצילמנו בה, הגענו דרך הבת, שמשוגעת על הסדרה ושיכנעה את ההורים להתיר לנו לצלם".

מי שעמדו בסירובם בתוקף היו רשויות אוניברסיטת ניו יורק, ששם לומדות כמה מהדמויות. "נאסר עלינו לצלם בבניינים שלהם", אומר מניון, "ולהשתמש בלוגו שלהם, ואנחנו מכבדים את הדרישות האלה".

ואי אפשר בלי פיטר מרשרק, שמופקד על האוכל. "אנחנו משתדלים להאכיל את השחקנים אוכל בריא", הוא מצהיר, "ירקות, אגוזים, יוגורט. הם לא אוכלים אוכל כבד. הילדים האלה שמים לב למשקל שלהם, אבל אי אפשר להימנע מדונאטס וסוכריות. וכן, אנחנו מביאים הרבה קפה וסודה".

אבל מי זאת?

לזרוב לא מוכן להתחייב כמה עונות יהיו ל"אחת שיודעת". "אנחנו לא יודעים", הוא אומר, "אולי שבע-שמונה-תשע שנים. כל שנה מחדשים את החוזה. רק באחרונה הודיעו לנו שהסדרה תרוץ גם בשנה הבאה. הרשתות לא רוצות להתחייב לטווח ארוך".

ומי היא "אחת שיודעת"?

"אין לי מושג. אני גם לא יודע אם נחשוף אותה אי פעם. זה לא מסוג הדברים שאתה צריך לדעת. אולי בסוף הסדרה יחליטו היוצרים לגלות לצופים את הסוד, להשאיר אותם עם טעם טוב בפה. אבל גם לגבי זה אני בספק, כי מאוד ייתכן שירצו לעשות גם סרט קולנוע".

ואז הגיע הרגע הגדול - לזרוב לקח אותנו לאולפני הצילום עצמם, הריקים משחקנים. הם היו באותה שעה בבניין האמפייר סטייט, לצילומי חלקים מהפרק האחרון. זה היה צפוי שהסיור שלנו ייקבע למועד שבו השחקנים ייעדרו.

ובכל זאת, זכינו לשוטט בדירות שבהן מתגוררות הדמויות. בסלון של משפחת ון דר וודסון, הנה המטבח שעלה להפקה 30 אלף דולר, חלפנו על פני פסל בודהה גדול, חדר השינה של סרינה, חדר הארונות שלה, האמבטיה הענקית. והנה חדר הבגדים של בלר, עם עשרות זוגות נעליים על הקיר. עוד כמה צעדים ואנחנו בברוקלין, בדירה של רופוס, לילי וג'ני. לופט ברוקליני טיפוסי רק שהוא בסטודיו בקווינס. והנה חדר השינה של ג'יני, והנה המעלית של מלון אמפייר, והנה הפנטהאוז של צ'אק. יש כאן שולחן ביליארד, והחדר של נייט שגר איתו.

אני הצטלמתי שוכב בחדר השינה של נייט. בשביל המזכרת.*



חדר התלבושות של הסדרה. פראדה שלחו אותם לקנות בחנות כמו כל לקוח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו