בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים | הכל התחיל כאן ואולי הכל ייגמר כאן

הסופר הפרואני הנודע מריו ורגס יוסה, שביקר השבוע בארץ, נסער. "מעולם לא התביישתי להיות ידיד של ישראל", הוא אומר ותוהה איך מצליחה המדינה "לסייע באופן יעיל כל כך לאויביה". רשמי מסע כואב בין תל אביב לעזה

תגובות

הוא היה נסער ביום שני השבוע. רק חזר מטיול בוקר לאורך שפת הים של תל אביב וכבר שטפו אותו החדשות הנוראות על פעולת צה"ל. למחרת נסע לעזה. מריו ורגס יוסה, הסופר הפרואני הנודע, בא לבקר בישראל אחרי חמש שנים שלא היה כאן. כמו בפעם הקודמת, גם הפעם היה הביקור שלו בארץ שונה מהביקורים השגרתיים של אנשי שם כמותו.

ידיד אמת של ישראל, שמתנגד לחרם עליה ומאמין מושבע, כמעט תמים, בדמוקרטיה ובדיסידנטים שלה, הוא לא מבזבז רגע בביקוריו כאן. בן 74, אלגנטי ומרשים כתמיד, הוא נסע לחברון, למערות הרועים בדרום הר חברון, לבית לחם ולעזה, וביקר בהפגנה בשייח ג'ראח, שם פגש את דויד גרוסמן. בבית החולים שיפא בעזה סיפרו לו הרופאים על החולים שמתים באין אפשרות להוציאם לטיפול מחוץ לרצועה ועל המחסור החמור בחלקי חילוף למכונות מצילות חיים במצב של אין-מצור ואין-מחסור על פי התעמולה הישראלית.

הוא גם נפגש עם עמוס עוז, א"ב יהושע ועם אנשי "שוברים שתיקה", אותם הוא מעריץ. לא סיורי תעמולה של משרד החוץ ולא רמת הגולן ממעוף המסוק עם תדרוכי דובר צה"ל ברקע, אפילו לא פוטו-אופ עם שמעון פרס, שדווקא כתב לפני כמה שנים רשימת ביקורת שהרשימה אותו, על ספר שכתב על הסופר הצרפתי גוסטב פלובר.

13 מספריו של ורגס יוסה תורגמו לעברית, האחרון ואולי הנפלא שבהם, "תעלוליה של ילדה רעה", הפך כאן לרב מכר. נפגשנו לראשונה באקראי ברחוב השוהדא בחברון לפני כחמש שנים ומאז נפגשנו עוד כמה פעמים, בארץ ובמדריד, אחת משלוש הבירות שבהן הוא חי וכותב, לצד לימה ולונדון. סופר פורה, בעל שם עולמי, מועמד קבוע לפרס נובל לספרות, כמעט נשיא ארצו, לאחר שהפסיד בבחירות ב-1990 לאלברטו פוג'ימורי, שכלוא עכשיו בפרו.

ביקוריו של ורגס יוסה בארץ לא יכולים שלא לעורר הערכה והתפעלות. הצניעות, הסקרנות, האהדה העמוקה שהוא רוחש לישראל - שלא עומדת בסתירה לביקורת החריפה שהוא משמיע - כל כולה נובעת מדאגה כנה לגורלה. צריך היה לראות את כוכב הספרות העולמי הזה יושב באוהלו של הרועה אבו ג'יהאד בדרום חברון, ליד המערה שהיתה ביתו, שצה"ל הרס, בין בארות המים החרבות וההתנחלויות החונקות מכל עבר, והוא מתעניין בכל נימי נפשו בגורל הרועה האומלל ובגורלה של הדמוקרטיה הישראלית, אומללה לא פחות.

צריך היה לראות אותו פוסע ברחובות הרפאים של חברון בחלקה הכבוש, בלוויית בנו אלוורו, סופר ועיתונאי שחי בוושינגטון, אשתו פטריסיה (דודניתו, לה הוא נשוי עשרות שנים, לאחר ששיגר אליה 300 מכתבי אהבה שאותם שרפה מפחד אביה) ואשת בנו, סוזאנה, מאזין להסבריו המאלפים והמצמררים של יהודה שאול מ"שוברים שתיקה" על הטרנספר הלא שקט והמזוויע שהתחולל בעיר הזאת. צריך היה לראות אותו מהלך בין מאות החנויות המרותכות, הדירות הנטושות וילדי המתנחלים הפרועים ששרים: "יהודה שאול הרוצח, לא ניתן לו לנצח", ולהבין שמה שוורגס יוסה ראה השבוע בביקורו, לא ראו מרבית הישראלים מעודם. בראבו, מריו.

מה דעתך על פעולת צה"ל?

"זה היה דבר מזעזע לקורבנות כמובן, אבל גם לדימוי של ישראל. זה מאוד מפתיע, איך ישראל מצליחה לסייע לאויביה באופן שיטתי כל כך. אני לא יכול להבין איך המשט הזה יכול להיות סכנה או איום לביטחון ישראל. זה בדיוק כמו מה שקרה עם נועם חומסקי, שצריך היה לתת לו להיכנס ולהשמיע כאן את הדברים שהוא משמיע בכל מקום. סקנדל הגירוש שלו הזיק לישראל ואת זה מנצלים אויבי ישראל כדי לדרדר את מעמדה עוד יותר. אני חושב שהדימוי של ישראל עכשיו הוא הגרוע ביותר אי פעם. אני לא בטוח שהישראלים מודעים לכך. הרעיון שישראל הפכה לכה אדישה לגורל הפלסטינים, המחשבה שישראל הפכה לכה שחצנית, מעצבים לה דימוי שלעתים הוא אולי מוגזם, לעתים לא הוגן, אבל זה הדימוי.

"אני חושב שזו היתה שגיאה לשלוח חיילים לפעולה צבאית נגד משט הומניטרי של שלום. זה חרג מפרופורציה. זו היתה פעולה בלתי חוקית, במים בינלאומיים, והיא לא תוכל להתקבל בקהילה התרבותית. זה יפגע בדימוי של ישראל, שיידרדר עכשיו עוד יותר".

והמצור על עזה?

"המצור הוא מקור הבעיה. במקום לפתור את הסכסוך משורשיו, ישראל מטילה מצור. גם הפלישה לעזה היתה שגיאה, שום דבר לא יצא לישראל ממנה. הרגשתי כל כך מדוכא ב'עופרת יצוקה'. ידעתי שזה יהיה חסר תוחלת. ידעתי שזה לא יתרום כלום לביטחון ישראל ולא לדימויה. ידעתי שזה יהיה אסון. אז איך האנשים החכמים בממשלה שלכם לא הבינו זאת? תגיד לי אתה, מה הושג במלחמה הזאת? כלום, פשוט כלום".

אתה מתבייש לפעמים להיות ידיד ישראל?

"מעולם לא התביישתי. אם הייתי מתבייש, לא הייתי כאן. אני ידיד, ידיד כן מאוד. אני מחשיב עצמי ידיד ישראל, שרוצה ישראל בטוחה, ובאותו זמן אני ביקורתי מאוד כלפי המדיניות של ישראל. הביקורתיות שלי מאפיינת את הרוח היהודית. זה יהיה מאוד עצוב אם רוח הביקורתיות הזאת תיעלם. עוז, גרוסמן, יהושע, אילן פפה, ?שוברים שתיקה', עמירה הס ואתה - כל כך הרבה ישראלים שומרים על הגחלת הזאת. את זה אני תמיד אומר בעולם, שישראל איננה רק אביגדור ליברמן. שיש כל כך הרבה ישראלים שנלחמים באומץ לשפר את מעמדה, אנשים שלא יתנו לה להפוך למדינה טוטליטרית. זו התקווה הגדולה, הידיעה שיש אלטרנטיווה. בשבילי זו תעודת הכבוד של ישראל".

מה דעתך על החרם על ישראל?

"אני מתנגד. הייתי בעד החרם על קובה, כי בקובה יש משטר טוטליטרי ואי אפשר להיאבק בה מבפנים. זה לא המקרה של ישראל. היא חברה פתוחה, עם דיסידנטים וביקורת, אז איך אפשר להחרים אותה? איך אפשר להעניש את מי שנאבקים מבפנים? במקום חרם, צריך לתמוך באלו שמבטיחים אלטרנטיווה. החרם הוא שגיאה. לבקר כן, אבל לזכור שבתוך ישראל יש הרבה ישראלים שמבקרים אותה בחריפות עוד יותר גדולה מאשר מבחוץ. אני לא איבדתי תקווה, מכיוון שישראלים רבים לא איבדו תקווה".

מה השתנה בחמש השנים שלא ביקרת כאן?

"ישראל הפכה ליותר משגשגת ומודרנית. באתי לכאן לראשונה ב-1977 ואז זו היתה מדינת עולם שלישי. אולי מתקדמת, אבל עולם שלישי. עכשיו היא עולם ראשון. זה הישג אדיר בשלושה דורות. נכון שישראל קיבלה סיוע, אבל עיקר המאמץ היה מבפנים. זה צריך היה להיות דוגמה לעולם השלישי. זו ישראל שהייתי רוצה לראות בעולם: לא הדימוי הקולוניאליסטי, האימפריאליסטי והכובש, דבר שעומד בסתירה להישגים הגדולים שלה, אלא דוגמה ומופת לעולם השלישי.

"הדבר השני שהשתנה הוא, שכל מי שנפגשתי אתו דיבר על שתי מדינות. אם זה כל כך מושרש בחברה, מה הקושי להגיע להסדר? גם העובדה שארצות הברית שוב לא תומכת בלא תנאי בישראל צריכה לעזור. אני חושב שהלחץ האמריקאי חשוב מאוד. לכן השלום אמור היה להיות קרוב מאוד. אבל אתה לא רואה עובדות ומעשים מאחורי התחושה הזאת".

מה מביא אותך להתעניין כל כך בישראל?

"ההתפעלות שלי מישראל. אני סופר ועיתונאי וישראל היא מקרה מאוד מיוחד. ישראל מימשה את אחד הסיפורים הגדולים של חורחה לואיס בורחס, שבו קבוצה של חכמים תיכננה עולם והצליחה לממש את הפנטסיה. זה המקרה של ישראל, פנטסיה שהצליחה להתממש. זו הרי השאיפה הכי גדולה של סופר. ישראל היא חברה מרתקת. לכל ישראלי יש סיפור חיים מדהים, היסטוריה עולמית בפורמט קטן. אולי גם זה מושך אדם כמוני שמבלה את כל חייו בכתיבת סיפורים. הכל נמצא כאן. זה אחד המקומות האינטנסיביים בעולם, עם מסתורין גדול. הכל התחיל כאן ואולי הכל ייגמר כאן, בוא נקיש בעץ שזה לא יקרה. התרגשתי מאוד בביקורים הראשונים שלי בישראל. הרוח הבונה של הציונים הראשונים, קיבוצניקים ואינטלקטואלים, הרוח הגדולה של ישראל".

הרוח הזאת נעלמה?

"היא לא נעלמה, היא הצטמצמה. פגשתי כאן ערב אחד מכרים ישראלים. איש מהם לא הזכיר את הבעיה הפלסטינית. במשך ערב שלם הם דיברו על עושר, שגשוג והשקעות, כאילו הם היו יאפים בניו יורק. הבעיות הבסיסיות נשכחות לגמרי".

מה הרגשת כשהיינו בחברון?

"זה הצד השני של ישראל וזה עצוב כל כך. וזה עצוב שכל כך מעט ישראלים מבקרים שם. הם לא יודעים. זה כל כך קרוב לירושלים ואין להם מושג מה קורה שם. חשוב להביא את זה לתודעה, זה יעזור מאוד".

אפרטהייד?

"אפרטהייד זו לא המלה, כי אין כאן מדיניות מכוונת ורשמית כמו בדרום אפריקה. אבל מתקיימות כאן שתי חברות נפרדות, יש הפרדה בהזדמנויות, בחירויות ובתנאי החיים. מה שראינו בחברון ובמערות גם מוכיח שעם כל יום שחולף, הפתרון של שתי מדינות הופך לפחות ופחות אפשרי".

בנימין נתניהו?

"עכשיו אני עלול להיות מגורש, לא? הצטערתי מאוד על בחירתו. הוא אדם נוקשה והוא מכשול לפתרון. אבל עלינו לזכור שאת השלום עם מצרים השיג מנחם בגין".

מי כן?

"אני לא מאמין במנהיגים כריזמטיים. אני חושב שהטרגדיה של דרום אמריקה היא האמונה במנהיגים כריזמטיים. עמדתם בכל כך הרבה מלחמות, הקמתם פה חברה מכל כך הרבה תרבויות, אז איך לא יכולתם להגיע להסדר עם הפלסטינים?"



ורגס יוסה. ''ישראל זה אחד המקומות האינטנסיביים בעולם, עם מסתורין גדול''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו