בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשה בשבוע | אילנה דרוקר-טיקוטין, ראש חבר הנאמנים של מוזיאון טיקוטין

ראש חבר הנאמנים של מוזיאון טיקוטין לאמנות יפאנית בחיפה, אילנה דרוקר-טיקוטין, בשבוע בו מציין המוזיאון 50 שנים להיווסדו

תגובות

"למדתי לאהוב אמנות יפאנית", מתנסחת בדיפלומטיות אילנה דרוקר-טיקוטין, כשהיא מתבקשת לספר על הקשר שלה לאמנות שהיתה בבת עינו של אביה, פליקס טיקוטין, מי שהקים את המוזיאון הנושא את שמו בחיפה.

בימים אלה מציין המוזיאון היפאני היחיד במזרח התיכון 50 שנה להקמתו. "אחותי ואני לא אהבנו את האמנות היפאנית, כי היא היתה הילד הכי אהוב במשפחה. קינאנו בה. כשאבא היה בא לבקר בארץ, הוא קודם היה נוסע למוזיאון ורק אחר כך בא לבקר בירושלים".

דרוקר-טיקוטין, שעומדת בראש חבר הנאמנים של המוזיאון, מספרת שאביה, שנולד בגרמניה ב-1893, רצה בכלל להיות צייר, אבל אמא שלו התנגדה, והוא הלך ללמוד ארכיטקטורה במינכן. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הגרמני. "המלחמה היתה טראומטית עבורו. הוא איבד בה את אחיו ושלושה חברים קרובים".

לפני המלחמה ביקר טיקוטין בפאריס והתאהב שם באמנות היפאנית. אחרי תבוסת גרמניה, בזמן השפל הגדול, הוא החליט להגשים חלום ישן ולנסוע ליפאן. חלק מהדרך הוא עבר ברכבת הטרנס-סיבירית. הוא שהה שם כשנה וכשחזר לגרמניה הביא אתו מזכרות, שעוררו התלהבות בסביבתו הקרובה.

בעקבות זאת, הוא פתח חנות לחפצי חן בשדרת הקניות הראשית של ברלין, קורפירסטנדאם. בעקבות ההתעניינות באמנות היפאנית, פתח טיקוטין באפריל 1927 גלריה לאמנות יפאנית. הנושא של תערוכת הפתיחה היה שדים ורוחות.

ב-1933 נשלח האוסף של טיקוטין לתערוכה בדנמרק. "בסוף התערוכה אבי נסע לדנמרק כדי לפקח על אריזתו והחזרתו לברלין, אבל אז נודע לו על שריפת הרייכסטאג (בניין הפרלמנט הגרמני) והאוסף הועבר להולנד. מאוחר יותר עברה לשם גם המשפחה. במלחמת העולם השנייה נגנב האוסף. ב-1950 נקרא אבי לזהות במשטרה כמה ציורים שנתפסו ונחשדו כגנובים. הוא זיהה מיד את תמונותיו שלו. האוסף שוב ניצל בנס".

במאי 1940 פלש הצבא הנאצי להולנד, ומשפחת טיקוטין ירדה למחתרת. "הייתי אז בת שנתיים ואני זוכרת מעט מאוד", מספרת דרוקר-טיקוטין. "חיינו בהולנד תחת שם בדוי. אחותי ואני הוסתרנו אצל איכרים והחלפנו כתובות 12 פעמים. אמי היתה בלונדינית ולא זוהתה כיהודייה. היא עבדה במחתרת והיתה באה לבקר אותנו. לא ידענו שזו היא. אבא הסתתר בארון במרתף ולא יצא החוצה במשך שלוש שנים".

אחרי המלחמה התאחדה המשפחה. היא היתה מהיחידות בהולנד ששרדה בשלמותה. טיקוטין ניסה לשכנע את בתו לנסוע ליפאן וללמוד את השפה והתרבות, כדי להמשיך את הטיפול באוסף, "אבל אני הייתי בתנועת נוער ציונית וכל מה שרציתי היה לעלות לישראל. הגעתי לארץ בגיל 18, ממש לפני מבצע סיני. וכשפרצה המלחמה, זה היה ממש שוק בשבילו. הוא שלח לי מכתבים מודאגים אבל אני הרגשתי שהארץ צריכה אותי", היא אומרת.

"ברגע שהתאפשר לו, אבא עלה על מטוס לארץ כדי להחזיר אותי לאירופה. אבל כשהגיע לכאן, הוא התאהב במה שראה. הוא פגש כאן המון חברים ?ייקים' מתקופת האוניברסיטה בברלין וגם את אחותו, שלא ראה מאז 1933. הוא החליט, שמכיוון שהאוסף ניצל בנס וגם הארץ ניצלה בנס - כאן מקומו", מספרת דרוקר-טיקוטין.

ב-1960 נחנך בניין התצוגה של המוזיאון בחיפה, שעוצב ברוח יפאנית: אולם רחב מוקף גן ובו דלתות הזזה מצופות נייר אורז. "הישראלים היו חייבים לבדוק אם הדלתות באמת עשויות נייר והן התמלאו בחורים. היום כבר יש שם זכוכית מט".

פליקס טיקוטין מת בשווייץ ב-1986. "אבא מת עצוב. מ-1979 ועד מותו נמנעה הכניסה שלו למוזיאון בגלל סכסוך עם ההנהלה על רקע היעלמותם של פריטים מהאוסף. הוא כעס עליהם נורא ושיכנע תורמים, שהבטיחו להעביר את האוספים הפרטיים שלהם למוזיאון, שלא לעשות כן. משום כך האוסף לא גדל משמעותית, כמו שיכול היה לגדול". רק ב-1995, כשעמרם מצנע היה ראש העיר חיפה, חודש הקשר בין המשפחה למוזיאון. באותה שנה גם נחנך הבניין החדש שלו, בו יערכו חגיגות היובל לפינת האלוהים היפנית הקטנה הזו.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו