בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה דינם של עיתונאים בטורקיה שמותחים ביקורת על השלטון

ראש הממשלה דואג לפיטוריהם, הרמטכ"ל מכנה אותם בוגדים ומערכת המשפט שולחת אותם לכלא - זה דינם של עיתונאים בטורקיה שמותחים ביקורת על השלטון

תגובות

האי-מייל שקיבלה העיתונאית ר', העובדת באחד העיתונים הטורקיים החשובים, היה קצר וענייני: "אחרי דיון שקיימנו במערכת, החלטנו לוותר על שירותייך. תוקף ההודעה מיידי". ר' איננה כתבת זוטרה והיא עובדת בעיתון זמן רב; "הבעיה" שלה היא עטה המושחז, שבאמצעותו כתבה כמה מאמרים נוקבים נגד ממשלת ארדואן.

בעליו של העיתון - שלא אציין את שמו כדי שלא לפגוע בעיתונאית - איננו דווקא מתומכי המשטר. הוא איש עסקים חילוני, שכמו בעלי עיתונים אחרים בטורקיה הוא גם הבעלים של פרויקטים עתירי ממון במדינה. באחרונה הוא שואף להיכנס לשוק כורי הגרעין לצורכי חשמל, שטורקיה מתכוונת לבנות. כדי לזכות במכרז כזה, נרמז לו, מוטב שעיתוניו יחדלו לתקוף את הממשלה. שמה של העיתונאית הוזכר במפורש כמי שעלולה להיות אבן נגף בדרך אל הזכייה. הבעלים לא היסס.

ההחלטה איננה מפתיעה והיא רק מחזקת את העדויות, שלפיהן עיתונאות היא מקצוע מסוכן בטורקיה. במקרה הטוב, יפטרו אותך ואתה עלול שלא למצוא עבודה בעיתון אחר. "אצלנו הנוהג הוא שיד רוחצת יד", סיפר לי עיתונאי טורקי שביקר באחרונה בארץ. "אינך יכול לבקר אפילו את הבעלים של עיתון אחר, גם כאשר הוא פוגע בכלכלת המדינה, משום שאינך יודע אם אין לו במקרה אינטרסים משותפים עם הבעלים של העיתון שלך. ב-2001, כאשר התחולל משבר הבנקים הגדול בטורקיה, הציבור התפלא איך העיתונות לא גילתה אותו בזמן. האמת היא שכולם ידעו אבל לא העזו לכתוב, כי חלק מבעלי הבנקים הם גם בעלי עיתונים, וחלק מבעלי העיתונים נזקקו להלוואות לא כשרות מן הבנקים. מי שהעז לכתוב משהו פוטר".

אבל לא רק בעלויות צולבות מסכנות את המקצוע בטורקיה. גם ראש הממשלה והרמטכ"ל הטורקי תורמים לאווירה המאיימת נגד העיתונות. ארדואן, למשל, קרא בפברואר לאזרחי טורקיה שלא לקרוא את העיתונים שמוציא לאור איידין דואן, איל עיתונות ועסקים מן הגדולים בטורקיה, ואף קרא לבעלי העיתונים לפטר לאלתר בעלי טורים ש"מפיצים מידע שקרי על הממשלה".

כעסו של ארדואן יצא על הפרסומים שקשרו את מפלגתו עם ארגון הצדקה הטורקי "מגדלור", אשר אסף תרומות לנזקקים, אבל הכסף - כך התברר לשלטונות גרמניה - עבר לידי חברות טורקיות, שחלקן, על פי החשד, העבירו כסף למפלגת הצדק והפיתוח.

הרמטכ"ל הטורקי, גנרל אילקר בשבו, הכתיר בחודש שעבר את כתבי העיתון "טראף" בתואר "בוגדים", והשווה אותם לעיתונאים שמתחו ביקורת על המדינה בעת מלחמת העצמאות שלה. בשבו רתח על כך ש"טראף" תיאר את האירוע שבו נהרגו חיילים טורקים, שהותקפו על ידי ה-PKK, מפלגת הפועלים הכורדית שנחשבת לארגון טרור, ככישלון צבאי. בין היתר האשים העיתון את הצבא בכך שלא הכין את החיילים כראוי, לא נקט אמצעים נגד המארב והסיוע ששיגר הגיע רק אחרי 12 שעות.

אבל אם נזיפות ופיטורים הם "הנשק הקל" - מאסר של עיתונאים הוא פרקטיקה רגילה. על פי דו"ח של "אינפו-טורק", מרכז טורקי אירופי לסיקור מצב זכויות האדם בטורקיה, 36 עיתונאים עצורים או אסורים כרגע בבתי כלא, ובשלושת החודשים הראשונים של 2010 עמדו 216 עיתונאים לדין בעיקר בגין הפרת החוק למלחמה בטרור, או הסעיף הגורף בחוק הפלילי האוסר על "פגיעה באומה הטורקית". החודש נגזרו על העיתונאי אירפאן אקטאן שנה ושלושה חודשי מאסר. פשעו היה שציטט במאמרו משפט מתוך פרסום של מפלגת הפועלים הכורדית. בית המשפט הרשיעו באשמת הפצת תעמולה של ארגון בלתי חוקי ועידוד לאלימות. להגנתו טען העיתונאי, כי הוא ביקש להצביע על כך שהתוכנית להתפייסות עם מפלגת הפועלים הכורדית, שעליה הכריזה הממשלה, עלולה להיכשל, משום שחלק מה-PKK עדיין לא הניח את נשקו. "הציבור צריך להכיר גם את ההיבט הזה", אמר עורך דינו של העיתונאי, אבל בית המשפט לא השתכנע.

קשה במיוחד הוא מצבם של עיתונאים שכותבים בעיתוני מיעוטים, כמו כורדים או ארמנים. אין הכרח להציג דווקא את המקרה של הראנט דינק הארמני, שנרצח ב-2007, כמקרה קלאסי של התנכלות - מה גם שאין הוכחות לכך שהממשלה עמדה מאחורי הרצח; יש דוגמאות אחרות. סעיף 7 בחוק נגד טרור, למשל, האוסר "לשבח פשע או פושעים", מיועד במיוחד בשביל העיתונאים הכורדים. על פי סעיף זה נשפט גם ודאת קורשון, עורכו לשעבר של העיתון הכורדי "אזאדייה ולאת". אילו הורשע בכל סעיפי כתב האישום היה קורשון אמור להידון ל-525 שנות מאסר, אבל לבסוף הוא "זכה" בהקלה ונידון בחודש מאי רק למאה שישים ושש וחצי שנות מאסר.

בכל פרשיות המאסרים והמעצרים לא נשמע קולו של ארדואן. חופש ביטוי איננו כנראה חלק מסדר היום שלו. "לא נסבול שמישהו יגרום למתח במדינה או למתח בכלכלה", הוא הבהיר לבעלי העיתונים - לא לעורכים - שהרי הבעלים הם שנזקקים לטובות הנאה מן הממשלה. אבל מי יקבע מהו מתח? מי קובע מהי "פגיעה באומה הטורקית"? בית המשפט הוא הפרשן של החוק, אבל גם הוא איננו נטול פניות פוליטיות.



מפגינים באיסטנבול ליד מערכת העיתון הארמני ''אגוס'', לאחר רצח העיתונאי הראנט דינק, 2007



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו