בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם בצרפת לא רוצים את נועם חומסקי

הפתעה: הצרפתים מפנים לבלשן הנודע כתף קרה. האם יש קשר שתיקה אינטלקטואלי נגדו? ואולי זה כתם אנטישמי בעברו? רשמים מביקור ראשון שלו בפאריס זה 25 שנה

תגובות

ב-1984 נסע חוקר צעיר, פייר פיקה, ללמוד בארצות הברית אצל נועם חומסקי. באותם ימים היה המוניטין של הבלשן המלומד בשיאו: בכל העולם ציטטו את דבריו ושמעו את דעותיו הרדיקליות. בתוך זמן קצר יצר פיקה קשר איתן עם המרצה שלו; איתן כל כך, שאחד מראשי המרכז הלאומי למחקר מדעי (גוף המחקר הממשלתי בצרפת) הטיל עליו ב-1994 להפיץ את תורת חומסקי בצרפת. "בוא נחולל את המהפכה החומסקית בפאריס", קרא לו. "זה נראה לי מעניין מאוד", נזכר כיום פיקה, "אבל כשדיברתי על כך עם חומסקי, הוא אמר לי מיד: ?זה לא יילך'. הוא אכן צדק".

מקץ 15 שנים, חומסקי ותורתו עדיין שוליים באוניברסיטאות צרפת. באחרונה, כשיזם פיקה הרצאה של חומסקי בפאריס, ראשי המרכז הלאומי לא הקלו עליו. קשר שתיקה אינטלקטואלי? דיכוי אקדמי? חמור מכך: חוסר עניין, בוז לא לגמרי מוסווה. "עמיתי אמרו לי: ?בואו של חומסקי לפאריס הוא מין מפגן ראווה'", נאנח פיקה.

בסופו של דבר התקיימה ההרצאה ב-29 במאי. צעירים רבים זרמו לקמפוס קורדלייה ברובע הלטיני. באודיטוריום רחב הידיים התערבבו סטודנטים ומרצים אלה באלה. צרפתים, אך גם איטלקים, ברזילאים ואמריקאים. במשך כשעה, באנגלית ובלי להסתמך על דברים בכתב, אילתר חומסקי בן ה-81 הרצאה על בלשנות גנרטיבית. בחולצת תכלת ובמכנסי ג'ינס הוא שירבט בגיר על הלוח, קולו נעים וטענותיו חד-משמעיות. כשתיבל את ההרצאה בהלצה, הזכיר בגינוניו את וודי אלן; כשטען שתיאוריות סותרות לשלו אינן ראויות ליחס, חיקה בידיו תנועת הדיפה של מפלסת שלג.

אבל בסיום ההרצאה התברר שכמעט אף אחת מהשאלות שהופנו אליו לא נשאלה על ידי צרפתי. לחומסקי, שאת התיאוריה שלו לומדים ברוב מדינות אירופה, אין כמעט השפעה כאן, אף שבראשית הדרך מילאו חוקרים צרפתים תפקיד משמעותי בהפצת תורתו. "יחד עם חומסקי, תהיתי מה הסיבה לכך", מציין פיקה, "תהיה אשר תהיה, זו עובדה: חסידי הבלשנות הגנרטיבית הם מיעוט זניח בצרפת. את רוב ספרי חומסקי אי אפשר אפילו להשיג כאן. הפרסומים היחידים שלו, שרואים כאן אור, הם טקסטים פוליטיים, החלשים מהם בהרבה".

פולמוס הרסני

אם רבים מנאמני חומסקי הבלשן מצרים על כך שפעילותו הציבורית המיליטנטית מאפילה על יצירתו המדעית, אחרים דווקא מברכים על כך שדעותיו הפוליטיות מופצות כיום בצרפתית. מסוף העשור הקודם החלו הטקסטים הפוליטיים שלו להשתלט על מדפי חנויות הספרים בצרפת. תחילה הם פורסמו בהוצאות קטנות ועצמאיות, בהמשך נוספו הוצאות גדולות ומוכרות. אשתקד נמכרו בצרפת כ-20 אלף מספריו. זה מספר מרשים, אבל הוא אינו מתקרב אפילו לנתוני המכירות בבריטניה ובאיטליה. יוצא שגם בתחום הפוליטי צרפת היא ארץ לא כבושה מבחינת חומסקי. איך להסביר זאת?

זמן לא רב אחרי הרצאתו של חומסקי באולם מלא מפה לפה, שבו התקיים דיון בחסות הירחון "לה מונד דיפלומטיק", הציע העיתונאי סרז' חלימי תשובה משלו לשאלה. אם חומסקי לא בא לצרפת כמעט 30 שנים, אמר, זה משום ש"קבוצה קטנה של שומרי סף", "משטרת מחשבות" של ממש, עשתה כל מה שביכולתה למנוע גישה לטקסטים שלו.

"אינטלקטואלים מעטים בלבד היו נתונים למערכת השמצה אינטלקטואלית ומוסרית כמו זו שחומסקי עמד ועומד בה", מאשר הפילוסוף ז'אק בוברס בהקדמה שכותרתה "חומסקי מול מלעיזיו" שכתב לספרו של הבלשן "תבונה וחירות".

אבל ביסוד האי-הבנה הגדולה בין חומסקי לצרפת יש גם כמה עובדות, שהחשובה שבהן היא "פרשת פוריסון" הידועה לשמצה, שמעיבה עדיין על שמו של הבלשן בצרפת. ב-1980, פירסם חומסקי הקדמה לספרו של מכחיש השואה הצרפתי רובר פוריסון. המלומד האמריקאי טען תחילה שתכלית הטקסט שכתב היא להגן על עיקרון חופש הביטוי בלבד. אבל בהמשך הוא הרחיק לכת עוד יותר.

הפולמוס שניצת בעקבות זאת היה הרסני לחומסקי, שכן התייצב מולו אחד מבעלי הסמכות המוסרית הגדולים בשמאל הצרפתי, ההיסטוריון פייר וידאל-נאקה (1930-2006). "אתה רשאי לומר ?לאויבי הגרוע ביותר יש זכות לחירות'... (אבל) אינך רשאי לקחת זיוף ולצבוע אותו בגוני אמת", הטיח וידאל-נאקה בחומסקי בספרו "רוצחי הזיכרון", (שתורגם לעברית ויצא בהוצאת עם עובד, 1991).

אין ספק שאם חומסקי היה נמנע מהטעות החמורה הזאת הוא היה מקובל יותר בצרפת. "בזמנו, יעצתי לו חד-משמעית לא להיכנס לזה. נועם קיבל מידע שגוי. הוא טעה וברור שהיו לטעות הזו השלכות כבדות משקל בצרפת", אומר בצער אנדרה שיפרין, מוציא לאור מניו יורק וחבר של חומסקי.

אפלטון ואורוול

הפרשה מאפשרת הרבה תובנות על מהות היחסים בין חומסקי לצרפת. מה שעמד על הפרק, מעבר לעימות עם וידאל-נאקה, היתה ההערכה המועטה שרוחש חומסקי לאנשי רוח צרפתים. דרידה או דלז, פוקו או לאקאן - בעיניו, כל מה שהאמריקאים הגדירו כ"תיאוריה הצרפתית" מייצג פטפוטים לא מעניינים ותו לא. בנוסף לזלזול שהפגין כלפי היסטוריון ידוע כווידאל-נאקה, חומסקי הגדיר את הפסיכואנליטיקן ז'אק לאקאן "חולה נפש".

לכן צרפת מסרבת לקבל את חומסקי. מולדתו של דקארט מתעלמת מהרציונליסט; המדינה הנאורה מכשילה את לוחם החופש. חומסקי מודע לכך, וזו הסיבה שכף רגלו לא דרכה בצרפת כמעט 25 שנים.

כדי להבין את התופעה הזאת אין די בהסתמכות על מה שנראה כקשר שתיקה; רצוי להבין מדוע השיח הפוליטי של חומסקי משפיע רק במעט על פאריס. הסיבה לכך בלטה בהרצאה ארוכה שנשא בעמידה באולם כנסים בעיר. תוך כדי האזנה לדבריו, על הסיוע שמגישה ארה"ב לרודנים או לטליבאן, הגינוי למלחמה בעיראק ולאמברגו על קובה, התעורר רושם שהדברים כבר נאמרו. בשביל אנשי השמאל, שנזונו מפייר בורדייה ומעריצים את אלאן באדיו, סלאבוי ז'יז'ק או אנטוניו נגרי, הרצאתו של חומסקי לא חידשה הרבה. "בצרפת יש מסורת ארוכת ימים של מעורבות אנשי רוח בשיח הציבורי", אומר כריסטוף אגיטון מהארגון האנטי-קפיטליסטי הבינלאומי ATTAC, "איננו זקוקים לסמל כמו חומסקי. יש לנו די והותר כאלה".

נותר אם כן דבר עיקרי אחד שצריך הבהרה: הקשר בין הבלשנות לפוליטיקה של חומסקי. ביקורו בצרפת, שכלל יום עיון בקולז' דה פראנס, הרצאה, ביקור בבית ספר בפרבר קלישי סו-בואה (שם החלו מהומות המהגרים ב-2005) ומפגש עם אנשי איגודים מקצועיים, היה בסימן מעורבות פוליטית. לאורך כל הביקור שימשה לו הילת הבלשן אמצעי לשכנוע אחרים באידיאולוגיה שלו, אף שחומסקי עצמו אמר שוב ושוב שאין קשר בין הדברים.

לאחר יום העיון בקולז' דה פראנס הזמין פייר פיקה את חומסקי לארוחה במסעדה קטנה. "שאלתי את נועם אם יש קשר בין הבלשנות לפוליטיקה, בין מה שאתה מכנה ?הבעיה של אפלטון' לבין ?הבעיה של אורוול'? הוא ענה לי ?לא'. אמרתי לו שאם יש בצרפת בלבול, רצוי להבהיר את הנושא. על כך הוא ענה שזה מה שיעשה ביום שני, בהרצאה האחרונה שלו בקולז' דה פראנס", סיפר פיקה.

בהרצאה הזאת חזר חומסקי לקשר שבין בעיית אפלטון לבעיית אורוול. מחויך ונעים הוא הפגין יכולת הקשבה נאה לקהל, אבל לא ביטל את הדו-משמעות שבין המדע לפוליטיקה, ודילג ללא דברי מעבר מבלשנות לאירועים במזרח התיכון.

כשעזב את פאריס התברר שחומסקי לא עשה דבר לפזר את הערפל. "כשליוויתי אותו לנמל התעופה", אומר פיקה, הצגתי לו שוב את השאלה. הוא ענה לי ?כן. ייתכן שזאת בעיה ייחודית לצרפת, אבל אני לא יודע על כך דבר". בלי לפתור את התעלומה חומסקי עזב, כאזרח העולם, שאוהב לחזור ולומר שהוא נלחם למען עתיד שבו יוכלו נכדיו להמשיך ולהפיח רוח חיים בבלשנות.

מבוא להכחשת שואה

נועם חומסקי, אבי תורת הבלשנות הגנרטיבית ויקיר השמאל הרדיקלי, ידוע כאחד המבקרים החריפים של מדיניות החוץ האמריקאית, ממלחמת וייטנאם ועד הפלישה לעיראק. הוא טוען שמדיניות זו נגזרת ממאמצי מעצמת-העל להגדיל את השפעתה הכלכלית והפוליטית בעולם.

לפי חומסקי, הגלובליזציה היא בעיקרה תהליך של ריכוז הכוח בתאגידים ובמוסדות הכלכליים הבינלאומיים, המכפיפה את המדינות העניות לאינטרסים המסחריים של המערב. חומסקי גם מזוהה עם הסוציאליזם הליברטריאני, תפישה אוטופיסטית שלפיה אמצעי הייצור צריכים להיות בבעלות דמוקרטית של קהילות ועובדים, ללא היררכיה פוליטית. לצד תמיכתו בפתרון שתי המדינות, הוא גורס שישראל היא האחראית העיקרית להכשלת תהליך השלום. ישראלים רבים זוכרים שנפגש בלבנון עם מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה.

חומסקי, שנולד בפילדלפיה ב-1928 להורים מורים לעברית, אוהב לציין שפעם כונה ציוני וכיום הוא נחשב אנטי-ציוני, אף שדעותיו לא השתנו כלל. "בשנות ה-70, כשישראל בחרה בהתרחבות ובתלות בארה"ב על חשבון ביטחון והשתלבות אזורית, המושג ?ציונות' צומצם למעשה לציון תמיכה במדיניות ממשלת ישראל", אמר.

לאורך השנים ספג חומסקי ביקורת על דעותיו מימין ומשמאל, אך נראה שיותר מכל סיבכה אותו "פרשת פוריסון", בסוף שנות ה-70 בצרפת. בדצמבר 1978 ובינואר 1979 פירסם האקדמאי מכחיש השואה רובר פוריסון שני מאמרים בעיתון "לה מונד", וטען כי לא מצא הוכחה משכנעת לקיום תאי גזים במחנות ההשמדה. כמה חודשים אחר כך היה חומסקי בין מאות החותמים על עצומה שהגנה על חופש הביטוי של פוריסון, ש"עשה מחקר היסטורי מקיף בשאלת ה'שואה'". העצומה, שלא התייחסה לטענות ההיסטוריות במאמרי פוריסון, התקבלה, כצפוי, בתרעומת רבה.

ב-1980 יצא לאור ספרו של פוריסון. במבוא לו נדפס מאמר של חומסקי המגן על זכותו להתבטא. במאמר, שפורסם ללא ידיעת חומסקי, נטען שיש להגן על זכויותיו האזרחיות, גם אם הוא אנטישמי וניאו-נאצי. פוריסון "הוא ליברל שהינו יחסית א-פוליטי", כתב חומסקי. פרסום המאמר גרר תגובות חריפות ופגע במעמדו של חומסקי בצרפת. הוא, מצדו, אמר שהוא מתחרט רק על כך שבשלב מסוים ביקש להסיר את המבוא מהספר.

אסף שטול-טראורינג



חומסקי. ''אינטלקטואלים מעטים היו נתונים למערכת השמצה כמו שחומסקי עמד בה'', אמר עליו הפילוסוף ז'אק בוברס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו