בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | ק-ג-ב, סניף תל אביב

האם היו מרגלים קומוניסטים במחתרות הציוניות? • מדוע צעירים אפריקאים מתעבים את זיכרון השואה?

תגובות

מקס אייטינגון היה אחד מתלמידיו וידידיו של זיגמונד פרויד. ב-1933 התיישב בירושלים וייסד את החברה הפסיכואנליטית, הפעילה עד היום. בין זקני הייקים יש הזוכרים את אייטינגון, שנודע כרודף נשים. אחת מהן היתה זמרת רוסייה שישבה בפאריס ושמה פלביצקיה. ב-1938 היא נעצרה כחשודה בריגול לטובת ברית המועצות; חקירתה הובילה אל אייטינגון והסקנדל העסיסי הוליד תעלומה מציתת דמיון: האם היה הפסיכיאטר הירושלמי מרגל קומוניסטי? האם היה נתון לסחיטה?

השאלה נחקרה בעבר, ועם השנים התגבשה דעה שהסיפור אינו נכון, אך בימים אלה הוא עלה מחדש בהרצאתם של שני חוקרי ברית המועצות, איזבלה גינור וגדעון רמז. השניים התפרסמו בזכות ספר שתיעד את חלקה של בריה"מ באירועים שהובילו למלחמת ששת הימים. היום הם חוקרים את פעילותם של מרגלים קומוניסטים בארץ ישראל, מתקופת הצארים ועד שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. במחקרם הם מסתמכים בין היתר על מסמכים סובייטיים.

בהרצאה שנשאו במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה הם הציגו דו"ח ביניים, ובו שאלות רבות שלא מצאו להן תשובות. הם מתעניינים באייטינגון בין היתר מפני שבן דודו היה קצין בכיר בשירותים החשאיים של בריה"מ; בשנות ה-20 הוא היה ממונה על פעילות המודיעין הקומוניסטי בארץ ישראל וב-1940 אירגן את רצח ליאון טרוצקי, מתנגדו של סטאלין, במקסיקו. מסמכיו האישיים של מקס אייטינגון שמורים בגנזך המדינה, אך חלקם חסויים משום מה.

בשלב הנוכחי של מחקרם יכולים גינור ורמז לקבוע שארץ ישראל היתה במקום גבוה למדי ברשימת העדיפויות של שירותי המודיעין הסובייטיים; הם החדירו את סוכניהם במסווה של יהודים עולים, בין היתר באמצעות ארגון להגנה על אסירים פוליטיים שהקימה אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי, ובדרך כלל לא הפעילו את אנשי המפלגה הקומוניסטית בארץ לתפקידי ריגול.

רוב סוכניהם היו יהודים, חלקם דמויות מרתקות. כזה היה יעקב בלומקין, הלא הוא שמחה-יענקל בן הירש בלומקין, תלמידו של מנדלי מוכר ספרים. ב-1923 קיבל בלומקין שם כיסוי, מאיר גורפינקל, והיה לנציגו הקבוע הראשון של המודיעין הסובייטי בארץ ישראל. הוא ישב ביפו וניהל מכבסה. ב-1928 הועבר לאיסטנבול וקיבל זהות חדשה: סוחר יודאיקה מאיראן, יעקב סולטנוב. ספרי היודאיקה שמכר הוחרמו לצורך זה מיהודים בברית המועצות. פעם נקרא להתייעצות במוסקווה: הבכיר הסובייטי ויאצ'סלב מולוטוב בכבודו ובעצמו ביקש לשמוע את דעתו, האם צריכה ברית המועצות לתמוך ביהודים או בערבים?

מסמכים שאיתרו גינור ורמז מלמדים שבריה"מ החדירה לפחות מרגל אחד לשורות ארגון לח"י, והם מבקשים לדעת מי זה היה. מטבע הדברים עולים שמותיהם של ראשי הארגון ובהם יצחק שמיר. גינור ורמז אינם טוענים, בשלב זה של מחקרם, שראש הממשלה לשעבר היה מרגל קומוניסטי.

שמיר היה קשור כידוע לרצח פולקה ברנדוט, מתווך האו"ם שנורה בירושלים בספטמבר 1948 בידי אנשי לח"י. גם לבריה"מ היה עניין במותו של ברנדוט, מציינים גינור ורמז: הוא ידע פרטים על מגעים חשאיים בין שירותי המודיעין הסובייטיים לאס-אס.

פיתולי דרכו של הסיפור הזה מביאים אותו אל קים פילבי ורשת המרגלים הקומוניסטים בקיימברידג', ובהמשך הדרך יגיע למרגלים שבתאי קלמנוביץ ומרקוס קלינגברג. גינור ורמז הטילו על עצמם משימה לא קלה. ייתכן שהתשובות לשאלות שהם שואלים יהיו מעניינות פחות מהשאלות עצמן.

גוזלים את החמלה

הפילוסוף הצרפתי הידוע אלן פינקלקראוט מודאג: הוא חושש שזיכרון השואה מגביר את האנטישמיות באירופה ואת האיבה למדינת ישראל, והוא אינו יודע כיצד למנוע זאת. פינקלקראוט הרצה בשבוע שעבר בכנס הבינלאומי של מעצבי מדיניות חינוך, שהתקיים ביד ושם בירושלים.

יותר ויותר אנשים, אמר פינקלקראוט, גורסים כיום שהיהודים גוזלים מבני עמים אחרים את מנת החמלה המגיעה להם, שהדגש שאירופה שמה על השמדת היהודים משכיח השמדות עם אחרות.

צעירים ממוצא אפריקאי החיים בצרפת אינם שונאים כיום את פשעי אושוויץ אלא את זכרו של מחנה ההשמדה. הם מחרימים את אושוויץ כאילו היה מוצר תוצרת ישראל, אמר פינקלקראוט, וסיפר על מונח המקובל בקרב צרפתים המייחסים את מוצאם לעבדים אפריקאים: "יובודה". "יובו" בלשון בנין פירושו האדם הלבן, ו"דה" פירושו אכזריות. אין זה מקרה שהמונח "יובודה" מזכיר בצלילו את המונח "שואה", אמר פינקלקראוט, ומכיוון שהקולוניאליזם קדם בזמן להשמדת היהודים היטלר מצטייר, לכל היותר, כחקיין של נפוליאון.

הנטייה שפינקלקראוט מזהה, בעיקר אצל מהגרים, "להתחרות" בקרבנות השואה, מיועדת להעניק להם הטבות שונות, לרבות הזכות לחיות באירופה בלי להזדהות עם תרבותה. "אירופה כבר לא שייכת לאירופה", קבל פינקלקראוט: היא נושלה מזהותה התרבותית והיתה לאוסף זהויות וערכים אוניברסליים. אלה אינם מסייעים לאירופה להדביר את האנטישמיות אלא להיפך, קבע.



מקס אייטינגון. מסמכים חסויים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו