בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | מיומנו של נהג פרדות

לאן נעלמה אהובתו של רפאל אבולעפיה, שתיעד באדיקות את קורותיו במלחמת העולם הראשונה • כיצד השפיעה מלחמת קוריאה על מדינות קטנות כמו ישראל

תגובות

ב-8 ביוני 1915 נודע לרפאל אבולעפיה שאהובתו נסעה לרוסיה ולמחרת כתב ביומנו: "היא נסעה, יהודית שלי! האמנם זהו הסוף? כל חלומותי הולכים ושוקעים. כל תקוותי הולכת ודועכת! יהודית, יהודית, מה עשית? מי זה השטן שהתייצב בינינו?"

אבולעפיה היה אז בן 22. הוא נולד בראשון לציון וכשפרצה מלחמת העולם הראשונה ברח לאלכסנדריה, כדי להתחמק מחובת הגיוס לצבא הטורקי. הוא התנדב לגדוד נהגי הפרדות, ראשון הגדודים העבריים שלחם במסגרת הצבא הבריטי. במאי 1915 חדר כדור לזרועו הימנית. הוא הוחזר לטיפול באלכסנדריה, שם קיווה לפגוש את אהובתו, יהודית יפה, אך בהגיעו נודע לו שאיחר בימים אחדים. לא נותר לו אלא לבכות את הפרידה ממנה ביומנו: "אל אלוהים, מה אומלל אני! יהודית איננה ואנה אני בא?"

אביו של רפאל אבולעפיה היה מורה לערבית ונמנה עם מייסדי תל אביב; הורי אמו, רבקה פריימן, נמנו עם מייסדי ראשון לציון. לימים התגורר אבולעפיה בירושלים. יומניו נשמרו במשפחתו, ומדור לדור עברו שדרוג: תחילה הועברו מהמחברות המקוריות למכונת כתיבה, אחר כך הועתקו אל מחשב, עד שהגיעו באמצעות הדואר האלקטרוני לנכדתו, רוני אבולעפיה, במאית סרטי תעודה. יחד עם ידידתה שירי פרציגר כהן, מפרסמת רוני אבולעפיה את היומן של סבה באינטרנט, יום יום, על פי תאריכי כתיבתו של היומן (www.rafaelaboulafia.com). ימי השבוע זהים השנה לפרק הזמן שאבולעפיה כתב את יומנו, לפני 95 שנים. נכדתו גם פתחה בשבילו כתובת ב"טוויטר" והגולשים מגיבים כמו הכל קרה היום.

כדרכם של יומני חיילים, אין ללמוד ממנו הרבה על מהלכי המלחמה, אך אבולעפיה היטיב לתאר את שגרת יומו כחייל, על אונייה בדרך לגליפולי: "אם תרצו לדעת מה אנו אוכלים על הסיפון, הנה: בבוקר - תה, גבינה וריבה. בצהריים - גבינה, תה וריבה. בערב - ריבה, גבינה ותה. בכל יום קופסת בשר שימורים מקנדה ולעתים - שמן קיק!"

בבוקר 23 באפריל 1915 כתב: "השעה 7. היות והאניה אינה יכולה לצאת הוחלט להעבירנו לאניה אחרת. באו סירות והתחילו להעביר את פרדותינו החביבות. אופן ההעברה עורר את סקרנותנו, עד כמה הדבר מוזר! בתחתית האניה כרכו מסביב לבהמה חתיכת בד ששימשה כעין אזור ולשתי קצותיה קשורים חבלים. את החבלים האלה חיברו עם כבל של אנקול. אחרי כן צעקו "בירא" - והנה הפרד שלנו מורם, הוא נדהם כולו, פוקח עיניו לרווחה ובועט ברגליו, פעמים נשמעת אנקה, וכאשר מגיע לגובה מספיק מפנים הצידה את האנקול, והנה הבהמה מורידה רגליה על הסירה".

ב-17 במאי כתב: "אמש מת איש אחד על האניה. בשעה 10 עומדת האניה ומצד חטמה משליכים הימה את הבר מינן כשהוא מכורך בבד אנגלי ומונח בשק, אחרי תפילה קצרה של כומר האניה. ברגע הראשון נעשה נקב בים, אך תיכף מיד מתכסה שוב. האניה ממשיכה את דרכה והכל שב להיות כמקודם!! האי לימנוס היה סמוך לנו ויכלו בנקל לקבור אותו, להציב מצבת אבל לכל הפחות לזכרה של נפש אדם, אולי נפש גדולה. אבל לא כך עשו. נחוץ לרחם על הדגים על חשבונו של האדם, לתת להם טרף. אוי, האנושיות, אוי, האדם התרבותי! אנו רואים את מעשה ידיך, כי הנהו יותר פראי מכל מעשי הפראים שבפראים".

פציעתו גרמה לו סבל. ב-4 ביוני 1915 כתב: "אח! אתמול היה לי יום רע מאד, קדחת חזקה כל היום, וכה חלש אני שאיני יכול להלוך על רגלי. בשעה 9 וחצי בערב הרופא בא, בדקני ורשם לי אספירינה. אוי! האנגלים רעים הם, אכזרים, אדישים. לאוסטרלים נפש רחבה, הם יותר נדיבים".

עקבותיה של יהודית יפה אבדו, אך רפאל אבולעפיה מצא אהבות חדשות.

הקץ לנייטרליות

מקובל להגיד שמלחמת קוריאה נשכחה. היא פרצה ב-25 ביוני 1950, לפני 60 שנים. סמוך לאחר הפצעת השחר באותו היום פתחו כוחות צפון קוריאה בהתקפה על דרום קוריאה. חודשים אחדים לאחר מכן פלש לצפון קוריאה כוח שהניף את דגל האו"ם ובראשו הגנרל האמריקאי דאגלס מקארתור. המלחמה נמשכה כשלוש שנים, עלתה בחייהם של יותר משני מיליון חיילים משני הצדדים, ולא שינתה בהרבה את המצב שקדם לה: קוריאה נשארה מחולקת.

מרבית המדינות הקטנות איבדו, כתוצאה ממלחמת קוריאה, את יכולתן להישאר נייטרליות במלחמה הקרה. גם ישראל. ראש הממשלה דוד בן-גוריון העריך שכך יהיה כבר בספטמבר 1949, וקבע: "אין מדינת ישראל פסיבית ונייטרלית בוויכוחים הגדולים בעולם: בוויכוח האידיאולוגי היא דמוקרטית ואנטי-קומוניסטית". זו היתה אחת ההכרעות החשובות שהכריע. בין הגורמים שדחקו את מלחמת קוריאה מספרי ההיסטוריה היתה מלחמת וייטנאם.



רפאל אבולעפיה. ''יהודית, מה עשית?''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו