בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדריך לנוסע לאורך הכביש הכי פוליטי בישראל- כביש 443

2תגובות

1

443 הוא כביש דו-פרצופי. חלקו הראשון, האזרחי, צומח לעבר המזרח מתוך קרביה של השפלה המערבית הדשנה, החל מצומת גינתון אשר בפאתיה המזרחיים של לוד, ועד העיר מודיעין, ופרצופו השני, המיליטריסטי, מתגלה מיד אחריה ומתמשך עד מבואות ירושלים.

תחילתו אפופה יערות של עצי הסרק הנטועים סביבו, יערות אורנים וברושים, המכסים בירוק כהה וחום-אפרפר את חמוקי גבעות יהודה המתעגלות ותופחות שם בצניעות. כבר לפני כמאה שנה החלה קק"ל לנטוע עצים באזור זה, שהוא הוותיק מבין יערותיה.

בשלב זה, זהו כביש שהנסיעה בו מרחיבה את הדעת והוא נוח לבריות וידידותי למשתמש. עיקוליו המתונים, נתיביו הרחבים והמסומנים היטב, הנוף הירוק והעגלגל שמשתי גדותיו. מעת לעת מתגלה לעין שביל רחב המבתר את היער ומתפתל בדרכו לאי-שם, קרחת יער ובה סלעים שמבצבצים מן האדמה גושים-גושים. פה ושם פזורים בתבונה שולחנות העץ האלה של קק"ל, ואף ברזי מים ניתן למצוא באזורים הפופולריים.

אין לאורכו שלטי פרסומת מסיחי דעת וזו, הדעת, מתפנה מגירוייו הגסים של עולם השיווק והפרסום, והופכת להיות מעט שמנונית מנוסטלגיה בעת שהכביש מתעקל בחן בלב האזור הפסטורלי הזה.

יער בן שמן הוא מתחם פיקניקים אהוב בקרב רבים מתושבי גוש דן ואף חביב מאוד על תנועות הנוער למיניהן. רבים הערסלים שנקשרו בחבלים לגזעיו, רבבות שיפודי קבב ופרגיות נצלו עד חריכה על מנגלים בין העצים, קוצים וחרולים לאין מספר חדרו לנעלי הפוסעים בשביליו היבשים והמעקצצים, המכוסים במרבד של מחטים ואצטרובלים שנושרים מן העצים הללו בשפע. כל צעד שם נשמע פריך וחורק.

וככל שמזריחים בנסיעה, מתווספים על גל הזיכרונות האישיים כל אתרי ההנצחה שבצד הדרך. כקצף בראש גלים. כל הגלעדים, המצבות, אזכורי האסונות והצער. ימי גבורה, ימים של תהילה ושכול - יער קדושי זגלמביה לזכר קהילת מה שנקרא "פולין הקטנה", כחמישים אלף איש שנטבחו שם בידי הנאצים, יער הנקטפים ובלבו יד הנקטפים לזכר הרוגי תאונות הדרכים, קברי המכבים, אתר הנצחה לחברי קואופרטיב "דן" שנהרגו במלחמות ישראל, אותו דבר לזכרם של חללי התעשייה הצבאית, מצבת זיכרון להרוגי לוחמי מלחמת העצמאות בגבעה 219, שלל מצבות ושלטי הנצחה פרטיים, שברי מטוס ישן שהתרסק בסביבה והונחו כאנדרטה לצד הדרך, המקבילה של 443 למשוריינים שבכביש 1 - כל אלה מוסיפים נופך מלנכולי ומשא היסטורי לנסיעה, שעד עתה שלטו בה השקט והרוגע הירוק שמסביב למלוא העין. כמעט פיוס עם היקום כפי שהוא.

אולי זה רק נדמה, אבל ניכרת השפעה ממתנת בקטע הכביש הזה על הנוהגים בו. חלק מהם בוודאי חוזרים הביתה למודיעין, מכבים, רעות, כפר רות, מבוא מודיעין, בית חורון, גבעת זאב וכל שאר היישובים שסביבו, חלקם ממשיכים אולי עד לירושלים. מכוניות חולפות בכביש זו אחר זו, ובתוך כל אחת מהן יושב נהג שנראה מהורהר למדי ושקוע בשרעפים שטיבם לא ידוע.

ככה עד הקילומטר העשירי.

 הכביש באזור עטרות. נהיגה ממושמעת, אם כי דרוכה

2

בקילומטר העשירי, באזור מבוא מודיעין, צומת מכבים, נעלמים העצים באחת, והגבעות חושפות מקבצי טרשים, סלעים ואבנים בכל צורה וגודל, שנראים כמו נפלטים מהאדמה ושפע של שיחים קוצניים ונמוכי קומה צומחים סביבם. אחד הנפוצים שבהם נקרא סירה קוצנית. זהו צמח נמוך שמעוצב בצורת חצי כדור, מעין קיפוד גדול, בעל ענפים צפופים וקוצניים, אלסטיים וחזקים. הסירה הקוצנית צומחת בדרך כלל במקומות ריקים וחשופים לשמש והיא נחשבת סמל לעזובה, לשממה. אבל מצד שני, היא מאוד שימושית.

אפשר לעשות, ואף עשו ממנה, מטאטאים. ניתן גם להסב אותה למעין מסננת לפתחי בורות מים או מרזבים, ואף להשתמש בה כחומר להסקה וכשילוב לחומרי בנייה של בקתות. את טירוני הצנחנים שהתאמנו שם פעם באזור, למשל, לימדו כיצד לעשות ממנה מזרן: מקוששים ממנה מלוא חופניים, מסדרים אותה בצורת תלולית מוארכת לאורך קומת אדם, דורכים עליה ביסודיות עם הנעליים כדי שיישברו רוב הקוצים, פורשים עליה שמיכה צבאית ועל זאת את שק השינה, ומקווים לטוב. מי יודע, אולי המכבים שהסתובבו כאן לפני יותר מאלפיים שנה נרדמו אף הם על אותם שיחים וחלמו אודות דברים שעליהם חולמים החיילים עד ימינו.

הנוף הזה מחוספס לעין, ובוודאי קשה להליכה, אם כי מתאים מאוד לאימון מחלקת חי"ר בשטח פתוח וגם להבערת שלטי אש שונים, כגון: "שבט צפרירים לנצח נצחים" או: "עלייה! כיבוש! הגשמה!" אבל מיד, עיקול אחד קטן אחר כך, מכה בעין, מרוקן את תחושת התוגה המתקתקה ששרתה על הנסיעה עד כה, המראה של העיר מודיעין.

מכת מודיעין. אין לעיר הזאת בכלל פרברים. הפרברים כידוע לכל, טובים מאין כמותם להתגלותה של עיר באופן הדרגתי. תחילה בית אחד ולידו דוכן של ריבות ודבש נניח, אחר כך בית משק קטן, או צמד בתים עם גינה וחצר אחורית עם לול, אחריהם מרכז מסחרי קטן, מוסך, תחנת דלק עם בית קפה וסיגריות, כמה שלטי פרסומת לקוקה קולה, לסניף המקומי של מקדונלד'ס, ורק אז, לאחר שחילחלה לתודעה העובדה שהגעת לפאתיו של מקום יישוב ותרבות, רק אז מופיעה השכונה הראשונה.

לרוב תמצא בה בתים נמוכים, רחובות קטנים טבולים בעצים, חצרות הוותיקים עם מדשאות מטופחות וכלבלב במלונה.

אבל לא כך מודיעין. זאת מתפרצת בבת אחת ובהפתעה מוחלטת. היא מתנפלת על החושים תיכף ומיד כשמסתיים העיקול שאחרי צומת המכבים. הכמות העצומה של השכונות הצפופות זו לזו והן מועטות עצים ודלילות גנים, הבוהק המסנוור העולה מקירותיהם הלבנים של השיכונים, הערבוביה של סגנונות הבנייה, מגדלי המגורים המגושמים הבולטים מכל ולכל עבר בחוסר צניעות.

אי אפשר להתעלם מהגבעות שנטחנו עד אבק תחת יסודותיה של מודיעין ומשרידיהן המכורסמים שנותרו סביבה. מודיעין נראית כמו עיר גדולה מדי שנבנתה בתוך מחצבה נטושה של אבני גיר. אזור התעשייה המפותח שמצפון לכביש, לא מקל במאומה על התחושה הצורמת של אי ההתאמה בין העיר לבין מיקומה הגיאוגרפי. וכמוהו גם לא צומת שילת הסואן, שהפקקים שבו ורמזוריו הארוכים כופים להישאר בסביבה הזאת לא מעט ולהביט בה זמן ממושך כנגד רצונך.

אולי מנקודת מבט המצויה בתוך העיר, הכל נראה אחרת, יש סיכויים רבים לזה, אבל מנקודת מבט מזדמנת, כזו הנוסעת הלאה מכאן להמשך כביש 443, כך עלולים הדברים להיראות.

אפשר לשמוע בבירור את העין נאנחת בכאב.

 ליד בית חורון. אפשר להזמין שקשוקה מהדרך

3

וכמו שמודיעין מתנפלת, כך היא נעלמת. חוצים את צומת שילת, חולפים ליד הכניסה למכבים ולרעות, ומבט ימינה מגלה בהקלה שהעיר נגוזה מאחור. גם הכאב בעין נמוג.

מה גם, שאת מלוא תשומת הלב גוזל המחסום בצומת בית סירא. מחסום חדש שנפתח לא מכבר בעקבות החלטת בג"ץ לאפשר לפלסטינים להשתמש בכביש כבעבר. הוא מיועד לבדוק את כלי הרכב והאנשים היוצאים מאזור הכפר בית סירא. אם מעייני הנהג הישראלי נתונים ברובם להמשך הנסיעה מזרחה, והוא אף בעל כישורי הדחקה יעילים, יש אפשרות שלא יבחין בו כלל. לשטף הנסיעה, המחסום אינו מפריע.

השטח שהוקדש למחסום החדש נמצא בימין הדרך, בתחילת הכביש הפנימי לבית סירא, והוא קטן למדי אם כי רעש רב, מתקנים שונים ומהומה, צפופים בו.

ומה יש בו: פילבוקס על כל אביזריו המשרה אווירה של טרמינל, עמודי תאורה, מצלמות העוקבות אחר כל תנועה, גדרות כפולות ודרמטיות למדי המגדירות מעבר צר להובלת אנשים בטור צר והמסדירות את מפגש התרבויות בין החיילים החמושים לפלסטינים, בית שימוש כימי של "מוצאות" ליד הפילבוקס שמיועד כנראה לשירות החיילים, אריזות אוכל ובקבוקי שתייה מפלסטיק רמוסים על הקרקע, אבני כורכר ואבק דק השורר על הכל, כמה עצי זית, עץ תאנה אחד שחנט פגיו לא מכבר, טנדר עם מכל גדול ומשאבה שבא לרוקן את השירותים, שני גנרטורים מטרטרים בין העצים, כבלים עבים ושחורים זוחלים לעל עבר, חיילים אחדים בנקודות מפתח וג'יפ מג"ב אחד, כמה סלעים בולטים שמפוזרים בסביבה ומשמשים כמקומות ישיבה והמתנה.

על אחד מהם יושב חשמלאי מהכפר הסמוך וארגז פלסטיק של תנובה מלא בכלי עבודה מונח למרגלותיו.

עד שבא טרנזיט לבן עם מספר צהוב לקחת אותו לעבודה, הוא מספיק להתלונן על המשטרה שדופקת רפורטים על חגורת בטיחות למכוניות שלהם, "וזה על סתם. וגם כל הבידוק הזה במחסום, בודקים בכניסה, בודקים ביציאה, לא שווה לנסוע מפה. תרגיל יפה עשיתם לנו, חוץ משלוש מכוניות ביום הראשון לא נוסעות פה מכוניות שלנו בכלל", הוא אומר ונוסע.

אתר המחסום עמוס פרטים, שכל אחד מהם בעל אופי שונה מרעהו, עד שממש קשה להכיל את כל הכבודה. ואם מתעורר צורך לנסות לבחור דבר אחד מקרב ההמולה הסובבת, דבר אחד להתמקד בו ושבקרבו תוכל הדעת לנוח לרגע, בהחלט כדאי לבחור אז בעץ התאנה ובמיוחד בתהליך ההפריה שלו.

ובכן, מתברר שהתאנה מצמיחה מעין פרי מדומה שהוא בעצם פרח. הפרח הזה פורח בתפרחת כדורית צפופה וסגורה שבלבה נמצא הפרי. זה נקרא "פגה", והוא חנוט בחללה של התפרחת הסגורה. שם גם נמצאים הפרחים. ההפריה של התאנה מתבצעת באמצעות צרעה קטנה, אולי שני מילימטרים אורכה, האוספת את האבקנים בגופה מפרחי העץ הזכרים, מתעופפת לפרי הנקבי, מסע חד-כיווני שאין ממנו חזרה, מכרסמת בדופנו חור תוך מאבק נואש בסיביו הסבוכים, ומאבדת את מיטב כנפיה וגפיה במהלך ניסיונות החדירה. כשהיא מבקיעה לבסוף את דרכה פנימה אל תוך חלל הפרי, אל מה שמכונה "מערת הפגה", היא מאביקה בשארית כוחותיה את הפרחים הנקביים, מטילה את ביציה ומתה. התאנה תלויה בצרעה, הצרעה תלויה בתאנה ושתיהן לפותות בחיבוק לחיים ולמוות. מה שקרוי: סימביוזה.

אבל מעל לכל, אינו מאפשר הרהור בלתי מעשי כמו הנ"ל, זקוף ואטום חלונות, עקשן ולא מרפה, נמצא הפילבוקס.

 חסימה בכניסה לבית ע'ור אל-פוקא. תרגיל יפה עשיתם לנו

4

הפילבוקס. הצריח הזה, שלבעל לב רחום ייראה אולי מעט גלמוד, מיותם מחומה החובקת אותו מכאן ומכאן, מזדקר במרכז הצומת. מגדל בטון רב מסה, המתנשא לגובה של שלוש קומות בערך, ועל ראשו יצוק תא מתומן צלעות, שפלדה וזכוכית משוריינת משולבים בו. רגל הבטון העגולה והמתרחבת בבסיסה, דורכת ביציבות איתנה וחד-משמעית במרכז אזור המחסום. זוהי עמדת שליטה, עמדת תצפית, עמדת פיקוד ועמדת הרתעה כללית ומאוד אפקטיבית. הושקעה בזה מחשבה. רואים מיד. על גג העמדה ניתן להבחין בכמה אנטנות מסוגים שונים, במצלמות וידיאו משוכללות הנשלטות מרחוק כשהן סובבות אנה ואנה, יש גם מערכת כריזה - זוג רמקולים אפורים שקולות מתכתיים, מעובים וחסרי סימני שאלה או היסוס בוקעים מהם בעת הצורך - ולפחות זרקור אחד. אי אפשר לדעת מי ומה מצוי בתוך התא המבוצר החולש מעל. האם הוא ממוזג? הוא חייב להיות ממוזג. הרי מלבד חיילים נמצא שם בוודאי כל המכשור האלקטרוני, המסכים, מכשירי הקשר, אמצעי ראיית הלילה, הסנדוויצ'ים עם הביצה הקשה שהביא הרס"פ בבוקר, השוקולד פרה, פחיות הקולה, ואלה מה יהיה עליהם?

ומול פלא כזה של הנדסה צבאית, ואי-אפשר שלא להשתאות, עולות על הדעת העמדות הישנות של פעם. העמדות שארגון ההגנה הקים אי-אז בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת בפאתי היישובים על מנת לספק הגנה מכנופיות הפורעים הערבים. איזו התקדמות חלה מאז. דור אחר לגמרי. העמדות הישנות הללו נראות כעת נאיביות למדי. כמעט ידידותיות. אפילו שבריריות.

מעטות מהן שרדו איכשהו עד היום. אלה היו קוביות חלולות יצוקות בטון, קטנות למדי, חסרות גג, הפתח בהן ללא דלת וחרכי ירייה צרים פעורים לרוחבן. גובהן נמוך מעט מקומת אדם, ובאופן כללי הן היו פתוחות לסביבה. אפשר היה להריח מתוכה בקלות את ניחוחם של פרחי השדה באביב ואת האדמה הרטובה אחרי הגשם, או, לעתים רחוקות יש לקוות, את הריחות של גוויות האויבים המוטלות סביב והן מרקיבות בשמש. אפשר היה לראות את הפרפרים ואת הציפורים, לנופף לשלום ליוסקה מהפלחה שעובר בסמוך כשהוא רכוב על הטרקטור, או לאברשה הממהר על סוסו לישיבת הוועד הפועל.

אבל, לעומת יתרונן זה, הן רגישות יותר לפגעי הטבע. חשופות לברחשים, יתושים וזבובים וגם לפצצות מרגמה. על מיזוג אוויר יהיה מגוחך לדבר.

אולי מהן, מהעמדות האלה, שאבו את השראתם מעצבי המשרדים בשנות השבעים הרחוקות כאשר יצרו סביבת עבודה חדשה, המצאה שטנית ומרושעת הקרויה תוך שקר גמור: "אופן ספייס". הם בנו בקומות המשרדים תאים-תאים, עמדות-עמדות הדומות בכל לעמדות שבנה ארגון ההגנה שנים רבות לפניהם מלבד שינויים אחדים, ואלו הם:

א. את חרכי הירי ביטלו, כנראה ידעו היטב את נפש העובד השכיר והעריכו, בצדק, שהחרכים יהיו מועדים לשימוש המקורי שלהם בימים קשים.

ב. את קירות הבטון החליפו בקירות גבס שמודבק עליהם שטיח קצוץ שמגעו כמגע נייר הזכוכית והוא צבוע בדרך כלל בגוון של תכלת אפרפר הנחשב כמרגיע. אפשר גם לנעוץ עליו תמונות של הילדים וטבלאות יאוש למיניהן.

ג. את החיבור החושני, הישיר, אל הטבע ואל הנוף החליפו בקירות נוספים שמחלקת כוח אדם תלתה עליהם תמונות של הרי האלפים השוויצריים. גם נופי טוסקנה עושים טוב.

ד. את האויב הפראי המסתער עלינו מבין שיחי הצבר והקוצים, החליפו באדם תרבותי שעונב עניבה ויש לו קרוב לוודאי מינוי לתיאטרון הקאמרי וגם יש לו למנוול משרד משלו עם דלת משלו בפינה עם החלונות הפונים לצפון ולמערב והוא זה שחותם על המשכורות. חבל רק שמגדל משרדים נוסף נבנה ממש ליד ומסתיר לו את הים.

 החומה לאורך הכביש. העיניים נעוצות קדימה

5

כשנחלצים מאזור המחסום הזה ומההרהורים המשונים העולים בו, וממשיכים בדרך מזרחה, בקילומטר ה-16 לערך, חל שינוי קיצוני באופי הכביש. מה שהיה לפני כן דרך נעימה ויפת שוליים ואף מרחיבת אופקים - מלבד הקטע המצער של מודיעין - הולך וצר, צר והולך, עד שחיבוקן התמנוני וארוך הזרועות של החומות והגדרות שנבנו לאורך שוליו, מצמצם אותו לרוחבו של האספלט הסלול ומגביל את העיניים למבט קדימה בלבד. השלב הזה מעורר רושם ראשוני יעיל מאוד. הוא צבוע, מסומן ומשולט בקפידה.

זהו הקטע מעורר הפולמוס, שנסגר בזמנו לתנועה לכלי רכב של הרשות הפלסטינית ונפתח לא מכבר בהוראת הבג"ץ. כתריסר קילומטרים שלאורכם יתרחשו פיגועי הטרור הצפויים לפי כל תחזיותיהם המלומדות של המומחים, ובהם גם התרחשו בעבר. תריסר קילומטרים של חיכוך בין האוכלוסיות. חיכוך פיזי ומשפטי. מכאן ועד צומת גבעת זאב.

אי לכך, הוא הפך למכלאה מוארכת, מבוצרת ונתונה תחת מעקב ואבטחה כבדים. על הכביש נוסעות ניידות משטרה רבות, כלי רכב צבאיים שונים וג'יפים של מג"ב מסיירים על דרכי טשטוש לצדי הדרך, מיני אנטנות מסתוריות נעוצות בגדר, חוטי חשמל, שלטי אזהרה, תאורה חזקה, קוביות בטון ומחסומי מתכת שחוסמים כניסות ויציאות לכביש וממנו, פילבוקסים נוספים וגם, בריחוק של כבוד ועל ראשי גבעות נישאות, המגה-פילבוקסים. אלה מיתמרים לגובה של עשר קומות לפחות והם בנויים בנקודות מפתח לאורכו. נקודות שנבחרו כמובן בשום שכל ובמקצועיות ביטחונית ראויה.

מבט שנשלח בכל זאת לעבר הצדדים, למרות הרתיעה הטבעית המתעוררת למראה כל אלה, מגלה גדרות רעננות וחדשות מצד זה של הכביש, או חומת בטון מצד אחר. קילומטרים ככה. או גדר, או חומה. הגדר גבוהה ומתפצלת בראשה לשתי שלוחות וביניהן מונחים חוטי תיל סבוכים בעלי להבים חדים וממורטים שמבהיקים בשמש. רק מזוכיסט או טיפש גמור ינסה לטפס עליה. החומה בנויה מחלקים מודולריים של בטון חשוף שהוצמדו זה לזה, כמה מטרים גובהם, אבל לרוב היא עשויה בטון שמחופה באבנים דקורטיביות בצבעי אדמה מעושנים.

היוצא מן הכלל היחיד בעיצוב החומה הוא קטע של עשרות מטרים ממנה, מזרחית לגבעת זאב. הקבלן שבנה שם החליט לצייר עליו מעין חלונות עצומים ומקומרים בסגנון הנפוץ במדינות הלבנט, ומהם נשקף ים כחול חלומי. עיצוב זה היווה לדעתו תחליף ראוי לנוף ההררי הנבצר מעיני הנהגים עקב החומה האטומה.

לעתים נפסקת החומה ומתחלפת בגדר, שמעבר לה ניתן להבחין בבתים שלחלקם גגות מעוגלים המבליחים בין רכסי הגבעות ועליהם מכלי מים שחורים וגם אנטנות טלוויזיה, בטראסות ציוריות על צלעות הגבעות המתגבהות והולכות ועצי זית נטועים בהם לרוב. קשה גם לפספס את מראה צריחי המסגדים המנהלים דיאלוג גברי עם מגדלי הפילבוקס. דיאלוג בולט ניתן לומר.

אפשר לראות גם כבישים צרים המתפתלים בין הכפרים והם כמעט ריקים ממכוניות. המכונית הנפוצה שם היא טרנזיט כתומה. מוניות הרשות. התחבורה הציבורית המקובלת כאן.

גם לקטע הכביש הזה יש השפעה ניכרת על אופי הנהיגה. המשאיות המרובות נוסעות כחוק מימין. הנהגים מניחים שתי ידיים על ההגה והם מביטים הישר נכחם בלי למצמץ, כל שינוי בנתיב נעשה תוך כדי איתות ברור. נהיגה ממושמעת, אם כי דרוכה יותר מזו המתונה והנינוחה שאיפיינה בזמנו את הנסיעה החוצה את יערות בן שמן.

6

בקילומטר העשרים לערך, תיכף אחרי מחלף חסום המוביל בימים כתיקונם אל הכפרים בית ע'ור א-תחתא, חירבת אל-מיסבאח ובית ליקיא, נמצאת תחנת הדלק של בית חורון. זוהי התחנה האחרונה והיחידה בקטע הכביש הזה. הדלק שם נמכר בהוזלה, אפשר לאכול שם פלאפל, לשתות קפה, או סתם להסתובב במגרש חניה גדול וריק הכבוש מאחוריה.

אבל אבוי, יש שם פרצה הגונה בגדר. פרצה המשקיפה אל בתיו המזרחיים של הכפר חירבת אל-מיסבאח הנמצא מאות מטרים ממנה. משהו באווירת האזור הזה גורם לעיניים לחפש ולמצוא את הפרצות הביטחוניות הללו.

בסביבת בית חורון והכפר טירה, אחרי שעוברים תחת גשר החוצה את הכביש מלמעלה - גשר שלמעקיו הוסיפו גדר גבוהה המונעת בעליל השלכת בקבוקי תבערה ואבנים, ותוך כך, וברווח משני, גם מונעת התאבדות בקפיצה לכביש ואל מתחת לגלגלי המשאיות - מתגלה לעין השלט הפרסומי, כמעט היחיד בכביש.

זהו שלט שנעשה בעבודת יד ועליו מלה אחת ויחידה: "שקשוקה".

זהו השלט המבשר על "פרה-פרה".

איש צעיר אחד, גיא עייש שמו והוא מבית חורון, יזם נמרץ ובעל מעוף כפי שיתברר להלן, קבע שם דוכן נייד ברחבת חצץ נדירה המשתרעת בין הכביש לגדר, וכך קרא לו. הוא מציע שם לנוסעים בדרך מזרחה שקשוקה חריפה, חביתות, טונה, קפה ומיץ תפוזים. שמונה שקלים עולה אצלו הקפה.

סביב למשאית הקטנה שלו פיזר כמה שמשיות, הוסיף בצלן הצנוע מדי שולחנות אחדים וכיסאות עץ מתקפלים. על אחד מהשולחנות מונח עיתון ועליו שש-בש, על שולחן שני מונח ספר שנקרא: "המהפך - המדע מגלה את האמת שבתנ"ך" מאת זמיר כהן, מתחת לשולחן אחר מצטופפות למרבה ההפתעה שתי תרנגולות צעירות ומפוחדות, וליד השולחן שבפינה הדרומית מונח כדורגל.

ארבעה כיסאות ניצבים שם בשורה, ידית אל ידית, מסעד אל מסעד, צופים אל הנוף והגדר האימתנית החוצצת, וממתינים למישהו שיבוא ויתיישב עליהם. אפשר להשקיף שם על הנוף. בהחלט. הגדר אמנם מסתירה באופן חלקי, אבל, כפיצוי-מה, לגיא יש משקפת שדה שתלויה מעל הסלטים בדוכן, ואין בעיה לשאול אותה ממנו. מאחורי הכיסאות נעוצים בקרקע ארבעה עמודי חשמל והם מהווים את עמודי התמיכה ל"זולה בנוסח סיני" שהוא מתכנן: גג בנוי מכפות תמרים ועל הקרקע שטיחים וכריות לרביצה נינוחה מול המרחבים. תוכנית נועזת למדי לנוכח הנסיבות.

במסגרת היוזמות הנמרצות שהוא נוקט, הוא מאפשר לחיילים לשתות קפה שחור ותה ללא תשלום, הוא גם מחלק כרטיסיות ועל כל חצי תריסר פעמים של שתייה בתשלום, מקבלים אחת חינם. על הכרטיסייה הוא הדפיס את מספר הטלפון שלו להזמנות מן הדרך, וכאשר תגיעו אליו השקשוקה כבר תמתין בפיתה והקפה בכוס. כך תוכלו להמשיך מיד בנסיעה ולא להוות מטרה נייחת למחבלים העלולים לתקוף בכל רגע. עיצוב הכרטיס, וגם הסגנון שבו צבע את דופנות המזנון הנייד, דומים מאוד לשחור-לבן של חברת "טרה", שכידוע כתמים שחורים על רקע לבן בנוסח עור פרה מרוחים על כל מוצרי החלב שלה, תוך האחדה קונספטואלית שיווקית מקובלת.

7

הכביש מסתיים בצומת ביתוניא/גבעת זאב. שם משתנה שמו ל"כביש 45" והוא מוביל לירושלים, כך שאקורד הסיום של 443 שייך ללא עוררין למחנה עופר הבנוי לתלפיות ליד הצומת. זוהי מצודת בית סוהר מפחידת מראה, בעלת אופי ומבנה קודר של ימי הביניים המשולב בבנייה טכנוקרטית עכשווית. זהו מתחם כליאה שכמעט אלף אסירים ביטחוניים, פלסטינים, שוהים בו. סובבת אותו חומה אפורה בהירה, גבוהה וחלקה, וצריחי שמירה, פילבוקסים, בנויים בה ובולטים מכל פינותיה. כאן, כשהם בנויים כמקשה אחת עם החומה, נראים הפילבוקסים כמרגישים במקומם. חלקו הראשון של הכביש נראה מכאן כשייך לעולם אחר, רחוק-רחוק וכמעט שפוי.

ובסופה של מהומת הבג"ץ וטיעוני הצדק וההומניות מול טיעוני צורכי הביטחון והשליטה, כששוקע האבק שהתרומם מעל כל הדיונים והוויכוחים, ובשורה התחתונה - מכוניות פלסטיניות בכביש הזה אין.

כעשרים ושמונה קילומטרים בסך הכל מחזיק הכביש הפעלתן הזה. כביש המוגדר על ידי מע"צ ככביש אזורי, אבל הוא מפותח ומתוחזק כאוטוסטרדה בין-עירונית מובהקת. לכל אורכו ניתן למצוא בסך הכל רק כתובת גרפיטי אחת על החומה. אותיות ענקיות שיד לא יציבה ריססה בספריי שחור: "הבטחתם יונה - קיבלנו בולבול".

היצע מעט מאכזב לנוכח שטחו העצום של הבטון החשוף הממתין לכל אותם אמני גרפיטי יצירתיים המחפשים רקע מעורר השראה.

השילוט השולט בכביש 443 הוא שלטי השליטה וההכוונה של השלטונות: איסורי הכניסה למכוניות ישראליות לשטחי הרשות, שמות היישובים, המרחקים בקילומטרים. אבל הטוב מבין השלטים, זה המעורר חשק לשאול משהו את האדם שניסח אותו, הוא ללא ספק זה הנמצא במבוי הסתום, בכניסה החסומה לכפר חירבת אל-מיסבאח והוא מבשר באותיות שחורות על רקע כתום ומבלי למצמץ: "ישראלי, שים לב, אם הגעת עד לכאן - טעית!"*




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו