בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רג'ינלד לוי, קברניט מטוס "סבנה" שנחטף ב-1972, הובא השבוע למנוחות

לולא תעוזתו של רג'ינלד לוי, קברניט מטוס "סבנה" שנחטף ב-1972, ספק אם היתה מצליחה פעולת החילוץ של סיירת מטכ"ל. השבוע הוא הובא למנוחות

תגובות

זה היה יום הולדתו ה-50. אבל הוא הלך לעבודה, מטיס את מטוס חברת התעופה הבלגית מבריסל לתל אביב. "איך תחגוג?", שאלה אותו בטלפון בתו, לינדה ליפשיץ, יום קודם לכן. נתנו לו אישור, סיפר לה, לקחת את אמא לטיסה. אחר כך הם מתכננים לחגוג בארוחת ערב על חוף תל אביב. אמא מעולם לא היתה בישראל. זו תהיה הרפתקה בשבילה.

אבל ההרפתקה שחוו הקברניט רג'ינלד לוי ואשתו, דורה, היתה בלתי צפויה. מטוס הבואינג 707 של "סבנה" שהטיס לוי באותו יום, 9 במאי 1972, נחטף בידי מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" ונחת בשדה התעופה בלוד (כיום בן-גוריון). מבצע החילוץ, שהובילה סיירת מטכ"ל כשחייליה מחופשים למכונאי מטוסים, הפך אגדה וכמה ממשתתפיו - בהם אהוד ברק, שפיקד על המבצע, ובנימין נתניהו, שהיה פקוד שלו - היו לגיבורים.

אותו יום שינה גם את חייו של לוי. בישראל ובאירופה היללו אותו על שהצליח לשמור על קור רוח תחת לחץ, כשנשא ונתן עם המחבלים וסייע למבצע החילוץ. מנגד, לכמה ארגונים פלסטיניים הוא הפך אויב וקיבל מהם איומים רבים על חייו ועל חיי משפחתו - ונאלץ לעקור מבלגיה לדרום אפריקה.

לוי מת בשבוע שעבר, בגיל 88, ונקבר שלשום בדובר, אנגליה, לצד אשתו דורה, שמתה לפני חמש שנים. בפעם האחרונה שבתו לינדה שוחחה אתו, כמה ימים לפני מותו, סיפר לה לוי שקיבל מכתב מנשיא המדינה, שמעון פרס, ששמע שהוא חולה ושלח לו איחולי החלמה. "לא ראינו זה את זה הרבה זמן", כתב הנשיא, שכיהן ב-1972 כשר התקשורת, "אבל אתה תמיד בלבנו".

לינדה שאלה פעם את אביה, האם הוא פעל בגבורה חריגה משום שהיתה לו אהדה מיוחדת לישראל? האם הרגיש קשר מיוחד למאבקם של היהודים משום שהוא נולד יהודי? "לא ממש", נזכרת לינדה בתשובתו, "הוא פשוט עשה את עבודתו. היתה לו אחריות כלפי הנוסעים, בלי קשר למדינה שבה נמצא. זה היה עוד יום עבודה".

אקדח במטוס

לוי התפרנס מטיסה, אבל היתה זו גם אהבתו הגדולה. הוא גדל בלנקשייר בצפון-מערב אנגליה, שם ניהל אביו בתי קולנוע, ועזב את הבית בגיל 18 כדי להתנדב לחיל האוויר המלכותי. הוא הטיס מפציצים במלחמת העולם השנייה, זכה לאות הצטיינות ופגש בדורה, שגם היא שירתה בחיל האוויר. השניים התחתנו ב-1943. אף על פי שלא העניקו לארבעת ילדיהם חינוך יהודי (דורה לא היתה יהודייה), אחת מבנותיהם, לינדה, נישאה לישראלי, התגיירה וחיה כיום בירושלים.

אחרי שירותו הצבאי הצטרף לוי לחברת התעופה הבלגית "סבנה", שם עבר כמעט 30 שנים. הוא פרש ב-1981, אך תמיד התגעגע לטיסה. לפני כמה שנים, כשהיה בן 86, קיבל במתנה מחשב והתקין בו תוכנת מדמה-טיסה (סימולטור). "אני טס עכשיו מעל בריסל. עכשיו אני פונה לכיוון צרפת", היה מתבדח עם נכדיו בטלפון כשישב מול המחשב.

ביום החטיפה המריא לוי מבריסל והנחית את המטוס לעצירת ביניים מתוכננת בווינה. בדרך לתל אביב, בגובה 33 אלף רגל, התפרצו שני גברים לתא הטייס. אחד מהם כיוון אקדח אל לוי והאחר החזיק רימון. בתא הנוסעים היו שתי נשים שהחזיקו חגורות נפץ בתיקי הרחצה שלהן. באותם ימים, הבדיקות הביטחוניות בשדות התעופה היו רופפות בהשוואה להיום.

המחבלים הורו ללוי להודיע למגדל הפיקוח שהם תובעים את שחרורם של 317 אסירים פלסטינים - אחרת יפוצצו את המטוס. אחר כך הסכימו שלוי ינחית את המטוס בלוד והמשא ומתן עמם נמשך כל הלילה וביום שלאחריו. ישראל ניסתה למשוך זמן כדי לתכנן את מבצע החילוץ.

בשלב מסוים הסכימו המחבלים שלוי יקבל הוראות ממשלחת בראשות שר הביטחון, משה דיין. לוי יצא מהמטוס - ותיאר למשלחת במפורט את כלי הנשק של החוטפים ואת מיקומם בתוך המטוס. בין היתר סיפר לוי שהמחבלים לא חסמו במושבים את יציאות החירום.

אחר כך חזר חזר למטוס עם מסר מדיין. שר הביטחון הסכים לדרישות, אמר לוי למחבלים הנרגשים. הוא נתן להם מקלט רדיו שבקע ממנו קול דובר ערבית, לכאורה קולו של אחד האסירים המשוחררים, שהבטיח להם כי דרישותיהם התקבלו. למעשה, זה היה קולו של קצין בדווי בצה"ל.

גולדה בכתה

"הוא תמיד אמר שכשראה את דיין, ידע שהמבצע יצליח", נזכרת בתו של לוי, "הוא התרשם מאוד מדיין, מכוחו ומקור רוחו. הוא חשב שדיין איש מרשים מאוד". הישראלים, מצדם, התרשמו מלוי. הוא דיווח בשלווה במכשיר הקשר ש"כפי שאתם רואים, יש לנו חברים על הסיפון", כשהמחבלים התפרצו לתא הטייס. האיש מעולם לא נשבר, גם כשלחש לאנשי צוותו שלא יספרו לאיש שאשתו נמצאת על המטוס - אחרת המחבלים יקחו אותה כבת ערובה.

במהרה התברר מה תיכנן צה"ל: 18 לוחמים המחופשים למכונאי המטוסים טיפסו בסרבלים לבנים על כנפי המטוס, כביכול כדי לכאורה את מצבו. במקום זאת, הם פרצו את דלתות החירום, שלא היו מאחוריהן מכשולים, פתחו באש, הרגו שניים מהמחבלים ותפסו את שתי המחבלות. כל זה ב-90 שניות.

"אני חושבת שהוא רכש את ניסיונו במלחמת העולם השנייה", אומרת לינדה על אביה. "היכולת להיות קר רוח תחת לחץ שירתה אותו היטב בזמן החטיפה. הוא היה בשליטה מוחלטת". כשהפרשה הסתיימה, לאחר 23 שעות, נזכר לוי שחלק מהנוסעים נלקחו מהמקום "פצועים ובוכים, אבל רבים אחרים הקפידו לקחת אתם את מה שרכשו בדיוטי פרי. אחרי הכל, זו ישראל".

באותו ערב, אחרי שהכל נגמר, לוי ואשתו חגגו את יום הולדתו של הטייס בבית דיין. למחרת הם חגגו בביתה של ראש הממשלה, גולדה מאיר. לפי הדיווחים, גולדה נישקה את הטייס ובכתה. "אנחנו אוהבים אותך", אמרה לו.


סבנה: סיפור שהיה ונגמר

סביר להניח שמעשיו של הקברניט רג'ינלד לוי בעת חטיפת מטוסו לפני 38 שנים, לא היו יכולים להיעשות היום. לוי הצליח לשדר מתא הטייסים פרטים מדויקים על מספר החוטפים, מיקומם במטוס וכלי הנשק שלהם.

תיאוריו של לוי איפשרו לחיילי סיירת מטכ"ל להשתלט על מטוס "סבנה" בהצלחה כה גדולה. הסבירות שתרחיש כזה יקרה שוב נמוכה למדי. חוטפי מטוסים היום מתוחכמים ונחושים יותר מחוטפי מטוס "סבנה".

ארבעת החוטפים הפלסטינים, שעלו למטוס בבריסל, היו חובבנים. אחת מהם, תרז הלסה, אז בת 18, סיפרה לימים כי ברשותם היו רימונים וחגורות נפץ. אבל למפקדם, עלי טהא אבו סניינה, נאמר לא לפוצץ את המטוס. החוטפים גם לא הכירו את מערכות המטוס ולא הבינו שחלק מהן נוטרלו, כדי שלא יוכל להמריא.

החוטפים היום מתוחכמים הרבה יותר ומכירים היטב את נוהלי העבודה של צוותי האוויר. חוטפי המטוסים ב-11 בספטמבר 2001 מייצגים את הדור החדש: הם מכינים את המשימה במשך חודשים ומוכנים למות כדי להשלימה.

2.2 מיליארד נוסעים טסים בעולם מדי שנה והם מטרה חביבה על ארגוני הטרור, שמשכללים כל הזמן את שיטותיהם. החדשות הטובות הן שנוהלי הביטחון בשדות התעופה שופרו.

אסור כמובן לשכוח שחברות התעופה הישראליות היו הראשונות שנקטו צעדים לצמצם כמעט עד אפס את סיכויי החטיפה. הלקחים שהביאו לשינויים הללו הופקו בין השאר מניסיונו של רג'ינלד לוי, שמת בשבוע שעבר.

ראובן פדהצור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו