בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריאל הירשפלד | משטרת רעיונות של תנועת "אם תרצו"

בלא שמץ של בושה צמחה כאן משטרת רעיונות

תגובות

תנועת "אם תרצו" שלחה מכתב איום לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' רבקה כרמי: היא דורשת "לשים קץ להטיה האנטי-ציונית" במחלקה לפוליטיקה וממשל, ואם לא ישונו תוכני השיעורים וסגל ההוראה - היא תפנה לתורמי האוניברסיטה כדי לעצור את כספי התרומות עד שלא "יוכח עובדתית כי ההטיה בהרכב הסגל במחלקה ובתוכן הסילבוסים תתוקן". בכך יצאה "אם תרצו" מהארון סופית והכריזה על עצמה כמשטרת רעיונות. בכך היא מכריזה על עידן חדש בתולדות הציונות: עידן הרדיפה התרבותית הממוסדת. הרי אין המדובר בקומץ נחבא של תמהונים וחורשי מזימות אלא בארגון משוכלל, משומן במנגנון וביועצי משפט ותקשורת, הבא ויוצא במוסדות המדינה ומטיל את חיתתו על מוסדות חינוך ותרבות, אנשים ואירועים, באורח מתוכנן ושיטתי. בלא שמץ של בושה צמחה כאן משטרת תרבות. במכתב באר שבע היא חשפה לראשונה כי היא אינה רק מקדמת רעיונות אלא היא חמושה בשיטות פעולה ואיום וכי מרתפיה רוחשים כבר איסוף מידע. כבר יש שם תיקים.

האיום הזה אינו רק פגיעה בדמוקרטיה ובחופש המדעי, אלא הוא פגיעה בקשר ההכרחי בין דמוקרטיה וחופש אקדמי. וחמור לא פחות מזה, ואולי הרבה יותר, הוא שתנועת "אם תרצו" כולה היא פגיעה נוראה בציונות עצמה.

התנועה הזאת נטלה לעצמה את הזכות לנכס את אמירתו הנודעת של הרצל "אם תרצו - אין זו אגדה", כאילו אנשי התנועה הם שומרי הגחלת של הרעיון הציוני המקורי וכאילו יש קשר של נביעה וסיבתיות בין הציונות לבין התנועה הזאת. והרי השם הזה מתאים להם בערך כמו "מסכת טהרות" למועדון S&M ניו-יורקי. ניכוס המשפט של הרצל לעולמה של תנועת ימין קיצונית אינו אלא אגף של הניכוס הגורף של מושג הציונות למחנה הימין הקיצוני, ובדרך - יצירת שינוי עמוק במשמעות הציונות. משום שמה שחולל הימין במושג הציונות אינו ציונות ובוודאי שאינו המשך למה שאמרו חוזי הציונות כשם שאינו המשך למעשיהם של בוני המדינה והנלחמים עליה בדור הראשון לקיומה.

באתר של תנועת "אם תרצו" נאמר: "תנועת מרכז חוץ פרלמנטרית הפועלת לחיזוק ערכי הציונות בישראל, להתחדשות השיח, ההגות והאידיאולוגיה הציונית, להבטחת עתידם של העם היהודי ומדינת ישראל ולקידום החברה הישראלית אל מול האתגרים שבפניה". העובדה שאין זו תנועת "מרכז" אינה צריכה הוכחה כלשהי. אבל השערורייה כאן היא בהכרזה החוזרת, והנראית כבר כמובנת מאליה, שמה שהתנועה הזאת דוגלת בו הוא "ערכי הציונות" או "ההגות והאידיאולוגיה הציונית".

הציונות עשויה לאומיות ומאבק על זכות קיום ריבוני לעם היהודי, אבל אין בה ציווי, אפילו לא רמז, המחייב כיבוש וחנק של עם אחר. התהליך החי של הלאומיות, אחרי שהשיגה את מטרתה העיקרית, הוא פנייתה לביקורת עצמה. זהו פרק ה"פוסט" שלה, החיוני כל-כך לחייה התקפים, הרוחניים והמוסריים. וכך ההגמוניה האירופית של ראשית הציונות גילתה את כוחנותה שדחקה תחתיה את קולן של עדות ישראל השונות, וכך פנתה הציונות לבחינה מחודשת של מנגנוני הכוח שפעלו בה בעידנה הראשון. מה שקרה בצמיחתו של הימין הקיצוני החדש (להבדיל מעולמם של ז'בוטינסקי ובגין) הוא שיסוד הלאומיות, המהותי בבנייתה של הציונות, התחלף בלאומנות. אין זה הכרח המציאות. הלאומיות אינה זרע הלאומנות. הלאומנות הישראלית נולדה מזיווג האימים המיוחד בין הלאומיות היהודית לבין זרמים מסוימים, משיחיים, בדת היהודית, ומן ההפרה העמוקה של האיזון בין חילוניות ודתיות שנשמר היטב בדורות הראשונים של הציונות.

התמורה של הרעיון הציוני מלאומיות ללאומנות בידי הימין אינה תהליך של התחזקות כפי שנדמה בוודאי לכמה ממנהיגי "אם תרצו" ואנשיה. הטיפול הימני במה שנדמה להם כציונות אינו רק טיפול במנגנון הכוח ולא בחברה ובתהליכיה המורכבים, אלא הוא בעיקר צמצום וסגירה של אופקי התרבות מתוך עמדה מבוהלת, טהרנית, המזהה איזו סגוליות רוחנית-תרבותית בתוך מה שנדמה להם כציונות. פואטיקת הבידול והאיבה הזאת פועלת מתוך פחד ואין בה כל כוח של אמת חוץ מכוח ההרס.

"אם תרצו" אינה ציונות אלא ציונואידיות. זהו גידול ממאיר של רעיון חשוב וגורלי בחיי העם הזה ואוי לו אם הרעיון הזה יופקר בידי משטר אימים של רודפי רעיונות. כל הקרוב לחיי הרוח והנפש של התרבות והחברה יודע כי הן עשויות כוחות סותרים, רבים ומסתוריים, גלויים וסמויים. הציונות עצמה עשויה רקמת מורכבת ביותר של חילוניות ודתיות, מסורת פנימית והשפעות חיצוניות, המשך ומהפכה, וכך המשך חייה היום עשוי טלטלות ומאבק בכוחות המאיימים על המשך קיומה. אבל לא ההוגים הפוסט-ציוניים מאיימים על חייה. ההפך, הם דרושים לה כאוויר לנשימה. הם הכותבים עליה את ספר שמואל ב' שלה.

לא הייתי רוצה להיות נצר לעם המנקה מחייו את בדק הבית הזה. ה"ניקיון" הזה שרוצים לחולל אנשי "אם תרצו", "חידוש השיח" הזה, הוא פגיעה בערכי היהדות וברקמת חייה של הציונות. היהדות שהתעקשה, בימי התנ"ך, בימי חז"ל ובכתבי עגנון לחשוף את ערוות מנהיגיה ומנגנוניה, כי בראייה הזאת נשמת חייה וחוסנה הרוחני. וכל מי שיקרה לו הרוח המכונה ציונות חייב להוקיע את השימוש הציני שעשתה התנועה הזאת במשפט היקר, התמים, היפה הזה של הרצל.



השר משה יעלון במפגש עם סטודנטים של 'אם תרצו', מאי 2009. פגיעה בציונות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו