בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבונדסטאג: שלאף משתף פעולה עם השטאזי

איש העסקים האוסטרי מככב בדו"ח מיוחד בנושא היעלמותם של כספי ציבור והפרטת נכסים ממזרח אירופה

תגובות

מסורת, שואה והחיים הטובים של מרטין שלאף

עם זהותו היהודית אין לשלאף כל קונפליקט. בקומה הרביעית של המוזיאון היהודי בווינה, מאחורי חלון ויטרינה שקוף, מוצגות כמה יצירות אמנות מהמאה ה-19 בעלות מכנה משותף אחד: סממנים אנטישמיים מובהקים. בשנת 1993 רכש שלאף אלפי יצירות כאלה ותרם את כולן למוזיאון: רובן למטרות מחקר וחלקן לתצוגה. בין היצירות, המוצגות בתערוכות ברחבי העולם, ניתן למצוא מקלות הליכה עם ידית בדמות אף יהודי ארוך או גלויה המציגה עלילת דם של רצח נער נוצרי בידי יהודים בחבל הריין. במוזיאון מסבירים כי שלאף רכש את אוסף המוצגים בעיקר מתוך חשש כי ייפול לידיהם של אספנים בעלי אג'נדה אנטישמית ואלה יעשו בו שימוש מעוות.

גם למוזיאון על שמו של זיגמונד פרויד, הנמצא בביתו של אבי הפסיכואנליזה ברחוב ברגאסה 19 בווינה, תרם שלאף מהונו. כך גם למפעלותיה של קבוצת הכדורגל הנודעת הכוח וינה, שבשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה נחשבה לטובה ביותר באירופה והיוותה את השלד של "נבחרת הפלא" המפוארת של אוסטריה בראשות המאמן (היהודי) הוגו מייזל. מרבית שחקני הקבוצה נלכדו על ידי הגרמנים או הוסגרו לנאצים וסיימו את חייהם במחנות ריכוז. בשימורה של המורשת הזאת השקיע שלאף.

Andreas Tishler

חרף חילוניותו המוצהרת מקפיד שלאף לשמור על סממנים מסוימים של מסורת יהודית. "מרטין שומר עליה בדרכו", מבאר אחד מידידיו. "הוא הולך לבית כנסת ביום כיפור אבל מסוגל תיאורטית לשבת לפני כן בבית קפה בווינה". כמה מידידיו הזכירו את בקיאותו בכתבי הקודש, את הציטוטים שהוא מפריח מעת לעת מן המקורות. אחרים מספרים כי ליל הסדר בביתו נשמר בקפידה יתרה, אירוע חגיגי שבמהלכו עטופים כל בני המשפחה בקיטל - המלבוש הלבן המאפיין את עדות אשכנז. "כל הילדים שלו לומדים עברית והוא דואג שגם הם יספגו יהדות, ישמרו על קצת מסורת. יש לו את החשבונות שלו עם בורא עולם", מעיר ידיד טוב.

על הטקסים הדתיים של שלאף מופקד תמיד אריה דרעי, שאיל ההון, כפי שנפרט בהמשך, תרם מאות אלפי דולרים למימון הגנתו המשפטית. דרעי הוא מי שתקע את המזוזות בביתו החדש של שלאף והוא גם מי שהופקד על ניהול טקסי החתונה של ילדיו. שלאף עצמו, חובב נשים סדרתי, נישא לפני יותר משנה בחתונה אזרחית. היתה זו חתונתו השלישית.

אחרי לימודי התואר השני בכלכלה בלונדון הצטרף שלאף לפעילות בחברת רוברט פלצ'ק ונישא לסוזי, בתו של פרידרך ויזל, אז בעל המניות המרכזי בחברה. לאחר גירושיו מסוזי, אם שלושת ילדיו הראשונים (נינה, בני ודיוויד), נישא שלאף לגיורת אנדריאה, שאותה הכיר במסגרת העבודה, והביא עמה לעולם שני ילדים נוספים (נעמי ויוני). הנישואים לנוצרייה העכירו אפילו יותר את היחסים המורכבים בינו ובין אביו.

ב-2008 הדהימו בני הזוג שלאף את מדורי הרכילות והכלכלה האוסטריים כשחתמו על הסכם גירושין מהיקרים בהיסטוריה: שלאף שילם, על פי ההערכות, כ-200 מיליון יורו לרעייתו השנייה והותיר לה את ביתם המשותף, האחוזה המפוארת בפאתי וינה. רעייתו הנוכחית והטרייה, המשפטנית ד"ר ברברה קוניג (34), בעלת מראה של כוכבת קולנוע, היא ילידת הונגריה. אביה הוא פרופ' להיסטוריה של האמנות והיא גרושתו ואם ילדיו של איל המתכת פיטר קוניג.

אי-פי

שלאף ורעייתו הם אורחים קבועים באופרה ובתיאטראות של וינה - הם לא רק נהנים בעצמם מהאמנות, אלא גם תורמים לה ומממנים אותה. שלאף הוא אחד הספונסרים הגדולים של האופרה הווינאית ומעריצו האדוק של הז'אנר הבימתי הססגוני. "הוא טס במיוחד להופעות ברחבי העולם. בכל פעם שהוא פוגש אותי הוא שואל אם ראיתי את ההופעה הזו או הזו. הוא ממש מכור לאופרה. ככלל הוא אדם בעל אופקים רחבים", מעיד עליו בהערכה אוסטרי המכיר אותו היטב. אחת מזמרות האופרה הנערצות עליו היא היפהפייה הרוסייה אנה נטרבקו. פעם אחת נצפה שלאף מתמוגג מאופרה יחד עם ליברמן.

שלאף הוא גם אספן אמנות בקנה מידה עולמי ובאוסף הפרטי שלו מוחזקות כמה יצירות מקוריות יקרות ערך, בין השאר מהאמנות הרוסית וגם מזרם הקוברה, תנועה אמנותית אוונגרדית שפעלה בצפון אירופה במאה ה-20. בחודשי הקיץ הוא נמלט מווינה המהבילה ומחפש לשונות חוף שוקקות חיים ושטופות שמש לנפוש בהן. פעם נהג לבוא לנוח בישראל והשתכן בהילטון תל אביב, קינג דיוויד בירושלים ודן אכדיה בהרצליה. כיום, מספרים חבריו, הוא נוסע לאי האיטלקי החביב עליו סרדיניה, או משייט ביאכטה המאובזרת הממתינה לו במונטה קרלו.

עם השנים אירח שלאף ישראלים רבים בווינה בסגנונו הפזרני והנדיב. ישראלי שהתארח אצל שלאף לווה בביקורו בנהג ישראלי צמוד, השתכן במלון פאר, סעד את לבו במסעדת גורמה שבה מצווה האורח לענוד פפיון. הוא קינח, בהזמנת הצוות של שלאף, בבילוי לילי במועדון "בבילון", שבו יכול האורח לסיים את הלילה בחיקן של בנות וינה זהובות השיער וארוכות הרגליים.

בסתירה לאורח החיים הראוותני והנהנתני שלו, שלאף נמנע כמעט מכל מגע עם התקשורת - הוא לא מעניק ראיונות ולא מגיב לכתבות שעוסקות בחייו. מרטין שליק, בן דמותו בסדרה הסאטירית האוסטרית, מעסיק דובר גרוטסקי משום שלדבריו "הוא יודע לומר ?אין תגובה' במאה שפות".

"המיליארדר המסתורי" - זה אחד הכינויים שבו משתמשת התקשורת האוסטרית בניסיונה לאייר את דמותו החמקמקה. שלאף מתדלק ומזין את מנוע המסתורין שפועל סביבו, מנוע שממשיך ליצור ענן של ערפל סמיך כדי להגן על האיש וכדי להקיף אותו באגדות מופרכות. באוסטריה, למשל, יש הסבורים שהוא מקורב מאוד למוסד הישראלי וכי הוא ממשיך להגיע לישראל בהסוואה.

גם בישראל היחס כלפיו נגוע בלא מעט פחדים: פקיד בכיר לשעבר בשירות המדינה אמר לי כי הוא חושש לעצמו אם ייוודע כי שוחחנו. נפגשנו בבית קפה נידח בשוליים של גוש דן והיה עלי לאמץ את אוזניי כדי להבין את לחישותיו. אדם אחר נקט לשון ציורית כדי לתאר את פגישתו עם שלאף ואמר כי השהות במחיצתו השפיעה עליו עד כדי כך, שאחריה עמד במשך זמן רב מתחת לזרם מים שוצפים במקלחת כדי "להיטהר".

שליק, בן הדמות הטלוויזיוני, מגלם באופן מיטבי את הדימוי האפל שדבק בשלאף גם בארץ הולדתו. הטירה של שליק מאובזרת בנברשות בוהקות, בספות עתיקות ויקרות ובגרם מדרגות לולייני שעליו פוסעת אשה בלונדינית חטובה בחזייה, תחתונים ומעיל פרווה. בטירה זו קורים כל מיני דברים מוזרים: בין הריסותיו של המוסך הישן - שעליו נבנה מוסך חדש של 2,000 מטרים - נמצאת לפתע מזוודת עור מכוסה בבוץ ובתוכה מיליוני מארקים מזרח גרמניים. בבית עובדת שוטרת במדים שמנקה את שאריות האבק בעזרת מטאטא נוצות וכששליק מבקש ממנה להיטיב עמו, היא מאפשרת לו לעשות בה כרצונו.

במקום אחר מגיש השף שליק לבני שיחו מתכון מוצלח לרקיחת עסקה בינלאומית: "נניח שאתה רוצה לפתוח מנחת מסוקים בתוך מסגד", הוא אומר לבן שיחו. "לא תלך עם מעטפה או מזוודה של מזומנים... במקום זה אתה מפגין את נכונותך לתרומה חברתית ותורם כסף לקרן לרווחת הקהילה... של בנו של השייח'". בסצנה אחרת מופיע שליק כשמאחוריו כרזה של הקנצלר האוסטרי הנבחר, מריונטה נוספת בתיאטרון הבובות של האיש האפל וחסר המעצורים.

באוסטריה מזוהה שלאף שנים רבות עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הקנצלר האוסטרי אלפרד גוזנבאואר נחשב במשך שנים לחברו של שלאף, וזה אף ארגן את חגיגת הניצחון של הקנצלר לאחר הבחירות בשנת 2006. גם הקנצלרים לשעבר ויקטור קלימה ופרנץ ורניצקי נמנו עם מקורביו. לפני מערכת הבחירות ב-2008 העלו מתחרים פוליטיים את החשש כי שלאף נמנה עם הספונסרים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, חשש שלא אומת.

אך כמו בישראל, שבה הצליח להפוך לחברם הקרוב של יצחק רבין ושל אביגדור ליברמן כאחד, כך גם באוסטריה, שלאף לא מוותר על אחיזה במפלגות נוספות: בכירים ממפלגת העם וממפלגת העתיד שבראשה עמד יורג היידר התגייסו בעבר כדי לסייע להרפתקאותיו העסקיות וקוממו עליהם את חברי האופוזיציה. פוליטיקאים אוסטרים בכירים השתלבו לאחר פרישתם באימפריה העסקית של שלאף. יחסי הון ושלטון, מלמד המקרה של מרטין שלאף, הם שפה בינלאומית; שפה שאפשר ללמוד לדבר בכמה מדינות. אוסטריה וישראל הן רק שתי דוגמאות לכך.

הוא נחשב לאיש עסקים נועז מאוד, כזה שלוקח סיכונים גדולים והצליח לשכלל לכדי אמנות את הקשר בין ההון לשלטון במדינות רבות. "הוא איש עסקים מתוחכם ונוקשה. יש בו תערובת של המרובעות האוסטרית והממזריות היהודית", מאבחן עו"ד רם כספי. "היה נדמה לי שמה שמעניין אותו בעיקר זו קבלת הכרה".

את קפיצת הדרך העסקית המשמעותית שלו, זו שהפכה אותו למיליארדר, עשה שלאף בעשור האחרון באמצעות קניית חברות סלולר במזרח אירופה - לעתים מגורמים שנויים במחלוקת - ומכירתן מאוחר יותר לחברות ענק במחיר גבוה בהרבה. במשך שנים כונה שלאף בישראל "איל קזינו", אף על פי שעסקי ההימורים הם בבחינת הערת שוליים בקריירה העסקית שלו. למעשה הוא מחזיק היום בחלק קטן בקזינו לוטראקי ביוון ובקזינו נוסף בבלגרד, שניהם יחד עם קבוצת קלאב הוטל הישראלית. עסקי הרולטות שלו היו חוויה ישראלית מקומית שנחלה כישלון חרוץ והניבה לו רק פירות באושים: הפסדים כספיים וחקירות משטרה.

מלבד עסקי הסלולר מחזיק שלאף נכסי נדל"ן עצומים - בין השאר בארה"ב, שבה יש לו גם מפעל למטוסים. הוא עוסק בסחר נפט וגז במזרח אירופה, והוא בעל חבילת המניות המרכזית ב"RHI", אחת החברות הגדולות בעולם למוצרים חסיני אש (מתכות, קרמיקה וכו'). לפני כמה חודשים הקים בנק בליכטנשטיין בשם "סיגמא" ובשנים האחרונות השקיע גם במיזמי מחשבים ואינטרנט ועוד.

אך הכסף שהתניע את פעילותו העסקית של שלאף, מאות המיליונים הראשונים שצבר, אלה שאפשרו לו להפוך לאיל הון עצמאי, משוחרר מהצל שהטילו עליו אביו וחמיו, הושג בעיקר באמצעות קשרים מפוקפקים עם הממשלה במזרח גרמניה שהסתתרה עד שנת 1990 מאחורי חומת ברלין ועם אחת מהמשטרות החשאיות האיומות ביותר שפעלו במזרח אירופה - השטאזי. אוסטרי שמכיר את שלאף שנים רבות ומאפיין אותו כאדם קר רוח ובעל נימוסים סיפר שכאשר שאל אותו על עלילותיו עם השטאזי, התקדר מבטו של איל הון ועיניו רשפו. "כל מה שנאמר עלי לא קרה, זה מת, זו היסטוריה, אני לא רוצה לדבר על זה".

 


ועדה של הבונדסטאג קובעת: שלאף שיתף פעולה עם השטאזי

 

ביוני 1982, בשעה שרוב תושבי אירופה נצמדו למקלטי הטלוויזיה וצפו במשחקי המונדיאל בספרד, עשתה את דרכה מכונית שרד מברלין המזרחית לשדה התעופה שונפלד. בתוך המכונית ישבו שלאף ו"איקס", מנהל בחברה הברלינאית לייצוא וייבוא. במהלך הנסיעה במכונית, העיד אחר כך הפקיד במשרד החקירות של הרשויות במזרח גרמניה, העביר לו שלאף מעטפה עם 5,000 דויטשה מארק. "הכנסתי את הכסף לתא הכפפות", סיפר הפקיד, "והחבאתי אותו במוסך בביתי".

זמן קצר לפני הפגישה ההיא נסע הפקיד עם אחד מעמיתיו לווינה לפגישה עם שלאף במשרדי חברת פלצ'ק. במהלך הפגישה שאל שלאף את השניים אם הם זקוקים לכסף לקניות. שני הפקידים, שרצו גם הם ליהנות מטעמו המתוק של הפיתוי הקפיטליסטי, השיבו בחיוב וקיבלו 20,000 שילינג במזומן. אחד מהם פירט באוזני החוקרים מה קנה בעזרת המתנה: "שני זוגות מכנסיים, שתי חולצות, בגדים לילדים, טי-שרטים, חליפת קיץ אחת ולאשתי משקפי שמש ?קררה'".

מסמכי חקירות מהארכיונים במזרח גרמניה ובהם מסמכים של השטאזי, שהגיעו לידי "הארץ", משרטטים איך הפך שלאף הצעיר ליעדה של מערכת איסוף המידע המשוכללת והיעילה ביותר בעולם. שלאף מתואר במסמכים האלה מראשית שנות ה-80 כמנהל זוטר בחברת רוברט פלצ'ק, גבר בשנות ה-30 המוקדמות לחייו, חובב ציד, בעיקר של חזירי בר.

ביוני 1982 נערכו כמה פגישות בין נציגים ממזרח גרמניה לשלאף, וזה נהג בהם בנדיבותו הידועה: הם שוכנו לטענתם במלון הילטון הנוצץ בעיר וכל הוצאותיהם מומנו על ידי המארח רב הקסם. בחלוף הזמן שכלל שלאף את יחסיו עם השלטונות והחל לסחור עם מזרח גרמניה במוצרים רגישים יותר מעץ וטקסטיל.

במארס 1986 הגיע שלאף יחד עם אחד משותפיו לפגישה עם שלושה אנשי עסקים גרמנים בבית מלון בעיר זאגרב. הפגישה הזאת ומה שאירע אחריה רדפו אותו שנים ארוכות. בספר "פותו בסודות: בתוך עולם הריגול הטכנולוגי של השטאזי" - שחיברה פרופ' קריסטין מקרקיס, מומחית להיסטוריה של המדע, ואשר מציע הצצה לעולם הטכנולוגי של השטאזי - מתואר הפרויקט שלשמו כונסה פגישת הפסגה: סיוע בהקמת מפעל לדיסקים קשיחים, דבר שנאסר על המערב באיסור חמור בשל האמברגו על המסחר עם הדיקטטורה במזרח גרמניה.

פרופ' מקרקיס כותבת בספרה כי שלושת אנשי העסקים ההדורים היו למעשה שלושה בכירים בשטאזי וכי בסיומה של הפגישה ניתן לשלאף הקוד "לנדגראף" והוצמד לו מספר - 86-3886. "הם התרשמו משלאף", היא כותבת. "מאחזקותיו המקיפות, מחברותיו המגוונות ומהגישה שהיתה לו לטכנולוגיות אמריקאיות". לטענתה, פעל שלאף יחד עם בכירי השטאזי על מבצע חשאי שבמסגרתו היה אמור להקים בפאתי וינה מפעל, שהרכיבים עבורו יירכשו פעמיים - סט אחד יישאר בווינה ואילו ההעתק יוברח למזרח גרמניה מתחת לרדאר של שלטונות המערב.

הרעיון נגנז בשל אילוצים שונים בשנת 1987 ובמקומו נולד חדש: הברחת המרכיבים הסודיים למזרח גרמניה באמצעות אחת מחברותיו של שלאף בסינגפור. המבצע הזה, שהיה רגיש וחשאי, התגלגל עד לימיה האחרונים של הרפובליקה במזרח גרמניה. שרה ליבוביץ' דר ואריק וייס פרסמו ב"מעריב" כי שלאף שידך למבצע גם גורמים בישראל.

חומת ברלין קרסה בנובמבר 1989 וגרמניה התאחדה באוקטובר של השנה שלאחר מכן. בתקופה זו שררו ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית אי ודאות וחרדה גדולות, בעיקר בקרב האליטה המקומית - לרבות בכירי השטאזי. אלה חששו כי קצו של שירות הידיעות המודיעיני קרב וחיפשו דרכים נפתלות כדי להמשיך ולקיים אותו. בתוך הכאוס הזה מילאה האימפריה העסקית של שלאף תפקיד מפתח.

לאחר איחודם של מערב גרמניה ומזרחה הכריז קנצלר גרמניה המאוחדת, הלמוט קוהל, על מבצע לאיתורם של כספים אבודים שנגזלו על פי החשד מקופתו של השלטון במזרח גרמניה. שלאף, עד אז איש עסקים אוסטרי אלמוני למדי, הפך בשנות ה-90 למושאם של תחקירים עיתונאיים וחקירות של הרשויות. הועלו נגדו חשדות שונים, בעיקר בעיתונות, ובהם החשד כי העביר טכנולוגיות אסורות, היה קשור בקשר הדוק לשירות הביון במזרח גרמניה ורקם עסקאות פיקטיביות שריפדו את כיסיו במאות מיליוני מארקים.

בשנת 1998 פרסמה ועדת חקירה מיוחדת של הבונדסטאג הגרמני דו"ח מיוחד בנושא היעלמותם של כספי ציבור והפרטת נכסים ממזרח גרמניה. שלאף היה אחד מכוכביו המרכזיים של הדו"ח ושמו הוזכר בו עשרות פעמים. הוועדה אישרה בין השאר כי מזרח גרמניה העבירה לשלאף עשרות מיליוני מארקים דרך חשבונות מעבר בוואדוז שבליכטנשטיין, בתמורה למוצרים שהיו "תחת אמברגו מערבי". זה היה רק המתאבן.

בתקופת הדמדומים שבין נפילת החומה לאיחוד הקימו אנשי השטאזי כמה חברות עסקיות, חלקן במטרה להמשיך ולהפעיל את רשת המודיעין של הארגון גם אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי ולהבטיח את עתידם הכלכלי של בכיריו. בדו"ח נקבע, בין השאר, כי בהקמת החברות הללו "מילאה אימפריית החברות של שלאף תפקיד מכריע". כך למשל, התברר כי חברה בשליטת שלאף בשם "לומר", שאליה זרמו תקבולי הענק בעבור עסקאות הדיסקים הקשיחים, העבירה הלוואות שמנות ללא ביטחונות וללא ערבות לסוכנות נסיעות שהקימו פורשי השטאזי. חברה נוספת של שלאף היתה שותפה במכון לחקר התעבורה, שנועד לשמש כיסוי למשימות מבצעיות של ארגון הביון.

דוגמה נוספת גוללה את קורותיו של נכס נדל"ני יקר ערך בשטח של תשעה דונמים, ששכן בדרזדן ושימש בעבר כבית ההארחה של ראש שירותי ביון החוץ של מזרח גרמניה, היהודי רב המעללים מרקוס וולף. במקום הזה נהג וולף לפגוש את גדולי המרגלים שפעלו בשירותו ברחבי הגלובוס. הכספים לרכישת הנכס, כך הסיקה הוועדה מהעדויות שאספה, הגיעו גם הם מכיסו של שלאף. הוועדה פירטה בין השאר את עדות נהגו של שלאף, שתיאר כיצד משך 600 אלף מארק במזומן מחשבונה של אחת החברות ומסר אותם לשלאף שהמתין בדרזדן. חבילת המזומנים סייעה, על פי חשדה של הוועדה, לאחד מסייעני השטאזי לרכוש את הנכס האטרקטיבי. "בהשתתפות קבוצת החברות של שלאף נעשו מניפולציות בנדל"ן רב-ערך של השטאזי", קבעה הוועדה בדו"ח ושפכה אור על מה שהסתתר עד אז בצללים: שלאף נתן יד לאנשיו של אחד מארגוני הביון הנאלחים ביותר שפעלו בתקופת המלחמה הקרה.

לאחר התפוררותה של מזרח גרמניה נמכרו נכסיה הלאומיים בידי מעין תאגיד ממשלתי, שהיה אחראי להפרטתם. שלאף התמודד אז במכרז לרכישתה של חברת העצים ממזרח גרמניה "HBB". בדו"ח הבונדסטאג נכתב כי ביולי 1991, לאחר שזכה במכרז ורכש את החברה על נכסי הנדל"ן שלה, נפגש שלאף עם פיטר דה פרדה, אחד מבכירי התאגיד לפירוק הנכסים. הוא סיכם איתו על שינויים משמעותיים שביקש להכניס בחוזה המכירה המקורי.

"רק בשנת 1993, במסגרת חקירה שהתנהלה נגד שלאף בווינה", נכתב בדו"ח, "התברר כי דה פרדה ובת זוגו הועסקו על ידי חברת רוברט פלצ'ק (של שלאף, כזכור, ג"ו)". דה פרדה התקדם עם השנים בסולם הדרגות וניהל מטעמו של שלאף 33 חברות שעסקו בנדל"ן. ודה פרדה לא היה היחיד שתוגמל - הוועדה מצאה כי "אחרי פירוק השטאזי עברו בעלי דרגות בכירות בארגון לעמדות ניהול בקבוצת החברות של שלאף".

אחד מהם, המוזכר בדו"ח, הוא הרברט קוהלר, ששימש עד שנת 1986 כאחראי על מחלקת המדע והטכנולוגיה של שירות ביון החוץ ואחר כך היה ממפקדי השטאזי בדרזדן. ב-1990, בתקופת הדמדומים של המשטר במזרח גרמניה, היה קוהלר מעורב בהעברת 170 מיליון מארק גרמני לקבוצת שלאף, כתקבול על משלוח של דיסקים קשיחים. כמה חודשים לאחר מכן כבר שימש קוהלר בתפקיד בכיר באחת החברות של שלאף. "המקרים הספורים שנסקרו כאן", סיכמו חברי הוועדה, "מראים את שיתוף הפעולה בין עובדי שטאזי לקבוצת החברות של שלאף, שעבדו יחד כבר בעסקאות לעקיפת האמברגו".

בפסקה לא קלה אחרת המופיעה בדו"ח ומתייחסת לשלאף נקבע כי "באמצעות הפקדות בנקאיות והעברת כספים במזומן במטבע מזרח גרמני ובמטבעות ברי-המרה לאורכה ולרוחבה של אירופה, עלה בידיו (של שלאף, ג"ו) להעלים את זרם ההון, להלבין כספים שחורים ואפורים ולהסתיר את מקורם האמיתי של כספים אלו". שלאף הוגדר על ידי הוועדה כעובד בלתי רשמי בשירות ביון החוץ של מזרח גרמניה, כינוי מקובל לאנשים שעסקו בסחר עם מדינה זו.

אלה דוגמאות מרכזיות למערכת היחסים הסבוכה והמשורגת שניהל שלאף עם בכירי השלטון במזרח גרמניה המתפוררת, המלמדות משהו על כמה עקרונות עסקיים ומוסריים שעליהם שמר האיש גם מאוחר יותר. בשלהי שנות ה-90 תבעו הרשויות בגרמניה את שלאף ואת שותפו השווייצי קונרד אקרמן בבית משפט בשווייץ, בטענה כי קיבלו עשרות מיליוני מארקים ממדינת מזרח גרמניה - לכאורה תמורת כ-24,000 דיסקים קשיחים, אך היתה זו עסקה פיקטיבית. ב-2002 דחה בית המשפט את תביעת הרשויות הגרמניות וחייב אותן בתשלום הוצאות משפט של 1.9 מיליון פרנק.

מיד אחרי ניצחונו הגדול התראיין שלאף למגזין האוסטרי "פרופיל". הוא התקומם בעיקר על תיוגו כשפיון. "לא הייתי סוכן של השטאזי ולא היו לי איתם כל יחסים מיוחדים", אמר אז איל ההון במה שהיה הראיון הראשון בחייו. גם החקירה של הרשויות הגרמניות הסתיימה ללא כתב אישום. "בכל המאבקים שלו עם הגרמנים הוא נחל הצלחה", אומר בסיפוק אחד ממקורביו.

האזרח העומד מעל כל חשד שרד, אך הכתם דבק בו - העסקאות האסורות שעשה עם השלטון במזרח גרמניה, וכך גם הכינוי, השם והמספר שקיבל משירותי הביון, קיבעו את דימויו כאיש עסקים ללא מעצורים ושימשו כארטילריה קבועה בידי מתנגדיו. באוקטובר 2007 נאם בפרלמנט האוסטרי ד"ר פיטר פילץ, ממנהיגי מפלגת הירוקים. "שלאף ניצל את קשריו כמודיע של השטאזי כדי לקדם לאחר מכן את עסקיו, עם התמוטטות מזרח אירופה", הוא חבט. "העסקים האלה לא היו עולים יפה ללא הסיוע של פוליטיקאים אוסטרים".

הפרשות הללו לימדו את שלאף החשדן מטבעו להיות זהיר וקפדן בפרטים אפילו יותר מהרגיל, ולאחר נפילת החומה הוא מצא יעד חדש ומעניין לא פחות שבו ניתן לערב ביזנס, פוליטיקה וקשרים בצמרת: ישראל.



מרקוס וולף. שלאף מימן את רכישת בית ההארחה שלו
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו