בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך זה קרה שכבר עשר שנים, לילדים לא נמאס מדורה החוקרת?

היא רק בת שבע, אבל בימים אלה היא חוגגת קריירה של עשר שנים. ילדים באים והולכים, ודורה ממשיכה לדפוק קופה. איך זה קרה?

תגובות

לפני כמה חודשים מצאה את עצמה אלילת הטף דורה - התגלמות הרצון הטוב ומאור הפנים בימים כתיקונם - חבולה ומדממת במסדר זיהוי משטרתי. עד לאותו רגע התמודדה דורה בעיקר עם משימות כמו הבחנה בין גדול לקטן וספירה עד ארבע, בסדרת האנימציה הנושאת את שמה. עתה נעצרה בעוון חציית גבול בלתי חוקית ממקסיקו לארצות הברית, שעלתה לה גם בפנס בעין.

המפנה המפתיע בביוגרפיה של דורה התרחש בעקבות חוק ההגירה החדש במדינת אריזונה בארצות הברית, המורה למהגרים לשאת מסמכים מזהים ומאפשר לשוטרים לעצור אותם בגין שהייה בלתי חוקית גם אם אינם חשודים בביצוע פשע. דורה, שבגרסה האמריקאית של הסדרה מוצגת כילדה ממוצא היספאני המדברת אנגלית וספרדית, גויסה על ידי המתנגדים לחוק לקמפיין מחאה, גם אם מעולם לא נשאלה לדעתה. ניקלודיאון, הערוץ שמפיק ומשדר את "מגלים עם דורה", מקפיד שהסדרה תהיה במופגן הכי חינוכית שאפשר: בלי אלימות, סטריאוטיפים או שמץ מחלוקת, ועם מסרים של אחווה, שוויון ופלורליזם. ההקשר מעורר המחלוקת שבו הוצבה בת הטיפוחים שלהם, הטריד את שלוותם של ראשי הערוץ. "לא אהבתי לראות את דורה עם עין חבולה", אומר יוצר הסדרה כריס גיפורד בראיון טלפוני, "אבל זה מעיד על הכוח שלה".

מקץ עשור על המרקע, דורה היא אכן מותג חזק, שמו?ר גם הרבה מעבר לקהל היעד המקורי שלו, בני שלוש עד חמש. "מגלים עם דורה" עלתה לשידור בערוץ ניקלודיאון בדיוק לפני עשר שנים, והתבססה מאז כתוכנית הטף המובילה, באמריקה כמו גם בישראל. היא נמכרה לעשרות מדינות ותורגמה בהתאמה לשלל שפות. תעשיית המרצ'נדייז בצלמה מגלגלת מיליארדי דולרים. דורה הצטרפה לפנתיאון האנימציה השמור לנסיכות דיסני ולמותגים ותיקים כמו פו הדב.

לכן מפתיע שלמרות כל הכוח והכסף שצברו בזכות דורה, פרשת אריזונה ממשיכה להוציא את קודקודי ניקלודיאון מהשלווה שאמורה להיות מנת חלקם של אילי טלוויזיה שכבר עשו את המכה. "הערוץ לא רוצה להגיב על כך, כי זה דיון פוליטי", מסביר גיפורד, "הם פשוט לא רוצים להיות מעורבים בכך".

לאחר השיחה עם גיפורד, טרח הערוץ לחדד את המסר. בעוד שהשיחה הראשונה תואמה מיד, בהתראה של שלוש שעות, שיחת המשך הותנתה בהתחייבות להימנע משאלות בנושאים פוליטיים. כעבור יומיים התברר שגם זה לא מספיק, והערוץ הסכים רק לראיון בדואר אלקטרוני, שבו יישלחו כל השאלות מראש דרך מערך יחסי הציבור. הצעד האמיץ של יוצרי הסדרה, שהעמידו במרכזה ילדה היספנית, אולי לראשונה בתולדות תוכניות הילדים בטלוויזיה האמריקאית, ובכל מקרה באופן הבולט ביותר בעשור האחרון, התמוסס תחת חששם לייצר אמירה משמעותית בנושא.

קשובה לקהל

כריס גיפורד וואלרי וולש היו חלק מצוות הפיתוח של ניקלודיאון, כשהחליטו שאם כבר צברו כל כך הרבה ניסיון בליווי תוכניות שהופקו לערוץ, למה שלא ינסו לפתח גם אחת משלהם. "זה היה תהליך ארוך, עברה בערך שנה מהרגע שהגינו את הרעיון הראשוני ועד הפיילוט", אומר גיפורד. "הרעיון הראשוני שלי היה ארנבון שיוצא למסע ונתקל במכשולים. עם הזמן חשבנו שכדאי שזה יהיה בן אדם, כדי שהקהל שלנו יוכל להזדהות, ואז החלטנו שזו תהיה בת, כי אין הרבה בנות שמככבות בתוכניות שמיועדות לילדי הגן. בהמשך עלה הרעיון שהיא תדבר שתי שפות, וכדי לשפר את תת-הייצוג של היספאנים בארצות הברית, החלטנו שהגיבורה תהיה ילדה לטינית. בחרנו בשם דורה, שמשמעותו בספרדית היא לחקור - למשל, 'מחשב' בספרדית נגזר מזה, קומפיוטדורה. את שם המשפחה שלה, מארקס, בחרנו בגלל גבריאל גרסיה מארקס".

מאז עלתה לאוויר באוגוסט 2000 ועד היום, נשארה דורה בת שבע. "לא מדברים על זה במפורש בתוכנית", אומר גיפורד, "אבל הקהל העיקרי שלנו, בני שלוש עד חמש, מרגיש שאולי היא קצת מבוגרת מהם, כי היא יודעת לקרוא ויוצאת להרפתקאות מסעירות בלי בעיה". לא רק הגיל, גם הרקע הגיאוגרפי של דורה נותר עמום. "החלטנו במודע שהיא לא תגור במקום ספציפי, כי רצינו שהיא תבנה גשרים בין תרבויות. כשהחלטנו שהיא תהיה לטינית, היה מי שאמר שצריך למצוא לה מדינת מוצא, אבל מבחינתנו היא לא גרה בארצות הברית אלא בעולם דמיוני עם שוקולד וקופים כחולים. סוד המשיכה שלה הוא מעבר לאתניות שלה. זה נובע מהרצון שלנו ליצור ריאליזם קסום, שהושפע מהדמיון שלנו ומראיונות שערכנו עם ילדים".

את עיצוב הדמות התחילו מלמעלה למטה: "קודם כל היה השיער", אומר גיפורד. "לבת שלי היתה תספורת כמו של דורה בתקופה שעבדנו על זה. והעיניים מאוד חשובות כי דורה מישירה מבט לצופים, לפעמים שבע שניות רצוף, כשהיא ממתינה לתגובה מהקהל. רוב ההערות שכתבנו בסטורי-בורד (איור הסצנות המתוכננות) היו 'עיניים למצלמה'. גם כשהיא הולכת, היא מסתכלת למצלמה במקום לכיוון שאליו היא הולכת, כי הקהל הוא משתתף פעיל, ודורה תמיד בודקת מה הקהל עושה, כדי לשמור את הצופים בקשב".

בהמשך זוקקה הדמות באמצעות ראיונות וקבוצות מיקוד בהשתתפות מאות ילדים, עד לרמת קביעת גוון העור והשיער שלה. "כל מה שעשינו נבחן, כמו בכל תוכנית ילדים", אומר גיפורד. "ראשית הראינו לילדים בגילאים הרלוונטיים ספר עם תמונות שהמחישו את העלילה בקווים כלליים, הכי פשוט שאפשר. אחר כך פיתחנו סטורי-בורד עם דיאלוגים והראינו להם גרסה פשוטה של התוכנית, בשחור-לבן ובלי מוסיקה. ניסינו לבדוק איפה אנחנו מאבדים אותם ומה אפשר לשפר. האופי האינטראקטיבי של הסדרה הקל עלינו להבין את התגובה שלהם".

מתי הבנתם שיש לכם ביד להיט?

"רק אחרי שהסדרה עלתה. בשלב המבדקים כבר ראינו שהילדים אוהבים את דורה, אבל לא דמיינתי איזה להיט זה יהיה".

אמא'לה, מפה

אופיה הפשטני של הסדרה בלט כבר בפרק הפתיחה. "היי, אני דורה, איך קוראים לכם?" שאלה הגיבורה בתחילת הפרק הראשון, ואחרי המתנה קצרה שבה והקשתה, בשינוי אינטונציה: "איך קוראים לכם?" פאוזה. "בני כמה אתם?" התעניינה, ואחרי המתנה קצרה נוספת לתשובה פירגנה, "וואו, זה נהדר. נחשו מה? שעת סיפור".

דורה אוירה בפשטות ובחוסר פרופורציות משווע: ראש ענק, עיניים גדולות, ותספורת של קערה הפוכה. ידידיה הטובים ביותר מופיעים גם הם כבר למן הפרק הראשון: קופיף במגפיים אדומים שמכונה בוטס, וגם לו, פרט לקול מעצבן, נטייה לחזור לפחות פעמיים על כל משפט; תיק גב מדבר ("כן, אני הוא תיק הגב, את זה אל תשכחו/ יש לי כאן בתוך התיק כל מה שתצטרכו") ומפת דרכים היפראקטיבית. תמונות קשות לכל מי שעבר את גיל חמש. להיט היסטרי בקרב הטף.

"סוד ההצלחה של דורה הוא הפשטות המוחלטת שלה", אומרת דנה בן-נפתלי מ-ZooZoo ייעוץ שיווקי, המתמחה בצעירים. "האנימציה פשוטה, העלילה פשוטה, הטקסטים פשוטים, הדמויות דו-ממדיות במקרה הטוב. כל אחד יכול לצפות, להשתתף, להבין. דורה צריכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב' ולעבור בדרך נהר ושועל, נגמר הסיפור. כולם יודעים מראש שהשועל לא באמת רע, שדורה תגיע למחוז חפצה, ואולי גם נצליח ללמוד להגיד 'please' בדרך. חוץ מזה, הסדרה בנויה כמו משחק מחשב לקטנטנים - עולם שהם מכירים היום מינקות ומזדהים איתו. היא אמנם משודרת במדיום שאינו אינטראקטיבי, אבל הילדים מופעלים כל הזמן וההוראות שהם צועקים לכיוון הטלוויזיה, כביכול משפיעות על ההחלטות שדורה מקבלת".

"העלילה רפטטיבית, הכל מאוד ברור, כמו שצריך לדבר לילדים", מחזק אורן ציבלין, מנכ"ל "פרסום ציבלין תקשורת צעירים". "היא נראית כמו בראץ: ראש גדול, עיניים גדולות - ככה מאפיינים דמות. היא גם לא מנסה לסחוב למעלה בגילאים של קהל היעד. אחרי גיל שש זה מעורר תחושת גועל, להבדיל מהדרדסים למשל. אבל אנחנו מלבישים עכשיו את ההסבר בדיעבד. זה הצליח, נקודה. גם אם הסדרה היתה נכשלת אפשר היה להסביר למה זה קרה: מה זה הקו הדו-ממדי המיושן הזה, כשהילדים היום כבר התרגלו לתלת-ממד".

"חלק מהילדים בגן חובה קראו לה בשמות לא יפים, למשל 'דורה חמורה' ולפעמים גם 'דורה המכוערת' במקום 'דורה החוקרת'", מוסיפה אלה אשפר, בת שש מתל אביב. "אהבתי אותה עד גיל ארבע, אבל היום דורה משעממת אותי. כל הזמן יש אותו השיר ואותן מלים. למדתי ממנה מספיק, ויש גיל שכבר לא מתעניינים בדורה. נראה לי שגדלתי, וכשגדלים כבר לא אוהבים תוכניות של תינוקות".

למה אהבת אותה עד גיל ארבע?

"לא יודעת, אני כבר לא מבינה".

עד יום-הולדת ארבע מצליחים הילדים לפתח הזדהות עמוקה עם הסדרה ודמויותיה הבדיוניות. ד"ר אילת ברעם-צברי מספרת על לילה שבו התעוררה מצעקות "swiper, no swiping" (כשמו של השועל חטפני בגרסה האמריקאית של הסדרה) שהנפיקה בתה תמר, בת שלוש וחצי, מתוך שינה. "קצת עצוב שחייבים דמות רעה כדי להניע עלילה", היא מוסיפה.

תמר: "למה זה עצוב?"

אילת: "כי זה אומר משהו על בני אדם. אבל אחר כך לשועל היתה יום הולדת וכולם באו, היתה רהביליטיציה. ובחג המולד שיכנעו אותו לא לקחת את המתנות של סנטה קלאוס. זה כמובן לקח בדיוק שני פרקים עד שגם הילדים רצו עץ מקושט בסלון ולפגוש את דורה".

ואילו דגנית, אם לתאומות בנות ארבע, מספרת שבמהלך טיול משפחתי לפני שנה, כשהלכו לאיבוד והיא התווכחה עם בעלה אם לשלוף מפה או ג'י-פי-אס, "הדרי מאחורה נלחצה, כי היא כבר דמיינה שאם מוציאים מפה, היא תיתן משימות כמו בסדרה ויגיעו בעקבותיה הרפתקאות עם צבים נושכים ונחשים".

כי ככה

ההורים הם חוליה מכריעה במידת הצלחתן של תוכניות לגיל הרך, שצריכות לא רק להתחבב על הטף אלא גם לזכות באישור המבוגרים שמכתיבים את תוכני הצפייה בבית. במקרה של דורה, לא היתה בעיה: הילדה הפדגוגית שמלמדת את צופיה לספור, לזהות צבעים ולקשקש כמה מלים בשפה זרה (ספרדית במקור, אנגלית בישראל) הילכה קסם גם על הקפדנים שבהם. לכך נלווים תכנים חברתיים, כמו עידוד עבודת צוות ועזרה לזולת, ואף פעילות גופנית, כשמדי פרק דורה מבקשת מצופיה לקום מהספה ולהדס כפינגווין או לנופף בידיים ולרקוע כחלק מריקוד התרנגולים. "זה לא סתם כמו יובל המבולבל", מדגימה לימור איפרגן, מנהלת אתרי אינטרנט מרמת גן ואמו של יונתן, בן שלוש וחצי, "אלא הוא לומד מהתוכנית דברים חדשים. למשל, להגיד 'איי לאב יו' הוא למד משם".

"הסדרה נקייה לגמרי, חינוכית, רגועה", אומרת בן-נפתלי, "אין בה מסר אחד שנוי במחלוקת". גם ההקפדה על פוליטיקלי קורקט אתני ומגדרי עושה את שלה. "דורה היא לא ברבי", ממשיכה בן-נפתלי. "הצפייה בה לא מעוררת בילדות רצון ללכת להקיא ולצבוע שיער. הצורה שלה לא מאיימת. מצד אחד היא בת-אנוש, אבל הממדים שלה - הראש הגדול והגוף הקטן - הופכים אותה למשהו יותר צעצועי".

"חוץ מזה שיש לה קול צווחני, אני דווקא מחבבת אותה", אומרת ברעם-צברי. "לא הטריד אותי אם היא לטינית או לא, אבל שמחתי שיש לה שיער ועיניים חומים, וטי-שירט ולא חולצת פופיק. הייתי מרוצה גם מהחזרתיות: על כל דבר חוזרים כמה פעמים בכל פרק, זו דרך טובה ללמוד". ברעם-צברי, מרצה להוראת מדעים בטכניון השוהה כעת באוניברסיטת קורנל בארצות הברית, מוסיפה כי "דורה היא גם ילדה אקטיבית, שלא מחכה שיבואו להציל אותה. היא עובדת בצוות למרות מוצאה האמריקאי, ויש לה חברים".

חלקם דמיוניים.

"נכון, אם אתה מתכוון לרמוז ששור מדבר הוא דמיוני. אבל זה נחמד שהבן בסדרה, דייגו, הוא דמות המשנה, הסייד-קיק, אם כי אצלנו בבית, דייגו הפך לדמות מרכזית והוא עכשיו החבר הדמיוני של תמר".

תוכניות ילדים בטלוויזיה יכולות בכלל לחנך?

"מחקרים מראים שטלוויזיה יכולה להיות גם כלי חינוכי. עשו אין-סוף מחקרים על 'רחוב סומסום' למשל, ומצאו שבעיקר בקרב שכבות חלשות, צפייה בתוכנית היתה קשורה לעלייה במידת המוכנות לכיתה א'. ילדים מבתים מבוססים לא נזקקו לסדרה לשם כך, ובכל מקרה התיווך של המבוגר חשוב לתהליך הלמידה, כי הוא מפנה את תשומת הלב של הילד לדברים הרלוונטיים. אם משתמשים בטלוויזיה כבייביסיטר, התועלת החינוכית עלולה ללכת לאיבוד".

ברעם-צברי חשפה את ילדיה לגרסה האמריקאית של הסדרה לקראת המעבר לארצות הברית. "אף פעם לא השתמשתי בטלוויזיה בתור בייביסיטר, וגם ב'דורה' נעזרתי כדי לנסות ללמד אותם אנגלית", היא אומרת, "אבל הם למדו מזה דווקא ספרדית".

מה הילדים מצאו בסדרה?

"אני חושבת שילדים מתמכרים לכל דבר שמרגילים אותם, בין אם זה סיפור לפני השינה או דורה. אני מניחה שאם היינו משקים אותם תה מלפפונים ממשפך באופן קבוע, הם היו מתמכרים גם לזה".

"לפעמים דברים מצליחים פשוט כי ככה", מסכמת בן-נפתלי. "למה מיילי סיירוס כן ואחרות, יפות ומוכשרות ממנה, לא? לא תמיד יש הסבר מדעי או נוסחה מדויקת לכל תופעה כזו. הרבה פעמים, יותר מכל דבר אחר, זה תזמון ומזל. בהחלט ייתכן שזה המקרה גם אצל דורה. היא הצליחה כי ככה".

11 מיליארד דולר

שלל מוצרים נלווים החלו להופיע כשזכייני המותג זיהו את הפוטנציאל, ודורה הפכה מדמות מצוירת לתעשייה עצומה. לפי נתוני חברת יוקה, הזכיינית בישראל, מכירות מוצרי דורה ברחבי העולם גרפו למעלה מ-11 מיליארד דולר עד היום. בישראל הושקו מוצרי דורה ב-2006, ומאז כ-40 חברות מתחומים שונים - ביגוד והנעלה, מזון ומשקאות, הוצאה לאור, טקסטיל לבית, צעצועים ועוד - פיתחו למעלה מ-1,500 מוצרי דורה שנמכרו בסכום כולל של כ-200 מיליון שקל.

האם דורה היא אפוא סדרת טלוויזיה עם תעשיית מרצ'נדייז משגשגת, או תעשיית מרצ'נדייז שיש לה, בין מצעים לבובות ושלגונים, גם תוכנית טלוויזיה? "שני הדברים הולכים עקב בצד אגודל", אומרת מירב שמואלי מחברת יוקה. "זה לא היה מקרי שדורה פנתה בארצות הברית לקהל היספני, הקהל עם שיעור הילודה הגבוה ביותר בשוק האמריקאי. זו חשיבה לא רק על קהל הצופים, אלא גם על קהל מוצרי הצריכה".

במסגרת חגיגות העשור לדורה, ידועניות כמו שאקירה וסלמה הייק, עיצבו ילקוטי דורה. ההכנסות ממכירותיהם אמנם ייתרמו לארגוני ילדים מסביב לעולם, אך מכיוון שתיקי דורה לא-סלביים נמכרים כבר שנים, מתעוררת השאלה האם ייתכן שדורה מסתובבת בסדרה עם ילקוט על הגב, כי כך קל יותר למכור אחר כך תיקים ממותגים, או שמא תהיה זו רתימת העגלה לפני הסוסים? "העגלה מתוכננת היום מראש יחד עם הסוסים", אומרת שמואלי. "חלק משוק מוצרי הצריכה מבוסס על הזדהות עם הדמות, ותיק הגב של דורה הוא אייקון מובהק".

"בסופו של דבר, דורה זה עסק כלכלי היום הרבה יותר מאשר בתחילת הדרך", אומרת בן-נפתלי. "זה בא בהדרגה, קודם היתה הסדרה, ואז, כשהתחילה להתפשט המגפה, הופיעו עוד ועוד תיקים ופיג'מות וקשקושים. עכשיו, כשהפרצוף הירחי של דורה נמצא בכל חנות צעצועים, מוצרי כתיבה, מצעים ומגבות - סביר להניח שאפשר להכיר אותה קודם שם, ואחר כך בטלוויזיה". ואכן, מאששת ברעם-צברי, "אנחנו הכרנו את שלל מותגי דורה בגן ורק אחר כך גילינו שכל התיקים האלה קשורים למשהו, שיש גם תוכנית מאחוריהם".

מיצוב המותג כחינוכי, עוזר גם בהרחבת תחומי הזכיינות לאפיקים חדשים. "כך אפשר למשל להשתמש בדמות של דורה כדי לעודד ילדים לצרוך ויטמינים, מברשות ומשחות שיניים, או חלב עם תוספות תזונתיות לילדים", מפרטת שמואלי. "הוצאנו אפילו מדחום דיגיטלי לילדים. ב-2008 אפשר היה למכור כל דבר עם דורה, ומאז היא שומרת על יציבות ונשארת מותג גיל הגן המוביל".

בין היתר יצאו בישראל יותר מ-50 ספרי דורה. שמואלי מספרת שארבע הוצאות ספרים התחרו על רכישת זכויות התרגום, לפני שזכתה בהן הוצאת מודן. "מכרנו למעלה מ-800 אלף ספרי דורה עד היום, זה מספר דמיוני", היא אומרת. "ההורה מעדיף את דורה על פני ספר של מיקי מאוס למשל, שהוא רק בשביל הכיף". "בהתחלה זה עוד היה סוג של הימור, לא כולם ידעו מה זה", אומרת רוני מודן, מנהלת ההוצאה. "אבא שלי עלה על זה. זה היה תהליך ארוך. תמיד יש עוד כמה שרוצים, ונציגי הזכיינית בודקים את החברות. זו סדרה שהורים שמחים להכניס הביתה. אנחנו מקפידים שהתכנים יתאימו לישראל: כותרים על חגים נוצריים לא לקחנו, כי ברור שספר על פסחא פחות רלוונטי פה. זה יוצא דופן שמותג ילדים שומר על כזו רמת מכירות גבוהה לאורך זמן. קשה לי לחשוב על עוד דוגמאות לכך חוץ מהמותגים הנצחיים של דיסני".

בחורה כלבבי

ההישג של דורה לא נמדד רק ברייטינג או בדולרים, אלא גם במודל המגדרי שהיא מציעה, כגיבורה ראשית בלתי מתחנחנת בעולם של בראציות ובנים. "למרבה התדהמה", אומרת פרופ' דפנה למיש מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, "בתוכניות ילדים עדיין מעצבים את הבנות כחתיכות כבר בגיל צעיר: ריסים ארוכים, קישוטים בשיער, רגליים ארוכות, מותניים צרים, שפתיים אדומות. אצל דורה אתה לא רואה את זה. היא גם לא רגשנית או בכיינית, אלא מנהיגה, וחיובית כלפי החיים. היא סקרנית ויוזמת, לא עסוקה בלשחק בשיער ועם בובות. שיבחו והיללו את התוכנית כניסיון לשבור דימויי מגדר, ובהרבה היבטים היא אכן עושה זאת בצורה מוצלחת. מצד שני, דמות הקופיף (ובהמשך דייגו) נועדו למשוך קהלים נוספים. תפקיד הסייד-קיק לאזן את הגיבורה, ואף על פי שעשו משהו נועז עם דורה, רצו ללכת על בטוח, שהתוכנית לא תובל רק על ידי דמות אשה".

התעוזה היחסית של יוצרי דורה מרוסנת עוד יותר כשהתוכנית פוגשת את כוחות השוק. דורה שעל המרקע היא טום-בוי שאינה מתגנדרת, אבל זו שעל מדפי חנויות הצעצועים ניטעת בהקשרים נשיים סטריאוטיפיים, כמו טיפול בתינוקות ובישול, שלא לדבר על הצבע הוורוד שזועק מהעטיפות. "תוכנית הטלוויזיה מושכת גם בנים, אבל להם לא יקנו את המרצ'נדייז של דורה", אומרת למיש. "אחד ההסברים הוא שזו מעורבות של ההורים, הסבתא לא תקנה לנכד קלמר דורה. תהליכי הסוציאליזציה חזקים אצל ההורים, ונשמרים גם כשהתוכנית מנסה לשבור סטריאוטיפים".

"זה לא בראץ ולא ברבי ולא הנסיכות של דיסני", נחלצת שמואלי להגנת הבייבי שלה, "היה לנו מטבח של דורה בעבר, אבל זה לא קו מנחה של המוצרים. אתה תראה משחקי קופסה ופאזלים ללימוד אותיות ומספרים".

ועם זאת, בשנה שעברה ייצרו ניקלודיאון בשיתוף יצרנית ברבי, חברת הצעצועים מאטל, בובת דורה המציגה אותה בראשית גיל הנעורים. דורה המתבגרת כבר נשית יותר: רזה, בעלת שיער ארוך, שפתיים אדומות ולבוש אופנתי, "וזה תפס כמו אש בשדה קוצים", מבשרת שמואלי.

דאודה חוקרת

המנעד הגילי הצר של קהל היעד של הסדרה, מכתיב תחלופה גבוהה של צופים. אבל עובדה: עשר שנים אחרי שעלתה למרקע, דורה עדיין איתנו, עדיין בת שבע, עדיין להיט מוביל. לישראל היא הגיעה באוקטובר 2005, ומאז הספיקה להשתלט על הטלוויזיה המקומית. ראשית שודרה בערוץ הופ! וב-2007 עברה הבכורה לערוץ הזכיינות המקומי של ניקלודיאון, עם שידורים חוזרים בהופ. כיום היא משודרת בנוסף לשני אלה גם באתר וואלה והחל מלפני שבועיים בערוץ 1, פעמיים ביום.

גם בגרסה המקומית, דורה היא ילדה דו-לשונית, אלא שבישראל היא מדברת עברית ומלמדת ביטויים באנגלית. "ראיתי את התוכנית במיפ, פסטיבל טלוויזיה בקאן, נדמה לי שב-2005", אומר תמיר פאול, מבעלי הופ. "לא ידעתי אם זה יצליח או לא, אבל זה נראה לי מתאים לקהל שלנו. ניקלודיאון לא הוציאו את זה למכירה למדינות אחרות מיד בהתחלה, למעשה ישראל וצרפת הן המדינות הראשונות שבהן ניקלודיאון הסכימו שהשפה השנייה של דורה תהיה אנגלית ולא ספרדית".

"כשהצענו את זה, התשובה הראשונה של ניקלודיאון העולמית היתה שלילית: 'דורה מדברת ספרדית ולא אנגלית'", אומרת גליה חלאוי, סמנכ"ל תוכניות רכש ואסטרטגיה בהופ, "הם היו קצת המומים מעצם הבקשה. רק אחרי שקולגות שלי מצרפת פנו אליהם ואמרו שאין סיכוי שהיא תלמד ספרדית בצרפת, הם הבינו שאנחנו לא המוזרים היחידים והסכימו לכך, בתנאי שניקח על עצמנו את ההתאמה".

במקור, משמשים גוון עורה והשימוש בספרדית כדי לאפיין את דורה כדמות ממוצא היספאני וכדי לקרוץ לקבוצת מיעוט זו מעל המרקע. "גם השירים שדורה שרה הם פולקלור לטיני, ורוב האנשים שהיא מתקשרת איתם הם דו-לשוניים", מוסיף גיפורד. למיש טוענת שנעשה שימוש כפול ומתוחכם בגוון העור של דורה: "זה גוון חום שמכסה את כל האופציות", היא אומרת, "יש פה ניסיון לייצג לטיניות, אבל במקומות אחרים היא יכולה לייצג כל מיני לאומים: קצת חום יכול להיות אסייתי, מזרח-תיכוני, לבן שזוף - זה מכנה משותף רחב של צבע. זה נועד לתת ייצוג למיעוטים, אבל גם לפנות לכמה שיותר קהלים ולשמש מוקד הזדהות לכל מיני קבוצות באוכלוסייה. זה שחום לא מאיים: היא אחת מכולנו, היא משתלבת, מיינסטרים".

"הגוף שלה כתום", מחדדת הילדה אלה אשפר, "אני חושבת שהיא סינית".

אבל היא מדברת עברית.

"אולי היא למדה".

ההחלטה להשתמש באנגלית כשפה שנייה עם המעבר לישראל, מחקה את ההיבט האתני בדמותה של דורה. "מישהו מאוד אמיץ יכול היה להחליט שיקראו לה דאודה והיא תלמד את ילדי ישראל ערבית", אומרת בן-נפתלי, "אבל זה עלול להיות מסוכן מבחינה מסחרית". אלונה אבט, מבעלי ערוץ הופ, אומרת כי מדובר בשאלה חברתית יותר רחבה, אך ממילא, "מכיוון שאנחנו משדרים גם את 'רחוב סומסום', שמציגה ערבים לא בהקשר מעוות וסטריאוטיפי או בהקשר של חדשות, חשבנו שאנחנו לא צריכים לכסות את זה גם ב'דורה'". "ההחלטה ללכת על אנגלית היא הגיונית", תומכת בן-נפתלי, "שכן כמו שספרדית היא השפה השנייה הנלמדת כמקצוע חובה בבתי ספר בארצות הברית, כך אנגלית היא השפה השנייה הנלמדת בישראל".

אך למיש גורסת כי ההקבלה אינה מלאה: "בכך שדורה מדברת ספרדית בארצות הברית יש משהו נועז ומיוחד, זו שפה שבקרב האוכלוסייה הלטינית נחשבת ל'שלהם', מה שנותן הכרה והזדהות. לקרב את הספרדית אל קבוצת הרוב, זה שדרוג לשפה שנתפסת כנחותה. בישראל לא עשו את הצעד הנועז הזה עם ערבית, מה שהיה משדרג אותה ומציג אותה כמשהו ראוי. דורה גם יכלה בקלות להיות ילדה מקזחסטן שמדברת רוסית. לערבית או לרוסית הילדים בישראל לא נחשפים בהקשר חיובי. אבל הלכו על בטוח, ולכן בישראל דורה איבדה את היתרון הפוליטי. חבל, זה היה יכול להיות נהדר לקירוב לבבות". *

וזה הקול

על קולה הגבוה והצורם של דורה, שגורם ללא מעט הורים לפנטז על היום שבו ישלפו את המיתרים מגרונה, אחראית שירה נאור, רמת-גנית בת 17. "קשה לי לראות פרק שלם של דורה", מודה נאור, שמחוץ למסך אוחזת בקול חינני וטון צחקקני, "הקול שלי שם נורא מעצבן, אבל הילדים מתלהבים".

נאור לומדת במגמת תיאטרון בתיכון עירוני א' בתל אביב, והיא מספרת על עצמה שהיתה "ילדת פסטיגלים". את קריירת הדיבוב החלה בכיתה ד', אחרי שהוזמנה לשיר בערוץ הופ. בכיתה ו' זומנה לאודישן המכריע בקריירה שלה. "בדיוק חזרתי מביקור אצל אבא שלי בארצות הברית, אז הכרתי משם את הקול של דורה, וניסיתי לחקות את המדבבת המקורית". היא מספרת שמדובר בעבודה מתישה: "זו תוכנית ילדים עם סיפור שחוזר על עצמו, אז אין שם יותר מדי גיוון במשחק. אבל צריך להשקיע המון אנרגיה קולית, כי היא תמיד נורא מאושרת וצריכה להלהיב את הילדים".

במהרה זלגה דורה לתחומי חיים נוספים. "נהייתי יותר מקובלת אצל האחים הקטנים של החברות", מספרת נאור, שבימי הולדת ממשיכה לקבל מוצרי דורה. "קיבלתי כמה בובות, מברשת שיניים ומסרק. פעם, חברה שלי תלתה תמונה של דורה ובוטס, והוסיפה משפטים שלי בסגנון דורה, למשל 'קדימה ילדים, בואו נלך לשתות קפה ב'נחמה וחצי', שזה בית קפה ליד בית הספר".

ילדים מזהים אותך?

"רק כשאני מדברת נורא גבוה, נגיד כשאני צועקת. אבל תמיד מציגים אותי בתור דורה, וזה מביך אותי, כאילו שאין לי עוד תכונות".



מודעת המחאה נגד חוק ההגירה באריזונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו