בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדרשת עין פרת - המקום בו באים ללמוד אחרי שירות צבאי מפרך

לימודים רצופים במשך 40 יום, משבע וחצי בבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, בתשלום. נשמע מפרך? 60 צעירים וצעירות הגיעו הקיץ לעין פרת למילוי מצברים רוחניים

תגובות

התפאורה בבית המדרש של מדרשת עין פרת לא ממש מפתיעה. נשים וגברים רכונים על שורות של שולחנות מלבניים עמוסים בספרי תלמוד, תנ"ך ופילוסופיה. מראה שגרתי במקום. הספרייה, שעל מדפיה יושבים ביחד הרב קוק וקאנט, רבי יהודה הלוי ויהודה עמיחי, כשפה ושם מבצבץ גם איזה קוראן, גם היא רחוקה מלהיות מהפכה. אפילו העובדה שחובשי כיפה ובחורות בגופיות יושבים יחד על אותו דף גמרא לא מפילה אף אחד מהכסא. גל החזרה אל ארון הספרים היהודי, שהצמיח מתוכו שלל בתי מדרש אלטרנטיביים ופלורליסטיים, צווי פיוס וישיבות חילוניות בשני העשורים האחרונים, כבר מזמן אינו טרנד חדש. ובכל זאת, יש דבר אחד משמעותי שמייחד את מדרשת עין פרת משאר תוכניות הלימוד בתעשיית היהדות-רוחניות המשגשגת.

למרות המגוון האנושי בבית המדרש הקטן, יש מאפיין מאחד ל-60 הלומדים: כולם נמנים על קבוצת הגיל שבין 22 ל-28, שכבה חברתית של "אחרי צבא, אחרי הודו, לפני אוניברסיטה". למה זה צריך להפתיע? זה הרי הגיל שבו מתחילים בדרך כלל לימודים אקדמיים, או שבו במגזר החרדי יושבים בכולל. אבל בניגוד לסטודנטים במכללות ואוניברסיטאות, הלומדים בעין פרת לא יזכו בנקודות זכות שיקרבו אותם אל התואר הנכסף. ושלא כמו האברכים, הם לא יזכו למלגת קיום בתמורה לנכונותם ללמוד 14 שעות ביום. למעשה, הם משלמים על התענוג. מרבית הלומדים נמצאים כעת בחופשת הקיץ באמצע לימודי התואר הראשון, או שיתחילו את התואר בסמסטר הקרוב. הם יכלו לנצל את הזמן הזה כדי לנפוש בתאילנד, או לעבוד ולהגדיל את חשבון הבנק לפני עונת היובש הסטודנטיאלית. במקום, הם העדיפו להצטרף לתוכנית "אלול", 40 יום רצופים של לימודים משבע וחצי בבוקר עד השעות הקטנות, עם הפסקת צהרים קצרה באמצע. מה מניע ישראלי בן עשרים ומשהו, שעבר את מכבש השרות הצבאי וכבר הצליח להתקבל ללימודים בחוג יוקרתי, להקריב את חופשת הקיץ היקרה שלו ללימודים נוספים שלא יביאו לו שום תועלת מוחשית, ועוד לשלם על זה? המספרים מדברים בפני עצמם. תוכנית בוגרי צבא של מדרשת עין פרת פתחה את שעריה בהתנחלות אלון שבמדבר יהודה לפני חמש שנים, עם שבעה לומדים בלבד. לתוכנית שהסתיימה לפני שבוע במוצאי יום כיפור נרשמו 400 מועמדים, ביקוש שבגינו פתחה המדרשה שלוש שלוחות נוספות, ביער ירושלים, ביפו ובשדה בוקר. גם כך היה מקום רק ל140- לומדים.

הטיול החדש

כל מועמד עבר ראיון אישי. הקריטריון המרכזי לקבלה הוא הנכונות להתחייב לנוכחות מלאה במשך שישה שבועות שלמים של קיץ לוהט. משתתפי התוכנית, כשני שלישים מהם חילונים, לא מרגישים שהם מיוחדים או יוצאי דופן. "בסוף השנה הראשונה של האזרחות, טסתי לתאילנד", אומרת ריקי בסל, סטודנטית בת 25 לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב. "בסוף השנה השנייה להודו. אחר כך חיפשתי לעבור חוויה פנימית יותר. זה מגיע מצורך של אדם להבין יותר, להעמיק יותר". "אנחנו מרגישים קצת סוג של חלוצים", אומר נדב אטיאס, קצין שמילא תפקידי הדרכה באגף כוח אדם בצה"ל, והשתחרר לפני חצי שנה, "אבל זה משהו שמתפתח ומעורר סביבו המון סקרנות. בעוד כמה שנים יהיו אלפים במסגרות כאלה". את התיאור הטוב ביותר מספק אדם שחף, יוצא יחידה מובחרת, שיתחיל השנה לימודי משפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית. "זה יהיה בקרוב כמו הטיול שאחרי הצבא, זה הטיול החדש".

מרבית משתתפי התוכנית בעין פרת הם קצינים לשעבר או יוצאי יחידות קרביות מובחרות והחלקים המסווגים יותר של אגף המודיעין. למרות השירות הממושך והאינטנסיבי שעברו ולאינסטינקט הבסיסי של המשוחרר הטרי לנסוע רחוק ואחר כך לחזור ולהסתדר בחיים, הם חשים את הצורך להתעמק ביהדות ובפילוסופיה, או כפי שרובם מכנים את זה, "בזהות". אחרי החגים יתחילו 60 בוגרי צבא את הקורס המשמעותי יותר של המדרשה, שאורכו ארבעה חודשים עמוסים. גם לו היה ביקוש כפול מההיצע. השנים הארוכות שעשו בצבא יצרו אצלם חסך בכל מה שהעולם בחוץ מציע, אבל גם עוררו אצלם הרבה שאלות. לפני שהם ממשיכים הלאה בחיים, הם מוכנים לעשות את פסק הזמן ולברר לעצמם כמה סוגיות. רגב בן דוד, שהשתחרר בדרגת סרן מיחידה 8200 של המודיעין ולומד כעת פסיכולוגיה ובתוכנית אמירים למצטיינים של האוניברסיטה העברית, אומר ש"שש שנים בצבא זה תקופה שממלאת אותך. הרגשתי שאני משרת ותורם לעם ולמדינה על בסיס שבועי ממש. וגם התפתחתי באופן אישי. רכשתי יכולות לפקד על אנשים ולהרים פרויקטים. מה שנעדר היא השאלה איך אני מסביר לעצמי את העולם? מה הכוח המכוון? מה תפקיד האדם בעולם? על שאלות פילוסופיות רחבות כאלה אין לך בצבא עם מי לדבר, למרות ששירתי עם אנשים מאוד איכותיים. אתה נמצא במציאות שאתה ישן אולי ארבע שעות בלילה וצריך לתעדף את הזמן. יש דברים יותר חשובים מאשר לדאוג לצרכים הרוחניים של חיילים, גם המתפלספים".

לא מדובר בקבוצה של ממורמרים. כולם מדברים על השרות שהסתיים לא מזמן כעל תקופה הזכורה לטוב, אבל גם כפרק בחיים שעורר אצלם שאלות ללא מענה. "שאלות הזהות התחילו בצבא ברגע שפגשתי אנשים שונים ממני גיאוגרפית ודתית" אומר עומר, ששירת כלוחם ביחידה מובחרת. "רציתי להבין את המוטיבציה שלהם, מכיוון שהמקום שממנו אני הגעתי לצבא וליחידה היה מתוך שאיפה להישגיות ומצוינות, כמעט ולא היתה בזה אידיאולוגיה בכלל. הם הגיעו ממקום אחר, עם מוטיבציה אחרת, ואני כל הזמן בוחן את עצמי לעומתם". המפגש בצבא עם צעירים מרקעים שונים בחברה הישראלית הופך למבלבל הרבה יותר על רקע הקיטוב החברתי. עומר, שגדל בנווה מונסון והיה רכז בתנועת הצופים, הרגיש ש"לא היה מקום וזמן לענות על השאלות, והן עדיין צריכות לבוא על סיפוקן. בן אדם שחי בקיבוץ חיים אחרים לגמרי וטוב לו שם, מה זה החיים האלה? או מי שחי חיים דתיים, למה הם חיים כך והאם זה מתאים גם עבורי?".

"אנשים אחרי צבא הם האזרחים הכי פתוחים שיש בישראל", אומר ד"ר מיכה גודמן, מייסד התוכנית העומד בראש המדרשה. "הם עברו חוויה כל כך אינטנסיבית שבסופה אתה יוצא משם ולא לגמרי מזהה את עצמך. אנשים הם שמרנים מטבעם ורוצים לשמר את מי שהיו אתמול, אבל אחרי הצבא אתה לא זוכר את מי שהיית אתמול. עוד שנייה הם ייכנסו למסלול של אקדמיה ומקצוע, והם לא יודעים אם הם חילונים או דתיים, איזה מין בנאדם הם רוצים לפתח. זה גיל שבו הכי הרבה פתוחים להשתנות, ולפני שיוכלו לשנות בעצמם כשיגיעו לעמדות מפתח".

דיאטה מרוכזת

במשך 40 יום מלעיטים אותם בדיאטה מרוכזת מאוד של טקסטים תנ"כיים ותלמודיים, מבחר חיבורים פילוסופיים וספרותיים מיוון העתיקה, דרך הקלאסיקה המערבית ועד הוגי הציונות כמו אחד העם וא. ד. גורדון. השאיפה של הצוות היא לשלב חוויית לימוד אינטנסיבית של ישיבה חרדית עם הגישה הביקורתית והספקנית של העולם האקדמי. הם יושבים מבוקר עד ליל בבית מדרש אחד הומה ורועש, בחברותא. שני לומדים שחוברו יחד על ידי צוות התוכנית קוראים לבדם את הטקסטים לפני הרצאות. "הם לא פראיירים" אומר גודמן, "אי אפשר לעשות להם אינדוקטרינציה. לחילונים ועוד יותר לדתיים ביניהם יש רתיעה קשה מהטפה, כולם מאוד רגישים לזה. אבל מצד שני, הם יוצאים מהצבא לא ציניים. יש להם עדיין ניצוץ אידיאליסטי בעיניים, למרות שהם לא נאיביים. הם לא קונים את המיתוס שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, והם לא חושבים שישראל היא משהו שהיא לא, אבל הם רואים בה משהו שהיא יכולה להיות. עוד שנייה הם יהיו בקריירה והם ייכנסו לתרדמה זהותית, רוחנית ואינטלקטואלית, לפחות ל-20 שנה, עד שהם כבר ימצו את הקריירה. רגע לפני שהניצוץ הזה נכבה, אנחנו מנסים להעצים אותו. נותנים להם גם אקלים חברתי שבו יש עוד כמוהם מסביב".

השיחה עם הלומדים במדרשה מעצימה את התחושה שמערכת החינוך הישראלית לא מצליחה לספק פתרונות לשאלות של זהות יהודית, ישראלית וחילונית. החסך העמוק הזה רק מתעצם על רקע החוויה הצבאית והמפגש שנערך בצבא לראשונה בין דתיים וחילונים. "פגשתי בצבא הרבה חבר'ה דתיים-לאומים", אומרת ליאור ז'ורנו, ששירתה כקצינת הדרכה בקורסי סיור, "והרגשתי שלהם יש את הידע שלי אין. בהתחלה זה יצר ריחוק מהם, אבל אחר כך נשברה הסטיגמה, ואחרי הצבא רציתי להשלים את הידע הזה. לא בקטע של חזרה בתשובה, אבל היה לי חשוב למלא את החלל הזה שהרגשתי שחסר בחברה שבה גדלתי".

כשהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת נתונים על ירידה במספר הישראלים המגדירים את עצמם חילונים, מספקים חניכי מדרשת עין פרת הגדרות חדשות למושגים השחוקים של "דתי" ו"חילוני". "היום אני מבין שהחינוך החילוני בישראל הוא לא באמת חינוך חילוני", אומר יאיר, בוגר יחידה מובחרת שגדל ברחובות ועומד להתחיל בשנה הקרובה לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. "אף פעם לא נתנו לי להרגיש שהתנ"ך זה ספר אוניברסאלי, אלא ניתבו אותי לחשוב שזה ספר דתי, וזה גרם לאנטגוניזם כלפי התנ"ך". חלקם התוודעו באמת לוואקום כשיצאו לטיול הגדול לאחר הצבא. "כשהייתי בטיול", אומר יאיר, "התעניינתי מאוד בפילוסופיית החיים של האנשים שם. במרכז אמריקה זה ישו ובהודו זה בודהה, והמון פעמים אנשים שם שאלו אותי על היהדות והדמויות ההיסטוריות שלנו, והייתי די נבוך להגיד שאני לא יודע על זה כלום". "בחו"ל אתה מת בכל כפר להיתקל באיזה טקס דתי", אומר רגב בן דוד. "חתונה, הלוויה, חג, כל דבר, ופתאום אתה קולט שכאן בארץ פספסנו את הכל. אפילו את סידור התפילה היהודי".

בלי צו פיוס

שיחה כזאת, אילו הייתה מתקיימת לפני עשרים שנה עם צעירים ישראלים, הייתה נערכת מן הסתם באחת הישיבות לחזרה בתשובה שפרחו באותה התקופה. אבל רוב החילונים הלומדים מרגישים בנוח בעמדה החילונית. "קשה לשים במדרשה אצבע על מי דתי ומי לא", אומרת ליאור ז'ורנו, "זאת מסגרת שמאפשרת להתקרב מבלי להיות דתי. מקום שמאפשר להיכנס לעולם הספרים היהודי מבלי צורך להיכנס לדברים קשים של איסורים. אין הליכה מקיצוניות לקיצוניות". ומצד שני, בורחים במדרשה מהתיוג של עוד ישיבה חילונית, או לחלופין של יוזמה נוספת של צו פיוס בין דתיים לחילונים. "המדרשה שונה מאוד מבתי המדרש החילוניים", אומרת ריקי בסל, שניסתה לפני המדרשה מספר תוכניות לימוד בתל אביב. "יש כאן ערך גדול לחברותא של דתיים וחילונים ביחד. וזה גם לא צו פיוס, אלא עיון והעמקה משותפים, כששנינו מקבלים נקודת מבט שונה על הטקסט. אותו טקסט דתי או הלכתי יכול לקחת אותי למקומות שונים לגמרי. קראנו קטע במסילת ישרים של הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), ושאלתי את הבחורה הדתית שלמדתי איתה לאן זה לוקח אותה. היא אמרה שזה יביא אותה להתפלל כל בוקר, ואני הרגשתי שזה לוקח אותי דווקא לעשייה משמעותית לא דתית. מצחיק שמישהו קורא לזה חזרה בתשובה", אומר אדם שחף. "אין אפילו טיפת רמז לזה, אפילו לא בין השורות. זה לא גורם לנו לקחת על עצמנו עול מצוות".

בבית המדרש אין ארון קודש או תפילות. הדתיים שמעוניינים בכך הולכים להתפלל בבית הכנסת של היישוב הסמוך. הפעם היחידה בשנה שבה נערכת תפילה במדרשה היא ביום כיפור. למדרשה מגיעים גם מרבית הבוגרים, כ-500 איש, והתפילה מתנהלת על ידי חזן, אבל גם על ידי עשרים "מובילי" ו"מובילות" תפילה המתמקמים בעזרת גברים, בעזרת נשים וב"עזרת גם וגם". מי שלא מעוניין להתפלל יכול להשתתף בהרצאות וסדנאות המועברות במקביל, והמדרשה אפילו מכינה חדר עם אוכל ושתייה למי שלא צם. "אין לי בעיה להגיד שאני מתחזק", אומר יאיר, "אבל אני מקשר את זה לחברה, לא לדת". "עולם התוכן שהיה לי עד לפני שנתיים הוא מאוד חומרי, ויש צדדים בעולם הדתי שמדברים אלי, כי הם על ערכים ודברים שהם מעבר לחומר. העולם החילוני היום מתקדם למקום שאני פחות מתחבר אליו. אבל זה לא חזרה בתשובה לחוקים של מותר ואסור, וזה לא רק יהדות. אני לא רואה הבדל בין בודהה למשה רבנו לישו, אני אוניברסאלי. בקריאה של אנשים מאוד גדולים ביהדות, אני רואה את האוניברסאלי. אני לא רוצה לשים גדר סביב לשום דת".

מדרשת עין פרת מנסה לקיים חוויה של ניתוק, לא רק מהתגיות של דתיים וחילונים, אלא גם מהאקטואליה הפוליטית. לכן היא ממוקמת במדבר יהודה. אבל כאן נכנסת הפוליטיקה, בשל המיקום מעבר לקו הירוק. "האידיאולוגיה היחידה שלנו היא חיבור לרעיונות גדולים וספרים גדולים, בטח שלא חיבור לאדמה", אומר גודמן. "מהמון בחינות, אנחנו במיקום מושלם, מבודדים במדבר מצד אחד, אבל גם קרובים לירושלים, שם יש את המרצים הטובים ביותר בעולם לנושאים החשובים לנו. חשוב לנו מאוד גם להיות צמודים למקום כמו אלון, כי זה יישוב מעורב, דתי-חילוני. אבל זה נכון שפוליטית זה חרא, כי בסופו של דבר, זה גם פוגע ביכולת שלי להשיג מימון, וגם לא כל התלמידים והמרצים הפוטנציאליים מוכנים להגיע לכאן".

אנשי המדרשה מודעים לכך שאם ירצו להתרחב באופן משמעותי בעתיד, הדבר יחייב ככל הנראה עקירה ממקומם הנוכחי, אל תוך הקו הירוק. סגל המרצים כולל מגוון גדול של דתיים וחילונים, וכאלה המזוהים עם ימין ושמאל. לדוגמה, מיכה שלוי, לשעבר מנהל בית הספר הניסויי בירושלים, המלמד במדרשה הגות ציונית, לוקח את תלמידיו גם לסיור באזור גדר ההפרדה, כדי לחבר אותם להוויה נוספת. "אנחנו כמובן אנשים עם הבנה ומודעות פוליטית", אומר רגב בן דוד, "אבל במדרשה אנחנו חיים בסוג של בועה. כל אחד במהלך התוכנית שואל את עצמו ?איפה אני רוצה להשתלב בחברה הישראלית ואיפה אני רוצה להשפיע', ויש הרבה מאוד מודעות לרבדים השונים של הקונפליקט. זה טוב שבמדרשה לא מעלים את הדבר הזה בצורה מפורשת, כי הדברים מושרשים אצלי הרבה יותר עמוק כשהם עולים בתהליך של בנייה עצמית פנימית". "המסגרת יוצרת אצלך תמריץ לבנות אצלך מבפנים, מספקת לך מקורות ומעצבת תפיסות של יחס לאדם, למדינה ולעם, וזה נמצא באפלטון ואריסטו ואחד העם ופינסקר, שכל הזמן מתעסקים ביחס שלי כאדם פרטי לקהילה שאני חי בה", הוא מוסיף. "הטקסטים הקדומים האלה נותנים גם כלים להתמודד עם טקסטים יותר מודרניים. בבית המדרש יש גם ספרים של עוז אלמוג וברוך קימרלינג על החברה הישראלית של היום. כשלומדים להתעמק בסוגיה קלאסית, זה נותן את הבסיס להבין את הטקסטים של היום".



חברותא. מסגרת שמאפשרת להתקרב מבלי להיות דתי


בין השיעורים. המדרשה מנסה לקיים ניתוק גם מאקטואליה פוליטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו