בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראש סגל הבית הלבן, רם עמנואל, לא סחבק. מנהיג

הוא לא נחמד, אין לו סבלנות לאנשים שמבזבזים את זמנו בשיחות בטלות וכשמעצבנים אותו הוא משחרר קללות עסיסיות. האם רם עמנואל, ראש סגל הבית הלבן, הוא גם האיש שדוחף את הנשיא אובמה לעימות עם ממשלת ישראל? "הייתי באצ"ל ואני תומך בנתניהו", אומר אביו, "מה אתם רוצים מרם?" דיוקן

תגובות

כששואלים פוליטיקאי יהודי אמריקאי ליברלי מה דעתו על הטענה שרם עמנואל הוא גיס חמישי אנטי ישראלי בממשל אובמה, הוא צוחק. "אז מה, בישראל באמת חושבים שרם עמנואל, דיוויד אקסלרוד, דן שפירו, מארה רודמן, דניס רוס ושאר היהודים האמריקאים הטובים שעובדים עם אובמה, הם גיס חמישי?" - ואז הוא אומר לאט, כמו שמדברים עם קשי הבנה. "כמה פעמים צריך להגיד לכם..." ועוצר.

"שאתם אוהבים אותנו?" אני מנסה להשלים את המשפט.

"לא. שהמדיניות שלכם דפוקה".

הסיפורים הכי מעניינים על עמנואל, ראש סגל הבית הלבן של הנשיא אובמה, מסופרים היום כשמכשיר ההקלטה כבוי. "יש לו זיכרון טוב, ואני לא רוצה לקבל משלוח של דג מת", מגחך אחד המרואיינים. דג מת נשלח בזמנו לסוקר שניבא פער משמעותי לרעת המועמד שבשבילו עבד עמנואל. זה קרה בתחילת דרכו של עמנואל בפוליטיקה, והסיפור נהפך לאבן פינה בבניית הדימוי שלו כאחד שלא לוקח שבויים. השנה הוא כבר חוגג 50, אבל לאף אחד אין ספק שהאיש החורש את מסדרונות הבית הלבן בהליכה נמרצת של ספורטאי לא איבד את העוקץ.

בעוד מקורבי ראש הממשלה נתניהו משוכנעים שעמנואל מסית את הנשיא האמריקאי מאחורי הקלעים נגד ישראל ומספקים לכך עילה פסיכולוגית - "יהודי אכול שנאה עצמית", הם מכנים אותו, הנוטר טינה לנתניהו עוד מהתקופה שהיה יועצו הבכיר של ביל קלינטון - אלה בוושינגטון שמסתייגים מהתנהלותו אינם מחפשים מניעים פסיכולוגיים עמוקים. יש המסכמים את זה בפשטות: "הוא די מניאק".

הוא חכם ומצחיק ומהיר תגובה, הם אומרים, אבל כשהוא לא זקוק לך, הוא פשוט לא נחמד. אין לו כוח לאנשים שמבזבזים את זמנו בשיחות עקרות וגם לא סבלנות לאנשים שנראים לו מטומטמים. בקוצר רוחו המחוספס הוא בולט אפילו בעיר רוויית אינטרסים כוושינגטון, שבה, כפי שציטט ברק אובמה, "אומרים שאם אתה רוצה חבר, תביא לעצמך כלב". עמנואל יכול לפתוח שיחה באיום שאם משהו מתוכנה ידלוף לתקשורת - איש מהמשתתפים לא יראה יותר לא אותו ולא אף אחד אחר בבית הלבן. הוא גם מסוגל לדחוק בבני שיחו לעזוב בנימוק שהוא צריך לשלוח אי-מייל.

אך עם כל העקיצות, כולל מצד אובמה, על הלקסיקון העסיסי של ראש הסגל שלו - ביום האם למשל אמר אובמה שלעמנואל קשה עם החג הזה כי הוא לא רגיל להגיד את המלה "יום" לפני "אממא..." - המוניטין שצבר עמנואל מהווה יתרון בתפקידו הנוכחי. מעבר להיותו מוליך המדיניות של הנשיא והחוט המקשר בין בעלי התפקידים השונים בבית הלבן, הוא צריך לסנן את זרם האנשים המבקשים לממש את הבטחת אובמה לממשל נגיש ופתוח - ולהגיד לרובם "לא".

אלה שמכירים את נטייתו הכמעט אובססיווית לסדר ואת המשמעת העצמית והנחישות שלו, מעריכים שהתנהגותו אינה נובעת מקושי לשלוט בעצמו. זו בחירה טקטית: האיש מתמרן בבריות באמצעות גערות ומחמאות. הוא השוטר הטוב והשוטר הרע גם יחד. הוא עשוי להיות טיפוס בלתי נסבל, אבל יכול לחפות על כך בהומור עצמי כובש. יש לו מזג חם, אבל יש לו גם אינסטינקטים פוליטיים בריאים ורקורד הצלחות מרשים. נראה שאת הדואליות הנבזית-מקסימה הזאת סיכם הכי טוב עמנואל עצמו: פעם אחת, כשאמר בראיון ל"שיקגו טריביון", "גם אני מתעורר מדי פעם בבוקר ושונא אותי", ופעם נוספת כשתלה במקום כבוד במשרדו, על פי אחד הדיווחים, את המתנה שקיבל משני אחיו, לוחית ועליה הכיתוב: "סגן השר, לך תזדיין". ערס ערס, אבל שרמנטי.

שלושה בנים מוצלחים

היחס לרם עמנואל, בנו של מהגר ישראלי יליד ירושלים שבנה חיים חדשים בשיקגו אך לא שכח את המולדת, עבר בישראל אבולוציה מזורזת - מהערצה לחספוס ה"כל-כך ישראלי" שלו וגאווה על "אחד משלנו" בבית הלבן, לחשדנות מהוססת ולבסוף הפניית אצבע מאשימה בשל הרעת היחסים בין המדינות. לוושינגטון, שעקבה אחר עמנואל ועמיתיו העסוקים עד מעל הראש במאמצים להעביר בקונגרס את רפורמת הבריאות של הממשל החדש, תיאוריות הקונספירציה הירושלמיות נראו מגוחכות. בעיקר זו שלפיה יושב עמנואל בלשכתו המסודרת למופת ומצוידת במכשיר מעקב אחר מקומם של בכירי הבית הלבן, במרחק הליכה קצרצר מהחדר הסגלגל, ורוקם מזימות להשפלת ממשלת נתניהו.

את אביו בנימין, רופא ילדים שפרש לגמלאות ועוקב אחר ההערות מישראל מביתו שבווילמט, פרבר של שיקגו, זה מקומם. כשהוא שומע שהפונה היא עיתונאית ישראלית, ד"ר עמנואל, שעבר לשיקגו בשנות ה-50 לאחר שסיים את לימודי הרפואה בשווייץ, עובר לעברית. "אני פשוט מתפלא למה בארץ קופצים על הנשמה שלו", הוא אומר בכעס. "אני אוהב את המדינה, הילדים שלי ציונים, הם באו כל שנה לישראל, ואני לא יודע מה קופצים על רם. אני תומך בנתניהו, הייתי חבר אצ"ל".

ד"ר עמנואל לא מעוניין להתייחס לפער שבין העמדות שלו לבין עמדת בנו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אנחנו לא מדברים על העבודה שלו", הוא חותך. "אין לי מה להגיד על זה. ואני אגיד לך את האמת, אני לא מדבר עם עיתונאים. הבן שלי אמר לי לא לדבר עם שום עיתונאי, לא אמריקאי, ולא צרפתי. דיברתי פעם אחת והפכו את הכל, מלמעלה למטה".

אביו של ראש סגל הבית הלבן מתייחס למשפט שפורסם בשמו ב"מעריב" זמן קצר לאחר המינוי, כשצוטט כמי שמתגאה בתפקיד החדש של בנו ואומר: "ברור שהוא ישפיע על הנשיא להיות פרו ישראלי. למה שלא יעשה את זה? מה הוא, ערבי? הוא לא ינקה את המרצפות בבית הלבן". יש להניח שאילו ההתייחסות המזלזלת לא היתה לערבים, אלא לציבור משפיע יותר בארצות הברית, אפרו-אמריקאים או היספאנים, עמנואל היה נתקל בקשיים משמעותיים בכניסה לבית הלבן. במקרה הזה הוא הגיב בבקרת נזקים מהירה, והתנצל בשם משפחתו לפני ארגון של ערבים-אמריקאים. הפרשה, כצפוי, לא נמחקה לגמרי, ובאינטרנט עוד אפשר להיתקל בעקבותיה, לדוגמה באתר המוקדש ל"רם עמנואל, בנו של המחבל הציוני".

אך אם לאביו של רם עמנואל מגיע תואר כלשהו, זה בעיקר אביהם של שלישיית בנים שהוגדרו פעם "משפחה מצליחה בצורה מגוחכת". האח הגדול יחזקאל (איזיקיל), שכונה "החכם", למד באוקספורד ובהרוורד, התקדם בתחום הרפואה והמשפחה משוכנעת שעוד יזכה יום אחד בפרס נובל; רם, שהיה תלמיד בינוני והכי שקט מבין אחיו, התגלה כחיה פוליטית; והאח הצעיר, ארי, ילד פרוע שגדל על ריטלין ואובחן כדיסלקט, הפך לסוכן שחקנים מצליח בהוליווד, ומוגדר היום העשיר במשפחה.

ארי עמנואל שימש השראה לדמותו של ארי גולד בסדרה "הפמליה"; רם - לדמות בסדרת "הבית הלבן", ואילו יחזקאל השתתף בכתיבת הצעה לסדרה "רפואית" ועדיין מחכה לגיבור בדמותו. לשלושה אחות מאומצת - צעירה מהם בהרבה - ושמה שושנה, שאמה נטשה אותה שמונה ימים לאחר הלידה בבית החולים שבו עבד אביהם. היא הצליחה הרבה פחות וגרמה לבני המשפחה לתהות לא פעם מה קובעים הגנים, ומה החינוך.

כלי תקשורת רבים ניסו לפענח את סוד הצלחתם של האחים עמנואל. ההורים טענו שעודדו עצמאות, אך הקפידו להעניק תשומת לב ואהבה. בפרטים הקטנים, התברר שהשלושה למדו לשחות עוד לפני שהגיעו לגיל שנתיים, ושההורים נהגו לתלות על המקרר זו ליד זו את התעודות של שלושתם. בתפריט ההעשרה היו כלולים שיעורי בלט וביקורים במופעים ובמוזיאונים - אך גם יציאות להפגנות עם האם, פעילה למען זכויות האזרח של האפרו-אמריקאים, שגם נעצרה מספר פעמים. עמנואל לא המשיך אמנם לקריירת רקדן מקצועי, אך סיפק השראה ללא מעט כתבות, שהציגו אותו כדוגמה לכך שאפשר להיות גם מאצ'ו וגם רקדן בלט.

אמנם בילדותם של האחים לא היה למשפחה הרבה כסף, אבל היו הרבה ערכים וציפיות גבוהות. על הקיר בבית היתה תלויה תמונה של הדוד עמנואל, שלפי המיתוס המשפחתי נהרג בשנות ה-30 בהיתקלות עם ערבים ולאחר מותו שינה אביו, סבו של רם, את שם המשפחה מאאורבך לעמנואל. רם סיפר בעבר שהוריו לא היססו להזכיר לו שיש לו מזל לחיות בארצות הברית וש"אין לבזבז את הזכות והכבוד" שנפלו בחלקו. הבנים הפנימו את הציפיות הגבוהות של ההורים כל כך טוב, שאחד מאנשי קלינטון לשעבר התבדח פעם שצריך לפתוח מחלקת טראומה מיוחדת לטפל באנשים שיצא להם לעבוד עם רם עמנואל, שלא מוותר לא לעצמו, ולא לאף אחד אחר - ואילו דיוויד אקסלרוד התבדח שמאז שהוא עובד עם רם הוא אינו זקוק יותר לשעון מעורר בבוקר. ההורים ניסו להחדיר לראשיהם גם שני עקרונות סותרים - "לכבד את הסמכות ולאתגר אותה". הם התעלמו רק מנטיית האחים לקלל - נוהג שלא היה קיים אצל ההורים, שקיוו שגם הבנים יתבגרו וזה יעבור. זה לא קרה, והקללות של האחים עמנואל הפכו לסוג של סימן היכר שלהם.

אף שהאחים היו ונשארו קרובים מאוד, לטענתם, התחרות ביניהם היתה כה עזה, שהיו חייבים לחפש קריירות לא רק בתחומים שונים, אלא גם בערים שונות. עד היום, שלושת האחים נוהגים לדבר בעקיצות (כשיחזקאל, שלא מחזיק בביתו מקלט טלוויזיה מתוך עיקרון, ראה במקרה פרק מסדרת "הפמליה", הוא לא התאפק וצילצל לאחיו ארי לומר שהוא אהב את בן דמותו בסדרה יותר מהמקור), אך התמיכה ההדדית שלהם מושלמת גם בשלט-רחוק, וגם בגיחות - אם צריך - לצד השני של היבשת.

איפוק לא אופייני

בני משפחת עמנואל נמנעים מלהתראיין על רם. גם העוזרת שלו בלשכתו מסרה הודעה מנומסת שהוא אינו יכול לדבר או להגיב על הדברים. אחד האסטרטגים הפוליטיים בוושינגטון אומר שאינו מופתע משתיקתו של עמנואל. "אני לא הייתי מייעץ לו להתראיין לתקשורת הישראלית, עם כל האהבה לישראל. לא עכשיו, ובטח לא אחרי ההערה של אביו. הוא על הכוונת בנושא הזה, וזה לא טוב בזמן שהנשיא מנסה להושיט יד לעולם המוסלמי".

לעומתו, מנהל סניף וושינגטון של איחוד הקהילות היהודיות של צפון אמריקה, וויליאם דארוף, מעריך שסירובו של עמנואל להתראיין לתקשורת הישראלית אינו נובע מ"משהו אישי". "הניחוש שלי שהוא לא רוצה להיות עכשיו ניוזמייקר", אומר דארוף. "הוא רוצה להיות פנים חשובות בממשל, אבל משאיר את הדיווחים על עמדת הממשל כלפי ישראל לשרת החוץ, למיטשל, לדובר הבית הלבן. אנחנו לא רואים עכשיו את רם עמנואל בתוכניות האירוח של יום ראשון. יש כל מיני שיטות לקדם דברים בעיר הזאת. הוא אסטרטג טוב, ואני מניח שהוא חושב שכרגע שמירה על פרופיל נמוך בתקשורת משרתת טוב יותר את האינטרס של הנשיא ועוזרת לקדם דברים".

עמנואל כבר הותקף בעבר בגלל הסנטימנטים שלו לישראל. ב-91', בימי מלחמת המפרץ, הוא טס לישראל והתנדב במסגרת "שר-אל", תוכנית המתנדבים האזרחים בצה"ל, בבסיס בצפון במשימה נטולת הזוהר של טיפול בבלמי רכב. כשהתמודד ב-2002 לראשונה בפריימריז על מושב בקונגרס, הצהיר נשיא הקונגרס האמריקאי הפולני אד מוסקל, שתמך ביריבתו, שעמנואל בכלל אזרח זר - אזרח ישראל - ששירת בצה"ל. כאדם שנהג לתקוע סכין סטייקים בשולחן תוך הכרזה "מת!" עם קריאת שמות יריביו של ביל קלינטון, עמנואל, שמעולם לא החזיק באזרחות ישראלית, הגיב באיפוק לא אופייני. הוא אמר שהוא "נדהם ונעצב" מההערות, ויריבתו דחקה במוסקל, שהואשם בינתיים באנטישמיות, להתנצל לפני עמנואל על הדברים "הלא-ראויים".

עמנואל ניצח במירוץ ההוא, כמו גם בסיבובים הבאים בבחירות לקונגרס, שם התקדם במהירות מתפקיד לתפקיד, עד שנעצר במקום הרביעי בהיררכיית המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים. אך מכיוון ששלושת הבכירים שלפניו - יו"ר הקונגרס ננסי פלוסי, מנהיג הרוב סטני הויר ומצליף הרוב ג'יימס קלייבורן - כבר מתקרבים לגיל 70, לעמנואל הצעיר מהם בכשני עשורים לא היתה סיבה מיוחדת להידחק ולאתגר אותם בשלב זה, והוא הסתפק בתפקיד יו"ר השדולה הדמוקרטית.

מאז נבחר לקונגרס הוא נחשב ל"נער הזהב" של המפלגה, שלו ייחסו חלק נכבד בראשית הקאמבק המוצלח שלה בבחירות 2006 - בזכות כישוריו האגרסיוויים לגייס תרומות והגישה שאינה רואה הפסד כאופציה. כששוחח לפני כארבע שנים עם ברק אובמה, שהיה אז טירון וושינגטוני, על התוכניות לעתיד - אובמה גילה לו שהוא רואה בתור יעד התמודדות על הנשיאות. עמנואל, המכיר היטב ביתרונות ובמגבלות של עצמו, הסתפק ביעד צנוע יותר - להפוך יום אחד ליו"ר היהודי הראשון של הקונגרס.

תפקיד שוחק

בתקופת הבחירות המקדימות לנשיאות שמר עמנואל על ניטרליות, כיאה לפוליטיקאי זהיר, ולא הביע תמיכה לא באשתו של הבוס שלו לשעבר, ולא בידיד משיקגו. רק לאחר ההכרעה חבר לאובמה, שתפיסתו תאמה את ההשקפה הפרגמטית שאיפיינה את עמנואל. בקונגרס, היה עמנואל ממוקם במרכז ושמאלה בסוגיות המשמעותיות בפוליטיקה האמריקאית, למעט תמיכתו במלחמה בעיראק, מה שלא מנע ממנו לתמוך במועמדים הדמוקרטיים השמרניים יותר, אם היה להם סיכוי גדול יותר להביא ניצחון בבחירות.

כשאובמה הציע לו את תפקיד ראש סגל הבית הלבן, עמנואל דחה את ההצעה בנימוס והבטיח לסייע לנשיא ככל יכולתו מעמדתו בקונגרס. עמנואל, שהחזיק מעמד לצדו של קלינטון שש שנים עד שפרש לעסקים פרטיים לאחר חתימת הסכם וואי (ובשנתיים וחצי בלבד הספיק להרוויח כ-18 מיליון דולר) - הכיר את התפקיד מקרוב וידע את מגבלותיו. התפקיד מעניק אמנם עמדת השפעה חסרת תקדים בוושינגטון, אך דורש ריכוז יוצא דופן, חוכמה, ויכולת לא רק למנוע מלחמות אגו אפשריות - אלא גם לשכוח מהאגו שלך ולהפוך למעין מגבר של קול הנשיא. זהו תפקיד שוחק, ורבים מאלה שאיישו אותו לא החזיקו מעמד עד סוף כהונת הנשיא. בנוסף, נטייתו של אובמה לשמוע את כל הדעות האפשריות הבטיחה דיונים כאוטיים. המשפחה של עמנואל - אשתו איימי ושלושת ילדיהם: זכריה, אילנה ולאה - היוותה שיקול נוסף לדחיית ההצעה, וגם העתיד הפוליטי שנראה עד אז ברור ומבטיח.

אבל אובמה, שמעולם לא התבייש לחפש שחקני עזר חזקים כדי לפצות על הפערים בידע ובניסיון שלו, לחץ, ואליו הצטרף במהרה גם אחיו הבכור של רם, יחזקאל (זיק בפי המשפחה והחברים). ב-6 בנובמבר 2008 קיבל רם עמנואל את ההחלטה להצטרף לצוותו הקרוב של הנשיא. ב-2 בינואר 2009 הוא התפטר מתפקידו בקונגרס. כשנכנס לבית הלבן בסוף ינואר האובממאניה היתה בשיאה, אך עמנואל לא היסס מעולם להגיד לנשיא מה הוא חושב. אובמה לא היסס לגמול לראש הסגל בעל הפה הגדול בשלל בדיחות על חשבונו. פעם אמר על עמנואל, שחלק מהאצבע האמצעית שלו נקטע כשעבד בימי התיכון בסניף רשת המזון המהיר "ארבי'ס" אך אוהב להפגין אצבע משולשת כשמעצבנים אותו: "בגלל התאונה הזאת רם למעשה נשאר אילם".

ברמת הניהול, עמנואל תימרן ללא קושי בין עשרות "הצארים" שמינה אובמה. הוא נתן לסנטורים רפובליקאים את מספר הטלפון הנייד האישי שלו בניסיון לגייס את תמיכתם במדיניות הנשיא החדש, ובזמן שהעובדים החדשים הסתובבו בבית הלבן עם ארגזים ובהם החפצים האישיים שלהם והתקשו להתחבר למחשב במשרדם, נרשמו רק חריקות קלות - כמו מינויו של ראש הסי-איי-איי החדש לאון פאנטה, שההחלטה עליו התקבלה בלי ידיעתה של יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט, דיאן פיינשטיין.

אחד הדברים שהקלו על העבודה היה נדידתם של כמה מאנשי שיקגו אל הבית הלבן. אלה הפכו לצוות מגובש בימי הקמפיין, ובהם גם החבר הקרוב של עמנואל, דיוויד אקסלרוד, עכשיו היועץ הבכיר של הנשיא. השניים הכירו בתחילת שנות ה-80, כשאקסלרוד היה הכתב של "שיקגו טריביון" ועמנואל, כפעיל פוליטי צעיר, היה להוט למכור לו סיפורים על הישגי הגוף שייצג. שנתיים לאחר היכרותם הם כבר שילבו כוחות בקמפיין של פול סיימון, מועמד לסנאט מטעם אילינוי - אקסלרוד כמנהל הקמפיין ועמנואל כמגייס התרומות המוכשר (לפי אחד הסיפורים הוא נהג לבייש תורמים שהביאו צ'ק על סך 5,000 דולר, כשיכלו להביא תרומה גדולה פי חמישה). כשעמנואל התחתן עם איימי, אותה הכיר בבליינד-דייט, אקסלרוד חתם על הכתובה.

ובכל זאת, כמה מהחששות של עמנואל מהתפקיד התאמתו במהרה. התקוות לאחווה פוליטית לרגל המשבר הכלכלי ומדיניות חוצת גבולות מפלגתיים, שעליה הופקד עמנואל כמומחה לדקויות ההתנהלות בקונגרס, התפוגגו. בגלל הבעיות הפנימיות במפלגה הרפובליקאית, ניגוח הנשיא ומדיניותו נשאר האפשרות היחידה לזכות בנקודות לקראת בחירות 2012. בראיון ל"ניו-יורקר" התעצבן עמנואל על מבקריו בעניין זה והציע להם להתחלף איתו ולנסות להעביר חקיקה בקונגרס.

למרות הפרופיל התקשורתי הנמוך, עמנואל הוצג כמושך בחוטים בבית הלבן, ושמו הוזכר לא פעם בביקורת בנשימה אחת עם שמו של אובמה, או, במקרה של ביקורת על מדיניות הממשל החדש ביחס לישראל - יחד עם שמה של שרת החוץ קלינטון. עמנואל ספג ביקורת לא רק ממתנגדיהן של תוכנית ההצלה הכלכלית ורפורמת הבריאות, אלא גם מן הקהילה ההומו-לסבית, שהטילה גם עליו את האחריות על אי מילוי הבטחת הבחירות של אובמה לקדם את זכויות הקהילה.

גם בחיים האישיים התפקיד דרש הקרבה. בכמה הזדמנויות העיר עמנואל בציניות שהמדיניות הידידותית למשפחות בבית הלבן ידידותית רק למשפחה אחת - "המשפחה הראשונה". ראש הסגל יכול לספור בערך על כף יד אחת בילויי איכות עם משפחתו ללא הפרעות. פעם התלונן שנאלץ לקבוע בילוי עם שתי בנותיו - שחייה בבריכה - לשעה חמש בבוקר. כמו בתקופת עבודתו בקונגרס הוא ניסה לתמרן בין וושינגטון לשיקגו, אך כשנגמרה שנת הלימודים העביר את משפחתו לוושינגטון.

מיהו יהודי טוב

עד כה, עמנואל וכמה יהודים בולטים אחרים בממשל לא סיפקו לאף בית כנסת סיבה להתגאות בביקורים תכופים שלהם, אך בקהילה מקווים שעם העברת הילדים, שלמדו בשיקגו בבית ספר יהודי, משפחת עמנואל תבחר לעצמה בית כנסת וקהילה תומכת. בשיקגו השתייכה המשפחה לבית הכנסת האורתודוקסי המודרני "אנשי שלום בני ישראל". הרב אשר לופטין, שניסה להימנע מהערות פוליטיות, העיר בכל זאת באחד הראיונות ש"יש אנשים שהתאכזבו" מעמדתו של עמנואל כלפי ישראל. במקרה אחר, נגרר לופטין לדיון מקוון על המתירנות של הזרם האורתודוקסי, בעקבות דיווח שרם עמנואל קיבל מהרב פטור לצורך ניהול שיחת ועידה בראש השנה לקידום "חקיקת ההצלה" הכלכלית בקונגרס. "אמרתי לו שעדיף שגוי יעשה את השיחה", כתב בתגובה לבלוגר. "אבל אני מרגיש שהעברת 'תוכנית ההצלה' היתה חלק קריטי במניעת התמוטטות הכלכלה העולמית, וזה עניין של פיקוח נפש".

הרב נאלץ להגיב גם על הטענה שאשתו של עמנואל, שהתגיירה לקראת נישואיהם, "לא תיחשב יהודייה על ידי הממסד הדתי בישראל". הוא כתב שלא הוא גייר אותה, ושלא כל חברי הקהילה מגדירים עצמם אורתודוקסים.

בקהילה היהודית נמשך בינתיים דיון ער, בעקבות העימות המתחמם בין וושינגטון לירושלים, בשאלה מי נחשב יהודי טוב ומה באמת טוב לישראל. אנשי השמאל לא ממש מבינים על מה כל הרעש. "עבדתי בבית הלבן עם ביל קלינטון ואני מכיר טוב מאוד את האנשים שעובדים עכשיו עם אובמה", אומר ג'רמי בן-עמי, מנכ"ל השדולה הפרו-ישראלית השמאלית "ג'יי-סטריט". "הם יהודים אמריקאים שאכפת להם עמוקות ממדינת ישראל. וזו תהיה טעות אם הישראלים, במקום להקשיב למה שהם אומרים, ינסו לנחש 'מה פתאום הם נגד ישראל'. הרחבת ההתנחלויות, התעקשות על בנייה במזרח ירושלים עובדות נגד האינטרס העצמי של ישראל, נקודה".

כשנשאל אם עמנואל נחשב עכשיו ליהודי המשפיע ביותר בארצות הברית, בן-עמי צחק. "אני לא בטוח שהיהודים בארצות הברית בכלל מסתכלים עליו כיהודי. הוא נראה להרבה אנשים יותר כהתגלמות הפוליטיקה הצרופה".

אלן סולו, יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים, הוא ידיד ותיק הן של הנשיא אובמה והן של רם עמנואל מימי שיקגו. "אנשים נוטים להפוך את עמנואל לדמות מסתורית יותר ממה שהוא באמת", אומר סולו. "אין שום עדות לכך שראש סגל הבית הלבן עושה משהו שחורג מלשרת בנאמנות את הנשיא ואת ארצות הברית, שזו בדיוק עבודתו. ולא ראיתי שום דבר שמאותת על כך שהוא מבקש בדרך כלשהי לפגוע ביחסים בין ארצות הברית לישראל".

יש אנשים שטוענים שהוא השתנה. שהוא לא נגיש יותר, שהוא הפסיק לקלל.

"אני חושב שאף אחת מהטענות הללו אינה נכונה", צוחק סולו. "הוא בא לפגישת הנשיא עם מנהיגי הקהילה היהודית, דיברנו איתו, הוא בהחלט נגיש ובכלל, לממשל הזה יש יחסי עבודה טובים עם המנהיגות היהודית האמריקאית. תמיד יש תהליך שבו מתרגלים לאנשים החדשים, אבל כמה מהאנשים שעובדים עם אובמה אנחנו מכירים כבר שנים".

וזה שהם יהודים עוזר לארגונים המייצגים את הקהילה?

"הם נתפסים כאנשים שעובדים בעולם הפוליטי, שהם במקרה גם יהודים. אני מניח שהחוויות והניסיון שלהם השפיעו על הערכים שהם מביאים איתם, ואנשים כמו רם ודיוויד אקסלרוד - הרקע היהודי שלהם חשוב להם".

וויליאם דארוף, אחד המנהיגים היהודים הפעילים בוושינגטון, מסתייג מהטענה שבכל פעם שאובמה מתבטא בעניין ישראל, הוא מצטט את רם עמנואל. "הנשיא אמר בקמפיין שאתה לא חייב להיות ליכודניק בשביל להיות פרו-ישראלי. רם עמנואל מעורב מאוד ביחסי ישראל-ארצות הברית, אבל אני חושב שזה מטעה לחשוב שראש ממשלת ישראל הוא הקובע מה כל יהודי צריך לחשוב ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להיחשב יהודי טוב. וזה לא משנה אם ראש הממשלה הוא נתניהו או לבני או יוסי ביילין. אני הייתי אומר שרם עמנואל תומך בישראל. הייתי אומר גם שהנשיא אובמה תומך בישראל. אולי תפיסתם כיצד זה צריך להתבטא שונה מזו של עוזי לנדאו, אבל אולי היא לא רחוקה מזו של ציפי לבני. זה לא אומר שעמנואל הוא אויב ישראל או בוגד ביהדותו. עמנואל מעולם לא החזיק בדעה ימנית לגבי יחסי ישראל-ארצות הברית. בקונגרס הוא היה די במרכז, אבל אני יודע שהוא קרוב מאוד לישראל והיא חשובה לו".

בתקופתו בקונגרס, ביותר מ-98 אחוז מהמקרים הצביע עמנואל עם מפלגתו - ובעניין ישראל חתם על מכתבים, הצעות והחלטות שתמכו מחד גיסא בביטחון ישראל, ומאידך גיסא במאמצים לקידום השלום, החל ממכתב התמיכה במפת הדרכים, ששוגר לנשיא בוש; הוא תמך בסיוע הכספי לפלסטינים - אך קרא להם לוותר על הטרור. הוא היה אחד משני היהודים היחידים בקונגרס שהצטרפו ב-2003 להצעת התמיכה ביוזמת ז'נווה.

"מרגיז אותי מה שקורה היום", אומר יו"ר יוזמת ז'נווה יוסי ביילין. "ברגע שרם הפך להיות גורם כל כך משמעותי בממשל ובגלל שהוא גם בן של ישראלי לשעבר ודובר עברית - הוא הופך להיות כתובת. אצלנו הרבה יותר קל להפוך יהודים לכתובת של אויב, מאשר גוי. כי מה פתאום הם? כל העולם יכול ללחוץ עלינו, אבל שיהודים יעשו לנו את זה? אני זוכר שב-75', כשראיינתי את הרב צבי יהודה קוק, שהיה מנהיג של גוש אמונים, הוא קרא לקיסינג'ר 'בעל הגויה', אפילו לא קרא לו בשמו. בישראל היו הפגנות וצעקו לו 'ג'ו בוי'. לדן קרצר (שהיה שגריר ארצות הברית בישראל) קראו בכנסת 'יהודון'. בימין אצלנו רואים באנשים בממשל שרוצים שלום, שתפיסתם בין קדימה למרצ אילו היו מצביעים בארץ, סוג של בוגדים".

אבל אין סיכוי שזה ירפה את ידיו של עמנואל, אומר ביילין. "שיפסיק רק בגלל שמישהו פה קרא לו 'יהודי אכול שנאה עצמית'? קיסינג'ר לא הפסיק את הפעילות שלו, ולא הצוות של קלינטון שספג הרבה ביקורת וטענות. האנשים האלה כועסים על ההתייחסות הזאת, כי הם ממש לא חושבים שיש סתירה בין להיות ידיד ישראל לידיד הפלסטינים ובעיקר ידיד השלום. זה אולי רק יזמין מעורבות גדולה יותר. אני מכיר את רם והעמדות שלו, ושלום ישראלי-ערבי נמצא גבוה אצלו באג'נדה. זה לא קשור למשקעים אישיים מתקופת קלינטון-נתניהו. הוא פשוט רוצה לקדם את האג'נדה הזאת. הוא שייך לזרם שמאפיין את רוב יהודי אמריקה, ודאי את רוב האנשים שבקיאים בסכסוך. הוא דמוקרט ליברלי שמאמין שיש פתרון לסכסוך ורוצה מאוד לקדם אותו בתפקידים השונים שלו, אם בתור עוזר אישי של קלינטון, או בקונגרס, ואם בתפקיד שלו היום".

ביילין טוען שלא יצא לו לחוות את ההתפרצויות המפורסמות של עמנואל. "על המזג הג'ינג'י שלו קראתי, לא ראיתי את זה אף פעם. הוא איש מאוד נעים וסימפתי ומאוד בקיא".

על מדשאת הבית הלבן

כמה מנאומיו בקונגרס והסיפורים האישיים חושפים שעמנואל הקשוח יודע גם להתרגש. הוא מדבר בהערצה גלויה על סבו מצד אמו, שניצח על הדיונים הקולניים שהתנהלו בארוחות הערב בבית המשפחה ("וחסר היה אם לא היית בא מוכן לדיון", סיפרה פעם אמו מרשה) - התפיסות שהביא הסב מימיו כפועל ופעיל באיגוד העובדים השפיעו לא מעט על נכדו. גם עניין הבריאות הפך ל"בייבי" שלו, בעקבות אביו רופא הילדים, אמו - שהיתה טכנאית רנטגן ולאחר מכן עובדת סוציאלית, ואחיו הבכור - אונקולוג ומומחה לביו-אתיקה.

עם מערכת הבריאות היקרה והמסורבלת של ארצות הברית ניסה עמנואל להתמודד בעבר כיועצו של קלינטון, בהצלחה מוגבלת בלבד, ואחר כך גם בקונגרס, והוא מנסה עכשיו שוב. בהכירו בקשיים לקדם מהפכות דרך מוסדות החקיקה, הוא דגל תמיד בשינויים מדודים, אך התגייס לטובת המהפך הגדול של אובמה, כשאחיו הגדול נכנס לתפקיד היועץ לראש לשכת התקציב והניהול של הבית הלבן בתחום הבריאות. והעניין הנוסף שמלווה אותו שנים ארוכות הוא תהליך השלום הישראלי-פלסטיני.

כשהיה יועצו של הנשיא קלינטון, אירגן עמנואל את טקס לחיצת הידיים בין יצחק רבין ליאסר ערפאת. אחרי רצח רבין, מדווחים, הוא היה זה שהציע לקלינטון לכלול את הביטוי "שלום, חבר" בהספד שלו לרבין. אך למרות האכזבות של האינתיפאדה וביקורתו על הפלסטינים ועל מדינות ערב, להן קרא להפעיל "לחץ דומה" על הפלסטינים, את הטקס על מדשאת הבית הלבן, שריגש אותו עמוקות, לא שכח.

בדצמבר 2005, כשבקונגרס נדונה החלטה הקשורה לציון עשור לרצח רבין, נשא עמנואל נאום לזכרו. "בתור חבר בממשל קלינטון, היה לי העונג להיות עד לחתימת ההסכמים ההיסטוריים על מדשאת הבית הלבן. לפגוש את ראש הממשלה רבין היה כבוד שלעולם לא אשכח ודמותו ממשיכה לשמש לי השראה עד היום".

כעבור שנתיים, בדיון לרגל קבלת החלטה על ירושלים במלאת 40 שנה לאיחוד העיר, הוא דיבר בקונגרס על ההזדמנויות שפתחה המלחמה ב-67': "אנשים זוכרים את ההישג הצבאי שהיה ייחודי ובולט במאה ה-20, אך זה יצר גם סביבה שאיפשרה לשלום לקרות, לפחות עם שתי המדינות שבחרו בנתיב השלום עם ישראל... אנחנו היינו ותמיד נהיה מנהיג בלתי ניתן לתחליף באזור. ברגע שאנחנו עוזבים את התפקיד הזה, הצדדים מאבדים עניין בשיחות ביניהם. אני מקווה שהנשיא ימנה שוב מישהו לתפקיד השליח למזרח התיכון, ליצור שוב דיאלוג בין הישראלים לפלסטינים, למצוא את מה שהירדנים והמצרים מצאו עם הישראלים - שלום". *



עמנואל, ינואר 2009. אנשים נוטים להפוך אותו לדמות מסתורית יותר ממה שהוא באמת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו