בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סימטריה, למה זה חשוב? המתמטיקאי מרכוס דו סוטוי הולך עם זה צעד אחד קדימה

פרופ' מרכוס דו סוטוי עושה הכל כדי לנער מהמתמטיקה את הדימוי החנוני. אפילו שובר ידיים במשחקי כדורגל

תגובות

לפני עשר שנים, שבוע לפני האלווין 2000, ישב המתמטיקאי מרכוס דו סוטוי בביתו בלונדון יחד עם בני משפחתו, רעייתו שני ובנם תומר. הם ציפו ללידת בן נוסף בליל כל הקדושים, אך עוד באותו ערב ניגשה שני אל בעלה ואמרה לו בדאגה: "לא הרגשתי שהתינוק זז כל היום".

תומר בן הארבע כבר היה במיטה, ושני נסעה לבדה לבית החולים. משם התקשרה למרכוס ואמרה: אין דופק... "חשבתי שאולי הם טועים אבל הם היו נחרצים", משחזר דו סוטוי. "הרופאים אמרו שאין תקווה". שני נאלצה להמתין שיתחילו צירים, כדי ללדת ולד מת.

אך בני המשפחה לא שיערו שהסיוט רק החל. באמצע הלידה איבדה שני את הכרתה בשל קריש דם. היא חזרה להכרתה אבל המצב היה חמור. העורק הראשי לרחם נקרע, היא איבדה דם במהירות, והלכה ונחלשה. מרכוס עמד לצדה כשהוחשה לחדר ניתוח, ומלותיה האחרונות היו: "אני גוססת".

הרופאים לא אמרו לדו סוטוי דבר, לא "המצב ישתפר", ולא "הניתוח עבר בשלום", רק עם עלות השחר נמסר לו: "אשתך כמעט מתה. אנחנו לא יודעים אם היא תשרוד את השעה הבאה. היא החולה האנושה ביותר בבית החולים".

במשך הימים הבאים עברה שני ארבעה ניתוחים, 96 אחוז מדמה הוחלף, היא קיבלה עירוי של יותר ממאה מנות דם ופלסמה, ורק אז הצליחו הרופאים לאתר ולאחות את הקרע. במשך שבועיים היא היתה מורדמת, וגם אחרי שהרופאים הפסיקו את ההרדמה, היא לא התעוררה. דו סוטוי החל להכין את עצמו לאפשרות שנגרם לה נזק מוחי.

לבסוף הגיעו הבשורות הטובות הראשונות זה ימים רבים. שני התעוררה אבל בעוד שמרכוס היה מאושר על שובה לחיים, היא התאבלה על תינוקה המת ועל אובדן הסיכוי שתלד שוב. "היינו בשני מקומות שונים מאוד", אומר דו סוטוי.

באותם חודשים קשים, השקיע המתמטיקאי את עצמו בעולם המספרים. הוא היה בעיצומה של כתיבת ספרו הראשון, "המוזיקה של המספרים הראשוניים" (שראה אור בעברית בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים). "אני משתמש במתמטיקה כאסקפיזם בדומה למתמטיקאים רבים אחרים", הוא אומר. "זו סביבה בטוחה. זה כמעט כמו מדיטציה. מקום נהדר לברוח אליו. אני חושב שכאשר פצצה כזו מתפוצצת, ואין לה הסבר ואין בה היגיון, אתה מוצא מקלט בעולם ההגיוני והחוקי. ניסיתי למצוא הסבר. במתמטיקה, עם כל השאלות הלא-פתורות בתחום, אתה עדיין יכול ללכת במתווה לוגי ולמצוא משמעות. בביולוגיה קשה הרבה יותר למצוא דרך כזו, זו דיסציפלינה הרבה יותר מבולגנת. החיים הם יותר ביולוגיה ממתמטיקה וזה אתגר להבין מדוע דברים קורים.

"אנחנו עדיין מנסים להבין מה קרה ולא יודעים. זה מתסכל אותי נורא כי אני בן אדם שתמיד מחפש תשובות, אבל כמובן שהחיים מלאים בהסתברויות ומזל. החיים מחלקים לך קלפים ולפעמים זו יד נהדרת ולפעמים זו יד מחורבנת שאתה צריך לעשות איתה את המיטב. אין לוגיקה בכל".

"שני ישראלית", כתב דו סוטוי על אותם אירועים כואבים, "היא האדם הכי חזק שאני מכיר". בראיון עמו הוא מסביר: "זה דמה לתחושה של ישראל בתקופת הפיגועים, אי אפשר להתכונן לזה. כשיש פיגוע הכל משתנה ברגע אחד. הכל בסדר ורגע אחרי הכל כבר לא בסדר, וזו היתה התחושה שלנו. הכל התנהל כשורה, היינו במרחק של שבוע מילד שני, תומר חיכה לראות את אחיו ופתאום הכל השתנה בצורה דרמטית. קשה היה להסביר לו מדוע אמא לא בבית ולא היתה לי תשובה אם היא תחזור אי פעם. אתה מבין כמה שבריריים הם החיים. כשאתה צעיר אתה לא חושב על הדברים האלו, זו דרך לשרוד, אבל מאז אני חשוף הרבה יותר".

את ספרו "המוזיקה של המספרים הראשונים", הוא הקדיש ליונתן, בנו שלא נולד.

סטייל מתמטי

אחרי עשר שנים, פרופ' דו סוטוי, בן 45, הוא אחד מאנשי המדע הבולטים והמוכרים ביותר בבריטניה, מהאנשים שתורמים לניעור התדמית החנונית של המתמטיקאים והמדענים בכלל. הוא פרופסור למתמטיקה באוקספורד, ומאייש את משרת הפרופסור ל"הבנת המדעים על ידי הציבור", עמדה שקודמו בה היה פרופ' ריצ'רד דוקינס. השנה הוא קיבל תואר כבוד מלכותי, והוא מופיע בתוכניות רדיו וטלוויזיה וכותב לעיתונות. יום לפני שנפגשנו הוא בילה בסטודיו של הפסל אניש קאפור לקראת כתיבת מאמר לקטלוג של עבודותיו. בנוסף, דו סוטוי גם עובד עם להקת תיאטרון על מחזה מתמטי, מפתח משחקי מחשבה לאייפון ויש לו חיבה למכנסיים צבעוניים יתר על המידה.

"כן, החיים נהדרים", הוא אומר בראיון בביתו בצפון לונדון. "אני לא מאמין שמשלמים לי על מה שאני עושה. יש בהחלט תחושה של גיק-שיק כאן ועכשיו. הוליווד רוצה לעשות סרטים על מדע. יש תיאבון של ממש בבריטניה לעסוק במדע. בי-בי-סי לא היו מפיקים ומשדרים תוכניות מדע אם לא היה להן קהל ולעתים מדובר בנושאים לא קלים. ברדיו 4 החלו בשבוע שעבר בסדרה חדשה של תוכניות מדע ובמשך 45 דקות ישבו שלושה אנשים ודיברו על מספרים דמיוניים והשורש הריבועי של מינוס אחת. היתה לזה תגובה עצומה. כתבו על זה ב'גרדיאן' והיו ביקורות שנפלא שיש לנו רדיו כזה. ורדיו 4 הוא לא רדיו נישה, אנשים משפיעים מקשיבים לתחנה הזאת".

השבוע יצא לאור בישראל ספר שני של דו סוטוי, "סימטריה, מסע אל מרחבי התבניות של הטבע" (ספרי עליית הגג וידיעות ספרים). בספר הוא סוקר שנה מחייו, שאותה בילה בחברת בנו תומר, היום בן 14, ברחבי העולם הפיזי ועולם הסימטריה, כולל ביקור בגרנדה בארמון אלהמברה, הבניין האהוב עליו בעולם, על שלל היצירות הסימטריות שבו. שם הוא גם גילה את בנו משחק בסימטריות של המקום במכשיר הנינטנדו די.אס שלו, רגע של גאווה גדולה עבור האב המדען.

"זו שפה שמגלמת הרבה מהמדע", הוא מסביר. "סימטריה עוסקת בסדר ויש בה היגיון ולכן אנחנו מתוכנתים להימשך לסימטרי, זו שפה שמעבירה מסר ולכן יש לה תפקיד חשוב במתמטיקה ובמדע. למשל, במאיץ החלקיקים של סרן, אנחנו יכולים להביט על החלקיקים הבסיסיים כעל פרפרים, אבל זה לא יעזור לנו להבין חלקיקים אחרים. אם נחפש סימטריה רב-ממדית, זה יעזור לנו להתקדם במחקר. כימיה היא כמו אלהמברה תלת-ממדית, הדרך שבה גבישים מסודרים. באמצעות סימטריה אתה יכול להבין כימיה, איך וירוסים מתרבים וכדומה".

דו סוטוי הוא חלק מקהילת מדענים שלא מהססת להגן על המדע מול בורות, אנשי דת, נוכלים ומתחזים. פרופ' ריצ'רד דוקינס יצא נגד אלוהים, סיימון סינג נגד הרפואה האלטרנטיבית, אחרים מוקיעים דוגמאות של מדע רע וחובבני או מומחים לכאורה חסרי כל הכשרה.

הוא לא מיליטנטי כמו דוקינס, אבל נחוש לא פחות. "אני מרגיש שיש לי מסר כראש הקתדרה להבנת מדעים שאני צריך להפיץ", אומר דו סוטוי. "אני שגריר של ארץ זרה עבור רוב האנשים שאינם דוברים את שפתה. למדע יש השפעה כה גדולה על חיי אנשים כך שהם חייבים לדעת יותר כדי שלא להיות מנותקים מהמתרחש. הם צריכים להבין מהי הנדסה גנטית כדי שיוכלו להחליט".

מה דעתך על מדענים ראשיים של משרדי חינוך שיוצאים נגד תורת האבולוציה?

"אני מודאג, ולכן מדענים צריכים להתייצב ולהראות את העובדות הבלתי-ניתנות לערעור. רפואה אלטרנטיבית מרתיחה אותי, וחשוב לחשוף את האמונות האי-רציונליות האלו. יש בעיה בין שתי המדינות האלו, של דת ומדע. בבריטניה זה פחות בולט מכיוון שדת, תודה לאל, פחות דומיננטית, אבל יש לזכור שהשתיים אינן מנוגדות זו לזו בהכרח. דת עוסקת בתרבות בהיבט חברתי, ומבחינתי זו לא בעיה גדולה. בעיני ריצ'רד דוקינס דת היא מכשול, אבל הוא עבד שנים רבות באמריקה והתחום שלו מאוים יותר על ידי דת".

כדורגל במשולשים

אבל מדע זה לא הכל, כמובן. דו סוטוי הוא גם הקשר האחורי של קבוצת ליגת יום א', וגם של נבחרת הסופרים האנגלית, שאף ביקרה בישראל לפני כשנה לטורניר משולש מול עמיתיהם הישראלים והגרמנים. "היה לנו טורניר נהדר בישראל. כולם מתלהבים כשהם מייצגים את ארצם. נגד גרמניה הוצבתי לשמור על גרמני ענק, שפעם שיחק בבונדסליגה והוא עדיין חושב שהוא טוב. הוא שבר לי עצם בכף היד. המשכתי לשחק אבל הרגשתי שמשהו שבור שם. הגענו לבית החולים בכפר סבא, שלושה שחקנים - שני גרמנים ואנגלי אחד - והם לא הבינו מה הלך שם. הצדק יצא לאור במשחק של גרמניה נגד ישראל, כשאותו שחקן הורחק אחרי שקילל את השופטת".

כאן לא נגמרו נזקי הכדורגל. "במשחק ליגה של הקבוצה המקומית שלי הצלחתי לשבור את אמת היד", מספר דו סוטוי. "העצם בלטה החוצה והיום יש לי לוחית טיטניום שם. ובנבחרת אנגליה שיחקתי מול שוודיה והתרוממתי לנגיחה, אבל במקום בכדור נגחתי בסופר שוודי והיום יש לי צלקת מעל לעין. לי היו שישה תפרים ולו ארבעה. ניצחנו בתפרים אבל הפסדנו במשחק. שני אומרת שיש כאן מסר, אבל אני מסרב לפרוש".

לפני כחצי שנה אירחו האנגלים את נבחרת הסופרים הישראלית למשחק גשום וסוער, שבו הובסו הישראלים והאשימו את המארגנים בהתנכלות של השופט, בסוג מגרש לא מתאים, במזג אוויר עוין וביחס מתנכר. דו סוטוי, שחי בישראל בעבר, לא הופתע. "נהניתי בישראל, אנשים יכולים להגיע ללב העניין במהירות. הכל ישיר אצלכם", הוא אומר. "כן, שמעתי על זה והטענות שלהם לא היו הוגנות. הם התבכיינו גם על המגרש. הם לא אהבו להפסיד. כולנו שיחקנו באותם תנאים, מה הם רצו שהמשחק יבוטל בלי שהם ישחקו?"

לדו סוטוי ולבנו תומר יש מנוי לארסנל, וביום טוב מדובר בחוויה אסתטית וגם מתמטית. אבל הוא עדיין מתגעגע לקבוצה הגדולה של 2004. "זה היה כמו משחק שחמט", הוא אומר, וחושף טי-שירט אדום של הקבוצה. "דניס ברגקאמפ ידע בדיוק היכן תיירי אנרי יהיה בעוד חמש שניות, וידע כיצד המשחק יתפתח. בנבחרת הסופרים אדי בות'רויד, מאמן ווטפורד לשעבר, לימד אותנו לראות את הגיאומטריה של המגרש, כל רשת המשולשים בהם משוחק המשחק, ומאז אני רואה את המשחק בצורה שונה. זו גיאומטריה צרופה".

ואכן, משחק טוב של ארסנל הוא גם המודל המתמטי הנשגב של דו סוטוי, שימוש פרקטי ביסודות המדע תוך שילוב של יצירתיות, אסתטיקה והנאה לשמה. לעומת זאת יום רע של ארסנל, והיו לא מעטים כאלו בשנים האחרונות, הוא הסיוט של כל איש מספרים. עבודה רבה ללא תוצאה מספקת בסיום, והגעה למבוי סתום בסוף התהליך.

על השולחן בביתו מונח ספל תה שעליו מודפסת פונקציית זטא של רימן, משפט מתמטי בלתי ידידותי עם הכתובת "מה לא ברור כאן?" נקמת היורמים של דו סוטוי החלה בבית הספר היסודי. "רציתי ללמוד שפות כי היה לי חלום להיות מרגל, אבל שפות תיסכלו אותי בגלל כל הפעלים יוצאי הדופן", הוא מספר, "וכשהמורה הציע שאקרא ספר בשם 'השפה של המתמטיקה' שבו דובר על שפת הסימטריה, קסם לי הרעיון שניתן לקחת משהו גיאומטרי ולהפוך אותו לשפת האלגברה. מצא חן בעיני שניתן לתרגם גיאומטריה לשפה מופשטת.

"'התנצלות של מתמטיקאי' היה ספר אחר שהמורה המליץ לי עליו, ושם הוסבר מדוע מתמטיקה היא על הגבול בין מדע ואמנות. הספר הזה פתח לי עולם חדש, אבל זה גם ספר שאני שונא כי משפט הפתיחה נועד להרתיע כל מי שמנסה להביא את התחום לציבור הרחב. הוא אומר שזו חוויה מלנכולית לכתוב על מתמטיקה. תפקידו של המתמטיקאי הוא להוכיח משפטים, לא לכתוב עליהם. אני חושב שהיינו בצל הגישה המחמירה הזאת במשך שנים רבות מדי, אבל כל הספר במהותו מפריך את הטענה הזאת כי הוא כתוב נהדר. ואכן, הפכתי את הספר, מאת ג"ה הארדי, למחזה".

אחד המשפטים האהובים על דו סוטוי הוא "השייקספריות של המתמטיקה", שמדבר על הצורך ללמד צעירים על היופי שבתחום ולא את כללי המתמטיקה. "למשל, ההוכחה שיש אין-סוף מספרים ראשוניים, זו הוכחה יפהפייה", הוא מביא דוגמה שייקספירית. "יש צורך במעט מתמטיקה אבל לא מעבר למה שאתה לומד בבית ספר, אך לצערי ההוכחה לא נמצאת בחומר הלימוד. אני חושב שמלמדים את השפה אבל לא את הסיפורים הגדולים. אני רוצה שילמדו איך לקרוא את עבודות האמנות של ארמון אלהמברה, מה הקשר בין הצורות למרות שהן נראות שונות. בבתי ספר נותנים כלים אבל לא נותנים לתלמידים להשתמש בהם. המטרות יותר מדי תכליתיות ושימושיות. אתה לא לומד את שייקספיר כי הוא שימושי לחיי היום-יום, וכך צריך להיות במתמטיקה. זה תחום שאנחנו צריכים להלהיב תלמידים ללמוד ולהתנסות בו".

אך עם כל הכבוד לשייקספיר, דו סוטוי מכיר גם את הצד האפל של המתמטיקה. את התחושה, כתלמיד וכמורה, ששנים של מחקר בוזבזו והגיעו למבוי סתום. "יש לפסיכולוגיה חלק גדול בלימודי מתמטיקה", הוא אומר, "ואני מגלה את זה שוב ושוב עם הדוקטורנטים שלי. במשך שנים הם עבדו על שאלות במבחנים ועבודות, שידוע שיש להן תשובה ויש להם את הכלים לפתור את הבעיות. ופתאום הם מגיעים לדוקטורט, לשאלות גדולות שהם לא מצליחים לפתור ובעצם שאיש אינו יודע אם יש להן תשובה בכלל או אם המוח האנושי מסוגל להתגבר עליהן. חצי מהזמן שלי בעבודה איתם מוקדש לבניית הביטחון העצמי שלהם.

"אני הייתי באותו מצב, והידיעה שעשיתי זאת בעבר עזרה לי להגיע לפתרון. מתמטיקאים חיים בדרך כלל שנים רבות, הם רוצים להיות בשטח כדי לראות אם מישהו הצליח לפתור את השאלות הגדולות".

נתקלת באקדמיה באנשים שלא אהבו את הפופולריות שלך?

"יש מי שחושבים שמדען רציני לא צריך לעשות דברים כאלה, פופולריים, אבל אנחנו חיים בסביבה שונה. אם לא נהפוך את המתמטיקה לנגישה לא נקבל תקציב, צעירים לא יגיעו אלינו. יש הרבה עמיתים שמודים לי על מה שאני עושה. בעיני זה חלק מהלימוד. זה מאפשר לי לעשות משהו שאני טוב בו. אז יש אנשים שמקנאים או לא רואים את זה בעין יפה, אבל באופן כללי הקהילה המתמטית תומכת בי באופן מרשים".

פלוס שתיים

בשעת הראיון, בבוקר גשום של שמחת תורה, חזרה שני דו סוטוי מריצת הבוקר שלה. בשנים האחרונות היא השלימה מספר מרתונים ונמצאת בכושר גופני מצוין. היא נולדה בקיבוץ יגור ואביה, בצלאל רם, נהרג בתאונת צלילה של השייטת כשהיתה בת שנה. היא למדה עיצוב גרפי בירושלים ושם פגשה את דו סוטוי, תחילה כשותף לדירה, ובדייט הראשון שלהם הם הלכו יחד לברית מילה. הוא לא נבהל.

כיום גרה המשפחה בסטמפורד היל, השכונה החרדית של צפון לונדון, ברחוב שבו על כל דלתות הבתים יש מזוזות, וסוכות מעטרות את הכניסות. בראיונות דו סוטוי מציב את עצמו בסטוק ניואינגטון הסמוכה, אזור טרנדי עתיר מסעדות מצוינות, וגם טריטוריה של ארסנל, בניגוד לסטמפורד היל, הנמצאת בטריטוריה של טוטנהאם. "כן", הוא מודה, "לעיתונים אני אומר סטוק ניואינגטון, לנהגי המוניות סטמפורד היל".

מספר הבית שלו הוא 1, מספר ראשוני, כמו מספר הרכב שלו והחולצה שלו בקבוצת הכדורגל (17). יש לו הערכה עמוקה לפקולטה למתמטיקה של האוניברסיטה העברית ("זו מחלקה פנומנאלית. בטופ חמש העולמי, לדעתי"), ולעתים נדמה שהוא לא מופתע לגלות את עצמו בסביבה יהודית למרות שגדל בהנלי האריסטוקרטית למשפחה בעלת שורשים יוקרתיים. "ב-1747 פייר פרנסואה דו סוטוי עזר לבוני פרינס צ'רלי הסקוטי במלחמתו נגד האנגלים, הוא נתפס והפך לשבוי מלחמה. מאז אנחנו כאן בניגוד לרצוננו, ואני מחכה בקוצר רוח לחידוש המלוכה בצרפת כדי שנוכל לקבל את הארמונות שלנו בחזרה", הוא אומר. "למתמטיקה יש מרכיב יהודי בולט. צוחקים עלי, שהתחתנתי עם שני כי כמתמטיקאי לא יהודי זו היתה הדרך שלי להיכנס למועדון".

ילדיו של דו סוטוי דוברים עברית ואנגלית, ותומר לומד בבית ספר יהודי למרות שאביו הוא אתאיסט מוצהר. "שני רצתה שלילדים תהיה זהות ישראלית-יהודית, אני לא מתלהב מעירוב של דת וחינוך אבל צריך להתפשר במערכת יחסים", הוא אומר. "הם רצו לראות את הכתובה שלנו לפני שתומר התקבל לבית הספר, אבל כמובן שלא יכולנו להתחתן בישראל כי אנחנו לא חולקים אותה דת. היא יהודייה ואני אוהד ארסנל. התחתנו בקפריסין ואין לנו כתובה. היינו צריכים למצוא את הכתובה של אמא של שני, אבל היא התחתנה בקיבוץ וגם לה אין כתובה.

"בסוף התקשר מישהו מהמשרד של הרב הראשי הבריטי וניסה לבדוק אם תומר יהודי. הוא שאל אותי אם אני הוא זה שכתב את 'המוזיקה של המספרים הראשוניים'. שני אישרה והוא אמר שזה ספר נהדר ופתאום הכל הלך ביתר קלות. אם אתה לא יהודי, כדאי שתהיה אינטלקטואל".

לא חששת שדת תבוא על חשבון חינוך?

"אני לא אשלח את ילדי לבית ספר שמערער על יסודות המדע. ביליתי הרבה זמן בבית הספר הזה שהוא בדיוק כמו בית הספר שאני למדתי בו. רוב המורים אינם יהודים, הם מלמדים מדעים כמו בכל בית ספר, וההבדל היחיד הוא שהם גם מלמדים עברית ונושאים יהודיים בנוסף לשאר השיעורים. הרגשתי שהחינוך אינו נפגע מהדת. היתה לי בעיה רצינית אם הם היו מטילים ספק במדע על רקע דתי, ואני שמח שזה לא המצב. זה בית ספר מצוין ונורמלי".

שמים שם דגש על ציונות? על הקשר עם ישראל?

"אני חושב שהם מודעים לכך שהם לא יכולים לעשות זאת. הם גאים ומוקירים את הקשר לישראל אבל הם מבינים שיש להם תלמידים שבאים מכל רקע פוליטי. כמו בישראל, לא כולם מתנחלים ויש רבים כמו שני שהם ביקורתיים מאוד כלפי ממשלתם. בעיני יהדות זה משהו שבטי-תרבותי. שני ויתרה על חיים בישראל למעני ומדובר בצעד משמעותי עבורה".

אבל הצעד המשמעותי והמשמח ביותר של דו סוטוי היה הצטרפותן של שתי הבנות, התאומות הזהות מאגאלי ואינה, היום בנות שבע, שאומצו מגוואטמלה. "כחוקר סימטריה הייתי חייב לאמץ תאומות זהות", אומר דו סוטוי. "אנחנו במקום חיובי מאוד היום. הבנות הן תוספת נהדרת למשפחה, כדורי אנרגיה של ממש.

"הן זהות אבל מאוד שונות", הוא מפרט. "מאגאלי מאוד נשית, תמיד רוצה להיות הנסיכה. אינה יותר טום-בוי, מעדיפה לשחק בגיבורי על. זה אולי חושף עד כמה סימטריה מושלמת שברירית. הפרעה סביבתית קטנה ותקבל תוצאה שונה לחלוטין. אני בראש וראשונה אביהן אבל אני לא יכול שלא להביט בהן גם כמדען. לעתים נדמה שהמשפחה שלנו היא כמעט ניסוי בגנטיקה לעומת סביבה, עם בן ביולוגי ותאומות מאומצות". *

הסימטריה משתלמת

מדוע הסימטריה כל כך נפוצה בטבע? זה לא רק עניין של אסתטיקה. בדיוק כמו המתמטיקה בשבילי, הסימטריה היא מין שפה של הטבע. היא מאפשרת לחיות ולצמחים להעביר המון מסרים, מיתרונות גנטיים ועד למידע תזונתי. לעתים קרובות הסימטריה מעידה על משמעות, ולכן אפשר לפרש אותה כצורת תקשורת קדומה ומאוד בסיסית. עבור חרק כמו הדבורה, הסימטריה חיונית להישרדות.

דבורת הדבש אוהבת את הסימטריה המחומשת של פרח העיזנית, את הצורה המשושה של הזלזלת, ואת הסימטריה המאוד רדיאלית של החיננית הרב-שנתית או של החמנייה. הדבורה המזמזמת מעדיפה סימטריית שיקוף כמו הסימטריה של הסחלב, האפונה או האצבעונית. ראייתן של הדבורים התפתחה דיה כדי לאפשר להן להבחין בצורות המיוחדות הללו, וזאת כיוון שבסימטריה טמון עצם קיומן. עבור הדבורים, הישרדותם של הכשירים פירושה מומחיות בסימטריה. בשביל הפרח, המשושה או המחומש הם כמו לוח מודעות הזועק "בואי אלי!" בשביל הדבורה, בצורה הסימטרית מקודד המסר "פה יש מזון!"

אולם אין זה קל להשיג סימטריה. על הצמח לעבוד קשה, ועליו להיות מסוגל להפנות משאבי טבע חשובים להשגת איזון ויופי כמו של סחלב או של חמנייה. יפי הצורה כרוך בבזבוז משאבים מיוחד במינו. משום כך, רק הצמחים המתאימים והבריאים ביותר יכולים להקדיש די אנרגיה ליצירת צורה מאוזנת. עליונותו של הפרח הסימטרי משתקפת בייצור מוגבר של צוף - צוף עם ריכוז סוכר גבוה יותר. טעמה של הסימטריה מתוק.

הפרח או החיה הסימטריים שולחים אותות ברורים מאוד על עליונותם הגנטית ביחס לשכניהם. זו הסיבה לכך שעולם החי מלא בצורות השואפות לאיזון מושלם. בני אדם וחיות מתוכנתים גנטית לראות את היופי בצורות האלה - אנחנו נמשכים לחיות שההרכב הגנטי שלהן עולה על האחרות עד כדי כך שהן יכולות להקדיש אנרגיה ליצירת סימטריה.

בני אדם וחיות כאחד מעדיפים פנים בעלי סימטריית ימין-שמאל מושלמת על פני פנים שאינם סימטריים. רוב החיות בטבע מעדיפות סימטריית שיקוף דו-צדדית כזאת. קו שעובר באמצע הצורה מפריד אותה לשני חצאים שונים. אך למרות העובדה שהם שונים, יש ביניהם התאמה מושלמת. לפחות כלפי חוץ. הא-סימטריה של איברינו הפנימיים היא עדיין בגדר מסתורין, והיא רק מחזקת את הפלא שבסימטריה של החוץ.

מתוך הפרק הראשון ב"סימטריה, מסע אל מרחבי התבניות של הטבע" מאת מרכוס דו סוטוי



פרופ' מרכוס דו סוטוי. אני לא מאמין שמשלמים לי על מה שאני עושה. יש בהחלט תחושה של גיק-שיק כאן ועכשיו


פרופ' מרכוס דו סוטוי עם רעייתו שני, וילדיהם תומר, מגאלי ואינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו