בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בישראל ובארה"ב החליטו שאלוהים בחר בהם. מה זה אומר כעת?

מה סוד היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב? לדעת טוד גיטלין, מחשובי חוקרי התקשורת בעולם, אלה לא אינטרסים או ערכים משותפים, כי אם תחושת "אתה בחרתנו". יחסים אלה, הוא סבור, יעמדו על פי תהום לאחר הבחירות לקונגרס

תגובות

בחירות הפכו בשנה האחרונה לשמו האמצעי של הפרופסור טוד גיטלין. בחירות במובן העמוק ביותר של המלה הזאת, שתשתלט בשבוע הבא על החדשות בארה"ב; מובן שנוגע גם ברבדים מוסריים ודתיים. בחירתם הצפויה של האמריקאים, העתידה לפגוע בעורף הפוליטי של הנשיא ברק אובמה, עשויה להשפיע על מדיניות החוץ שלו ועל היחסים האינטימיים בין ארצות הברית לישראל.

הזוג המוזר והמיוחד הזה - אמריקה וישראל - הוא נושא הספר הנועז והמקורי שפירסם לפני כמה שבועות גיטלין, חוקר תקשורת וסוציולוג בעל שם עולמי מאוניברסיטת קולומביה, יחד עם פרופסור ליאל ליבוביץ מאוניברסיטת ניו יורק. בספר "העמים הנבחרים; אמריקה, ישראל והחוויות הקשות של הבחירה האלוהית" (הוצאת סיימון ושוסטר), השניים מציגים תיזה מרתקת. שני היהודים האמריקאים, או ליתר דיוק האמריקאים היהודים, טוענים שהשורשים העמוקים ביותר של היחסים המיוחדים בין ארצות הברית לישראל אינם נעוצים בזהות אינטרסים, ולא בערכים דמוקרטיים משותפים. הקשר היחיד במינו בין המעצמה החזקה בעולם לבין המדינה הזעירה במזרח התיכון נעוץ בברית שכרתו שני עמים שהחליטו שאלוהים בחר בהם. ברית בין הנבחרים.

גיטלין, בן 67, השתתף בוועידה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי בסוף השבוע שעבר בירושלים. באותה הזדמנות ביקר אצל מפוני שייח ג'ראח וסייר ברמאללה. שעה קלה לפני שהמריא חזרה לניו יורק, פגשתי אותו לשיחה על שני עמי הבחירה, על הבחירות לקונגרס ועל מה שביניהם.

כתבתם בספר שהנשיאים האמריקאים האמינו מתמיד שאמריקה היא האומה הנבחרת. גם אובמה מחזיק בדעה הזאת?

"יש שני סוגים של נשיאים אמריקאים. נשיאים מהסוג האחד - רוזוולט, וודרו וילסון, רונלד רייגן וג'ורג' בוש, למשל - ראו באמריקה מלאך משחרר יחיד במינו, התקווה הגדולה האחרונה של האנושות. הם האמינו שעליה לממש את הרעיון הנשגב הזה בהתפשטות טריטוריאלית בנוסח האימפריאליזם של המאה ה-19. נשיאים מהסוג השני, כמו אברהם לינקולן, אמנם רואים בארה"ב ישות יחידה במינה, אבל מייחדים לה מקום צנוע ונדיב יותר בעולם. הגישה הזאת תואמת את המסורת היהודית, שלפיה איננו יודעים מדוע היהודים נבחרו, אבל הם העם הנבחר. אין זה מקרה שאובמה הודיע דווקא בספרינגפילד, משם יצא לינקולן, על כוונתו לרוץ לנשיאות. לינקולן הכיר את כתבי הקודש טוב יותר מכל נשיא אמריקאי, אבל השתמש במונח ?העם הנבחר' פעם אחת בלבד, וגם אז זה היה בנוסח מתוקן - ?כמעט העם הנבחר'.

"אובמה שואב השראה מריינולד ניבהר (Reinhold Niebuhr), התיאולוג האמריקאי המודרני המקורי והחשוב ביותר, שפעל בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הוא היה סוציאליסט לוחמני ואיש שמאל, טען שבני האדם פגומים ומוגבלים מיסודם ושהאמריקאים לא צריכים לשכנע את עצמם שהם כליל השלמות. בטקס ההשבעה שלו השמיע אובמה משפט מדהים. הוא אמר: ?האמריקאים חייבים כעת לבחור בהיסטוריה הטובה יותר שלנו'. כלומר, ההיסטוריה האמריקאית היא שילוב של הישגיות והבטחה מחד גיסא, וחטאים ואפילו פשעים נוראים מאידך גיסא. הוא מאמין שאמריקה אינה צריכה להיות מדינה רגילה, אבל היא לא נולדה טהורה ועליה להתגבר על נסיבות מחרידות".

פאניקה!

נראה שלא קל לאדם שחור, ששמו האמצעי "חוסיין", להתקבל ללא עוררין כמנהיג "עם בחירה".

"כשאובמה התבקש לדבר על המרכז המוסלמי, הוא אמר שמה שמונח על כף המאזניים הוא המהות של אמריקה. כשם שהחוקה, ולא הדת, היא האמונה של אמריקה. לא במקרה הוא דיבר בגוף ראשון כשאמר ?חיילים מוסלמים שלי מתים בעיראק ובאפגניסטאן'. זאת אמירה ישירה וברורה שאמריקה, שאותה הוא מסמל, אינה מדינה אתנית המוגבלת מבחינה תרבותית. ההסתה הימנית-הקיצונית נגד אובמה מבוססת על הטענה המופרכת שהוא מתחזה, שהוא לא נשיא לגיטימי ושהוא מזהם את תחושת ?אתה בחרתנו'.

"באמריקה יש היום פוטנציאל למצב מסוכן מאוד. ב-1982 לא הכרתי אף מובטל אחד, וכעת אני מכיר מובטלים רבים. חוסר הביטחון הכלכלי חופף לנטייה להיכנס לפאניקה ולחפש שדים. מתנגדי אובמה מהימין הקיצוני רוכבים על תחושת התסכול וההשפלה בקרב אזרחי ארה"ב, ותחושות הזעם על המהגרים ?כפויי הטובה' ו'המחבלים המוסלמים'. הם טוענים שהבעיות של אמריקה אינן נעוצות במזל רע או במדיניות שלומיאלית, אלא בהפרת האתוס שאמריקה היא המדינה הנבחרת, שנועדה להיות מצליחה ומרוצה".

יהודים כמוך, וישראלים כמוני, צריכים להתייחס ברצינות לתופעה כמו תנועת מסיבת התה?

"תנועת מסיבת התה היא הופעתו מחדש של הצד הפרימיטיבי, הבדלני והתוקפני ביותר של האמריקאים וניצול לרעה של הרעיון ?אנחנו נבחרנו'. התנועה הזאת היא קריקטורה של רעיון העצמאות והנחישות האמריקאיות, אבל היא חלק חשוב מהמפלגה הרפובליקאית. זה עשוי להביא לרפובליקאים הצלחה, לפחות בבית הנבחרים. בכל פעם שפורצת באמריקה מהומה בעניין המהגרים, ונשמעות תיאוריות קונספירציה של מטורפים, שאובמה הוא מוסלמי קנייתי שמבקש להפיץ את חוקי האיסלאם - זה לא מבשר טובות ליהודים. כשאייב פוקסמן (מנכ"ל הליגה נגד השמצה - ע"א) מתלהם בגלל אימאם מוסלמי סופי שרוצה להקים מרכז מוסלמי, זה מסוכן לא פחות מהמיליציות שמדברות על מקום היהודים והמוסלמים בחברה. מבחינה מסוימת, המוסלמים תופסים כעת את המקום שהיהודים תפסו בעבר, כי קל לעשות להם דמוניזציה. הליגה נגד השמצה מתרגשת מהקמת מרכז מוסלמי יותר מאשר מההשמצות הבלתי פוסקות של המוסלמים באמריקה".

כתבתם בספר שמדינה יהודית היא בראש וראשונה עניין אתי, ולא אתני. אתה מוצא דמיון בין הימין הקיצוני בארה"ב לימין הקיצוני בישראל?

"בארה"ב יש מגמה טורדנית, שגורמת לנו להזדהות עם המחשבה שאנחנו מדינה מידרדרת, שוקעת, שקועה בצרות. העוצמה של סין, המהגרים ממקסיקו. זאת פאניקה מגוחכת הנובעת מחשיבה מניכאיסטית של בני חושך ובני אור, האומרת שמאחר שאנחנו כה גדולים, אנחנו גם על סף קריסה. זהו צירוף חסר היגיון של גאווה ופאניקה, מיזוג של תהילה ותחושת קורבנות. כששמעתי על חוק שבועת האמונים, חשתי בוש ונכלם כיהודי. אני מזועזע מכך שחלק כה גדול של אזרחי ישראל מוכן להגן על מדיניות הממשלה הימנית ולאמץ את הסטנדרטים המוסריים הנמוכים ביותר. זה הזכיר לי את שרה פיילין, שאמרה שכאשר הסעודים ירשו לנו לבנות בית כנסת או כנסייה במכה, נרשה להם לבנות בניו יורק. כלומר, אמת המידה שלנו היא הסעודים? זאת לא אמריקה שלי.

"גם הישראלים חושבים חשיבה פרנואידית ומניכאיסטית, שלפיה אם אתה מותח ביקורת על המדיניות הישראלית, כמו הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, אתה אנטי ישראלי. הדרך הזאת היא לא רק הרסנית, היא גם לא מתאימה לערכים היהודיים. התחושה שאתה קורבן נצחי היא צורה מעוותת של רעיון העם הנבחר והפיכתו ל'נבחרנו לסבול'. רחמים עצמיים ופיצוי בתוקפנות הם תגובה שמחלישה נפשית ופוגעת בגמישות ובתבונה. זו עצימת עיניים והסתרת המציאות. החולשות הללו יוכפלו בלי הרף, ככל שיימשך הסכסוך עם הפלסטינים".

קיטוב

ברית בין "עמים נבחרים" אמיצה יותר מברית מתוך אינטרסים פוליטיים. האם אפשר להבין מהתיזה שלכם שישראל תוכל לסמוך על ארצות הברית לעולמים?

"ישראל נהנית מפופולריות אדירה בקרב אמריקאים בכל רחבי המדינה. קרוב לוודאי שהיא המדינה האהובה ביותר על האמריקאים. יש להם תחושה עמוקה של זיקה בין שני העמים. זה נובע לא רק משורשים תרבותיים משותפים, אלא גם מהמחשבה שיש לישראל מעמד מיוחד בעיני הבורא. זה כך, אף על פי שאמריקאים רבים - וישראלים רבים - הם אגנוסטים או אתיאיסטים. אני מדבר על תחושה שהאומה האמריקאית נחצבה מתוך הטבע הפראי, ושמלבד העבדים היא מורכבת ממהגרים, אנשים שבאו לכבוש את האדמה, שנאלצו להתמודד עם ?הפראים' ולהביס אותם, ועל התחושה שישראל עומדת בחזית האנושות ושהיא התגלמות האור. התגלמות הטוב.

"מה שמדהים במיוחד הוא, שאחרי היהודים האמריקאים, התומכים הנלהבים ביותר בישראל, והפחות ביקורתיים כלפיה, הם הנוצרים הפונדמנטליסטים, האוונגליסטים ודומיהם. הם חשים קרבה לישראל לא רק מסיבות אידיאולוגיות. אצלם זה עניין של זהות, הזדהות עם העם שממנו בא ישו, העם של ארץ הקודש. הם אולי לא מודים בכך שישו יהודי, אבל הם יודעים שהתנ"ך היהודי הוא קדימון לספרי הקודש שלהם".

אמריקאי שמאמין שהוא בן לעם הנבחר יתמוך באובמה, אם הנשיא יגיע לעימות עם העם הנבחר התאום - ישראל?

"ישראל דירדרה את עצמה במדרון מסוכן ביותר. כל אחד מבין שכשאתה רואה את הילד הגדול שלך מכה את הילד הקטן, אתה חייב להתערב. לא שמעתי מישהו שחושב שבנימין נתניהו הוא אדם שרואה מעבר לרגע הנתון. אובמה הוא אדם כזה, ולכן מוטלת עליו החובה להשקיע הון פוליטי ולהעמיד במבחן הרצינות את המחויבות האמריקאית לישראל. ארה"ב נאלצה להתערב במלחמה בסיני ב-1956. לדווייט אייזנהאואר היה שיעור הקומה הראוי. אף אחד לא העז לטעון אז שהוא עוכר ישראל.

"הכיבוש פגע קשות בשמה הטוב של ישראל בקרב האליטות, שהאינטלקטואלים היהודים הם חלק נכבד מהן. ב-30 השנים האחרונות יש עלייה בשיעור היהודים הצעירים בארה"ב שרוצים בשלום צודק, פתרון של שתי מדינות. לשדולה היהודית, אייפא"ק, יש יתרון על ארגון יוני כמו ג'יי סטריט, אבל אייפא"ק איננה זקני ציון. בוש האב וביל קלינטון לא היססו להתרחק מהשדולה הזאת כשהחליטו לקדם מהלכים מדיניים. אינני טוען שכל צעירים יהודים יגלו, כאיש אחד, שמחויבותם לישראל התפוגגה, אבל אני צופה קיטוב בקרב היהודים האמריקאים. חלקם יחליטו שישראל אינה חשובה להם. ביבי אינו דמות אהובה באמריקה וכאשר יהיה עימות עם אובמה, חלקם הגדול יתמכו בנשיא ארה"ב".

בראיון מלפני כמה ימים אמר לי קרטר, שהוא צופה שאובדן הרוב בקונגרס ירחיק את אובמה מהבצה שלנו ושהוא ישקיע את מאמציו בבצה המקומית שלו. ביבי יכול להירגע?

"זה היה כמעט נס שחוק הבריאות עבר בארה"ב, למרות הבולדוזר שהפעילו הרפובליקאים. מדהים שחוק למען אמהות ועקרונות אמריקאיים מובהקים נתקל בהתנגדות רפובליקאית עזה. אני חושש שהחלשתו הפוליטית של אובמה תניע אותו לנסות להשביע את רצון התומכים הפחות ביקורתיים במדיניות הישראלית. הפן הזהיר יותר באופיו עשוי לחשוב: ?למה אני צריך את הצרה הזאת?' תבוסה חלקית תאפשר לו לקחת סיכונים מדיניים בשנתיים הבאות וללחוץ על ישראל להגיע להסכם עם הפלסטינים. צריך אומץ כדי להרגיז את בעלי הברית, בייחוד מקרב היהודים האמריקאים, ואולי גם לזעזע אותם.

"אסור לנשיא כאובמה להתעלם מהתשתית שמנציחה את הכיבוש. עליו להביע את עמדתו במדיניות תקיפה וברורה, ולא להירתע מלחצים ומשימוש באמצעים כמו ערבויות להלוואות, הצבעות וערבויות ביטחוניות. אם הוא רוצה להטביע את חותמו, או להצדיק רטרואקטיבית את זכייתו בפרס נובל לשלום, הייתי מייעץ לו לקחת את הסיכון הזה. לאובמה יש טיעון משכנע: אמריקה מזדהה עם הטוב ביותר במסורת היהודית ולא עם יצר הכיבוש. הצלחתו לקדם את השלום תשרת את הייעוד של ישראל להפוך למרכז ערכי בר-קיימא, לפיד שיישא את האור לאומות העולם". *



אובמה בביקור ביד ושם. מתנגדיו בארה'ב רוכבים על ההשפלה והתסכול


גיטלין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו