בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בועז הרפז, חשוד דה לוקס

עד עכשיו קצין המודיעין נקשר לאשכנזי יותר מאשר לברק. זה לא מועיל לשר הביטחון: הציבור תומך ברמטכ"ל

תגובות

המושבעים חזרו והנה הכרעתם: אשכנזי-ברק, 1:6. מכון דחף בהנהלת ד"ר מינה צמח ערך לפני כחודש סקר עבור ערוץ 2, בקרב 500 מאזרחי ישראל, כולם יהודים (שום ערבי לא נשאל מי ממובילי "עופרת יצוקה" עדיף בעיניו). טעות הדגימה: 4.4%. השאלה: "בחודשים האחרונים היה מתח בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשר הביטחון אהוד ברק. במי משניהם אתה נוטה לתמוך?"

התשובות המעוגלות: אשכנזי: 60%, ברק: 10%, אף אחד: 10%, לא הרגשתי במתח / לא יודע: 20%. חלפו שבועות ופרסומים, והשבוע נשאלה צמח אם לדעתה יחסי-הכוחות השתנו. צמח בדקה והשיבה בשלילה. הציבור לא זז מדעתו. גם הפרסומים בימים האחרונים, במישרין נגד סגן-אלוף במילואים בועז הרפז ובעקיפין נגד אשכנזי, אינו צפוי להפוך את המגמה.

סכסוך ברק-אשכנזי אינו סיפור של אתגר עקרוני שהציב הדרג הצבאי לדרג המדיני, אף שברק משתדל להציגו כך. העניין אישי לחלוטין, ייצרי, מאחורי החזות השכלתנית. שר ביטחון שהיה רמטכ"ל ושינה את טעמו בהתאם, נגד רמטכ"ל עיקש, העשוי לראות את הדברים אחרת אם יהיה שר ביטחון.

הזירה הנוכחית לעימות ביניהם היא בדיקת מבקר המדינה בפרשת ההליכים שקדמו למינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, ובמרכזם המסמך שנתן הרפז לאשכנזי ושהגיע ממנו לתקשורת, לאחר ארבע תחנות בדרך. מאלמוני לחלוטין הפך הרפז למעין זליג, שמופיע-לא-מופיע בכל תמונה. "עשו ממנו רב מג", השתאה אחד הנפגעים הראשיים מהצרור שירה הרפז. יש גם המגלים את עקבותיו בכל מסמך הנפתח בראשי התיבות ב"ה.

למרבה התימהון, הרפז הוא חשוד דה-לוקס. בתום חקירתו במשטרה ומעצרו, שוחרר בערבות ל-180 יום בתנאים מגבילים. אחת ההגבלות שהוטלו עליו, בהסכמתו, היא התנזרות מכל מגע עם התקשורת, ואילו הגבלה שלא הוטלה היתה יציאה מהארץ; מספר טיסותיו לחו"ל עד כה לא נפל ממספר מפגשיו עם פרקליטו, עו"ד ירון קוסטליץ, ממשרד וינרוט. חוקריו התרשמו שהוא זייפן ושקרן, אבל גם רושם זה הוא בתנאים מגבילים, כי ייתכן ששיקר כשאמר ששיקר.

לאחר בדיקתו בפוליגרף ביקש הפוליגרף לעבור הסבה מקצועית. אשכנזי יידרש לספק הסברים לעומק קשריו עם הרפז ולהוכיח שלא היה שותפו לקשר, אלא (וזו כנראה האמת) הלך שולל אחריו. ברק הפך כפייתי ביחסו לפרשה, אולי מפני שכמומחה ותיק להונאה אינו יכול להשלים עם התחושה שהיה בעצמו קורבן להונאה. אולי חשב שהוא מחוסן מכך; מעשה דומה, בהקשר אחר, היה באלוף אלי זעירא, שהופקד כסגן-אלוף צעיר על ההונאה המוצלחת (מבצע "עשו") נגד מצרים במערכת "קדש", אך התפתה להונאה המצרית ב-1973.

טענת אשכנזי, כי האמין לתומו למסמך הרפז משום שלא הקנקן מעוצב-הלוגו חשוב אלא מה שיש בו, נשענת על מציאות מוכרת בצה"ל, במודיעין ואף בעיתונות: הכנסת שינוי ("פרפראזה") בידיעה גולמית בטרם דיווח החוצה, כדי שלא לחשוף את המקור ולגרום בכך לקיפוח יעילותו, פרנסתו, חירותו ולעתים גם חייו.

אתו לגולני

אשכנזי, שהיה מפקד יחידת הקישור ללבנון ואלוף פיקוד הצפון, מכיר בוודאי גם את המעשה בכרזת מאפייני הלחימה של חיזבאללה. בעשור שעבר עיטרה כרזה זו משרדים בגופי צה"ל שעסקו בלחימה נגד חיזבאללה. היו בה 13 כללים ("הימנע מן החזק, תקוף את החלש!" "התמד לנוע - אין ליצור קו חזית!" "האוכלוסייה היא אוצר - טפח אותה!" והחביב מכולם, "לתקשורת אין ספור קני תותחים, שפגיעתם כפגזים; השתמש בהם במערכה").

מסמך שלל, האמינו משום מה רבים. למעשה, היה זה ריכוז של תובנות שזיקק קצין מודיעין, אלוף-משנה שמואל ניר, מתוך מעקב אחר ספרות החיזבאללה. לא זיוף, אלא שיקוף. ברק משלה את עצמו שהספק יפעל לרעת אשכנזי אך לטובתו הוא. אם, למשל, לרונית אשכנזי היה קשר מסרים הדוק עם הרפז, מה זה אומר על בעלה? לא יותר מאשר ברק מקווה שזה יאמר עליו בפרשת רעייתו נילי ("פריאל", מקפיד ברק להדגיש, כאילו אינה נושאת גם את שמו) והעוזרת הפיליפינית.

ואם ברק חתום על המלצה חמה למען הרפז, בלי לגלות שלטענתו המאוחרת אינו מכיר אותו, זה מכרסם באמינותו, גם אם במקביל נפגע אשכנזי מתמיכתו בהרפז. לא ברק, שהתעלם מהרשעותיהם של יצחק מרדכי ועופר נמרודי והמשיך לקיים אתם קשרים, זכאי לטעון כלפי יחסי אשכנזי-הרפז.

אם בזירה הציבורית נמצא ברק בנחיתות ברורה, קרב עז ניטש בזירה המוקפת חומות של שתיקה, אצל ראש חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה, האלוף במילואים יעקב (מנדי) אור. הוא וצוותו המצומצם לומדים זה שבועות רבים את החומר הרב הזורם למשרד המבקר, בכתב ובעל פה, ינפו את המוץ מן הבוץ ויחברו טיוטה, שהנוסח הסופי שלה ייכתב וייחתם בידי המבקר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס.

אחד העדים הראשונים, אולי הראשון שביקש מהמבקר לבדוק את הפרשה, היה אלוף-משנה במילואים גבי סיבוני, שגילגל את מסמך הרפז הלאה, מעוזרו של אשכנזי, אל"מ ארז וינר. סיבוני היה חייל בגדוד 17, קורס מ"כים בגולני, כשמפקד הגדוד היה מנדי אור, אז מנדלסון. אחר כך היה סיבוני מפקד סיירת גולני, תפקיד שאור מילא לפני מלחמת יום הכיפורים. אבל השניים לא התרועעו מעולם בחבורת יוצאי גולני. סיבוני מפאת אופיו ואור משום שגזר על עצמו בפרשה הנוכחית לבל ייראה, שלא לדבר על יזדהה, עם אחד המחנות.

כיוון אחד במסקנות המבקר אינו חייב להמתין עד לגמר איסוף הממצאים. הוא הותווה באוגוסט בדו"ח המבקר על תהליכי המינוי בקצונה הבכירה בצה"ל (ובהשאלה גם בשב"כ ובמוסד). ברק ואשכנזי התעמתו באותו דו"ח בשאלת מינוי האלופים, ובהם סגן הרמטכ"ל, שהממשלה צריכה לאשר בנפרד גם את מינויו לממלא מקום הרמטכ"ל בהעדרו. הוא גם יהיה אחד המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הבא.

רק בנקודה אחת היו ברק ואשכנזי תמימי דעים בעדויותיהם לפני המבקר: הדיונים בין שר הביטחון לרמטכ"ל, אמרו השניים, אינם צריכים להיות מתועדים, כי "צריך לאפשר לשר ולרמטכ"ל לנתח בחופשיות את תכונות המועמדים ותיעוד הדיונים עלול לפגוע בכך". כמובן, לא צנעת קצין זה או אחר הדאיגה את ברק ואשכנזי, אם יתפרסם אי-פעם תמליל השיחה עליו, אלא יחסם האמיתי אליו, שאינו בהכרח זהה להבטחות שהשמיעו באוזניו. זה אמור להישאר סודם המשותף. בשני היבטים מרכזיים יותר התגלעה ביניהם מחלוקת. ברק, לפי דו"ח המבקר, התנגד "לעגן בכתובים אמות מידה למינוי קצינים לתפקידים בדרגת אלוף" - המצב הנהוג טוב בעיניו; המועמדים בעצם מוסכמים; "ובסופו של דבר מקבלי ההחלטות - שר הביטחון והרמטכ"ל - שוקלים אותם שיקולים".

לא נכון, הגיב אשכנזי. "יש לעגן בכתובים אמות מידה בסיסיות למינוי אלופים. בכוונת צה"ל למסד בנוהל כתוב מספר אמות מידה למינוי אלופים, שצה"ל פועל לפיהן". אשכנזי הציע שבע אמות מידה אישיות וארגוניות לקידום תת-אלופים ובראש כולן הגיל: 44 במערך הלחימה או 46 מחוצה לו. כלל זה לא נהג בתחילת שנות ה-80, כשברק בן ה-39 הועלה לדרגת אלוף, או בשנות ה-90, כשהדרגה הוענקה לאשכנזי בן ה-42.

רתיעת ברק ממיסוד אמות המידה משקפת את רצונו הטבעי של פוליטיקאי לשמור בידו גמישות מרבית. הרי אם יאמץ תקנון ואחר כך יסטה ממנו, לטובת מינוי כלשהו, יידרש לנמק את הסטייה. גמישות תורמת לשליטה, וברק רוצה להגדיל את שליטתו במינויי האלופים, מעבר לסמכותו לאשר או לפסול את מועמדי הרמטכ"ל לדרגת אלוף-משנה ומעלה, כפי שנקבע בהוראת הפיקוד העליון (שעודכנה לאחרונה בתקופת ברק כרמטכ"ל).

השר יכול גם כיום להחליט אם יתמנה אזרח לתפקידים מסוימים המשותפים למשרד הביטחון ולמטכ"ל, כמו מתאם הפעולות בשטחים וראש המחקר והפיתוח של אמצעי לחימה, בלי להתחשב בעמדת הרמטכ"ל, או קצין, לפי נוהג מינויי אלופים; אבל ברק אינו מסתפק בתפקידים אלה הוא מכוון גבוה יותר.

למבקר המדינה אמר ברק, שבכמה תפקידי מפתח של אלופים - סגן הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, מפקד חיל האוויר - "צריך הסדר שונה מהקיים. צריך לאפשר לשר הביטחון להעלות מועמדים משלו לצד מועמדי הרמטכ"ל". כלומר, במונחי פלוני-אלמוני של ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ, ברק יציע את "משה" ואשכנזי את "דוד" - ואז ישקול ברק בכובד ראש ולאחר מחשבה מעמיקה יחליט להעדיף את המועמד של עצמו.

אשכנזי התנגד. המבקר שמע ממנו כי "יש להקפיד על הנוהג הקיים, שלפיו אך ורק הרמטכ"ל מציע מועמדים ושר הביטחון מאשר אותם". לא איש כאשכנזי ישמח לראות מולו, סביב שולחן המטכ"ל, שלושה עד חמישה אלופים, חלקם מהחשובים ביותר ובכללם יורש העצר, החייבים את תפקידיהם לברק. למעשה, זו תהיה חזרה לדגם הבן-גוריוני, שבו המצביא הוא שר הביטחון (המחזיק לרוב גם בראשות הממשלה) בעוד הרמטכ"ל הוא ראש המטה שלו. אם יש לגלנט דעה נחרצת בעניין זה, הוא לא הביע אותה מאז החלטת הממשלה למנותו לרמטכ"ל. על כן לא הובהר עדיין אם אחד ממחירי מינויו הוא אימוץ השקפה זו של ברק, המאדירה את עוצמת השר על חשבון הרמטכ"ל.

כאן ועכשיו

ציבורית, כל תמרוני ברק לא שיפרו את מצבו. דומה שהוא אבוד, אפילו יחלץ מחר בבוקר את גלעד שליט ובערב ישמיד את הגרעין האיראני. אשכנזי לא נחשב מעולם לצדיק תמים, אבל הוא אינו מצטייר כנבל. אין בכך כדי להפחית בחשיבות דו"ח המבקר, בתנאי שיוגש מהר ושינקוב בשמות.

בשנת 2000 פורסם דו"ח של מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, על השב"כ: "זלזול בחוק, דיוווח חסר או כוזב, סטיות בפועל לצד טענה משוללת יסוד כאילו החוק מקויים כהלכתו... דיווח שקר הוא אם כל חטאת". ראש השב"כ אז היה אבי דיכטר, קודמו היה עמי אילון וקודמו - כרמי גילון; אבל הדו"ח עסק בתקופת קודמו של גילון, יעקב פרי. כדי שהפעם תהיה תועלת בדו"ח, עליו להתפרסם כאשר ברק ואשכנזי מכהנים בתפקידיהם. *



גלנט, מימין, והרפז. ''עשו ממנו רב מג'', השתאה אחד הנפגעים הראשיים מהצרור שירה הרפז



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו