טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהרב הראשי של צפת, שמואל אליהו, מתחיל לדבר, יש סיבה לדאגה

ברמה האישית הרב שמואל אליהו נראה אדם נעים הליכות ומאיר פנים, שהיה מוכן לבקר בדירתם השכורה של שלושה סטודנטים ערבים בצפת, כדי להסביר להם בנחת את עמדתו. ואז הוא התחיל לדבר

תגובות

שלושת הסטודנטים הערבים התבוננו בסקרנות ברב העיר צפת, שמואל אליהו, שנכנס לחצר ביתם והתדפק על דלתו של בעל הבית, אליהו צביאלי. הרב אליהו ביקש להראות לעיתונות כי למרות החרם שהטיל על השכרת דירות לערבים, הוא נמצא ביחסים טובים עם שכנו בן ה-89. צביאלי לא היה בבית, והסטודנטים הזמינו את הרב להיכנס אליהם. שבוע קודם לכן נראה שהכל עומד להתלקח, תרתי משמע. אלמונים תלו מחוץ לביתו של צביאלי הקשיש כרוזים המזהירים "לוחם תש"ח מחזיר ערבים לצפת". באותו לילה התקשר מישהו לדירת הסטודנטים, ואיים להצית אותה. השלושה, לפיכך, מבקשים לא לפרסם את שמותיהם ואת תמונותיהם.

דירת המחלוקת בצפת היא בסך הכל חדר ומבואה קטנה המשמשת פינת אוכל, ששלושת הסטודנטים, מזרזיר, בועיינה וכבול, גרים בה תמורת 2,100 שקל בחודש. על המשקוף של דלת הכניסה לדירה מותקנת מזוזה, שהתרופפה מעט מקורת העץ. הרב אליהו חיזק אותה, כשהוא מסביר שזאת "דירה יהודית", ויהודים עוד יחזרו לנשק את המזוזה.

שלושת הצעירים, בני 18-19, לומדים סיעוד במכללת צפת. זהו מקצוע שיהודים קצו בו. מתוך כיתה של 76, העיד הסטודנט מזרזיר, יש פחות מעשרה יהודים. הלימודים לתואר נמשכים שלוש שנים. בתום הלימודים, הוא מתכוון להתגייס לצבא, להיות גשש. השניים האחרים יחזרו לכפריהם, יתחילו בקריירה. כמוהם יש עוד מאות סטודנטים ערבים שמתגוררים בעיר וממלאים את ספסלי המכללה. רבני צפת רוצים שיעזבו.

בדירה הקטנה התפתחה שיחה מרתקת. הצעירים תבעו את עלבונם. הרב אליהו, כדרכו, לא התייפייף. בקול שקט, במתק שפתיים, אמר להם שיעזבו, לא רק את צפת אלא את הארץ, שילכו לאחת מ-22 הארצות הערביות.

"אומרים שהרב מסית נגדנו", פתח הצעיר מזרזיר בגוף שלישי, לשון של כבוד. "הרב ביקר אצל בעל הבית ואמר שאנחנו מפריעים. אני רוצה לשאול, זה אמת או לא?"

אליהו: "אני באופן אישי אין לי בעיה עם ערבים. אבל ברגע שיש מגורים של ערבים ויהודים ביחד, זה לא טוב. כי באופן טבעי יכולים להיווצר קשרים ביניכם לבנות יהודיות".

הסטודנט מזרזיר: "אנחנו בסך הכל באים פה ללמוד. מישהו אמר שאתה הצעת אלפיים שקל לצביאלי כדי לשכור את הדירה, ואז הצעת לו למכור אותה. אני נפגעתי אישית. אם הרב בכבודו ובעצמו מציע, זה נותן לנו הרגשה לא טובה".

הסטודנט מבועיינה: "אנחנו שבוע וחצי גרים פה ואף אחד לא אמר לנו משהו רע".

אליהו: "אני חושב שבאופן אמיתי, אם הסטודנטים מכבדים אותנו ומדובר במעטים, זה לא היה נורא. אבל מכיוון שיש הרבה, אז זה משנה את האופי של העיר. אשתי מלמדת פה במכללה לבנות. היא מספרת שמישהו, והיא לא יודעת אם זה אתה, או אתה או החבר שלכם, פנה לאחת הבנות ויצר קשר. אולי זה לא אתם. התחושה שלה היתה לא נעימה".

זרזיר: "לא כל אצבעות היד אותו דבר. אם מישהו עשה רע זה לא אומר שכל הבדואים לא טובים. אנחנו גרים פה שלושה. אף אחד לא יכול להתלונן עלינו אפילו בדבר קטן. אפילו מוזיקה אנחנו לא משמיעים. כל היום אנחנו במכללה. לא מפריעים לאף אחד. קראתי שהרב אומר שהוא לא רוצה שערבים יהיו בצפת בשבת. ביום חמישי אני נוסע הביתה. יש לנו הורים בבית. הרב יכול לפתור את הבעיה. שיהיה דו קיום בין הערבים והיהודים והעדה החרדית. אם אתה איש דת מכובד, אתה אומר מלה וכולם מקשיבים. אם אתה אומר 'תעשו דו קיום', ככה יהיה. אם אתה רוצה אתה יכול לעשות את זה".

אליהו: "לדו קיום יש כללים. אני חושב שאפשר לחיות בדו קיום, אבל לא בכללים האלה. אני חושב שדו קיום מותנה בכמה דברים. קודם כל שמדובר בסטודנטים שהם לא עוינים למדינה. צריך לומר - מי שעוין, שילמד אצל נסראללה. לא על חשבוני. אם המדינה עוזרת לך ללמוד, תכיר טובה. אתה משרת בצבא. אם אני משרת, זה כרטיס כניסה ראשון. דבר שני, אני חושב שאחרי זה צריך לדעת שברגע שהאופי של העיר משתנה, זה כבר לא נכון. אני לא אומר לא לכבד את מי שנמצא. אם מישהו עוין, להעיף אותו לכל הרוחות. השאר לא צריכים לגור בעיר. אני לא מדבר על בודדים. במספרים גדולים שיגורו בכפרים".

זרזיר: "אני שואל - אתה רוצה שנעזוב?"

אליהו: "אם תמשיכו לגור פה תגרמו נזק גדול לצביאלי. הוא זקן בן 89 והיום הציבור מאוד כועס עליו. זה לא בגלל שאתם לא נחמדים, אלא הם מפחדים שאופי העיר העתיקה ישתנה. הדעה שלי כרב מורכבת. הרב לא שוקל רק שיקול פרטי, אלא שיקול של עיר. היום הוא ניזוק מזה".

זרזיר: "אתה תגרש את כולנו?"

אליהו: "באתי אליך עם מקלות?"

זרזיר: "זו דרך עקיפה להוציא אותנו מצפת. זה דו קיום? שנלך? תנצל את המעמד שלך ותגיד, אני לא גזעני, אני בעד דו קיום, יש לי שכנים לידי, בדואים וערבים, ואני לא עושה להם בעיות ומגן עליהם".

אליהו: "הכלל בחיים זה לא להיראות יפה. הכלל בחיים זה לעשות את האמת. לא מה שנראה יפה. האמת היא שאני חושב שצפת צריכה להיות יהודית. יש היום לערבים ולמוסלמים עשרות מדינות. 22 מדינות".

זרזיר: "שנלך לסעודיה?"

אליהו: "אם אתה גר במדינה שניתנה לעם ישראל, אז תתנהג כאורח. אם אתה חי כמו אורח ולא אויב, תישאר, אהלן וסהלן. זה נקרא ביהדות 'גר ותושב'. אם אתה בא לפה ואומר 'אני רוצה לזרוק אותך' או שאתה רוצה להחליף את האופי של העיר, אין לך מקום להיות פה. אתה לא יכול להיות אורח".

הרב והסטודנטים עוד האריכו בדברים ודנו ביחס האיסלאם ליהדות, עד ששעת תפילת מנחה הגיעה. אליהו קם ולחץ את ידי שניים מהם. הצעיר מכבול שמר מרחק.

סגנון חיים שונה

מאז הכריז על פסק ההלכה האוסר השכרת דירות לערבים, הכרזה שבעקבותיה התחוללו בחודש שעבר התנגשויות בין יהודים לערבים בצפת, הרב אליהו שוב נמצא באור הזרקורים, מכתיב סדר יום תורני, כפי שהוא אוהב לעשות מפעם לפעם (ראו מסגרת). אליהו, שבעוד שבועיים ימלאו לו 54 שנים, מכהן כרב העיר צפת מאז 1989. צפת היא אמנם עיר קטנה, אבל בעולם החרדי יש לה יוקרה. היא נחשבת עיר קיט של הציבור החרדי, ואדמו"רים ורבנים מבלים בה את חופשותיהם. בנוסף, שולט רב העיר בהקדש העדה הספרדית, אחד מהגופים האחראים על הטיפול בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, ושל קברי צדיקים אחרים באזור.

הרב אליהו מקושר לרבנים אחרים, בעיקר כאלה הפועלים בפריפריה. הוא היה מהרבנים הבולטים שבאו לגוש קטיף לפני ההתנתקות, ושהו שם לאות הזדהות עם מאבקם של התושבים נגד הפינוי. לקראת הבחירות של 2006 גיששו אצלו מהאיחוד הלאומי, התעניינו אם יסכים שיציעו לו לעמוד בראש הרשימה לכנסת. אליהו דחה את ההצעה.

הוא אינו נחשב פוסק בקנה מידה של אביו המנוח, מרדכי אליהו, שהיה הרב הראשי, אך אינו סובל, כמובן, מן הייחוס המשפחתי. בעידן שבו נדחקים נציגי הציונות הדתית מכל תפקידי המפתח בממסד הרבני, הצליח אליהו להיבחר פעמיים למועצת הרבנות הראשית. זהו גוף סטטוטורי, מעין ממשלת הרבנות הראשית, האחראית יחד עם הרבנים הראשיים על התוויית מדיניות. אין לה הרבה סמכויות, אך התפקיד מאציל כבוד על נושאו.

עיקר כוחו של הרב אליהו במידותיו: הוא נעים הליכות ומאיר פנים לכל מי שנקרה בדרכו. בעשור האחרון התמקד בהקמת גרעינים תורניים ברחבי הארץ, ושלח את ילדיו להתגורר בהם. בסופי שבוע רבים הוא אינו נשאר בצפת ונוסע בארץ לחזק את הגרעינים. הפופולריות שלו גדולה בקרב בני נוער, להם הוא מרבה להרצות. הם מתחברים לשפתו הפשוטה, לסלנג העדכני, ולנטייתו לפנות אליהם במלה "מותק" או "אחי". הקו התורני שלו הוא לא להתייפייף: לעמוד על שלך, להקפיד על מצוות, לסרב פקודה. הוא לא חושש להביע את דעותיו, להתראיין, לגנות. את הדרישה להעמיד אותו לדין על הסתה לגזענות הוא פוטר בזלזול. "זכותו של רב לומר את דעתו", הוא גורס.

אין לטעות בדעותיו של הרב אליהו. האיסור להשכיר דירות לערבים הוא רק חלק ממשנה אידיאולוגית מגובשת ומסודרת. זו אינה רק דאגה כנה לערכים הקהילתיים של חרדי צפת, או לנשות העיר. החשש האמיתי שלו הוא שמא יחושו הערבים בארץ ישראל כבעלי הבית, מה שבעיניו נראה כאיום על העם היהודי. לתפיסתו, על תוקפנותם ב-48' נענשו הערבים בגירושם מהערים המעורבות, ובהן צפת. החזרת הגלגל לאחור, לדעתו, תביא לקץ הציונות.

"יש בעולם מושג של צדק לאומי ויש מושג של צדק פרטי", הוא אומר. "במובן הפרטי אסור לגנוב מגוי. זאת ההלכה. במובן הלאומי, הדבר היותר צודק הוא שתהיה לעם היהודי מדינה שלו. ברמה זאת אנחנו צריכים לשמור על המדינה היהודית. ברמה המוסרית תוקפן צריך לשלם על תוקפנותו. בצפת בתש"ח חיו יהודים וערבים יחד בשלום, עד היום שהערבים החליטו שהם רוצים לשחוט את כל יהודי העיר ולקחת את נשותיהם, כמו שעשו בפרעות תרפ"ט בצפת ובחברון. כשאדם יוצא למלחמה, החוק הבינלאומי הכתוב או הלא-כתוב אומר שהוא מסתכן בכך שהוא יאבד את ביתו. הוא לא יכול לצפות שהוא ירים גרזן על שכנו, אם פגע - הרוויח, ואם לא פגע - יוצא בשלום.

"כאשר הערבים שחיו פה בצפת ניסו לשחוט את יהודי העיר ולא עלה בידם, הם הבינו את המשמעות, לקחו את החפצים שלהם ועזבו את העיר והפקירו את הכל ליהודים שחיו פה. בשונה ממקומות אחרים זה לא היה גירוש מתוכנן. זו היתה תובנה שחילחלה לכל אותם עשרות אלפי אנשים שחיו פה, שהם צריכים לעזוב את הארץ ולפנות את המקום ליהודים. יש לערבים 22 מדינות. זה נראה לי מספיק מקום לחיות, מספיק משאבי טבע. גם לעם היהודי מגיע מקום לחיות. הניסיון באלפיים השנים האחרונות מלמד שאין לנו כעם קיום סביר בין אומות העולם, או שמגרשים אותנו או ששורפים אותנו או שמנסים לשמד אותנו או שאנחנו מתבוללים. אם רוצים להישאר כעם, המקום היחידי שבו אנחנו יכולים לשרוד באופן נורמלי הוא פה. על כן מגיעה לנו מדינה, מדינת ישראל. ערבי שמוכן לחיות בתור אורח של המדינה היהודית בהחלט מוזמן לגור פה. זה המושג ההלכתי גר תושב. ערבי שמרגיש פה בעל הבית, מקומו לא יכירנו איתנו".

הרב מרבה לצטט את "בית יוסף", ספר ההלכות של רבי יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך", בעניין איסור המכירה לגויים. אבל רבי קארו מדבר שם על איסור מכירה, לא על איסור השכרה. "במקום שבו יש השתכנות, כשנוצרת שכונה, כשיש חשש שתיווצר שכונה, אסור גם להשכיר להם. הסיבה העיקרית של איסור השכרה היא 'ואהבת לרעך כמוך'. יצא כעת מחקר של פרופסור באוניברסיטה, שלפיו שיעור הפשיעה במגזר הערבי הרבה יותר גבוה מהמגזר היהודי".

הערבים טוענים שזאת תוצאה של ההזנחה של עריהם וכפריהם, של היעדר ההשקעה בתשתיות ובחינוך, שמדרדרים את הנוער לפשע.

"זה מה שהערבים אומרים. שיגידו. במגזר הערבי יש לגיטימציה לפשע. כשערבים לוקחים פרוטקשן מחקלאים ביבנה, יש לזה הצדקה אידיאולוגית. כשהם בונים באופן לא חוקי בנגב הם אומרים 'זו האדמה שלי, אני אעשה מה שאני רוצה'. כשהם נוסעים במהירות שנראית להם, זה באידיאולוגיה שלהם, שהם עושים מה שבא להם. יש פה אידיאולוגיה. זה לא שאדם אחד בונה בית לא חוקי. ערים שלמות בונות בתים לא חוקיים. דיברתי עם העורך של העיתון 'א-סינארה' והוא אמר לי, 'אני חי פה, באתם אתם, אני לא מרגיש מחויב לשלטון הזה'. הוא חושב שהוא הבעל-בית ואנחנו האורחים. לכן הם קוראים לעצמם פלסטינים ולא ערבים ישראלים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהדיבור ברחוב הערבי זה פלסטינים, גם אם תקרא להם ערבים ישראלים".

אם המדינה תשקיע בהם אולי הם ירגישו שייכים.

"הציבור הכי מיליטנטי בציבור הערבי הוא הציבור המשכיל. זה ציבור שמרגיש שצריך לקחת את דגל הלאומנות קדימה. לא ראיתי שהאנשים המשכילים דוחפים את השלום, אלא הדיבור שלהם הוא לזרוק אותנו".

איך אתה מצפה מהם להרגיש שייכים למדינה כשאתה קורא לא להשכיר להם דירות.

"אני לא מצפה שירגישו שייכים. הם אורחים".

היה רושם ששקט בצפת עד הכנס שהמועצה הדתית אירגנה, ובו קראה לא להשכיר דירות לערבים. לאחר מכן היתה ההתפרעות. האם בדיעבד הכנס לא היה מיותר?

"יש תסיסה גדולה מאוד בציבור, במיוחד אצל הורים שבנותיהם נלקחו לכפרים הערביים. ההתנהגות של האורחים הערבים בעיר היא לא התנהגות של אורחים. היא התנהגות מאוד אגרסיבית, מאוד תוקפנית, גם כלפי היהודים וגם כלפי ערבים. אנשים מפחדים לצאת פה לרחוב בשעות החשיכה. בחורות מפחדות להסתובב פה ברחובות. מאז שבאו הערבים אנשים לא משאירים דלתות פתוחות בלילה. אי אפשר להתעלם מכך שסגנון החיים שלהם לא מתאים לסגנון החיים שלנו. שיחיו בכפרים עם הסגנון שלהם. מבחינה עובדתית, כשמשכירים דירה לערבים בבלוק בצפת, בכרמיאל, ביפו, בעכו, כל היהודים בורחים משם. זאת עובדה שאי אפשר להתכחש אליה".

אולי כי אנשים גזענים ולא מוכנים לגור ליד ערבים?

"הם לא שונאים ערבים, אלא לא נעים לחיות לידם. אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו בעימות עם העולם הערבי. בכל קניון בודקים ערבי. אמרתי את זה פעם לפרקליטת מחוז צפון, מה אתה רוצה ממני? הנחיות הביטחון של מדינת ישראל הן כאלה. היא אמרה, מותר ככה לעשות אבל אסור ככה לומר. כל רשויות הביטחון אומרות שערבי הוא פונטציאל לסכנה. גם הציבור מבין את זה ובורח מהדירות. אותו אדם שמשכיר לערבי מרוויח כסף, אבל הוא גרם נזק לאנשים אחרים שערך הדירה שלהם יורד. איפה האנושיות, הדרך ארץ ואהבת לרעך כמוך? אהבת לרעך כמוך זה קודם כל לעם שלך, לא לסודנים".

מותר גם לצעוק

הפרקליטות החליטה להעמיד לדין נער שקרא "מוות לערבים". מה דעתך על הקריאה "מוות לערבים"?

"אני לא חושב שזו קריאה נכונה. לא צריך להיות מוות לערבים. הם צריכים לחיות במקומות שלהם".

זה משהו שצריך להעמיד עליו לדין פלילי?

"אני חושב שהשמאל הוא צבוע לגמרי. בכל פעם שמדובר על איש שמאל שמדבר, אז הם כולם צועקים בגרון ניחר 'חופש הדיבור' וכשאיש ימין צועק אומרים 'להעמיד לדין'. זה מבחיל. פעם היתה תחושה של רצון להתמודד מול הטענות של אנשי השמאל. היום אתה מבין שהם באים ממקום צבוע. וזה חבל, זה פוגע בשיח הציבורי".

לצעוק "מוות לערבים" זה לא בדיוק שיח.

"אני לא חושב שצריך לקרוא בכל פה להעמיד לדין מישהו שצועק 'מוות לערבים'. לא ראיתי שהעמידו לדין את אותם שצעקו 'מוות ליהודים' או 'איטבח אל יהוד' באותו לילה, או בהפגנות של ראאד סלאח. לא ראיתי שקוראים להעמיד לדין את אלה שצעקו לחיזבאללה לירות טילים".

הכרוזים נגד צביאלי זו הדרך?

"אני לא חושב שזה היה כרוז מעליב. אני לא חושב שהיה בזה משהו שלילי. מותר להביע דעה. מותר גם להפגין ליד הבית שלו. מותר לאנשים לומר לו ברחוב ולצעוק עליו אם הם מרגישים פגועים. מותר לאדם להגיד דעתו לשכנו. אם לשכן שלי יש תוכים רעשניים מותר יהיה להגיד שזה מפריע, ואם יפריע לי יותר מדי אז אגער בו ואמחה נגדו בקול. אם יש שכן שפוגע במרקם החברתי, החברה דואגת לומר את דעתה בכבוד, בדרך ארץ, ולא באלימות. השאלה היא שאלה מרגיזה. מונח בתוכה שמותר לו לעשות מה שהוא רוצה ואני לא יכול לעשות מה שאני רוצה. אני דיברתי איתו יפה, אבל אם מישהו צועק עליו זה לגיטימי. לא לפגוע בו, אבל לצעוק כן. אי אפשר שיתייחסו בשוויון נפש".

אולי מישהו יקבל ממך השראה, ויקום ויעשה מעשה שאתה מתנגד לו?

"בכל שיח ציבורי יש דילמה איך להגיד את הדברים באופן הכי נכון. אני לא חושב שבדברים שלנו יש אחוז אחד של סיכון יותר ממה שיש סיכון בהפגנות של אנשי השמאל נגד יהודים שגרים ביפו או בעכו או בשמעון הצדיק. אני חושב שלתקוף ערבים זו טעות חמורה. באופן אישי, ראש הישיבה שלנו לימד אותנו שלגנוב מערבים אסור, ולפגוע בערבי באופן פרטי אסור. בכל מהלך ציבורי צריך להיות חכם: צריך לומר דברים וצריך לדאוג שהציבור לא יהיה אלים. גם אם זרקו איזו אבן פעם אחת זה לא אומר שאדון צביאלי הולך ברחוב עם מאבטחים. אף אחד לא פוגע בו למרות שהוא אדם חילוני בודד בתוך שכונה חרדית. אף אחד מעולם לא ריסס לו על הדלת".

מצד שני יש בתרבות היהודית המיתוס של פנחס שקם ועושה מעשה. יכול לקום מישהו ולומר, אני פנחס.

"כתוב, תהיה מתלמידיו של אהרן ולא של פנחס. אם נאמץ את דרכו של פנחס נגיע לחורבן הבית. אנחנו לא מחנכים אנשים להיות פנחס".

אנחנו יפי נפש

בשלב מסוים מצטרפת לשיחה הרבנית טובה אליהו. לפרנסתה היא עוסקת בבימוי סרטים שמטרתם להעביר מסרים חינוכיים, יחד עם שותפתה ממעלות, סימה גץ, שגם היא נוכחת במקום. שתי הנשים יותר מיליטנטיות אף מהרב. הן שומעות "ערבים" ומרגישות חובה להעיר.

טובה אליהו: "האיסור להתחתן עם גוי הוא גזעני? איך נשמור על הלאומיות שלנו? אנחנו יפי נפש לעומתם. לא שוחטים אותם. רק שלא יגורו פה. שיקחו את המכללה לגוש חלב. אני נגד שיגורו בכל עיר יהודית, אבל פה זה מאוד קריטי, זה מאוד מורגש. יש פה 700 סטודנטים. למה אני צריכה לפתור את הבעיות שלהם? למה הם מתקבלים עם אפליה מתקנת? מה, אני לא אזרח? למה אני פחות שווה מהם? למה הם לא משלמים מסים? לא משלמים חשמל?

"אני מקבלת מהמדינה כל דבר בזיעת אפי. לא בגלל שאני נחמדה. אני מקבלת ציונים גבוהים. אין לי שום הנחה. מה זה ייהוד הגליל? איפה נביא את זה לידי ביטוי? מישהו מאיתנו יעיז ללכת למקומות שלהם ולגור שם? אנחנו נעיז לשכור שם דירות וללמוד בכפרים שלהם?"

סימה גץ: "משפחה יהודית שהלכה לגור בפקיעין, שרפו להם את הבית. אם הערבים היו עם שקט ובוטח שלא חותר תחת המדינה, זה היה אחרת. בכל דרך יש ניסיונות להפיל אותנו. דרך הביטוחים, דרך הגניבות-רכב. אני לא רוצה להגיד, הם..."

הרב אליהו: "אל תפחדי, תגידי".

גץ: "כל הסיפור של קו העוני, משפחות ערביות שרשומות שאין להן עבודה, ולא ראיתי ערבי אחד בכפר שאין לו עיסוק בבית. כולם חיים ומתפרנסים ונחשבים מתחת לקו העוני ומקבלים (דמי) אבטלה. זה עוד אחת מהדרכים".

הרב אליהו: "וחוץ מגניבת הקרקע".

טובה אליהו: "וזה שהם בונים חופשי. יש לי חלק מאחורי הבית, חצי חורבה. כשבנינו לא חרגנו מילימטר. עכשיו אנחנו רוצים להרחיב את הבית מעט. אתה יודע איזה בתים הם בונים על השטחים שלנו? למה עוקבים אחרי מהמרפסות שלהם? אנחנו לא רוצים להיות בפוזה של לפחד מהם. שהם יפחדו מאיתנו".

הרב אליהו: "לשנות את מאזן האימה".

גץ: "כל גניבות הרכב והצאן. יש לי קרוב משפחה בדרום, גנבו לו את הרכב, אז שלחו מישהו שיעשה את המשא מתן. הוא פחד לערב את המשפחה, כי פחד שיעלה בדמים".

טובה אליהו: "וכל הקריאות נגדנו בכפרים שנחשבים ערבים ישראלים, זה בסדר? אנחנו לא קוראים להרוג מישהו, חס ושלום. שהם יישבו בכפר שלהם ואנחנו נשב פה, ניסע בשלווה ונחיה בשלווה ושלום על ישראל. הם מלהיטים את הרוחות. אצלך בתל אביב גרים ערבים בבניין?"

אין לי מושג מי גר איתי בבניין. בתל אביב לא נהוג לומר שלום לשכנים.

טובה אליהו: "אנחנו רוצים להגיד שלום לשכנים. אבל אני לא רוצה שהערבים יגידו שלום לבנות שלנו. יש פה בנות של המדרשה שערבים מתחילים איתן".

סימה גץ: "הרב נלחם כדי שלא ייגמר בצפת כמו בלוד".

אין ברק בעיניים

השכרת הדירות זה הסיפור של אתמול, מאבק על דמותה של עיר קטנה בצפון. הדבר הבא, לדידו של הרב אליהו, זה המאבק על הצבא. מאז מבצע עופרת יצוקה ומאות החיילים שזומנו לחקירות מצ"ח, ישנה התמרמרות רבה בקרב הציונות הדתית, על מה שנראה להם כסיכון מיותר של חיילים למען שלומם של כמה פלסטינים. האויבים שסומנו הפעם הם המשפטנים וארגוני זכויות האדם, ה"מסרסים" את צה"ל. הקיצוניים, תלמידי הרב יצחק גינזבורג מיצהר, כבר יצאו בקריאות פומביות לשקר בתחקירים מבצעיים, לא לתת חומר למשפטנים.

הרב אליהו אומר כי "החקירות של עופרת יצוקה פוגעות בחיילים. יש לי שלושה בנים, חיילים לוחמים, והם אמורים לסכן את החיים כדי להגן על החיים. אני לא רוצה שייווצר מצב חלילה שהם יימנעו מלהגן על עצמם או על אוכלוסייה אזרחית בגלל משפטיזציה מוגברת. הבעיה היום היא לא אצבע קלה על ההדק, אלא שאין אצבע על ההדק. אם אני היום צריך לחיות בצפת מתחת ל-30 אלף טילים של חיזבאללה ואנשי אשקלון עם מספר דומה של טילים מעל ראשם, זה לא יד קלה על ההדק. צריך ועדת חקירה לברר למה הצבא הפך להיות רופס. התשובה היא ששכחנו מי זה עם ישראל ומה תפקידו. אני לא שכחתי, אבל צריך לחזור ללמוד מה תפקידו של עם ישראל".

מה צריך לעשות חייל שמקבל פקודה ממפקדו ברוח טוהר הנשק ולתפיסתו היא מסכנת אותו שלא לצורך. האם עליו לציית?

"הפקודה היא בלתי חוקית בעליל, ששרשרת דגלים שחורים מונפת מעליה. צריך להעמיד את המפקד לדין. חייל שהמפקד שלו, בגלל כסת"ח זה או אחר, מסכן את החיים שלו - זו לא בעיה אישית. מערכת המשפט נותנת לצבא כלים שאיתם חיילים לא יכולים להתמודד במצבי סיכון חיים. לכן 23 אחוז מהאנשים לא מתגייסים.

"ברגע שאנשים יראו שאתה שולח בן לצבא, ליחידה קרבית, ואתה מסכן אותו בגלל הפצ"ר, הם לא ישלחו אותו ליחידה קרבית. אני מחנך ילדים ללכת לגדוד הכי מובחר. ככה עושים הילדים שלי. בשלב מסוים ייווצר משבר אמון בגלל הפצ"ר ומתוך אחריות אני אגיד לתלמידים: תתגייסו לרבנות או לשקם".

הפצ"ר דתי. הוא לא מבין את מה שאתה אומר? הוא לא למד תורה?

"האווירה שמשתלטת על המדינה היא אווירה לא בריאה. צריך להחזיר לצבא את הברק בעיניים".

יש כל כך הרבה קצינים דתיים בצבא, ולדבריך בכל זאת אין שינוי. הקצינים שחונכו בישיבה לא יכולים להביא את השינוי?

"אין להם אומץ, אין להם ברק בעיניים".

מה אתה אומר לתלמידיך שבצבא?

"אני אומר לחזק את הצבא, את הרוח, לתרום לרוח ציונית, לזכור מאיפה אדם בא. להילחם למען ישראל. לא להיות נמושה או רופס. ברור שהמטרה היא שהצבא יהיה צבא עם כושר הרתעה ולא צבא שבורח מפני התמודדויות. לצערי הכישלון של מלחמת לבנון השנייה נובע מהעובדה שהצבא פעל לפי קודים משפטיים הרסניים שמיוצגים על ידי הפצ"ר. הבן שלי שירת בצנחנים ובאמצע המלחמה בלבנון לא היה להם אוכל, כמו להרבה אחרים. הם ניסו לארגן אוכל מבתי התושבים. אמר לו קצין, אסור. אמר הבן שלי, נמות כולנו מרעב פה?

"בשלב מסוים היתה תוכנית בטלוויזיה והכלה שלי ראתה אותה במקרה. התוכנית תיארה את הקודים המוסריים שמסכנים חיים של חיילים. היא התקשרה אלי כולה מזועזעת. אמרה, בעלי נמצא בלבנון, הילדים שלי נמצאים בתל אביב, הוא צריך לסכן את החיים שלו ולהרוס את החיים שלי בגלל קודים מוסריים שקובעים אנשים שבחיים לא ראו נשק? בגלל קודים מעוותים? היא התקשרה אלי בוכייה. אמרתי לו, בפעם הבאה אתה לא תצא למילואים, כמו שישים אחוז מהעם. זה סיפור אישי שהוא בעצם לאומי. אם תמשיך הרוח הזאת, יבוא היום שעוד אחד ועוד אחד יגיד 'אני לא בסרט הזה'. ואז מה תהיה המדינה?

"במלחמת לבנון נכשלנו פעמיים, מוסרית ופיזית. ואם נמשיך ברוח הזאת ניכשל שוב. ואז יהיה בכל הארץ מה שהיה בתרפ"ט בצפת, שלא חסו לא על אשה ולא על זקן. גם פה וגם בחברון הם שחטו זקנים ואנסו ילדים וצלו אנשים על פרימוסים. וברגע שנפסיד זה מה שיקרה. אני רוצה להזכיר לכולם את הלינץ' ברמאללה. אסור לתת לצבא להיכשל. והרוח שהפצ"ר מייצג תגרום לצבא להיות רופס".

הציבור מבקש

ב-2003 היה אליהו מועמד לתפקיד הרב הראשי הספרדי, אך קיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר. סיכוייו להיבחר קלושים: ש"ס השתלטה על המשבצת, וצריך להתרחש נס, מהסוג שאפילו מקובלים הבקיאים ב"זוהר" מתקשים לארגן, כדי שאליהו יצליח לזכות בבחירות 2013. היעד הנוכחי שלו הוא רבנות העיר ירושלים. אליהו מעיד על עצמו ש"רבנים לא מתמודדים על תפקידים, הציבור מבקש מהם לבוא לשמש בקודש", אך הוא בהחלט רואה את עצמו חוזר לבירה, במיוחד לאחר פטירת אביו לפני חצי שנה.

בירושלים, אנשי הציונות הדתית והחרדים האשכנזים חזקים יותר מש"ס. אליהו בונה על דיל של הציונות הדתית עם החרדים האשכנזים: הוא ייבחר לרב הספרדי, והאשכנזים יריצו מועמד אשכנזי מטעמם. בראיון, סירב אליהו להגיד כיצד ינהג ביחס לערבים אם ייבחר. אבל אם ייבחר, לא אדם כאליהו יצליח להתאפק.*

הסיבוב הקודם

הרב שמואל אליהו חוזר על דברים שאמר בעבר והולידו כתב אישום נגדו

ביוני 2006 בוטל כתב האישום שהוגש ארבעה חודשים קודם לכן נגד רבה של צפת, שמואל אליהו, בגין הסתה לגזענות. זאת, על פי הסדר שאליו הגיע הרב עם פרקליטות מחוז הצפון, ובהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. על פי ההסדר, הרב פירסם הודעה ש"הבהירה" את דבריו.

כתב האישום כלל שלושה אישומים שייחסו לרב עבירה של פרסום הסתה לגזענות. האישום הראשון התייחס להתבטאויותיו בשני כלי תקשורת שונים בשנת 2002, שבהם קרא להרחיק את כל הסטודנטים הערבים מהמכללה בצפת. הראיונות נערכו לאחר פיגוע האוטובוס במירון, שבעקבותיו נחשדה תלמידה ערבייה במכללה כי לא הזהירה מפני הפיגוע. האישום השני התייחס לראיון שהעניק הרב ב-2004, ובו נשאל לדעתו על מודעות שהופצו באותה עת ברחבי צפת, שבהן נכתב על "עשר בנות יהודיות שבויות בידי ערבים בכפר עכברה", ונתונות להשפלות ואלימות. הרב ציין בין השאר לרעה את המכללה בצפת כמקום שבו קשרים "פסולים" יכולים להירקם, וטען כי הפתרון הטוב ביותר הוא הקמת מכללה לסטודנטים ערבים, כך שבמכללה בצפת ילמדו רק סטודנטים יהודים.

האישום השלישי התייחס לראיון נוסף של הרב מ-2004, שבו קרא לא להשכיר ולא למכור דירות לערבים, ואמר: "תגיד את המלה גזעני עשרים פעם, אני לא מתרשם מהמלים האלה. זה אגב גם איסור הלכתי, אסור למכור דירה לערבים, אסור להשכיר דירה לערבים".

על פי ההסדר שהושג הבהיר הרב כי כשאמר ש"אין מקומם של סטודנטים במכללת צפת", כוונתו היתה רק לסטודנטים תומכי טרור, וכי הוא מכבד כל אדם באשר הוא אדם, יהודי כערבי, וכי יש לנהוג בכבוד בכל אדם.



הרב שמואל אליהו. יש מושג של צדק לאומי ויש מושג של צדק פרטי; במובן הפרטי אסור לגנוב מגוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות