בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוף השנהב: מיהו אזרח, מיהו נשיא

חוף השנהב עומדת על סף מלחמת אזרחים חדשה, לאחר בחירות שנועדו לסיים את המלחמה הקודמת

תגובות

1 חוף השנהב היתה בימים האחרונים למדינה היחידה בעולם שיש לה שני נשיאים. שני המועמדים בסיבוב הבחירות השני הכריזו על ניצחונם, בהפרש של שעות ספורות, השביעו את עצמם לתפקיד - וקרבו את המדינה המערב אפריקאית אל סף מלחמת אזרחים חדשה. "הסיכוי להתחדשות האלימות גבוה מאוד", אמרה ל"הארץ" קורין דופקה, החוקרת הבכירה של ארגון Human Rights Watch במערב אפריקה. "שני הצדדים עדיין חמושים מאוד וממשיכים להתחמש".

בשבוע שעבר הודיעה ועדת הבחירות במדינה שמנהיג האופוזיציה, אלסאן אואטרה, ניצח בבחירות. הקהילה הבינלאומית הכירה בניצחון. אבל ועדת החוקה, גוף המנוהל על ידי בעלי בריתו של הנשיא המכהן לוראן גבאגבו, הפכה את ההחלטה בטענה לאי-סדרים בכמה מחוזות בצפון המוסלמי ברובו - בסיס התמיכה העיקרי של אואטרה. וכך הושבע לנשיא גבאגבו - השולט בצבא ובאמצעי התקשורת - ביום ראשון בארמון הנשיאותי. כמה שעות אחר כך הושבע אואטרה במלון בבירה הכלכלית אבידג'אן.

בחוף השנהב ומחוץ לה קיוו שמערכת הבחירות, הראשונה זה עשר שנים, תשים קץ לסכסוך במדינה, המחולקת מאז 2002 בין הצפון שבשליטת המורדים לדרום בשליטת הממשלה. ב-2007 נחתם הסכם שלום בין הממשלה למורדים, או "הכוחות החדשים", לאחר 14 ניסיונות של האו"ם לקדם הסדר. חלק מהמורדים החלו להתפרק מנשקם. אך המשבר הנוכחי מוכיח שהשלום רחוק ורבים הסיכויים להתלקחות מלחמה.

במוקד הסכסוך עומדת שאלה טעונה, שנוסחה ונוצלה בידי הפוליטיקאים, חילחלה לרחוב ולמעשה היתה הסיבה העיקרית לפרוץ מלחמת האזרחים ב-2002: מיהו "חוף שנהבי אמיתי". בעשורים שלאחר קבלת העצמאות מצרפת, ב-1960, היתה חוף השנהב לאחת המדינות העשירות באפריקה. היא גם נהנתה מהרמוניה אתנית ודתית. הנשיא הראשון פליקס הופואה בואני הזמין את אזרחי המדינות השכנות לסייע לכלכלת המדינה לשגשג - ומהגרים מבורקינה פאסו, מאלי, ניגריה, גאנה, גיניאה, סנגל וניז'ר באו לחוף השנהב לבנות את ביתם. מתוך 20 מיליון תושבי המדינה כיום, יותר מחמישה מיליון הם זרים.

הדיון בשאלה מיהו אזרח אמיתי עלה תחת שלטון הנרי קונן-בדי, יורשו של הנשיא בואני, שמת ב-1993. בדי, שחשש מיריבו הפוליטי אואטרה (אחד המתמודדים בבחירות הנוכחיות), שינה את החוקה וקבע שרק אדם שאחד מהוריו נולד במדינה יכול לרוץ בבחירות. לאחר שהודח בהפיכה ב-1999, שונתה החוקה. נקבע שרק מי ששני הוריו נולדו במדינה רשאי להתמודד. אנשים אולצו לשאת תעודות אזרחות חדשות, ובעלי שמות משפחה זרים או צפוניים מדי אולצו להוכיח את אזרחותם במסמכים.

"אזרחים התעוררו יום אחד ושמעו שאומרים להם, ?אתם לא חוף שנהבים, אסור לכם להחזיק בקרקעות. עליכם להוכיח מי אתם, היכן נולדו הוריכם והוריהם'", אמרה מומחית לענייני פליטים מחוף השנהב, שעבדה במדינה והעדיפה לדבר בעילום שם כי היא מעורבת בהתפתחויות. לדבריה, "בני הדיולה (מבוטא ג'ולה, מוסלמים מצפון המדינה) לא הוכרו כחוף שנהבים אמיתיים מאז 2000. הם מופלים לרעה, ואף שהם עובדים קשה, הם מכונים 'אוכלי חינם', שגונבים מקומות עבודה של חוף שנהבים אמיתיים". זו היתה ההתחלה, לדבריה, של החלוקה האתנית בין האזרחים, "מושג תיאורטי ופוליטי שהומצא על ידי פוליטיקאים".

דחיית מועמדותו של אואטרה, פעם ב-1995 ופעם ב-2000, בטענה שאינו אזרח "אמיתי" של חוף השנהב אלא של בורקינה פאסו, היתה אחד הסיבות העיקריות למלחמת האזרחים שפרצה ב-2002. בספטמבר אותה שנה תקפו מורדים, רובם מוסלמים מהצפון, את אבידג'אן בדרום, וכמה ערים בצפון. ארגונים נוספים חברו אליהם וכך הוקמו "הכוחות החדשים", השולטים בצפון גם היום. אלפים נהרגו בלחימה. במארס 2007 נחתם הסכם בין הנשיא גבאגבו למנהיג המורדים, גיום סורו, שמונה לראש ממשלה. המנדט של גבאגבו כנשיא הסתיים עוד ב-2005, אבל הוא דחה את הבחירות שוב ושוב בטענה שהמצב במדינה רגיש ויש בעיות ברישום הבוחרים.

יש הטוענים ששאלת הזהות הלאומית התפוגגה עם השנים, ושאזרחי המדינה מאסו במניפולציות "האזרח האמיתי".

"הסכסוך עבר היום ממחלוקת אתנית למחלוקת פוליטית", אמר ל"הארץ" הפרופסור קוקרה לוסינה אסואה, מהמכון ללימודי אפריקה באוניברסיטת ביירויט בגרמניה. לדבריו, "רוב חוף השנהבים עייפים. הם רוצים את סיום הסכסוך, ולכן אואטרה ניצח". ההוכחה לכך, לדבריו, היא שהוא נתמך על ידי חלק מהמפלגות הפוליטיות הגדולות ביותר, המזוהות בחלקן עם הנשיא הראשון בואני. "אחרי שמונה שנות סכסוך, אזרחי המדינה מבינים ששאלת הזהות אינה חשובה", אמר. "אם זה היה סכסוך דתי, אואטרה לא היה מנצח".

מאמצי התיווך נמשכים. השבוע ביקר במדינה המתווך מטעם האיחוד האפריקאי, נשיא דרום אפריקה לשעבר תאבו מבקי, בניסיון לקדם פשרה. בה בעת קרא גוש מדינות מערב אפריקה, Ecowas, לגבאגבו "להעביר את השלטון ללא דיחוי".

בינתיים מתעצם מדי יום החשש לאלימות. "אני לא רואה איך יוכלו הצדדים להימנע התנגשות", אמר אסואה, אזרח חוף השנהב. "המצב הרגוע יחסית ששורר בימים האחרונים הוא הקדמה לכאוס". הדרך היחידה בעיניו לפתור את המשבר היא לקיים ספירה מחודשת של הקולות במחוזות שבהם הועלו טענות לאי-סדרים. אך אפילו הוא מסופק אם כך ייעשה: "אהיה מאוד מופתע אם גבאגבו יסכים לזה".

החשש העיקרי ממוקד כרגע בכוחות הצבאיים-למחצה העשויים להתחיל להילחם - מיליציות חמושות של תומכי שני הצדדים. הן עשויות לשטוף את המדינה בגל אלימות. לדברי דופקה, הקהילה הבינלאומית לא שמה דגש חזק דיו על פירוק המיליציות מנשקן. כעת "אנחנו מודאגים שההצעירים האלה ייקראו לממש אג'נדה פוליטית". פרופ' אסואה שותף לדעה זו. "לשני הצדדים יש תומכים מאוד קיצוניים", אמר. "אני די מופתע מכך שהם לא נקראו עדיין להילחם".

עם זאת, מזהיר אסואה, "גם אם גבאגבו ייסוג, אני לא בטוח שיהיה שלום. במערכת הבחירות אמרו לאנשים לא לחשוב על מה שקרה ב-2002, לשכוח מזה וללכת להצביע. אבל אנשים לא באמת שכחו. מה שאנחנו צריכים הוא פיוס אמיתי". *



תומכי אואטרה הורסים שלט של הנשיא גבאגבו. לשני הצדדים יש מיליציות חמושות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו