בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תוצרת כחול-לבן - המשך הכתבה

תגובות

מה לגבי 34 שוטרים

בכתבתם של אורי בלאו ויותם פלדמן, שהתפרסמה ב-23 בינואר 2009, במוסף זה, תואר כיצד בתהליך גיבוש בנק המטרות התנהל בצה"ל פולמוס משפטי מורכב סביב חוקיותן והצידוק להשמדתן. לדברי מקור צבאי שצוטט בכתבה, "תקיפת האתר שבו התקיים המסדר אושרה ללא קושי, אבל הכוונה לפגוע 'בבוגרי הקורס' (המרכאות במקור) עוררה התלבטויות. אנשי אמ"ן, שהיו משוכנעים בצדקת ההתקפה, לחצו לאשרה. נציגי המחלקה לדין בינלאומי (דבל"א) בפרקליטות הצבאית התנגדו תחילה לפעולה, מתוך חשש שהיא עלולה להיות מנוגדת לכאורה לדין הבינלאומי".

בהמשך הכתבה מתואר כיצד הפעילו הגורמים המבצעיים לאורך מספר חודשים לחץ על הפרקליטות, עד שבסופו של יום העניקה דבל"א את האישור לתוכנית כפי שבוצעה. את ההצדקה שניסחו פרקליטי דבל"א תיארה הכתבה כך: "'הפללתם' של השוטרים (כלומר, ההצדקה לפגוע בהם) התבססה על הגדרת מעמדם ככוח התנגדות במקרה של כניסה ישראלית לרצועה, ולא על בסיס מידע פרטני על כל אחד מהם. כלומר, עצם ביצוע ההתקפה שינה את הגדרותיהם של הקורבנות המיועדים. כתוצאה מכך השתנה, לדעת המשפטנים, תפקידם של השוטרים מאוכפי סדר אזרחיים למשתתפים פוטנציאליים בלחימה, שמותר לפגוע בהם".

במהלך השנתיים בקירוב שעברו מאז פרסום אותה כתבה, ועם התגברות הלחץ הבינלאומי, הופעתו של דו"ח גולדסטון והאפשרות שקציני צה"ל בכירים יועמדו לדין בבתי משפט אירופיים - הדיאלקטיקה סביב חוקיותה של ההפצצה נעשתה מורכבת עוד יותר. בהכללה, ההצדקה הישראלית נשענת כיום על שלושה טיעונים. הראשון, כפי שהוצג בכתבה של בלאו ופלדמן, קבע כי במקרה של התקפה ישראלית על עזה, לכל כוחות המשטרה בעיר יועד תפקיד מבצעי בהגנתה ולכן הם מטרה לגיטימית. מעין לוחמים למפרע. על מנת לחזק את הטענה, מפנים אנשי הממסד הביטחוני למחקר שערך המרכז לחקר המודיעין, שם מצוטט איסמעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס, מנאום שנשא בטקס סיום קורס קציני משטרה באוקטובר 2008: "(מנגנוני הביטחון של חמאס) לא ירדפו אחר 'ההתנגדות' (קרי ארגוני הטרור) מכיוון שהם בבחינת 'מטריית ההתנגדות והם בעצמם ההתנגדות'". ועדת גולדסטון דחתה את הטיעון. לדבריה, כיוון שברגע התקיפה לא לקחו השוטרים חלק בלחימה נגד ישראל, עומדת להם חסינותם כאזרחים.

הטיעון הישראלי השני מבוסס על מידע מודיעיני ואמירות פומביות של מנהיגי חמאס בעזה, שלפיהן חלק מהכוח שהיה במסדר הוא בעל אופי צבאי טהור. בהקשר הזה, אנשי המודיעין הישראלי הצביעו, בין היתר, על כוח השיטור הימי, כוח ההתערבות המהירה והכוח הביצועי של המשטרה. לטענת אותם אנשי מודיעין, שוטרים מיחידות אלו ביצעו לאורך השנים מגוון גדול של אימונים בעלי אופי צבאי כמו ירי טילים, הנחת מטענים ושימוש בשלל אמצעי לחימה שאינם קשורים לפעילות אכיפת חוק או שיטור אזרחיים. ואולם, הניסיון להצדיק באמצעות טענה זו את הפעולה, בימים שלאחר דו"ח גולדסטון, נתקל בקשיים. זאת משום שהיא מתייחסת לאי-אילו שוטרי חמאס שעסקו בפעילות צבאית, אולם אינה מסבירה את הריגתם של השוטרים - גם על פי הודאת ישראל, נכתב בדו"ח גולדסטון, היו 34 כאלה - שאינם נמנים עם מסגרת צבאית או חמושה, והם אזרחים לכל דבר. במלים אחרות: היא מעניקה, לשיטתה, הצדקה עקרונית למבצע, בעוד שכדי להתמודד עם הביקורת הבינלאומית נדרשות טענות פוזיטיביות לגופם של אנשים, שעל פניו חפים מכל פשע.

כאן נכנס לתמונה הטיעון השלישי עליו נשענת ההצדקה המשפטית של ישראל, שהחל להתגבש מספר חודשים לאחר המבצע. תמציתו: חלק נכבד מהשוטרים הפלסטינים החזיקו במקביל לשירותם במשטרה האזרחית גם בתפקידים במסגרות לוחמות של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי. הנחה זו מכונה על ידי גורמים ישראליים "הכובע הכפול". לטענת ישראל - כפי שעולה מתגובתה לדו"ח - ברגע התקיפה, רוב השוטרים אמנם היו כפופים למסגרת המשטרה האזרחית, אך בעברם, רבים מהם היו מעורבים בשלל פעילויות עוינות נגד מדינת ישראל, ושיוכם הכפול הוא שהפליל אותם. "למעשה, אפשר לומר שהיינו במצב מלחמה עוד לפני יריית הפתיחה של המבצע", טוען שגריר ישראל לשעבר באו"ם דורי גולד, שהקדיש את השנתיים החולפות לפעולות הסברה נגד הדו"ח בזירה הבינלאומית. "אנשי חמאס לקחו קרדיט כארגון על ירי הרקטות שקדם למבצע ולכן אפשר לומר שאם השוטרים שנפגעו היו באמת חלק מהמערך הלוחם של חמאס, כלומר החזיקו ב'כובעים כפולים', הם היו מטרות לגיטימיות".

נכון למועד כתיבת שורות אלו, אין בנמצא נתונים קונקרטיים על מספר או זהות השוטרים שחבשו כובע כפול. אולם כדי לחזק את בסיס הטענה ששיטה כזאת רווחה בזרועותיה השונים של המשטרה בעזה, הוגש לוועדת גולדסטון מחקר שעשה דחוח הלוי, לדבריו, "על פי בקשת משרד ראש הממשלה" (שתי ממשלות ישראל שכיהנו במהלך התקופה נמנעו מלשתף פעולה באופן ישיר ובאמצעות נציגיהן הרשמיים עם הוועדה). מחקרו של דחוח הלוי, המבוסס אך ורק על מקורות מידע גלויים דוגמת האתר הרשמי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, אתר משרד הפנים הפלסטיני ואמצעי התקשורת השונים, בחן את רשימות השוטרים שפורסמו באתרים רשמיים ואת רשימות ההרוגים שנערכו על ידי ארגונים פלסטיניים ובינלאומיים לזכויות אדם. מהנתונים שקיבץ, הצליח דחוח הלוי לאסוף שמות של 345 פעילים שהוגדרו כשוטרים או כאנשי ביטחון פלסטינים ונהרגו במהלך עופרת יצוקה, ולטענתו, 286 מהם (83.4%) זוהו כפעילים של ארגוני טרור. על פי הדו"ח, נתון זה מראה על "תהליך 'חמאסיזציה' של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מאז ההפיכה הצבאית שביצע הארגון בקיץ 2007 והברית האסטרטגית בין חמאס לארגוני טרור אחרים (ועדות ההתנגדות, הג'יהאד האיסלאמי ופלגים של פתח) אשר זכו ל'נציגים' במנגנוני הביטחון".

מחקר ישראלי נוסף בנושא נערך על ידי ד"ר טל פבל מחברת Terrogence, המתמחה באיסוף מידע מודיעיני על ארגוני טרור ממקורות מידע גלויים. המחקר, שעשה ד"ר פבל עבור המרכז הבינתחומי בהרצליה, בחן מקור מידע אחד בלבד - פורום גדודי עז א-דין אל-קסאם. גם הוא אינו מתייחס ישירות להרוגי תחנת המשטרה בעיר ערפאת, אלא מנסה להמחיש את הטענה שלפיה שוטרים פלסטינים רבים חבשו כובע כפול. לשם כך, פבל בחן הודעות, כרזות ועמודי זיכרון שהוקדשו לכלל ההרוגים במבצע עופרת יצוקה, ובדק אילו מהם מעידים על שיוך לאחת מהזרועות הלוחמות של חמאס. הוא מצא כי לגבי 564 הרוגים, קיימת "סבירות גבוהה" שהם משויכים לאחת מאותן יחידות לוחמות. "אני לא אוכל לומר בוודאות אם אותו אדם שציינתי במחקר באמת שייך לגדוד כזה או אחר של הזרוע הצבאית של חמאס", אומר ד"ר פבל. "אני גם לא יכול לומר אם הוא שיתף פעולה עם ארגוני לוחמים, ואם כן עד כמה. המחקר רק טוען שאותם שמות המצוינים בו, הם של הרוגים אשר זכו למודעות הנצחה שבהן נטען כי לאותו האדם היו שני כובעים, משטרתי וכפעיל באחד הארגונים החמושים. ברוב המקרים צורפו לעמודי ההנצחה גם תמונות המחזקות טענה זו. רואים בהן את אותו האדם לבוש במדי שוטר פעם אחת ובתמונה אחרת לבוש מדים או עונד סמלים של אחד הארגונים הצבאיים".

ההרוגים "נוכסו" לחמאס

כנגד המתודולוגיה של דחוח הלוי וד"ר פבל קיימת ביקורת רבה. פעילים בארגונים לזכויות אדם - המסכימים אמנם שתופעת הכובע הכפול היתה קיימת, אולם לא בהיקף שישראל מציגה - טוענים שהניסיון למדוד אותה על ידי מודעות האבל הכפולות משולל היגיון. לטענת שרית מיכאלי, דוברת ארגון "בצלם", בחלק מהמקרים ארגונים לוחמים "ניכסו" הרוגים בדיעבד, במטרה להעצים את הדימוי שלהם בקרב הציבור בעיצומם של ימי לחימה. גם דו"ח גולדסטון התייחס לתופעה וטען כי לעתים קרובות הדבר אף נעשה לאחר מותם של ילדים, או אזרחים שאין כל צל של ספק שלא היו מעורבים בלחימה. לטענת הוועדה, משפחות ההרוגים לא התנגדו למעשה זה, בין היתר כי "אימוץ" הרוג לשורות התנועה זיכה אותן בסיוע כלכלי. במקרים אחרים התברר כי שוטרים שנהרגו, היו פעילים בעבר בארגונים שונים, אך לא נמצא כי המשיכו בפעילות במסגרות אלו לאחר גיוסם למשטרה.

"לא כל שוטר שהצטלם עם סרט של גדודי עז דין אל-קסאם על מצחו, באמת היה שייך לארגון", טוען השבוע עיתונאי בכיר בעזה. הוא מזוהה עם תנועת פתח ולכן העדיף להתראיין בעילום שם. במודעות אבל שנבדקו במסגרת הכנת כתבה זו נראות בחלק מהמקרים תמונות גוויות של שוטרים עם סרט ירוק של עז א-דין אל-קסאם שהוצמד אליהם לאחר מותם. מראות אלה מחזקים את טענת ארגוני זכויות האדם על "ניכוס" ההרוגים לידי הזרוע הצבאית. לדברי העיתונאי העזתי, "חלק מהשוטרים באמת היו פעילים גם בזרועות הצבאיות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. הרבה פעילים לשעבר התקבלו למשטרה רק על סמך הרקע הזה. אבל אי אפשר לטעון כי קיימת זהות מוחלטת בין המשטרה לזרועות החמושות. צריך לזכור שחלק נכבד מהשוטרים עבדו במשרות מלאות, בתפקידים שדרשו מהם 10 עד 12 שעות עבודה מדי יום. כמה זמן נשאר לשוטר כזה כדי להיות עסוק גם בפעילות טרוריסטית? קשה להבין איך שוטר כזה, גם יכול היה להיות פעיל בצורה רצינית בארגונים החמושים. אפשר לומר אפילו את ההפך - לעתים קרובות עלו מתחים וקונפליקטים בין השוטרים לבין ארגונים אלו. בתקופת הרגיעה למשל, השוטרים היו אלו שאכפו אותה מול גופים פורשים מוועדות ההתנגדות או מהג'יהאד האיסלאמי".

חיזוק לטענה זו מתקבל מהדו"ח שחיברה בעקבות עופרת יצוקה "קבוצת המשבר הבינלאומית" - ארגון בלתי ממשלתי וללא מטרות רווח שהוקם ב-95' ביוזמת הבנק העולמי במטרה לסייע בפתרון סכסוכים, ושבראשו עומדים דיפלומטים בכירים ומנהיגים לשעבר מכל העולם. בדו"ח שחיברה הקבוצה נכתב כי "לפחות בתיאוריה, חמאס שאף להפריד בין שני הכוחות: המשטרה כזרוע ממשלתית והגדודים כזרוע של הארגון עצמו. מאמצים אלו הוחשו בחודשיים שחלפו, כאשר הסיכויים למערכה צבאית מול ישראל גברו". לטענת חוקרי הקבוצה, בראיונות שערכו עם מפקדים ואנשי צוות בגדודי עז א-דין אל-קסאם הוסבר להם כי "התנועה שאפה להימנע מהשגיאות שעשה פתח, שבשל השילוב דה-פקטו שלו לתוך הרשות הפלסטינית, ניזוק כתנועה פוליטית כאשר הרשות נהרסה במשך האינתיפאדה השנייה".

ד"ר ראובן ארליך, מנהל מרכז המידע למודיעין ולטרור במרכז למורשת המודיעין על שם מאיר עמית, דוחה טענות אלו. לדבריו הוא ביצע מחקר בנושא שהתבסס על מקורות גלויים אך גם על מידע מודיעיני חסוי. "בכל הבדיקות שביצענו התברר שחלק גדול מהשוטרים ואנשי הביטחון הפלסטינים החזיקו בשני כובעים. מדובר בפעילים מבצעיים שסידרו לעצמם מקום טוב לקבלת משכורת במסגרת המשטרה המקומית. הם משתתפים בתרגילים משותפים, מבצעים כוננויות ונערכים בגזרות לחימה מוגדרות. לולא הסידור הזה, חמאס לא היה יכול להעניק משכורות ללוחמים שלו. בהרבה מובנים אפשר להתייחס למשטרה הפלסטינית כאל כיסוי ודרך להחזיק ולפרנס באופן קבוע עשרת אלפים לוחמים סדירים".

לחיזוק טענתו מסתמך ד"ר ארליך על דברים שאמר לאחרונה פאתחי חאמד, שר הפנים של חמאס בראיון לעיתון "אל-חייאת". בתגובה לטענות שעלו בחודשים לאחר המבצע בעזה, על כך שאזרחים שילמו עליו בדמם ולא לוחמי התנועה, אמר חאמד: "ביום הראשון למלחמה פגעה ישראל במטה המשטרה ונפלו 250 חללים המשתייכים לחמאס ולפלגים השונים, בנוסף לכך נפלו חלל בין 200 ל-300 פעילים של גדודי אל-קסאם; כמו כן נהרגו 150 אנשי ביטחון והיתר מהעם". האם אמירה זו היא בגדר תעמולה פוליטית או ציון עובדות יבשות? ספק אם מישהו יכול לענות על כך תשובה ודאית. ספק גדול עוד יותר אם ישראל יכולה לענות על השאלות המהותיות המופנות אליה, בנוגע לבחירת המטרה ולמידת הלגיטימיות שלה: האם היתה הצדקה למחיקת שני מסדרי השוטרים או אולי, כפי שאומר גורם צבאי המעורב בפרטים, "הכל היה בגלל מזג האוויר שהיה נוח באותה שבת - חיכינו לעיתוי שיאפשר לפגוע במטרות הכי כואבות שאפשר בהפוגה מהסערה".*

פינוי חלקי בעזה ידעו שצפויה מתקפה, אבל לא על תחנות משטרה מוסטפא איבראהים

ביומה הראשון של המתקפה הישראלית הפציץ חיל האוויר הישראלי לא רק את המטה הכללי של המשטרה בעזה אלא עוד 21 תחנות משטרה, מכבי אש וביטחון לאומי ברחבי הרצועה. בהתקפות אלו נהרגו 334 בני אדם, בהם 238 אנשי ביטחון, משטרה ומכבי אש. מבין 96 האזרחים שנהרגו - 12 היו ילדים.

ההפצצות בוצעו בו-בזמן, בשעת הצהריים, כשהרחובות היו מלאים בתלמידי בתי הספר: כמחציתם יצאו מהמשמרת הראשונה של הלימודים וכמחציתם היו בדרכם למשמרת השנייה.

מחנות אימונים של עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, הופצצו גם הם באותו יום, אך היו ריקים מאדם. בציבור הפלסטיני בכלל ובחמאס בפרט היתה הערכה שצפויה התקפה ישראלית בקרוב: בימים שלפני ההתקפה אנשים הבחינו בתנועה גוברת של המזל"טים בשמי הרצועה, מה שלפי הניסיון פורש כהכנות לפעולה מבצעית. לדברי מקור בחמאס, מצרים הודיעה לרשויות בעזה שהתקפה ישראלית צפויה בתוך ימים.

העובדה שמרכזי המשטרה לא פונו לגמרי עוררה תרעומת בקרב משפחות ההרוגים ובציבור. ממשלת חמאס הורתה על חקירה פנימית, אך תוצאותיה לא פורסמו. לפי גורם שביקש לשמור על עילום שמו, החקירה הפנימית לא הושלמה כי שני בעלי התפקידים הבכירים במערכת הביטחון ברצועת עזה נהרגו - שר הפנים סעיד א-סיאם ומפקד המשטרה תאופיק ג'בר.

ככל הנראה הבינו רשויות חמאס מאזהרת המצרים שההתקפה תתחיל כיומיים מאוחר יותר. בשל הבנה זו לא נקט מנגנון הביטחון וההגנה (הכפוף ישירות לשר הפנים ושמתפקידו לאבטח בכירים ואורחים מחו"ל) שום אמצעי זהירות, ובשבת אף קיים ישיבה במטה שלו שעל חוף הים, בלשכה לשעבר של יאסר ערפאת. זו גם הסיבה ש-75 בני אדם (בהם שתי נשים) נהרגו בהפצצה זו.

כפי שמלמדת עדותו של חוסיין אחמד (על צאתם הביתה של 600 הקצינים שהשתתפו בקורס השתלמות) וכפי שמלמדת הנוכחות הדלילה של שוטרים בכמה מתחנות המשטרה - היו קצינים שהחליטו על דעת עצמם לפנות את אנשיהם. לעומתם, היו קצינים שלא האמינו שישראל תתקוף מפקדות משטרה שעוסקות בתפקידי שיטור רגילים ושמשרתות אזרחים. עם זאת, בכמה מתחנות המשטרה שוחררו עצירים פליליים שהוחזקו בהן יום לפני המתקפה.

תגובת דובר צה"ל

"במבצע עופרת יצוקה, שהחל על פי החלטת הדרג המדיני בעקבות התמשכות פעילות הטרור הרצופה של ארגון חמאס, ירי הטילים המתמשך והפגיעה באזרחי המדינה, הותקפו יעדים ומטרות צבאיות של חמאס, ביניהן מפקדות, מטות, מחנות אימונים, מחסני אמל"ח ופעילי טרור של הארגון.

"ממשל חמאס, ראשיו ופעיליו, המפעילים טרור במתכוון מלב אוכלוסייה אזרחית, הם הנושאים באחריות למתרחש ברצועת עזה ולהתקפות הטרור שבוצעו נגד מדינת ישראל. מטרת תקיפות חיל האוויר ביום 27/12/2008 היתה פגיעה בכוח המבצעי הלוחם של חמאס, וכן פגיעה ביכולת שיגור התמ"ס (תלול מסלול) של הארגון על מנת לנטרלו קדם המבצע. מטרה נוספת הנה פגיעה במפקדות ואתרי ייצור ואחסנת תחמושת שהיו חלק מתכנון או ביצוע פעילות פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) של חמאס נגד מדינת ישראל ואזרחיה, על מנת לצמצם ולמנוע פגיעה בעורף הישראלי. מזג האוויר הבהיר באותו היום סייע לתהליך התקיפה ואיפשר פגיעות מדויקות במטרות, תוך חתירה לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בבלתי מעורבים.

"בתוך כך, אחת המטרות שהותקפו היתה מתחם בעיר עזה, ששימש כמפקדה של מספר 'מנגנוני ביטחון' של שלטון חמאס - ביניהם משטרת חמאס. בתקיפה זו נפגעו פעילים מאותם מנגנונים - לרבות שוטרים. ממידע שפורסם לפני ואחרי מבצע עופרת יצוקה (והובא, בין השאר, במסמך רשמי מטעמה של מדינת ישראל ביולי 2009), עולה בבירור כי בעת לחימה עם כוחות צה"ל, תפקיד המשטרה - כמו יתר מנגנוני הביטחון - היה לתגבר את הזרוע הצבאית של חמאס ובמסגרת זו לשמש כחלק מ'כוחותיו המזוינים'. ואכן, בראיון לתקשורת שנתן אך באחרונה, הודה שר הפנים של חמאס בעזה, פאתחי חאמד, כי פעילי 'מנגנוני הביטחון' שנהרגו במהלך המבצע היו חלק מהזרוע הצבאית של הארגון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו