בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סייד קשוע | יצוקה. בטח יצוקה

מהי מטרת המבצע?! הנה אני אומר לכם: להיכנס באמ-אמא שלהם

תגובות

בטרם אתחיל בכתיבה, הרשו לו להודיעכם מראש כי אני אוהב אתכם אהבת נפש. את תושבי הדרום, לא כולל ערבים, הייתי רוצה לחבק בחום ולהקדיש להם טור חגיגי זה. ההפגנות המרהיבות בעזה רק תרמו לתחושת אחדות הגורל שלנו, ערבים החיים בארץ ישראל, עם העם היהודי. יפגין מי שיפגין ויתלהם מי שיתלהם מבין אחי הערבים, אך המציאות חזקה היא מכל מלה ועובדה היא כי מחבלים אינם מבדילים בין דם ערבי ודם יהודי, ויעידו על כך הקורבנות הערבים שנפלו מפגיעת הטילים המשוגרים במטרה לפגוע בחפים מפשע.

זאת ועוד: הרשו לי להשתתף באבלן של המשפחות השכולות ולהצהיר מעל במה זו כי בנוסף לשתי המשפחות מנתיבות שמתארחות כעת בביתנו, ערוכים בני משפחתי ואני לארח שתי משפחות נוספות מהאזור המופגז. ניתן ליצור עמנו קשר דרך מערכת העיתון.

בהזדמנות נדירה זו, הייתי רוצה לחזק את ידי מנהיגינו, אנשי מדינה ומצביאים. את המלחמה הזו הרווחתם ביושר. חובתה של מדינה נורמלית כמו ישראל להגן על תושביה מפני איום מתמשך, שממרר את חייהם של יותר מחצי מיליון אזרחים. אני מתנצל בפני קוראי הערבים שאינם מחזיקים בעמדתי, אך בעת הזו ראוי שיקום גם מבני עמנו איש אמיץ שלא יהסס לומר את האמת, ביודעי כי הרוב המכריע אך הדומם מבין ערביי הארץ ימצא בנבכי לבו כי הצדק עמדי.

שנים רבות בהן שימשתי כעיתונאי נאלצתי להתגורר בישוב ערבי, ותמיד ליוותה אותי התחושה הכואבת, כי איני יכול להיות כן בהצהרותי, הן בעל פה והן בכתב. תחושת מצוקה כירסמה בי ביודעי כי עובר אנוכי על כללי המוסר ומתנכר ליסודות היושר האינטלקטואלי והנה סוף סוף נופלת לידי הזדמנות פז, ישראל פותחת אש בדרום, ואני לשמחתי יושב עתה בשכונה יהודית מוגנת, ומאושר אני עד אין קץ, כי למצער אכתוב ללא חשש את אשר רובץ שנים רבות על לבי. בסופו של דבר ישראל טובה בעיני מכל מדינה ערבית שכנה, ולו רק בשל חופש העיתונות וחופש הביטוי עליהם היא שומרת מכל משמר.

עד כאן דברי הבהרה וכעת, ברשותכם, אעבור לשפה מעט יותר מבצעית, בהתאם לרוחות המנשבות בימים האחרונים. מה שאני אומר כאן בעצם הוא, שתיכנסו באמ-אמ-אמא של בני הזונות האלה. ואתם יודעים מה? כל מי שבא אלינו בטענות הוא מטומטם שלא יודע על מה הוא מדבר בכלל והכי זבאלה, זה אלה מבית שהתחילו כבר פה ושם להשמיע קולות התבכיינות כמו "מה מטרת המבצע?" בקול מתחנחן שמעורר בי תחושת גועל. יושב לו השמאלן הנאור על מרפסת ביתו, מעשן לו מרלבורו לייט ותוהה יחד עם חבריו הנפוחים, "מה הם היעדים?".

אז הנה אני אומר לכם: מבחינתנו, היעד הוא לרמוס אותם עד עפר. נרכך אותם בטילים עד שיבינו שעל כל קסאם מזורגג שהם מעיפים עלינו, הם יחטפו 100 טונות בפנים ושזה לא ייגמר. מי אמר שזה צריך להיגמר? זהו, השתנו כללי המשחק. כמה כבר אתה יכול לבוא אליהם בטוב? מה, לא היתה רגיעה? היתה. מה נהיה? רק הלכו וחשבו איך לתכנן את המכה הבאה. אז לא פתחנו מעברים, אשמה שלנו? הם הביאו על עצמם את החמאס. שיתמודדו.

אין אפס, חייבים להמשיך עד הסוף, עד שילמדו שאיתנו לא באים בכוח. או שהם נכנעים ובאים לנשק את רגלינו שנעזוב אותם במנוחה או שממשיכים להנחית עליהם מכות מהשמיים שלא יידעו מאיפה זה בא להם בכלל.

הנה עובדה, כשהם מתנהגים קצת יותר בשקט, כמו בגדה המערבית, ירושלים וכל החרא הזה, מה רע להם שם, עם אבו מאזן והג'מאעה? כאילו מה, לא נותנים להם להתגנב במחסומים? לא נזהרים איתם בחיסולים? לא עוצרים את המתנחלים כשהם משתוללים? מה יש להשוות בין חיי השגרה שלהם להפגזות בטונות שהורגות 300 איש ביומיים.

למה לעזאזל הם לא מביטים על חיי המותרות של אחיהם מהגדה ולומדים ששקט משתלם? מהיכרות עם הערבים, אני אומר לכם: יש להם פשוט בעיה מנטלית. אין. מה שלא תעשה, יבואו אליך בטענות. עאלק עזה זה כלא אחד גדול של פליטים, מובטלים ומורעבים. מה זה אשמתנו? מה, אנחנו עשינו אותם כאלה?

וזה לא שהם יורים קסאמים ואומרים, זה בגלל שאין לנו מה לאכול. לא. יורים ואומרים ששערי גיהינום יפתחו על האויב הציוני ושהם רוצים לגרש אותנו ממולדתנו. זובי. מה, אנחנו צריכים להיות אחראים על כל ילד ערבי רעב?

ועוד דבר שאני באמת לא מצליח להבין זה הערבים בישראל. אלה, אנחנו הכי נחמדים איתם, אין יותר ממשל צבאי, נותנים להסתובב חופשי, לעבוד, ללמוד, יש להם אזרחות, ריבונו של עולם, אנחנו נותנים להם להצביע, והם באים ומפגינים. דווקא הם שלמדו היטב כי רק בהידברות והבנה ניתן לחיות איתנו בשלום. למה מה קרה, הפקענו להם אדמות? הזנחנו את התשתיות בכפרים? התעלמנו מהמצוקה והעוני? אין. המצב שלהם פי כמה יותר טוב מהערבים בגדה המערבית.

אז במקום שיבואו ויבינו יותר מכל אחד אחר את חוסר הברירה שלנו ברמיסת עזה, הם מפגינים הזדהות עם המזוקנים בירוק. אני אומר לכם, מה שלא נעשה אנחנו נצא פראיירים, בגלל זה אני אומר לא להקשיב לאף אחד. מה הם רוצים לעזאזל יותר מזה? מה? שנתייחס אליהם כאילו הם היו יהודים?

ולסיום, עוד דבר שלא רבים, לצערי, מעזים לומר בפה מלא: לא יעזור בית דין. אני יודע שאתם, בדיוק כמוני, לא רוצים לחיות עם ערבים.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו