בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

50 שנה לאחר הקמתה, יורדת ההוצאה לאור של משרד הביטחון מהמדפים

אחרי 50 שנות פעילות נסגרה ההוצאה לאור של משרד הביטחון, בגלל גירעונות כספיים. גנרלים בדימוס, סופרים, אקדמאים ואנשי רוח נזעקים למחות על הסגירה וטוענים שלא הכל נמדד בכסף, אבל ויקטור בר-גיל, המשנה למנכ"ל המשרד, אינו מתרגש. אם זה נכס תרבותי, הוא אומר, שיעבירו אותו למשרד התרבות

תגובות

אפשר היה אולי לחשוב על תאריך אחר, אבל דווקא באחד באפריל, לפני תשעה חודשים, התקיימה במוזיאון ארץ ישראל חגיגה רבת משתתפים לציון שלושים שנה לאוניברסיטה המשודרת. זה אחר זה, כחתני שמחה, עלו לבמה נשיא המדינה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, שרת החינוך, וכל אחד בתורו הרעיף מחמאות, פיאר ושיבח את המפעל ההיסטורי, הבן-גוריוני; את חשיבותה הרבה של ההוצאה לאור של משרד הביטחון, שהוציאה את ספרי האוניברסיטה המשודרת.

"זה מפעל למופת", אמר אהוד ברק בהתלהבות חגיגית. "את כל ההשכלה שלי בפילוסופיה קיבלתי מהספרים האלה. שם קראתי לראשונה על הגל, דקארט ואחרים. המפעל החינוכי והלאומי הנהדר הזה לא ייסגר כל עוד אני שר ביטחון". ברק אמנם עדיין שר ביטחון, אבל ההוצאה לאור נסגרה רשמית בשבוע שעבר. כל ספריה, כולל ספרי הפילוסופים האהובים עליו, נאספו בחיפזון מן המדפים בחנויות והוסעו בחשאי למחסן גדול במחנה צריפין, ומן החגיגה ההיא נשאר טעם רע של פוליטיקה בגרוש.

"פעם, בתולדות עם ישראל, הבינו שתורה שבעל פה לא מספיקה ושכדי להחזיק מעמד כעם, צריך גם לכתוב משהו", אומר פרופ' אליה ליבוביץ. "עכשיו הולכים אחורה. עוד נסיגה קטנה. כמו שאמר האסטרונאוט ארמסטרונג: 'צעד קטן לאדם, צעד גדול אחורה לאנושות'".

זכות ראשונים

ההוצאה לאור נוסדה ב-58' בעידודו של דוד בן גוריון, אז ראש הממשלה ושר הביטחון. המטרה היתה לאחד תחת קורת גג אחת את כל הפעילות המו"לית והפרסומית של הצבא: "במחנה", "מערכות", ביטאון חיל האוויר ועוד. אחד הספרים הראשונים שיצא לאור היה אלבום העשור, נזכר ד"ר מרדכי נאור, היסטוריון ומפקד גלי צה"ל לשעבר, שההוצאה לאור פירסמה 41 ספרים שלו. "בן גוריון רצה גוף שתהיה לו אוריינטציה ברורה של ביטחון, אבל גם היבט אזרחי", אומר נאור. "הוא חשב שחברה אזרחית טובה היא ערובה לצבא טוב".

ההתחלה היתה צנועה. בנוסף לכתבי עת ולפרסומים חד-פעמיים, יצאו לאור ספרים בענייני צבא וביטחון. במשך השנים התפתח לאטו גם ענף של ספרים אזרחיים, שעסקו בהיסטוריה, ארכיאולוגיה, פילוסופיה יהודית, הישוב היהודי, תולדות הציונות, שואה, טבע ונוף, שאלת המזרח התיכון והסכסוך הישראלי-ערבי. ב-62' נוסדה ספריית "תרמיל", חברה בת שהתמחתה בהוצאת ספרות מופת בספרוני כיס לחיילים. בסך הכל נמכרו יותר מארבעה מיליון עותקים מהספרים שהוציאה, אבל עם השנים היתה ירידה במכירות, והיא נסגרה ב-1991.

ההוצאה היא עץ שלם של ערכים, אומר המשורר והסופר יורם טהרלב, עורך לשעבר בהוצאה. במשך השנים צמח העץ והיה ליער עבות. סופרמרקט של ספרים. התחום האפור בין הצבאי לאזרחי, ובין ההכרחי למיותר, היטשטש. יצאו סדרות של מדריכים בענייני ארץ ישראל, החי והצומח, אנציקלופדיות, אלבומי ניצחון ואהבת מולדת. ספרים שלא תמיד היתה הצדקה להוצאתם לאור. לא רק כלכלית, גם עניינית. יצאו אלבומי צילום שערכם האמנותי שנוי במחלוקת, שמנהלים בכירים במשרד הביטחון חילקו כמתנות, משום שלא היו להם קונים. או ספרים אזוטריים שמלבד קומץ בני משפחה ומקורבים של המחבר, איש לא קרא. למשל "עולמה של הצרעה המזרחית" מאת יעקב ישי. "דוגמה לספר שלא ימכור 800 עותקים, וזה בתנאי שיש לו משפחה גדולה", אומר בכיר בהוצאה.

ב-77', כשנאור היה מפקד גלי צה"ל, אומץ שם מבריטניה הרעיון של אוניברסיטה משודרת. הרעיון היה לפשט תיאוריות אקדמיות ולהפוך אותן לסדרת הרצאות משודרות, קלות להבנה. "חיפשנו חסות של אוניברסיטה", אומר נאור. "פנינו לאוניברסיטת תל אביב והם בקושי הסכימו לנסות".

המפיקה והרוח החיה בגיבוש הרעיון ובהוצאתו אל הפועל היתה תרצה יובל, שמתה ב-2000. "הלכנו, תרצה ואני, מפקולטה לפקולטה לשכנע מרצים", אומר נאור, "וכולם התנגדו, אמרו שאף אחד לא יאזין. אבל די מהר התברר שזו הצלחה גדולה, ואחרי חודש הגיע מכתב מהוצאת מסדה שהציעה להפוך את ההרצאות לסדרת ספרים. הלכתי אל סגן היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אליקים רובינשטיין, והוא אמר שצריך מכרז ובכל מקרה, להוצאה לאור של משרד הביטחון יש זכות ראשונים. שלום סרי, מנכ"ל ההוצאה לאור, אמר 'אני לוקח את זה לעצמי ולא נותן לאף אחד'. ומיד התחלנו להוציא לאור את הספרים".

מאז הופקו כ-320 הרצאות, ששודרו בגל"צ ב-13 פרקים כל אחת, ארבע פעמים בשבוע, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב ובאחריותה האקדמית. בתום כל הרצאה הפיקה ההוצאה לאור של משרד הביטחון ספר. התשלום למחברים מגוחך, 2,000 שקל, הפרסום אינו מספק נקודות זכות באקדמיה, ואף על פי כן הם אינם מתלוננים. הם אוהבים את הפורמט. ברבים מהספרים הם השתמשו אחר כך בקורסי המבוא שלהם באוניברסיטאות, במכללות ובבתי ספר תיכוניים.

הספרים דקים, בדרך כלל, זולים ולכן נגישים לציבור שרוצה להחכים. כמיליון עותקים וחצי נמכרו עד היום. "אנחנו כותבים מאמרים מדעיים שקוראים שלושה אנשים", אומרת פרופ' מירי אליאב פלדון מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, "ואילו הספרים האלה נמכרים באלפים. אין עוד ספרים עיוניים בארץ שנמכרים בסדרי גודל כאלה. זה מהווה את התשתית העיקרית לתחילת הלימודים באוניברסיטאות, החומר היחיד שיש בעברית, והוא בעל חשיבות עצומה בהפצת ההשכלה בארץ".

בין רבי המכר של האוניברסיטה המשודרת היו ספריו של ישעיהו ליבוביץ (על דת ופילוסופיה, אמונתו של הרמב"ם, פילוסופיה של המדע, ערכים, גוף ונפש), שנמכרו ברבבות עותקים. ותיקי ההוצאה זוכרים את האירוע שהתקיים בתיאטרון "הבימה", לרגל חגיגות ספר המאה של האוניברסיטה המשודרת, בתקופת האינתיפאדה הראשונה. יצחק רבין היה אז שר הביטחון וליבוביץ נבחר לדבר בשם המחברים. כשליבוביץ עלה לבמה, דממה מביכה השתררה באולם. הקהל היה בטוח שהוא לא יעבור בשתיקה על ההוראה של רבין "לשבור להם את הרגליים והידיים", אבל ליבוביץ הצליח להתאפק ואמר: "אם יש משהו שבגללו אני מוכן למחול למשרד הביטחון על כל מה שהוא עושה בשטחים, זה המפעל הזה שמוסיף כבוד למשרד הביטחון".

בחמישים שנותיה יצאו בהוצאה לאור של משרד הביטחון כאלפיים כותרים. פרופ' יצחק חן מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן גוריון ביקש בתחילת השנה מחנות הספרים של האוניברסיטה להזמין בשביל תלמידיו 150 עותקים של ספרי האוניברסיטה המשודרת, בהם ספרו, "סוף האלף הראשון". "זה ספר שנמכר באלפי עותקים מדי שנה", הוא אומר. "משתמשים בו סטודנטים לתואר ראשון. אבל השנה לא היה אפשר לקבל את הספר הזה. מחנות הספרים החזירו לי מכתב וסיפרו שלא רק שאי-אפשר להזמין ספרים חדשים, אלא שגם את אלה שהיו להם בחנות, באו מההוצאה לאור של משרד הביטחון וביקשו בחזרה. זה ממש שערורייה. זה הספר היחיד מסוגו בעברית".

איך בכל זאת התחלת ללמד?

"נתתי לסטודנטים את העותק שלי ואמרתי להם לצלם".

סוף האלף הראשון

באוגוסט 2005 התקבלה החלטת ממשלה, מספר 4135, לסגור את ההוצאה לאור של משרד הביטחון, תחת הסעיף: "הפחתות בתקציב הביטחון". הסגירה נועדה לשפר את מצבו של תקציב הביטחון (50 מיליארד שקל) ב-1.5 מיליון שקל בשנה: זה הגירעון השנתי של ההוצאה בשנים האחרונות, שהצטבר ל-18.6 מיליון שקל.

תקציבה של ההוצאה לאור כלול בתוך 2.4 מיליארד שקל מתקציב משרד הביטחון, שהם הוצאה מותנית בהכנסה. שלום סרי, המנכ"ל לשעבר של ההוצאה לאור, זוכר שנים שבהן המאזן בקופה היה רק פלוס. "אנחנו אף פעם לא היינו מתוקצבים על ידי משרד הביטחון", הוא אומר. "אמרו לנו, 'אם לא יהיה לכם כסף, לא תתקיימו'. ותמיד היה לנו עודף בקופה, ומזה תרמנו מיליון שקל לאגודה למען החייל. אני שומר מכתב תודה שקיבלתי מיצחק רבין על התרומה".

ואז החלו להצטבר גירעונות, בעיקר בגלל עודף כוח אדם, אם כי בהוצאה מצביעים על מקור נוסף לגירעון: תמורת שירותי ההפקה והדפוס שניתנים לצבא, המהווים 70 אחוז מפעילותה, מקבלת ההוצאה תשלום זעום. אבל למרות הצטברות הגירעונות, מאז החלטת הסגירה של הממשלה לא קרה הרבה. ההוצאה המשיכה להדפיס ספרים, חוזים נחתמו עם מחברים ואהוד ברק הבטיח שהמפעל הזה לא ייסגר, אם זה תלוי בו.

לפני חצי שנה, ביולי 2008, התמנה ויקטור בר-גיל למשנה למנכ"ל משרד הביטחון, הממונה מטעם המנכ"ל על ההוצאה לאור. בר-גיל החליט לאוורר כמה החלטות ישנות, וזמן קצר לאחר מכן כינס את עובדי ההוצאה והודיע להם: "על ההוצאה יש לדבר בלשון עבר. ב-31 בדצמבר היא תיסגר".

אותה פגישה, מספרים העובדים, היתה מבחינתם טקס השפלה מביך. בר-גיל, הידוע בסגנונו המחוספס, עבר מעובד לעובד ושאל כל אחד מה הוא עושה ומה הוא קורא. "הוא שאל את ישי קורדובה 'מי אתה?' אמר לו ישי: 'אני עורך ראשי וסגן מנהל ההוצאה', ואז שאל אותו בר-גיל מה הוא קורא, וישי אמר: 'את הספר על בן גוריון', אז בר-גיל אמר: 'מה אתה מבלבל לי את המוח עם בן גוריון, עזוב אותי מהשטויות האלה ותגיד לי איזה דברים קונקרטיים אתה עושה פה".

בר-גיל לא מבין על מה המהומה. "כינסתי את העובדים", הוא אומר, "פעם ראשונה בחיי שאני רואה אותם. שאלתי כל אחד מה תפקידו ומה ההשכלה שלו ומה הוא קורא. שאלות תמימות. זה אומר שפגעתי בהם? אני צריך לדעת אם בן אדם שעוסק בספרים, קורא אותם או לא".

אומרים שהתייחסת בצורה מזלזלת לאזכור של בן גוריון.

"למה שאני אתייחס באור שלילי לבן גוריון? זו הבעיה המרכזית? הבעיה המרכזית היא מה קרה ואיך צריך להתנהל הלאה".

בר-גיל אינו מסתיר את העדפותיו. נתונים ומספרים על כמויות ומכירות ספרים משעממים אותו. "לא בדקתי", הוא אומר, "לא חיטטתי בעבר. לא יודע מה היה. אני הולך קדימה. יש משימות. כל העסק הזה חונה אצלי במקרה. אני בעצמי לא קורא כל כך הרבה ספרים ואם היה לי את הכסף שהם יונקים ממערכת הביטחון בשביל הספרים, הייתי ממגן בו את כל עוטף עזה".

כדי להיות קונקרטי הזמין בר-גיל בדיקת כדאיות אצל רואה חשבון ממשרד שיף הזנפרץ ושות'. "רואה החשבון העריך שלסגור יעלה יותר ביוקר מאשר לייעל את ההוצאה ולהשאיר אותה פתוחה, קטנה, יעילה וחכמה", אומר אדם שנכח בישיבה לסיכום ממצאי הבדיקה. "התביעות על הפרות חוזים יעלו יותר מאשר כל החיסכון במקרה של סגירה. בר-גיל התפרץ על הנציג ממשרד רואה החשבון: 'לא שכרתי אותך כדי שתגיד לי לא לסגור, אני רוצה לגרוס את כל הספרים'".

הנציג ממשרד שיף הזנפרץ אמר בתגובה שאינו יכול לאשר או להכחיש את הדברים, בגלל חסיון הלקוח. בר-גיל מכחיש את הדברים. "אף מלה אחת הוא לא אמר, רק דבר אחד ויחיד, שיש גירעון לספקים של 18 מיליון שקל. לא בחנו מעבר לזה כלום. אני מבין שמנהל ההוצאה לאור מפמפם, אבל לא אני אחראי על כך".

מהדפוס ישר למחסן

כ-70 ספרים נמצאים כרגע בשלבי הפקה שונים. ד"ר חנה קהת, מייסדת "קולך", פורום הנשים הדתיות, התבקשה לתת קורס על יהדות ופמיניזם באוניברסיטה המשודרת. לפני כשנה וחצי חתמה איתה ההוצאה לאור של משרד הביטחון על חוזה להוצאת ספר מסכם של ההרצאות, שייקרא "פמיניזם ויהדות מהתנגשות להתחדשות", ולפני כחודשיים נשלח הספר לדפוס.

"ואז התקשרו אלי מההוצאה והודיעו שלא ידפיסו אותו", אומרת קהת. "אני לא ידעתי שהיתה החלטת ממשלה לפני שלוש שנים ושחתמו איתי חוזה על הקרח. בהתחלה אמרו לי שיחזירו לי את הזכויות. פניתי ל'ידיעות אחרונות' שרצו את הספר בשמחה, אבל אז משרד הביטחון חזרו בהם ואמרו שידפיסו את הספר, אחרי שעורך דין מטעמי כתב מכתב למנכ"ל המשרד, בטענה שזו הפרה של חוזה. לפני שבועיים הדפיסו את הספר ומבית הדפוס הוא הלך ישר למחסן וכרגע לא מפיצים אותו. החלטה מאוד חלמאית. נורא חבל לי על הפנינה הזאת. הוציאו על הספר שלי כל כך הרבה כסף, אז מה ההיגיון לשלוח אותו למחסן?"

פרופ' אליאב פלדון, המלווה מההתחלה את שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה המשודרת לאוניברסיטת תל אביב, אומרת שאיש לא טרח להודיע לאוניברסיטה שההוצאה סוגרת את שעריה. "קראנו על זה בעיתון", היא אומרת. "הם המציאו מסלול חדש לספרים: מהדפוס ישר למחסן. אנחנו נורא עצובים. כואב לי הלב שעומדים לגנוז את זה. אני מייחסת לזה חשיבות עצומה, מקדישה מזמני החופשי כדי להביא את מיטב ההשכלה לציבור הרחב בארץ. כל זה עומד להימחק".

ספרו של ד"ר יוסי שרביט מאוניברסיטת בר אילן, "יהדות אלג'יריה תחת הקולוניאליזם הצרפתי 1860-1962", לא ייצא לאור, אף שכתב היד התקבל בהוצאה ביולי 2008. גורל דומה יהיה גם לספרו של ד"ר דני רבינוביץ על התחממות כדור הארץ. "עבדתי עליו שמונה חודשים", אומר רבינוביץ. "הרחבתי את ההרצאות וכתבתי את הספר. בקיץ 2007 חתמו איתי על חוזה וכמה שבועות לפני שהייתי אמור להעביר להם את כתב היד התקשרו אלי ואמרו שההוצאה נסגרת ושאני חופשי לעשות עם זה מה שאני רוצה".

לפרופ' ליאו קורי, ראש המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל אביב, שספרו "היסטוריה של המספר" נועד להישלח לדפוס ממש עכשיו, נודע על הסגירה רק אחרי שהתקשר בעצמו להתעניין אצל העורך הראשי. ד"ר שרה לייב, מומחית לספרות השוואתית, לשעבר באוניברסיטת בר אילן, נמצאת עכשיו בעיצומן של הרצאות באוניברסיטה המשודרת על "עולמו של קפקא". "כתב היד כבר קיים", היא אומרת. "העורך הראשי התקשר אלי ואמר שהחומר שלי מוצא חן בעיניו ושהוא באופן אישי רוצה לערוך אותו. זה היה באוקטובר. אחרי פחות משבוע הוא התקשר ואמר שהוא מצטער, אבל לא יוכל לפרסם את הספר כי קיבל הוראה לסגור את ההוצאה. זה היה שוק בשבילי".

לייב שלחה מכתב מעורך דין ומשיחת טלפון עם ישי קורדובה, העורך הראשי, הבינה שכדאי לה לחפש הוצאת ספרים אחרת. אבל דווקא ממנכ"ל ההוצאה, יוסי פרלוביץ, שמעה משהו אחר: "הוא אמר, 'אני רוצה שתשאירי את הספר שלך אצלנו כי זו הנדוניה שלנו וכשנדבר עם הוצאות ספרים אחרות על מכירה, יהיה לנו מה להראות'. האם גם את המלחמות שלהם ככה הם מנהלים? זה מדכא לחשוב".

"לא רק היא, יש עוד ספרים שההפקה שלהם נעצרה", אומר פרלוביץ בתגובה. "אמרתי לה 'תביאי את כתב היד ואני מקווה שיהיה לזה פתרון, או שהאוניברסיטה המשודרת תעבור למו"ל אחר, או שבכל זאת זה יישאר אצלנו'. יש פה דיבורים להשאיר נר קטן, שאני מקווה שייהפך אחר כך ללפיד גדול. הכל עוד בהתהוות".

הספר האחרון שיצא לאור בסדרת האוניברסיטה המשודרת, באוקטובר 2008, היה "הקפיטליזם של הידע", מאת פרופ' חגית מסר-ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה. "אחרי שהספר יצא, כל פעם שניסיתי לדבר עם מישהו בהוצאה, נוכחתי לדעת שאין עם מי לדבר, כי רוב העובדים נעלמו", אומרת מסר-ירון. "בשום שלב לא אמרו לי שההוצאה עומדת להיסגר. היה צריך לתאם יחסי ציבור, אבל כלום לא קרה. אחר כך סיפר לי מישהו שניסה לקנות את הספר בחנויות ואמרו לו שהוא אזל".

אחרי שהבינה שההוצאה נסגרת היא פנתה, יחד עם סגן הרקטור של אוניברסיטת תל אביב, פרופ' רענן ריין, ב-22 באוקטובר במכתב למנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס, והציעה לרכוש את האוניברסיטה המשודרת על כל כותריה. "אנו חרדים לגורלו של מפעל חשוב זה", כתבו בין היתר, "ולפיכך אנו מבקשים למצוא דרך לשמור על מפעל האוניברסיטה המשודרת ולהבטיח את קיומו ושגשוגו". מסר-ירון וריין ביקשו לזמנם לפגישה. עד היום לא קיבלו כל תשובה. "חבל לשפוך את התינוק עם המים", אומרת מסר-ירון, "אבל הם אפילו לא חזרו אלינו".

לאן נוליך את החרפה

יורם טהרלב אומר שההוצאה לאור של משרד הביטחון היא הפיקדון האחרון של בן גוריון, שביקש לעצב את התשתית התרבותית של הישראליות באמצעות ספרים. "לא תמיד יש להם ערך מסחרי", הוא אומר, "אבל יש להם צרכנים. סטודנטים, אנשי חינוך, קהל שרוצה להשכיל. ילדים. אבל התאווה שבה משרד הביטחון סוגר את ההוצאה, מדאיגה מאוד. הכל בגלל שאין לה יחסי ציבור מספיק טובים. היא חלשה מדי. ואין לה כוח להתנגד".

למה בכלל משרד ביטחון זקוק להוצאה לאור?

"כשהקימו אותה כנראה היה צורך. וגם היום אין הרבה מו"לים שמוציאים ספרים שאין רווח בצדם, כמו למשל ספרות ארץ ישראל. אין היום תחושת שליחות כמו שהיתה פעם בהוצאת עם עובד או הקיבוץ המאוחד. ההוצאה לאור היתה האחרונה שנשאה את נס השליחות ועולם הערכים הישראלי לדור הבא".

ד"ר מיכאל בר-זהר פירסם חמישה ספרים בהוצאה לאור של משרד הביטחון. "אני רואה שם הרבה אנשים", הוא אומר, "אבל לא ברור מה הם עושים. אם היו מקצצים כמה משרות, ההוצאה יכלה להיות רווחית". יותר ממאה אלף עותקים מספריו מכרה ההוצאה עד כה. "יום אחד שמעתי שסוגרים וזהו", אומר בר-זהר. "פניתי מיד לאהוד ברק וקיבלתי תשובה שהם בודקים את זה".

"זה מצעד של איוולת", אומר נאור. "אם זה מיקרוקוסמוס של האופן שבו פועל משרד הביטחון, אז אנחנו בצרות גדולות". כמה מחברים שספריהם הוקפאו עם סגירת ההוצאה, שלחו מכתבים לשר הביטחון. איש מהם לא קיבל תשובה. "לפני כמה חודשים ראיתי אותך בכנס האוניברסיטה המשודרת מספר על הזיקה האישית שלך לספרים אלה", כתב מנחם בן. "נשאר לי בראש דימוי של לוחם רוחני, מן הסוג המאפיין במיוחד את צה"ל, שבין פעולה קרבית אחת לשנייה מעיין בספרי פילוסופיה, היסטוריה ומדע. לכן התפלאתי לשמוע שההוצאה לאור עומדת בפני איום סגירה דווקא בימי כהונתך".

נאור נעלב באופן אישי. "לאן נוליך את החרפה", כתב לברק. "אני כותב לך מכתב זה בצער ובזעם, משום שהבאת אותי ורבים כמותי לנטוש דרך ארוכה שבה הלכתי יותר מ-50 שנה. כל חיי, במשך 15 מערכות בחירות, הצבעתי מפא"י, מערך ומפלגת העבודה. לא אעשה זאת יותר. בגללך! מי שמפרק את נכסי הרוח של המדינה אינו ראוי לקבל מנדט לנהל אותה. כל הניסיונות שלי ושל חברי הסופרים, העורכים ואנשי הרוח להיפגש איתך כדי לבלום את התהליך ההרסני הזה, לא נענו כלל".

הניסיונות הללו להיפגש עם שר הביטחון לא נעשו בימים אלה שבהם הוא עסוק במלחמה בעזה. המכתבים נשלחו לפני חודשיים ושלושה חודשים. בר-גיל טוען שסגירת ההוצאה עדיין בבדיקה ולכן לא השיבו לא להם ולא על הפנייה של האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת תל אביב. "לא אתפלא אם במהלכי הסגירה לא בוחשים גורמים פרטיים בגלל צרות עין", אומר סרי. "את יודעת מה זה לגורם פרטי לקחת את כל האוניברסיטה המשודרת עם מיטב המוחות? זה אוצר".

אצל המו"לים המסחריים אין שמחה לאיד. שם דווקא חושבים שיש הצדקה לקיומה של ההוצאה המתחרה. יפתח דקל, מנכ"ל הוצאת כתר, אומר שבמשרד הביטחון עשו "עבודה יפה ומקצועית כל השנים. הרעיון הבסיסי היה שיוציאו ספרים שאין בהם עניין בשוק החופשי, שמתמקדים בנושאים צבאיים שחשובים לצבא".

האם השוק האזרחי לא יכול להפיק ספרים כאלה?

"ברור לגמרי שאפשר לעשות את הדברים האלה בשוק האזרחי. בעצם יש כאן שתי שאלות: אם כאידיאולוגיה הצבא צריך הוצאת ספרים ואם זה כלכלי".

לפרופ' מנחם פרי, עורך הספריה החדשה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, יש תשובה ברורה על השאלה האידיאולוגית: "זה כמו השאלה אם הצבא צריך רדיו. אני חושב שכן. זה אחד הדברים הייחודיים שיש בארץ. בשנות השלושים, כשבן גוריון היה מזכ"ל ההסתדרות, כשהיא עוד היתה מאוד קטנה, הוא שלח מכתבים לכל חברי ההסתדרות ושאל איזה תמונות תלויות אצלכם בבית ואיזה ספר קראתם. אני חושב שזה חלק מהמורשת שלנו, חלק מהייחוד".

"לא מתקבל על הדעת שבמדינת ישראל לא יהיה גוף כזה", אומר פרופ' אסא כשר, שכתב את הקוד האתי של צה"ל. "בארצות הברית מתפרסמים חומרים צבאיים, לפעמים על ידי משרד ההגנה ולפעמים בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות, והקהל יכול לקנות אותם בכל מקום, כולל באמזון, וכך צריך להיות. אם את רוצה לדעת מה הצבא ומשרד ההגנה חושבים על הדרך הנכונה להילחם בעיראק, את יכולה לקנות ספר כזה בחנות, ואין מישהו אחר שיכול לשקוד על זה חוץ מהזרוע המקצועית".

אי אפשר להוציא את כל הספרים האלה בהוצאה אזרחית?

"האם הצבא ומשרד הביטחון שינו את המדיניות שלהם בקשר לאופיים? התשובה היא שלא. בכל תולדותיו, במינונים שונים, צה"ל התעסק גם בדברים אחרים, מעבר להיותו צבא. אני משווה אותו למשמר הלאומי בארצות הברית. הם נלחמים בעיראק, באפגניסטאן, פרושים על גבול מקסיקו, חילצו אנשים מן הזוועה של הוריקן קתרינה, דיכאו מהומות בלוס אנג'לס, הם רב-תכליתיים. למרות שצה"ל מוגדר כצבא ולא כמשמר הלאומי, הוא פועל כמשמר לאומי ועושה הרבה מאוד דברים חוץ מלהילחם. אם זה המצב, אז צריכה להיות איזו החלטה רחבה ומעמיקה לפני שסוגרים ומשנים סדרי עולם, אבל אף פעם לא היה דיון רציני בכך ולא יתכן שהחלטות יפלו בהינף קפריזה".

אז צריך לאפשר להוצאה להמשיך לתפקד?

"בגלל הספרות המקצועית שהיא צריכה לטפח, לא בא בחשבון לסגור אותה. לא מתקבל על הדעת שלא יהיה אצלנו דבר כזה. אני כל שני וחמישי מקבל ממשרד ההגנה הקנדי ספרים על אתיקה צבאית ורואה ספרות כזאת בכל ארץ אירופית, כמו פינלנד, גרמניה, צרפת. מקסימום אפשר להוציא מההוצאה את האוניברסיטה המשודרת, אני מניח שמישהו ירצה לקנות את זה, מפני שזה מפעל יפה מאוד".

טיפה בים

האלוף במילואים דני יתום, לשעבר ראש המוסד וחבר כנסת, משוכנע שהגירעון של ההוצאה לאור לא יזעזע את תקציב הביטחון. "מיליון וחצי לשנה זה כסף קטן", אומר יתום, "זה טיפה בים. ההוצאה לאור היא מוסד שצריך להמשיך להתקיים כי יש חשיבות רבה לספרא, לא רק לסייפא. למרות שזה לא גוף שיורה, חבל לוותר עליו. צה"ל הוא צבא עם. עשה דברים שבצבאות אחרים לא עושים, כמו חיל חינוך, וגדנ"ע ונח"ל שהקים ישובים. בתקופת המעברות היו חיילים שלימדו עברית, והיו מורות חיילות, ונערי רפול, אז בתוך כל זה אפשר גם להוציא לאור ספרים".

האלוף (מיל') אורי שמחוני חתום על מכתב ששלחו לרמטכ"ל קצינים במילואים, בבקשה שיבטל את ההחלטה לסגור את ההוצאה לאור. "זו טעות גדולה מאוד", אומר שמחוני, "אין צבא מודרני בעולם שאין לו גוף פנימי שעוסק בהוצאת ספרות מקצועית".

אבל הם מפסידים כסף כל שנה.

"וכמה כסף גולני הרוויחה השנה? משרד הביטחון לא אמור להרוויח כסף אלא להוציא את התקציב בצורה חכמה. אם ההוצאה לאור לא מנוהלת בצורה נכונה, שישפרו את מה שאפשר, אבל אין סיבה לסגור. סוגרים דבר ממשלתי אם הוא מיותר ולא אם הוא מפסיד כסף. השאלה אם צריך פונקציה כזאת?"

ומי יחזיר את החובות שהצטברו?

"אלה סתם דיבורים. זו גישה לא נכונה. כמה כסף עולות המשלחות בכל העולם? זה מרוויח כסף? זה רק עושה נזקים לפעמים. שאלת ההפסדים היא שיקול תלוש מהמציאות במערכת הביטחון".

"סגירת ההוצאה לאור תעזור למערכת הביטחון בערך כמו זריקת הטלית והתפילין לים כדי להציל אונייה מטביעה", אומר שלום סרי. "אם מישהו היה חושב ברצינות, הוא היה מבין שיש שם כל כך הרבה דברים לייעל לפני שנטפלים להוצאה לאור".

אבל אף אחד כנראה לא חושב שם ברצינות. בשבוע שעבר, אחרי שהספרים כבר נאספו מהחנויות, התקבלה במשרדי ההוצאה הנחיה להחזיר את כל הספרים לחנויות. המשאיות כבר נשכרו ובמשרדו של המפיץ הראשי של ההוצאה, ליאור שרף, מחממים את המנועים. "עכשיו כל המפיצים בספירות מלאי", אומרים שם, "אבל מיד אחרי ספירות המלאי יתחילו להחזיר את הספרים לחנויות".

על האיוולת הזאת חתום בר-גיל. "זו היתה תקלה שלי", הוא מודה, "טעות שלי. המנכ"ל הורה מיד להחזיר את הספרים והם בימים אלה בתהליך של החזרה".

כמה עלתה התקלה הזאת?

"אין לי מושג. בסך הכל הובלה. כמה יכולה לעלות הובלה? אני ביקשתי לסגור את החנות שהיתה לנו בשכירות בתל אביב ומישהו פירש שצריך גם לקחת את הספרים מכל החנויות, כי מישהו שיחק עם הדבר הזה. אני קולט נתזים של כל המערכת".

בר-גיל נחשב ביורוקרט כוחני במיוחד. במשרד הביטחון קוראים לו "הבולדוזר". הוא נולד בלוב ב-47' וכעבור שנה עלה לישראל עם משפחתו, למעברה במחנה ישראל. במשרד הביטחון הוא היה במשך שנים רבות יו"ר ועד העובדים ולאחר מכן היה סגן המנכ"ל וראש אמו"ן (אגף אמרכלות, משק ונכסים). בזמן ההתנתקות קראו לו המנכ"ל-של-המדינה. "למה אני? כי אני נתפס כגורם ביצוע הכי טוב שיש בסקטור הממשלתי. שלחו אותי להרוג מיליון מאתיים אלף עופות בדרום, כשפרצה שפעת העופות. הקמתי כפר בטורקיה ל-350 איש אחרי רעידת האדמה. אני הייתי צריך להכניס לארגזים 24 גופות של נוסעים שנהרגו בחודש שעבר בתאונת דרכים בנגב, ולהטיס לרוסיה. הקמתי את ניצן בחודשיים אחרי ששרון דפק על האוטו וצעק: 'תתחילו לעבוד'. אני עשיתי את טקס השלום בערבה, ההלוויה של רבין, ובסוף יורים בש"ג".

בצד הצלחותיו המבצעיות יש ברקורד האישי שלו גם סיפורים שנויים במחלוקת, בין היתר פרשה מסוף שנות ה-90. עובדת במשרד הביטחון התלוננה על הטרדה מינית. בר-גיל, ידידו של המטריד, זימן למשרדו את האחראית על העובדת ואמר לה שהוא מצפה ממנה לדאוג לכך שהתלונה תבוטל. המטריד עמד למשפט ונמצא אשם, ואילו נציבות שירות המדינה העמידה את בר-גיל לדין משמעתי, ובהסדר טיעון יצא בנזיפה חמורה וקנס של משכורת אחת. ממרום מעמדו רואה את זה בר-גיל היום כעניין של נימוס בלבד: "נכון שהדברים שנאמרו על ידי היו בטונים גבוהים ולא נחמדים, אני איש ביצוע ופחות איש סמול-טוק ודיפלומט".

מחדרו בקומה שש בבניין החדש של משרד הביטחון בתל אביב רואים מצד אחד את הים ומצד שני את הפארק החדש בקריה. הוא זימן לשולחנו האובאלי יועצים שונים, אנשי משרד הביטחון, כדי להסביר למה ההוצאה לאור נסגרה ולא נסגרה, בעת ובעונה אחת. מדוע היא מיותרת אבל בעצם תמשיך להתקיים.

"ויקטור בר-גיל טוב למשרד הביטחון, כמו שהאמריקאים היו אומרים שג'נרל מוטורס טוב לאמריקאים", הוא אומר בקולו הרועם. "אני לא סגרתי את ההוצאה. כשנכנסתי לתפקיד ראיתי שזה תפוח אדמה לוהט וגילגלתי את זה למנכ"ל שהעביר את זה לסמנכ"ל לארגון ומינהל שהקים ארבעה צוותים, ברמה של ראשי אגפים, והם החליטו מה לעשות עם ההוצאה לאור. אפשר להעליל עלי כל מיני דברים, אבל זה לא אני".

את ההוצאה של הספרים האזרחיים, כולל האוניברסיטה המשודרת, הוחלט לסגור, ואת הפרסומים והמו"לות הצבאית, כולל חלק מהספרות הצבאית - להעביר, מ-1 בינואר, אל מנה"ר (מינהל הרכש של הצבא). לשם גם עברו כמה מעובדי ההוצאה לאור (עם אחרים הגיעו להסכמי פרישה). מנה"ר יחליט בעתיד אילו ספרים להמשיך להוציא לאור ואילו לא.

דווקא הספרים האזרחיים היו רווחיים, לא?

"אז למה שמשרד התרבות לא יוציא אותם לאור? שיקחו את כל ההוצאה לאור", אומר בר-גיל, "כל מה שנחשב נכס תרבותי. למה שאנחנו נמשיך להוציא? ספרים פרטיים? למה משרד הביטחון?"

אורי שמחוני תמה על ההעברה למנה"ר. "יש שם בכלל אינטלקטואל אחד שקורא ספרים? אין שם שירותי עריכה ולא שירותי שיווק. מינהל הרכש אמור לבצע רכש ולא ספרות. הם קונים טנקים, תחתונים ואוכל, ולא אמורים לייצר ספרות".*



איור: יעל בוגן


ויקטור בר-גיל, משרד הביטחון. לא חיטטתי בעבר, אני הולך קדימה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו