בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היהודים ששירתו בארגוני הדיכוי בברית המועצות של סטאלין

שנים לפני שהפכו למיעוט נרדף, השתלבו יהודים רבים בצמרת המפלגה ובמנגנוני הביטחון הקומוניסטיים בברית המועצות. ההיסטוריון יורי סלזקין חושף בספרו את ממדיה העצומים של התופעה, ומסביר איך הרצון לברוח מחיי הגלות הוביל אותם לזרועותיה האלימות של המהפכה. אז למה בעצם אף אחד לא רוצה לדבר על זה?

2תגובות

זמן קצר אחרי מותו של ולדימיר איליץ' לנין ב-1924 גילתה אחותו, אנה אילייניצ'נה, פרט משפחתי מעניין. שמו המקורי של סבם מצד האם, שהיה מוכר כאלכסנדר דמיטרייביץ' בלאנק, היה למעשה שרול איצקוביץ', ואילו שמו של אביו היה מושקו, פונדקאי וסוחר וודקה משטעטל קטנה בווליניה. המידע המסעיר הועבר מיד לצמרת המפלגה הבולשוויקית, וזו נאלצה להכריע כיצד תתייחס לכך שלנין - מנהיג המהפכה והתגלמותו של מעמד הפועלים המתקומם - נולד לאם יהודייה ממשפחה זעיר-בורגנית.

ראשי המפלגה, שנאבקו על הכיסא הריק, דווקא לא הופתעו. רבים מהם היו יהודים משני הצדדים, שהחליפו את שמותיהם היהודיים לשמות רוסיים מהפכניים. שותפו של לנין בימי המהפכה, יאקוב סוורדלוב, נולד כיענקל מושביץ'; שמו המקורי של לב קמנב, ראש הפוליטביורו, היה לב רוזנפלד; ליו"ר הקומינטרן, גרגורי זינובייב, קראו הירש אהרונוביץ'; ומפקד הצבא האדום, לב טרוצקי, החליף את שמו מלב דוידוביץ' ברונשטיין. אחרים היו נשואים לנשים יהודיות.

אולם הבולשוויקים בהחלט חששו כי דבר מוצאו של לנין ייוודע ברבים; דו"חות מודיעין הצביעו על כך שבשכבות עממיות נרחבות נתפס המשטר הסובייטי המנצח כממשלה יהודית שהשתלטה על רוסיה. אין זה מפתיע, אם כן, שמזכיר המפלגה ומי שיהפוך למנהיגה הבא של ברית המועצות, הגרוזיני יוסיף ויסריונוביץ' סטאלין, החליט לקבור את העניין בשקט. התעודות המצביעות על מוצאו של לנין הועלמו.

האנקדוטה הנשכחת הזאת מופיעה בספר הפרובוקטיווי "המאה היהודית" מאת ההיסטוריון האמריקאי-רוסי-יהודי יורי סלזקין, שיצא השבוע לאור בעברית. הרבה דברים נאמרו על המשטרים הקומוניסטיים מאז קריסת הגוש ב-89', אך סלזקין בחר להתעכב על נושא שנדחק כמעט לגמרי אל מחוץ לדיון בהיסטוריה של המאה האדומה: תפקידם המרכזי של יהודים ברבים ממשטרים אלה, ובראשם ברית המועצות.

"אי-אפשר להבין את הסיפור של המהפכה הבולשוויקית בלי להתייחס ליהודים", אומר המחבר, ראש המכון ללימודים סלאוויים באוניברסיטת ברקלי, בראיון טלפוני מביתו שבקליפורניה. "העובדה שיהודים יוצגו במהפכה הרוסית בשיעור גבוה בהרבה מהשיעור שלהם באוכלוסייה שימשה בדרך כלל אנשים עם אג'נדה מסוימת, לרוב אנטישמית. אבל אני מאמין שיש לסיפור הזה זכות להיות מסופר, כי זו האמת. לא כגינוי והוקעה של מישהו, אלא כניסיון שלי להבין את החיים של הדור של סבתא שלי, את הסבל שהם חוו ואת הסבל שהם גרמו".

המנהלים של הגולאגים

סלזקין נולד במוסקווה ב-56'. אמו יהודייה, אך כילד לא היה מודע לכך. כשלמד באוניברסיטת מוסקווה, גילה ששכבת האינטליגנציה כוללת בעיקר יהודים. ב-83' היגר סלזקין לארצות הברית אחרי כמה שנים במוזמביק. לנושא שבמרכז "המאה היהודית", שיצא לאור בהוצאת פרינסטון וזכה בפרס ספר העיון הטוב ביותר של אגודת המו"לים האמריקאית, הגיע כמעט במקרה, בעת שחקר את תולדותיו של בניין דירות במוסקווה שאיכלס את ראשי המשטר הסובייטי בשנות ה-30.

להפתעתו, גילה במסמכים שרוב דיירי הבניין היו בנים למשפחות יהודיות שהיגרו מתחום המושב כמה עשורים לפני המהפכה. "ידעתי במידה כזו או אחרת שהיו לא מעט יהודים בצמרת הסובייטית", אומר סלזקין. "אבל נדהמתי מהמספרים. הייצוג של יהודים היה גדול בהרבה ממה שחשבתי - הם היו מאוד דומיננטיים".

ואכן, המספרים שמציג סלזקין מפתיעים ביותר. ברוב דרגי האליטה הסובייטית לא היתה קבוצה אתנית דומיננטית יותר מהיהודים - כולל הרוסים עצמם. על סף המהפכה, יהודים היוו כ-4% מאוכלוסייתה של הקיסרות הרוסית. אבל מיד אחרי המהפכה, 40% מבכירי הצבא האדום היו יהודים; יהודים היו 42% מלשכת הממשל של הסובייט בפטרוגרד; חמישה מתוך 12 הבולשוויקים שהחליטו על תחילת ההתקוממות החמושה; 31% מהצירים הבולשוויקים בקונגרס הסובייטים הכלל-רוסי; 54% מפקידי המפלגה הבכירים בפטרוגרד (מספרים אלה ניתנים לקביעה בוודאות יחסית, מכיוון שהמשטר הבולשוויקי חייב את נתיניו להצהיר על השתייכותם האתנית).

"ברור שלא כל היהודים בברית המועצות האמינו במהפכה והשתתפו בה", מסייג סלזקין. "אבל בין האנשים שזכו להצלחה בשנות ה-20 וה-30, היה שיעור היהודים גבוה מאוד. באופן יחסי, יותר יהודים האמינו במשטר הקומוניסטי והפיקו ממנו תועלת מאשר כל קבוצה אחרת".

הנתונים המטרידים ביותר נוגעים לתפקידם של יהודים במנגנוני הביטחון והטרור הסובייטיים. בצ'קה, המשטרה החשאית שהוקמה על ידי לנין, היו היהודים 19% מחוקרי המנגנון המרכזי ו-50% מחוקרי "האגף למאבק בקונטרה-רבולוציה". בתקופת "הטרור הגדול" הסטליניסטי, שיגשגו יהודים עוד יותר. 12 מחלקות של ה-NKVD, המשטרה החשאית של סטאלין, נוהלו על ידי יהודים - בהן המחלקות לביטחון המדינה, למשטרה, למחנות העבודה וליישוב מחדש. בראש המינהל המרכזי של הגולאגים (מחנות העבודה) עמדו יהודים כמעט לכל אורך שנות ה-30. גם פעולות ביון באירופה ובארצות הברית היה תחום התמחות כמעט בלעדי של יהודים.

בניגוד לדעה המקובלת, סלזקין טוען שהיהודים סבלו במידה מועטה יחסית מהטרור הסטליניסטי של שנות ה-30. עד לסוף העשור לא היתה כל אפליה רשמית נגד יהודים, והמפלגה אף הפעילה מסע תעמולה רחב ממדים נגד אנטישמיות. אחוז היהודים בגולאגים היה נמוך מחלקם באוכלוסייה הכללית, ומרביתם לא הושפעו מהטרור הגדול. המצב השתנה רק אחרי הקמת מדינת ישראל, אז פתח סטאלין בקמפיין נרחב שהופנה נגד היהודים בצמרת הסובייטית וכלל טיהורים רבים של יהודים בולטים במשטר ובאליטה.

"כשגדלתי במוסקווה, בשנות ה-60, רוב האינטליגנציה היהודית כבר היתה אחרי ההתרחקות מהמשטר הקומוניסטי", אומר סלזקין. "גם אני גודלתי באווירה אנטי-סובייטית. לכן היה לי קל לחשוב על הדור של ההורים שלי ועל סבא וסבתא שלי כעל קורבנות. המחקר שלי גרם לי להבין שחלקם לא היו הקורבנות של הפשעים, אלא דווקא אלה שביצעו אותם".

אז היהודים היו תליינים מרצון בשירות סטאלין?

"אני קורא 'תליינים מרצון' לאנשי השירותים החשאיים בכלל, אבל זה נכון שבגופים האלה יש ייצוג גבוה מאוד ליהודים. חלק גדול יחסית מהתליינים של סטאלין היו יהודים, שהחלו את דרכם כמהפכנים נלהבים ואידיאליסטים שרצו להציל את העולם".

אתה מתאר איך אינטלקטואלים יהודים הומניסטיים שהתנגדו לכל סוג של אלימות הפכו לראשי כנופיות חוליגניות שחילקו בסיטונאות עונשי מוות ועבודות כפייה. איך אתה מסביר את הטרנספורמציה הזאת?

"השאלה איך סטודנט אידיאליסט יכול להפוך לקצין בשירותי הביטחון רלוונטית לגבי המשטר הסובייטי בכלל, ולא רק לגבי יהודים. הבולשוויזם מיסודו הוא דחייה חזקה וקיצונית של העולם הישן, ומשם אפשר להמשיך לפולחן של אלימות. הנכונות לפעול באופן אלים היתה מרכיב משמעותי בבולשוויזם. אבל המהפכנים היהודים נעשו יותר קיצוניים מאחרים, והיתה להם סיבה יותר טובה מאשר לאחרים לחפש גאולה סובייטית. דרך החיים המסורתית של הגולה גססה, וליהודים צעירים היתה תשוקה לנפץ את העולם המסורתי שממנו הם באו, יותר מאשר לקבוצות אחרות ברוסיה. היתה להם שאיפה חזקה להתגבר על חיי הגולה, לנצח את החולשה ולהשיל מעליהם את המקצועות המסורתיים של היהודים".

הם אימצו את האלימות כדי להתגבר על החולשה הגלותית?

"אחת הסיבות לאלימות הזאת היתה הניסיון למרוד במסורת היהודית של הימנעות מאלימות. ליהודים שנהיו קומוניסטים היה דחף מיוחד להגיד לא לחיי הגולה, לכפיפות ולהשפלה. מבחינה זו, המוטיווציה שלהם דמתה לזו של המהפכה הציונית - ניסיון להיוולד מחדש ולהיחלץ מחיי הגולה. אחת הדרכים להיחלץ היתה הציונות, ודרך אחרת היתה להיהפך למרקסיסט ולמהפכן. זה היה חלק מהמשיכה של יהודים לבולשוויזם, ואחת הסיבות שרבים מהם נמשכו להיות לוחמים, ולפעמים תליינים".

אתה מאמין שליהודים יש אחריות קולקטיווית על הטרור הקומוניסטי?

"אני בהחלט חושב שהדברים שההורים שלנו עשו הם משמעותיים בשבילנו, אבל אני לא מאמין בהתנצלות או בהכאה על חטא. אין מנגנון שבאמצעותו אומות יכולות להתוודות ולזכות במחילה. הקוראים של הספר מוזמנים לחשוב איך הם כיחידים רוצים להתמודד עם ההיסטוריה של הקהילה שלהם".

הסבל יותר שימושי

על אף שתפקידם של יהודים במשטר הסובייטי הוא הנדבך המרכזי בספר, טענתו הכללית של סלזקין גורפת יותר. בסוף המאה ה-19 היו היהודים 70% מסוחרי הבורסה ו-62% מעורכי הדין בווינה; בבודפשט הם היוו 88% מסוחרי הבורסה; בתחילת העשור השני של המאה ה-20, 31% מהמשפחות העשירות ביותר בגרמניה היו יהודיות, וכך גם 20% מהמיליונרים בבריטניה. במחצית השנייה של המאה העשרים נדדה ההצלחה היהודית לארצות הברית: היהודים מהווים רוב באליטה האקדמית והתקשורתית האמריקאית, והם עשירים ומשכילים יותר מכל קבוצה אחרת בארצות הברית.

סלזקין משייך את היהודים לקבוצה מצומצמת של עמי נוודים נותני שירות, שאותם הוא מכנה "מרקוריאנים" - על שם האל הרומי מרקוריוס, פטרונם של חוצי הגבול והמתווכים. אלו קהילות סגורות ניידות שמתמחות באספקת שירותים לאוכלוסיות כפריות שבתוכן חיו. תפקיד כזה מילאו בתקופות שונות ההודים במזרח אפריקה, הפרסים בהודו, הסינים בדרום מזרח אסיה והערבים באמריקה הלטינית. בעיני עצמם עמים אלה נחשבים לאינטליגנטים, בעוד הסביבה מחשיבה אותם למסוכנים, בוגדניים ומלוכלכים.

הספר מנסה להסביר את הסיבות להצלחה היהודית ואת צדה השני - השנאה ליהודים. "יש הרבה סיבות טובות לקרוא לעידן המודרני 'העידן היהודי'", אומר סלזקין. "אני לא מתיימר להגיד שלא קרה שום דבר חשוב במאה ה-20 שלא היו מעורבים בו יהודים. אבל אני טוען שהסיפור היהודי מילא תפקיד מפתח בעידן המודרני. ברור שהצד השני של ההצלחה הוא אסון - השואה. הספר שלי מתמקד בהצלחה, בין השאר כי עליה פחות כתבו וכי היא יותר רלוונטית כשמדובר ביהודים במהפכה הבולשוויקית. אבל התזה שלי בהחלט לא מתעלמת מהצד השני של הסיפור".

אז מה הפך את היהודים לכל כך מוצלחים?

"אני טוען שחיי הגולה היהודיים המסורתיים הכינו את היהודים באופן מיטבי לחיים המודרניים. הם התמקדו בקריאה וכתיבה, בפרשנות טקסט, בשפות ובתיווך. כל זה היה נטוע בפעילות המסורתית שלהם בגולה, כמתווכים בשירות אחרים. בכך הם תאמו לכישורים שיהפכו לערכים המרכזיים של המקצועות המודרניים - מדע, בידור, חינוך, רפואה ומסחר".

ובכל זאת, ההיסטוריה של היהודים באירופה נתפסת כיום בעיקר כסיפור של סבל ושל השפלה.

"גם בישראל, גם בארצות הברית וגם אצל היהודים שנשארו ברוסיה - הסיפור הזה לא עוזר לאף אחד. מסיבות פוליטיות, יותר שימושי להזכיר את הסבל מאשר את ההצלחה. מה עוד שבטענות על הצלחה יהודית נעשה שימוש על ידי אנטישמים, ולכן זה נחשב טעם רע להזכיר את זה. זה נכון במיוחד לגבי התפקיד של יהודים בקומוניזם. אחרי הקריסה של הקומוניזם כאידיאולוגיה, למעט אנשים יש אינטרס להדגיש את העובדה שאבותיהם תמכו באידיאולוגיה הזאת. לכן אין הרבה אנשים שמתלהבים להציג את הצד הזה של הסיפור. רוב היהודים שהיו קומוניסטים והם עדיין בחיים התאכזבו וראו בזה טעות נוראה".

אחד המבקרים הגדיר את הספר כ"הסבר הטוב ביותר לאנטישמיות", אבל היו כאלה שטענו שאתה בעצמך אימצת עמדות אנטישמיות.

"היו שהאשימו אותי באנטישמיות, ומצד שני אחרים האשימו אותי שאני לאומן יהודי מתנשא. מבקר כלשהו ברוסיה תיאר את הספר שלי בתור 'הגרסה היהודית של מיין-קאמפף', וטען שאני מנסה להראות שהיהודים יותר חכמים מכל האחרים. במובן מסוים, בהיבטים מסוימים - זה אכן מה שאני טוען. שליהודים בגולה היו תכונות ויכולות מסוימות שמסבירות את ההצלחה שלהם".

שנאה לרטוריקה סובייטית

הסימביוזה בין היהודים למשטר הקומוניסטי החלה להשתבש בסוף שנות ה-30, והתפרקה בפיצוץ גדול אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-49' פתח סטאלין במסע טיהורים נרחב נגד האליטה היהודית התרבותית והפוליטית. חקירה מיוחדת העלתה "קשר ציוני" במשטרה החשאית. לב שוורצמן, יהודי שהיה מבכירי הצ'קה, חיבר הודאה שבה טען שהשתייך לארגון טרור יהודי וש"היו לו יחסים מיניים עם בנו, עם בתו, עם שר הביטחון לשעבר ועם השגריר הבריטי". יחד איתו חוסלו רבים מראשי מנגנוני הביטחון.

מה גרם למשטר הסובייטי לפנות נגד היהודים?

"הסיבה הראשונית היתה השינוי שחל בזהותה של ברית המועצות - ממשטר אינטרנציונליסטי בעל אידיאולוגיה קוסמופוליטית למדינה לאומית-רוסית. רוסים אתניים נכנסו באופן מסיווי לצמרת של המפלגה והחליפו את היהודים. אבל זה קשור גם לשינוי שחל אצל היהודים. בשנות ה-40, יהודים שהיו סובייטים נלהבים אימצו עמדה יותר מורכבת לגבי הזהות שלהם. הניסיון של השואה גרם להם להבין שמשהו נורא קרה, שקשור ספציפית לחייהם כיהודים. הקמת מדינת ישראל הרחיבה את הפער בין היהודים למשטר הסובייטי. מרגע שקמה מדינה יהודית, היהודים הצטרפו לקבוצות לאומיות שנתפסו כחסרות נאמנות".

ואז היהודים הפכו מהבסיס של המשטר לאויבים שלו?

"כאן התחילה הפרידה הכואבת בין היהודים של האליטה הסובייטית לבין המדינה והמשטר. אחרי מותו של סטאלין חזרו יהודים לצמרת המקצועית והמדעית, אבל היחסים שלהם עם המשטר השתנו. היהודים הפכו מהקבוצה הכי נאמנה ופרו-סובייטית לקבוצה הכי אנטי-סובייטית. בשנות ה-70 וה-80 כבר לא היו הרבה יהודים בצמרת המפלגה. אבל הם עדיין היו הכי מוצלחים והכי דומיננטיים בין המדענים, אנשי החינוך ואנשי הרוח".

היהודים שהיגרו לישראל בשנות ה-90 היו כולם אנטי-סובייטים?

"לחלוטין לא. אבל ככלל, היהודים בתקופה הזאת היו יותר עוינים כלפי המשטר משאר הרוסים. אבל ברור שחלק ניכר מאלה שעלו השתייכו למפלגה הקומוניסטית, ושרבים מהמבוגרים שביניהם יכולים עדיין לזכור את השנים של ההתלהבות הגדולה, את ההזדהות עם המשטר ואת האהבה לשיטה הסובייטית".

זה מסביר את העמדות הימניות של חלק גדול מהעלייה הרוסית?

"לא חקרתי את זה, אבל אני חושד שלנטייה שלהם ללאומנות יש קשר להבנה סובייטית של מה זה אומר להיות שייך לקבוצה אתנית מסוימת, ולמאפיינים של הלאומיות היהודית שעלתה בברית המועצות בשנות ה-60 וה-70. גם בקרב מהגרים יהודים רוסים בארצות הברית יש שיעור גבוה של תמיכה ברפובליקאים. יש בקבוצה הזאת שנאה גדולה לשמאל ולכל דיבור שעלול להריח כמו רטוריקה סובייטית. זה משתלב עם תופעות פוליטיות מקומיות בישראל".

את הציונות מגדיר סלזקין כ"לאומיות האקסצנטרית מכולן". המדינה היהודית דחתה לטענתו את מרבית התכונות המקושרות באופן מסורתי עם זהות יהודית: "רק ישראל השתייכה עדיין לצעירים לנצח, סגדה לאתלטיות ולשתקנות, העלתה על נס את הלחימה ואת המשטרה החשאית", הוא כותב לקראת סופו של הספר. בעוד מדינות אחרות אימצו מאפיינים תרבותיים שהיו מזוהים באופן מסורתי עם היהודים, הלכה ישראל והתרחקה לכיוון כוחני ומיליטריסטי.

"בהיבטים מסוימים, ישראל היא המקום הכי לא-יהודי בעולם, אם המלה יהודי מתייחסת לתרבות המסורתית של הגולה", הוא אומר. "אני לא מכיר שום תרבות אחרת במערב שבה יש מעמד כזה לכוח ולצבא. במרחב הציבורי הישראלי אתה יכול לשמוע דברים שהם בגדר טאבו במערב. אנשים כמו ליברמן הם מחוץ לתחום ברוב המדינות. בעקבות השואה, ישראל זכתה למעמד של מקום שבו אין תוקף לכללים שחלים בשאר העולם. אבל הדברים האלה משתנים".

אתה כותב שישראל של היום מזכירה לך את ברית המועצות בעשורים האחרונים לקיומה.

"כן, אני מוצא דמיון מסוים לברית המועצות בתקופה של ברז'נייב. היתה תחושה שהרטוריקה והסיסמאות הן עדיין כמו פעם, אבל למעשה הלגיטימיות והלכידות נשחקות ונעשות יותר ויותר דקות. אני חושב שאפשר לקבל רושם כזה כשמסתכלים על ישראל היום. תחושת האחדות והלגיטימיות של האופן שבו המדינה מאורגנת - כל הדברים האלה הם כבר לא מה שהיו. יש תחושה של אובדן תמימות ואובדן אמונה, ויש ניסיון להשתמש ברטוריקה ישנה כשלמעשה המציאות כבר לא מתאימה לזה".*



יורי סלזקין. היו שהאשימו אותי באנטישמיות, היו שאמרו שאני לאומן יהודי מתנשא


סטאלין ולנין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו