טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לא המתמטיקה טעתה, אלא הגורם האנושי"

יש לנו ביטחון עצמי מופרז, אנחנו לא מתייחסים מספיק לסיכונים ולומדים רק אחרי שכבר נכוונו. ד"ר אורלי שדה מאוניברסיטת ניו יורק מסבירה למה כדאי למכור את האופציות שקיבלנו בעבודה ומגיבה לביקורת נגד האקדמיה

תגובות

אורלי שדה פרופ' אורח למימון באוניברסיטת ניו יורק וד"ר למימון באוניברסיטה העברית גיל: 39 מצב משפחתי: נשואה + 2 מגורים: בין ניו יורק לרמת גן עוד משהו: אוהבת לצפות במופעי מחול

יש להניח שהסטודנטים של ד"ר אורלי שדה היו נמצאים במצב כלכלי הרבה יותר טוב כיום לו היו מיישמים את מה שלימדה אותם. זה נכון במיוחד לגבי אלה שבמקביל ללימודים עבדו בליהמן ברדרס, בנק ההשקעות האמריקאי שנעלם מעל פני האדמה בספטמבר 2008 - החודש השחור ביותר שידעה המערכת הפיננסית העולמית אי פעם.

כששדה החלה להעביר לפני שנה באוניברסיטת ניו יורק (NYU) קורס במימון התנהגותי, היא דיברה בשיעורים על המשמעות של פיזור סיכונים. ואולם שדה לא התכוונה לפיזור במובן הרגיל של המושג - השקעות בכמה מטבעות, בכמה אפיקים או שווקים. היא הדגישה בפני הסטודנטים שמשקיע המבקש לפזר סיכונים צריך להביא בחשבון גם נתונים כמקום מגוריו, החברה שבה עובד בן או בת הזוג ויציבות הענף שבו הוא עצמו מועסק.

"לא הרבה השתנה בשנים האחרונות במודלים שאני מעבירה בשיעורים", אומרת שדה, "אבל מאז המשבר הקשב של הסטודנטים השתנה. כיום הם מתעניינים יותר וקשובים יותר. סטודנטים אומרים לי שהם מצטערים שלא לקחו את הקורס הזה לפני שנה".

לדברי שדה, אחת הטעויות הקלאסיות של עובדים, שפגעה גם בעובדי ליהמן ברדרס, היא השקעה במניות של החברה שלהם - בין השאר בכך שהם לא מוכרים את האופציות שקיבלו במסגרת תנאי ההעסקה.

"הרעיון הוא שאתה, כעובד, חשוף לסיכון שמקום העבודה שלך יקרוס או ייתקל בקשיים ואתה תפוטר. לכן לא כדאי להיות חשוף עוד יותר באמצעות בעלות על מניות של מקום העבודה שלך. אפילו השקעה בחברות באותו ענף היא סיכון מיותר", מסבירה שדה. "במלים אחרות: אם אתה עובד בחברה כמו קומברס וקיבלת אופציות שאפשר לממש למניות - כדאי לך לשקול למכור אותן. כך גם אם אתה עובד בטבע או בליהמן ברדרס.

"לפני שנתיים אף אחד לא חלם שליהמן תקרוס ושהמניות של העובדים שלה ייהפכו לערימת כלום. אבל זה קרה, ויחד עם איבוד עבודתם עובדי ליהמן גילו שחלק גדול מתיק ההשקעות שלהם נמחק. וזה חבל, כי החלק הזה היה נתון לשיקול דעתם".

כדאי למכור גם כשאתה חושב שהחברה שאתה עובד בה נמצאת בדרך למעלה?

"מה שיקרה למניה בשוק הוא נעלם שגם העובדים אינם יודעים לפתור ולכן הם צריכים לוותר על מניות, גם אם הם חושבים שיש לחברה שלהם הרבה לאן לצמוח ושהיא תהיה הצלחה כלכלית. החשיפה לסיכון במקרה כזה גבוהה מדי. הרי קיים גם סיכון שיקרה לחברה שלהם דבר נוראי. במקרה של קריסת חברת האנרגיה האמריקאית אנרון ב-2001 המצב היה אפילו יותר גרוע: העובדים איבדו בנוסף למקום העבודה ולמניות שהיו להם גם את הפנסיה שלהם, שהושקעה ברובה במניות אנרון".

אז לא כדאי להחזיק במניות של החברה שבה אנחנו עובדים. איך עוד היית ממליצה לפזר סיכונים?

"זה מאוד אישי, מפני שכל אחד נמצא במצב סיכון שונה. ההמלצה היא להסתכל על התמונה הכללית - למשל איפה עובד כל אחד מבני הזוג ומה הסטטוס שלהם בעבודה. מקום העבודה שלנו ומקום העבודה של בן הזוג שלנו הם הנכס הכי גדול שלנו, וכך יש להתייחס אליו כשחושבים על פיזור סיכונים. למשל, אם ניתן אז לא כדאי ששני בני הזוג יעבדו באותה חברה ואפילו לא באותו ענף".

ואם מישהו חושב שיש סיכון לחברה שלו או למקום העבודה שלו?

"במצב כזה כדאי לו להקטין סיכונים אחרים. למשל להוריד את רמת הסיכון של תיק ההשקעות, כי כבר יש לו השקעה אחת מסוכנת".

מה לגבי נדל"ן? אם אני גר בדירה משלי זה אומר שאסור לי להשקיע במניות של חברות נדל"ן?

"זה אומר שאתה צריך לחשוב ברצינות אם אתה רוצה להיות חשוף בדרך נוספת לנדל"ן למגורים. אתה צריך להסתכל על סך הנכסים שלך".

תמיד לימדו אותנו שכשלוקחים יותר סיכונים יש גם יותר סיכויים להרוויח. ואת טוענת שצריך לצמצם סיכונים.

"ברור שכשאתה אומר לאנשים להסתכן פחות, יש לזה מחיר. אני לא אומרת שצריך לוותר על סיכונים, אלא שצריך להיות מודעים. אני לא נגד לקיחת סיכונים, אלא בעד סיכונים מושכלים. בן 60 ובן 20 לא צריכים לקחת את אותם סיכונים".

ההפסדים בתיקי ההשקעות של הציבור בשנה האחרונה נוראיים. אולי עדיף להמליץ לכולם לא לקנות מניות ונכסים עם סיכון לעולם ולהסתפק בתשואה נמוכה אך חסרת סיכון.

"עכשיו כולם בדיכאון וכולם רצים להקטין סיכונים. זאת לא הדרך לפעול. יש כל מיני שיקולים בבחירת השקעה וגם אופק ההשקעה חשוב, שכן בסופו של דבר, בטווח המאוד ארוך, השקעה בשווקים עושה עבודה טובה ונותנת תשואה עודפת - גם אם זה לא בהכרח כך בכל רגע נתון. לצערי אני יכולה לדבר על העבר ולא על העתיד. השאלה היא עד כמה יש לך כמשקיע סובלנות לסיכון.

"אני כל הזמן חוזרת ומדגישה שגם בתקופות כאלה הבסיס בהשקעות נשאר אותו בסיס. העקרונות הם: ככל שהסיכון גבוה כך הסיכוי לתשואה עולה, פיזור חשוב כדי להקטין סיכון, וחשוב להסתכל על התמונה הכוללת. כל פרט צריך לשאול את עצמו מה הוא מוכן לעשות, מה המחיר ומה החלופות.

"זה הבסיס גם להחלטות אחרות שאנחנו עושים בחיים. היה לי סטודנט, לא מהתחום הפיננסי, שהוא כנר. הוא הגיע לשיעורים שלי והקשיב, כי רצה לקבל תובנות על החיים והקריירה.

"היה לי גם סטודנט שהתייעץ אתי אם להיענות להצעת עבודה שקיבל. מצד אחד זה לא היה חלום חייו, ומצד שני הוא לא ידע אם יקבל בהמשך הצעה יותר טובה. ניתחנו את זה לפי הכלים שלמדנו בכיתה והחלטנו שכדאי לו לחכות, כי הוא יכול היה להרשות לעצמו לחכות לחלום.

"צריך להסתכל על מגוון האילוצים והמגבלות. אם לאותו סטודנט היו משכנתא ושלושה ילדים ההמלצה שלי היתה אחרת. בסופו של דבר הוא קיבל את ההצעה שרצה, כך שלמזלי גם ההמלצה היתה נכונה בדיעבד".

את מדברת על החשיבות של הפיזור, אבל ראינו שפיזור בין אפיקים, שווקים ומדינות לא עזר בשנה האחרונה - הכל נפל יחד.

"פיזור הוא חשוב, אבל הוא אינו תרופת קסם. הבעיה היא שהפיזור יעיל יותר כאשר השווקים עולים, ופחות יעיל כשהם יורדים - שכן המתאם בין השקעות שונות אינו קבוע: בתקופות של ירידות הוא גבוה יותר מאשר בעליות. כלומר, כשהשוק עולה ההבדלים בין השקעות שונות גדולים יותר מאשר בתקופות של ירידות. בדיוק בזמן שבו פיזור ההשקעות הכי נדרש - כשהכל נופל - גם הכי קשה להרוויח ממנו".

ואת מיישמת זאת? לא נפלת בהשקעות?

"אני מכירה את עצמי כמישהי שיחסית שונאת סיכון ולכן חלק גדול מהתיק שלי מושקע באופן קבוע באג"ח של ממשלת ישראל (נכס חסר סיכון). אני לא מאמינה שאני או מישהו אחר יודעים לתזמן במדויק את השוק. אנשים חושבים שהם יודעים יותר ממה שהם באמת יודעים - יש להם עודף ביטחון עצמי. לכן צריך לטפטף השקעות מסוכנות לאורך זמן ולהשקיע במכשירים שעוקבים באופן עיוור אחרי השוק (תעודות סל)".

איזה מסקנות יכול המשקיע הקטן להפיק מהמשבר?

"צריך לשאול שאלות יותר נוקבות, לבדוק מה היחס בין הנכסים המושקעים ולהבין שגם אם הפיזור אינו תרופת פלא עדיין כדאי לפזר. צריך לדבר לא רק על תשואה, אלא גם על סיכון. מי שמשקיע בנכסים מסוכנים צריך להבין שיכולה לקרות תאונה. אפשר להשוות את זה למכונית מסוכנת, שיש לה יתרונות, אבל תמיד קיימת ההסתברות לתאונה קשה. אני מצפה מהציבור שידרוש מהתקשורת והרגולטור לדעת יותר על הסיכון בכל השקעה".

אולי עכשיו, אחרי שהשוק נפל כל כך חזק, צריך להיכנס אליו בעוצמה במקום ללכת אחרי המנטרות הרגילות שממליצות להשקיע לאט-לאט לאורך זמן?

"מישהו מסוגל להגיד אם השוק ימשיך ליפול? לא. יש עדיין הרבה אי ודאויות ולא צריך לפעול לפי אינטואיציה כי היא לא תוביל את המשקיע למקום הנכון. הסיבה היא שההערכה שלנו לגבי היכולת שלנו שגויה. אנחנו צריכים להכיר במגבלות שלנו, זה העניין.

"אנשים נוטים למכור בירידות - כי כבר אין להם כוח לספוג הפסדים - ולקנות בעליות כי הדודה והסבתא הרוויחו. אנשים גם אוהבים לדבר יותר על הצלחות ופחות על כישלונות, ובכלל, כשהשוק דוהר נראה לך שכולם מרוויחים ורק אתה לא. צריך להישאר נאמן לעקרונות ויש לזה מחיר - אולי תרוויח פחות, אבל גם תפסיד פחות. אם זה לא היה כך, אז גם לא היתה פרמיה לסיכון".

האקדמיה לא אשמה

הראיון עם שדה נערך בבית קפה ברמת חן, השכונה שבה היא מתגוררת. בשלוש השנים האחרונות היא לימדה בניו יורק, אך בקיץ היא תחזור ל"פקולטת הבית" שלה בירושלים. התובנות שלה על הסיכונים שקשורים למקום העבודה מקבלות יתר תוקף כאשר היא מספרת שבאחרונה קיבלה קביעות באוניברסיטה העברית בירושלים, מה שהופך אותה לאשה הראשונה בתחום המימון באוניברסיטה מחקרית בישראל שהצליחה לעשות זאת.

עולם האקדמיה שממנו מגיעה שדה זכה בשנה האחרונה לביקורת חריפה בתקשורת ומהציבור. בשנים האחרונות נחשף עולם ההשקעות יותר ויותר גם לאנשי המתמטיקה והמימון שהציגו מודלים משלהם לבחינה וניהול של השקעות. הם נחשבו שחקנים מתוחכמים ומשכילים שהציגו מומחיות רבה ומערכות בקרה מתקדמות, אבל במבחן התוצאה, הם קיבלו ציון נכשל. הפיזור לא סיפק את הסחורה, המודלים שלהם נהפכו ללא רלוונטיים וקרסו - ואתם התאדו מאות מיליארדי דולרים של חוסכים ברחבי העולם.

הביקורת המרכזית שהופנתה לאקדמיה טענה שהמודל המתמטי שעל בסיסו פועלת כל המערכת הפיננסית פשוט לא עובד, כך שבעצם אין ערך למודלים למדידת סיכון, נוסחאות תמחור של אופציות ונגזרים ועוד. המודל והנוסחאות שנגזרות ממנו שגויים ואינם משקפים את המציאות ולכן הם אינם יכולים לשמש ככלי ביטוח והגנה מפני משבר.

אחד מגדולי המערערים על תקפותו של המודל המתמטי הוא החוקר והסופר נסים טאלב, מחבר הספר "הברבור השחור". לדבריו, הערכת הסיכון הפיננסי באמצעות מדידת התנודתיות של הנכסים סביב התפלגות נורמלית (גרף הפעמון) שגויה מיסודה. זאת, מכיוון שבעולם הפיננסי ההתנהגות אינה נורמלית, והאפשרות להתרחשות אירוע משמעותי מאוד אך בלתי צפוי לחלוטין - כמו התקפת הטרור של 11 בספטמבר או המפולת של 1987 - גדולה.

באופן טבעי שדה מגוננת על עולם האקדמיה ועל המודלים שסיפק לשחקנים בשוק. "צריך לשים סימן שאלה על הביקורת", היא אומרת. "המודלים כן רלוונטיים, אבל הבעיה היא שאנשים עשו 'העתק והדבק' על המודל. המודל לא טעה ומה שלימדנו בכיתה היה נכון, אלא שהשימוש בו לא היה נכון. אנשים לקחו את תוצאות המודל ולא ניסו להבין את ההנחות שעומדות בבסיסו. כל תוצאת מודל מוגבלת מעצם הנחותיו. לעתים נעשה בו שימוש ציני - אנשים הבינו את ההנחות אבל היה להם נוח להתעלם - ולעתים באמת היה חוסר הבנה.

"המומחים למימון אומרים כל הזמן לפזר, אז עכשיו משקיעים אומרים שהם פיזרו את התיק ובכל זאת הכל נפל - ולכן המודל לא נכון. אבל יש חשיבות גדולה להתאמה בין הנכסים בפיזור, כלומר השונות, המשקולות והקשר (קורלציה) ביניהם. לפיזור יש ערך רק אם מבינים את התכונות שלו.

"ניקח לדוגמה את מה שהתרחש בארה"ב והיה הבסיס לכל המשבר- השקעה בשוק הנדל"ן באמצעות איגוח של משכנתאות. בתי ההשקעות יצרו מכשירים פיננסיים שאפשרו להכניס נזילות לשוק לא נזיל. הבעיה היתה שמי שקנה את כל אותם מכשירים פיננסיים חשב שהסיכון אפסי מהסיבה שבכל תיק היו הרבה מאוד משכנתאות, אבל ברור שהסיכון אינו אפסי כי היה קשר חיובי בין נוטלי המשכנתאות, וכשהשוק התחיל ליפול כולם נפלו יחד.

"למי שמכר את המוצרים שהתבססו על איגוח משכנתאות היה אינטרס להראות שיש פיזור גדול ולכן הסיכון אפסי. במקרה הזה, זה לא שהמודל טעה, אלא שהקונה היה צריך להבין את ההנחות. מי שמכר את זה ואמר שזה חסר סיכון - או שהוא לא הבין, או שהוא היה ציני. אי אפשר להעלים את הסיכון. איגוח הוא רעיון גאוני וחכם, אבל הבעיה היא שנתנו לזה דירוג חסר סיכון ומישהו קנה את זה כנכס חסר סיכון".

העולם התרסק ואת אומרת שהאקדמיה לא טעתה בכלום?

"אני לא שוללת חשיבה מחודשת ולא אומרת שאנחנו מבינים את הכל. האקדמיה לא חפה מבעיות ואנחנו לא מושלמים, יש לנו מה לשפר. אני כן מבקרת את הקולות שאומרים שבהגדרה נגזרים זה רע ואיגוח זה רע ושהמודלים לא שווים".

את רואה חשבון נפש באקדמיה?

"האקדמיה חיה על חשבון נפש. כל יום אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו. אנחנו חיים ממחקר ומהתקדמות ויש הרבה עבודה ואתגרים. כל יום אנחנו מנסים להבין מה אנחנו יודעים ויש לנו הרבה ללמוד. בעקבות המשבר גם יש לנו כר ניסויים לא קטן. אנחנו לא מבינים הכל אבל העליהום על האקדמיה לא מוצדק".

מי לדעתך אשם במשבר?

"מישהו היה צריך לצעוק שזה לא הגיוני להגיד שנכסים כמו אג"ח משכנתאות הם חסרי סיכון. חברות הדירוג, היועצים - הם היו צריכים לעמוד בשער ולהתריע שיש סיכון, כי יש מתאם חיובי בין הנכסים שמרכיבים את האיגוח. גם המשקיע היה צריך להיות ביקורתי יותר ולהבין לעומק יותר מה מכרו לו. הכל היה צריך להיות מתומחר אחרת לגמרי, ואז היו פחות נפילות. לא המתמטיקה טעתה, אלא הגורם האנושי".

אז את מסכימה שחברות הדירוג כשלו?

"אני חושבת שהן צריכות לעשות בדק בית. הרבה נכסים קיבלו דירוג מאוד גבוה, וצריך לשאול אם זה נבע מאינטרסים או מאי הכללה מספקת של ההנחות הנכונות".

מה לגבי הרגולטור? הוא היה בסדר?

"יש חשיבות גדולה לרגולציה, אבל בסופו של דבר הצרכן חייב להיות ביקורתי. ללא ספק, לרגולטור יש תפקיד חשוב באמון של אנשים במערכת הפיננסית וזה מרכיב קריטי בהצלחה שלה ובתפקוד שלה. בלי זה היא לא תתפקד. ההנחה הבסיסית של הרגולטור היתה שגופים פיננסיים כמו בנקים להשקעות וקרנות גידור הם משקיעים מתוחכמים - מבינים את הסיכונים שהם לוקחים, וגם מבינים שאם ייקחו סיכונים גדולים מדי הם ייפלו. ולכן גם ההבנה היתה שצריך לתת להם לעשות מה שהם רוצים, ואם הם ייפלו - שייפלו.

"אבל המשבר הראה לנו שההנחה הזאת היתה שגויה, כי נפילה של גוף גדול משפיעה על כל המערכת, ואת זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. הרי כולנו ראינו איך כל השוק הושפע מהקריסה של ליהמן ברדרס. אם מבינים שיש השלכות לקריסה של גופים גדולים, אז המסקנה תהיה שצריך לפקח על הבנקים ברמת הסיכונים שהם לוקחים. בבנקים מסחריים המצב היה שונה כי מלכתחילה הם היו תחת רגולציה מהותית יותר בשל העובדה שאנשים שמים בהם פיקדונות, וגם בגלל העובדה שבנק יכול ליפול אם הלקוחות שלו ירוצו למשוך ממנו את הכסף. בנוסף, כיום אנחנו גם מבינים שכל משק מושפע הרבה יותר מדברים שקורים ברחבי העולם".

אז מה אנחנו צריכים לדרוש ממנהלי ההשקעות שלנו?

"מנהל ההשקעות חייב להבין מה הצרכים של הלקוח וללמוד את הלקוח. לדעת אם הוא שונא סיכון או אוהב סיכון, להבהיר לו את המשמעויות ולבנות אסטרטגיית השקעה שמתאימה עבורו. הסיכון נמדד בסטיית תקן - באיזו מידה פזורים הערכים לעומת הממוצע שלהם, כאשר ככל שסטיית התקן גבוהה יותר ההשקעה יותר מסוכנת - או באמצעות ערך הבטא, שמשקף את מידת החשיפה לתנודות השוק. המדדים האלה לא מושלמים, אבל הם ייתנו אינידקציה טובה בנוגע לקשר לשוק ולתנודתיות.

"אנשים עזבו מנהל השקעות אחד לטובת אחר בגלל פרומיל בתשואה, כשבכלל לא בטוח שהם בדקו את הסיכון. יכול להיות שעדיף להם להסתכן - אבל הם צריכים להבין את המשמעות. כמובן שזו טעות להסתכל רק על ההשקעות בשוק ההון. צריך להסתכל על סך הנכסים, לראות אם מחזיקים נדל"ן ומה הסיכון של מקום העבודה".

להיכוות מהבועה

לאורך הראיון חוזרת שדה ומדגישה את החשיבות של חינוך פיננסי מגיל צעיר. "כיום אין כמעט מישהו שלא לוקח הלוואה או משקיע - זה חלק בסיסי מההתנהלות היום-יומית שלנו. בעבר דודה חנה מעפולה עבדה במפעל וקיבלה פנסיה כאחוז מסוים מהמשכורת שלה וכל מה שנשאר לה היה לתכנן מסביב. כיום העובד מפריש לאפיק השקעה שהוא בוחר והוא יקבל לעת זקנה את הפירות של הדבר הזה. וכאן כבר יש בעיה יותר מורכבת. צריך לבחור, להסתכל, לחשוב מה לעשות כדי שתהיה רמת חיים נאותה. יש הרבה יותר אחריות, אבל מצד שני - איזה כלים נתנו לנו?", היא שואלת בדאגה.

"כל מי שלומד בבית ספר תיכון בישראל צריך לעשות קורס ביסודות המימון כדי שיבין מהו ערך הזמן של הכסף, פיזור סיכונים, סיכון ותשואה. כל אחד צריך להבין את הבסיס. ברגע שאנשים יבינו שמסתכלים לא רק על התשואה של הקרן אלא גם על הסיכון וינסו להבין את הסיכון, תהיה בקרה נוספת. חינוך הוא הבסיס לכל, במיוחד מכיוון שכמו שראינו בניסוי שעשיתי (ראו מסגרת), לפרט יש ביטחון עצמי מופרז".

זה מה שיגרום לאנשים לא לעשות טעויות בהשקעות? חינוך?

"מאמר של פרופ' ורנון סמית', חתן פרס נובל, הראה מה גורם לבועה פיננסית. לפי הניסוי שלו, אנשים היו מוכנים לקנות נכסים מסוימים אף שידעו שאין סיכוי שהתקבולים מהם יכסו את ההשקעה שלהם. לכאורה אין היגיון בהשקעה כזאת. ובכל זאת, הם האמינו שיהיה מישהו שירכוש מהם את הנכס במחיר יותר גבוה מזה שבו הם קנו. זו בועה קלאסית. מה שסמית' הראה זה שאנשים נמנעו מלהיכנס לבועה, אם הם כבר נכוו מבועה. האופי האנושי הוא כזה שעד שתחטוף כוויה מהאש, האזהרות כנראה לא מספיקות. אבל זה לא אומר שלא צריך ללמד על האש".

ביטחון עצמי מתעתע

העובדה שאנשים מגזימים בהערכה של הכישורים שלהם הוכחה במחקרים רבים. זאת הסיבה, לפי החוקרים, לכך שיותר מ-80% מהנהגים מאמינים שרמת הנהיגה שלהם היא מעל לממוצע (מה שכמובן אינו אפשרי), 86% מהאנשים חושבים שהם יפים יותר מהאנשים הנמצאים בסביבתם ו-68% מעורכי הדין חושבים שהצד שהם מייצגים יזכה. 80% מבעלי עסקים חדשים חושבים שיש לעסק החדש שלהם 70% סיכוי להצליח, אבל לדעתם עסק דומה המנוהל בידי אחרים יצליח רק ב-40% מהמקרים.

כדי לבחון אם הביטחון העצמי העודף מאפיין גם את עולם ההשקעות, ערכה ד"ר אורלי שדה ניסוי בכיתה. היא ביקשה מהסטודנטים לבחור שתי מניות ממדד הדאו ג'ונס האמריקאי ולפרט למה השקיעו בהן, ולאחר מכן נבדקה התשואה שלהן לעומת התשואה של המדד.

אחרי שבחרו את המניות נשאלו התלמידים שלוש שאלות: מהי ההסתברות שביצועיהם יהיו ב-10% העליונים של הכיתה, מה הסיכוי שיהיו ב-10% העליונים בכיתה אם היו בוחרים מניות ממדד הדאקס הגרמני ומה הסיכוי שיפגינו ביצועים מצטיינים בהשוואה לכל התלמידים שמשתתפים בקורס, לא רק בכיתה שלהם.

אם התלמידים היו מעריכים את עצמם נכונה ובאופן מציאותי, הרי שממוצע התשובות שחזו ביצועים ב-10% העליונים של הכיתה היה צריך להיות 10%. אבל אחרי שערכה שדה את הניסוי בהרבה כיתות היא קיבלה את התוצאות העקביות הבאות: בשלוש השאלות המשיבים נתנו לעצמם הסתברות גבוהה יותר מאשר 10% להיות בין המצטיינים. בממוצע, הסטודנטים העריכו שיש להם 30% סיכוי להיות בין ה-10% המצטיינים. ההערכה העצמית הכי גבוהה היתה במקרה שבו הם נמדדו מול הכיתה שלהם ולא מול כל הכיתות וכשהם בחרו מניות ממדד הדאו ג'ונס ולא מהמדד הגרמני.

"הניסוי מעלה את השאלה אם אדם באמת יודע להעריך השקעות או לתזמן שווקים, או שזה רק נדמה לו", מסבירה שדה. "בכל מקרה, הוא מוכיח שיש לאנשים ביטחון ביכולת השיפוט של עצמם. בנוסף ראינו בניסוי איך עובדת תופעת הפמיליאריות. ככל שאנחנו מכירים יותר את האנשים סביבנו אנחנו מרגישים יותר בנוח להעריך את עצמנו, ולכן מול הכיתה שלהם הסטודנטים היו מלאים בביטחון עצמי. גם מול מדד 'הבית', הדאו ג'ונס, הם חשו יותר בטוחים".



אורלי שדה. ברקע - דיוקן של סבא של אבא שלה, הרב עוזיאל, שהיה הרב הראשי הספרדי הראשון של ישראל וממניחי אבן הפינה לאוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות