בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולם חשבו שהוא מת עני וגלמוד, אבל הלוחם האגדי, משה מולכו חי 10 שנים נוספות

משה מולכו, הלוחם האגדי שלדעת חבריו היה המודל לדמותו של "קזבלן", נעלם מחייהם זמן קצר אחרי מלחמת העצמאות. הם היו משוכנעים שמת עני וגלמוד בתחילת שנות ה-50, ומקום קבורתו לא נודע. עכשיו מתברר שמולכו התחתן ב-1950 עם בת-דודתו אסתר, מת מדום לב ב-1960 ובזכות הרמטכ"ל צבי צור נקבר ליד החלקה הצבאית בקרית שאול

תגובות

הכתבה על משה מולכו האגדי, איש יחידת שועלי שמשון בחטיבת גבעתי, פורסמה כאן ערב יום העצמאות ה-60. בקורות חייו נותרו חורים שחורים ואחד המטרידים שבהם היה תעלומת מקום קבורתו. איך יכול להיות שאדם חי בארץ, היה חייל במלחמת העצמאות, נפצע קשה ואושפז בבית חולים, המשיך בחייו האזרחיים במדינה עד יום מותו וכאילו פצתה האדמה את פיה ומקום קבורתו לא נודע? לראשי החברה קדישא וארכיון משרד הפנים לא היתה תשובה.

חבריו של מולכו מגדוד 54, שסיפרו כי יגאל מוסינזון עיצב על פיו את דמותו של "קזבלן", ידעו לתאר את מעשי גבורתו בקרבות גבעתי בחזית הדרום, עד פציעתו הקשה ממוקש ואשפוזו הממושך. אשר להמשך עלילותיו הם זכרו רק שצבי (צ'רה) צור, מפקד הגדוד במלחמת העצמאות, המשיך לדאוג למולכו גם לאחר שחרורו מהצבא וסידר לו עבודה כצבע בחיל הים, מאבטח בחוות מכלי הדלק של חברת החשמל ושומר בבית ציוני אמריקה בתל אביב. על שנת מותו המדויקת של מולכו, 51' או 52', התלקח ויכוח יצרי בקיטון של "פוטו טל" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, שבו מתכנס מועדון ותיקי גדוד 54 בתש"ח. ברשומות החברה קדישא נמצאו שלושה נפטרים ששמם "משה מולכו", שנולדו כמוהו בטורקיה בעשור הראשון של המאה העשרים. אך שלושתם מתו אחרי 1960, ומתוכם רק אחד התגורר בתל אביב-יפו.

ותיקי גבעתי שללו מכל וכל את האפשרות שמולכו חי עד 1960, ובלית ברירה נחתמה הכתבה בנופך מתפייט על חידת אחריתו של מולכו. נכתב שם כי בשלב מסוים הועלתה השערה, שביום חלוקת תעודות הזהות הוא מסר שם בדוי כדי לפתוח דף חדש בחייו. עוד נכתב כי אפשר שכדרכם של גיבורי מיתוס הותיר אחריו מולכו את סוד חייו בלתי מפוענח: כך תישאר דמותו חקוקה לנצח, אפופה בהילת הערצה שרוחשים לו חבריו לנשק ובדוק של מסתורין הפרוש מעל חידת עברו.

פצצת אסתר

אלא שמולכו לא מסר שם בדוי ולא השאיר שום דוק מסתורין. שבוע לאחר פרסום הכתבה בישר לי דורון אביעד, מבכירי ארכיון צה"ל, כי מצא קצה חוט. בתיקים הגלויים לציבור נמצא מסמך ובו רשימה שמית של לוחמי יחידת שועלי שמשון בתש"ח עם מספריהם האישיים. זה היה המסמך הראשון שאימת את קיומו של מולכו: היה אדם כזה, חייל בעל מספר אישי 87630 ששירת בצה"ל.

נלי ורזרבסקי הכל-יכולה מארכיון עיריית תל אביב רק שמעה את השאלה וכבר הסתערה על המחשב. בתוך דקות ספורות היא הציבה לפניה ערימת כרכים ממארס 55' של "רשימת בעלי הזכות לבחור לכנסת השלישית: תל אביב-יפו". על פי הרשימה, מולכו היה עדיין בחיים ב-55', וליד שמו נכתבו כנהוג מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו: רחוב 322 (היום רחוב בן-שטח) מספר 4 ביפו.

מספר תעודת הזהות היה המפתח הדרוש לג'ורג' קליין, מנהל ארכיון משרד הפנים. ואלה הפרטים שהעלה על פיו: משה מולכו נולד ב-1902 להוריו, לונה (פאני) ואברהם מולכו; הוא התפקד בעת שירותו הצבאי (כלומר קיבל את תעודת הזהות הישראלית ב-48' כחייל, בעת שהיה מאושפז אחרי פציעתו בבית החולים); והוא התגורר בקומת הקרקע ברחוב גדרה 4 בתל אביב. "זה לא הכל", אמר קליין. "כתוב פה שמשה מולכו התחתן ב-16.11.50 עם אסתר ורשום כאן מספר תעודת הנישואים". מיהי אותה אסתר הוא לא ידע. "התיק הזה כתוב בכתב יד", אמר קליין, "והרישום כאן משובש. תשאל ברבנות".

מולכו היה נשוי? אף אחד מחבריו לא ידע שמולכו התחתן. להפך, הם חזרו ואמרו שהוא היה ערירי וגלמוד, ללא קרוב משפחה וללא שאר בשר עלי אדמות. אבל הכתובת, רחוב גדרה 4, נזכרה כבר בדיווחי הבולשת הבריטית (CID), שעקבה אחרי מולכו בגלל קשריו המפוקפקים עם האצ"ל. הרב יהודה לנדאו, מנהל מחלקת הנישואים ברבנות הראשית תל אביב-יפו, פתח את תיק הנישואים של מולכו ומצא בו את הפרטים הבאים: אסתר, ילידת 1923 מהעיר בורסה שבטורקיה, עלתה ארצה בשנת 50' (כנראה; הספרות מטושטשות); בעת נישואיה למשה מולכו אביה כבר לא היה בחיים ואילו אמה מנורה היתה בחו"ל. "שם משפחתה היה גם צביה, ששונה לפורטוקל", אמר הרב לנדאו.

מיהי אותה אסתר מולכו, איפה היא גרה, מה עלה בגורלה? יוסף כאלף, מזכיר מחלקת הנישואים, הציע לבדוק בחברה קדישא מי הזמין את ההלוויה של מולכו; אבל שמו של המזמין, "בנר יקיר (חבר)", לא אמר דבר לאיש. ברישומי החברה קדישא צוין שמשה מולכו היה נשוי לאסתר, ולא היו להם ילדים או קרובי משפחה.

שוב חזר הכדור אל ג'ורג' קליין ממשרד הפנים, שהתבקש הפעם להתחקות אחר אסתר מולכו. אלא שהתשובה בוששה לבוא. היא נמצאה בבית הקברות בקרית שאול.

הפתעה במצבה

לא היה קל למצוא את הקבר על פי הרישום של השורה והמספר בגוש שבע. הוא פשוט לא נמצא במקום הצפוי על מספרו הסידורי אלא קצת הלאה משם, ליד הקיר הצמוד אל החלקה הצבאית, ממזרח לעץ הברוש שעליו מטפס שיח בוגונוויליה אדום. על המצבה נכתב:

פ"נ

בעלי היקר

משה מולכו

בן אברהם

נפ' באופן פתאומי

ביום י"א תשרי תשכ"א

בגיל נ"ו לחייו

תנצב"ה

הביקור בבית הקברות נערך פחות משבוע לאחר יום השנה למותו. על הקבר היה זר חרציות נבול בצנצנת מים ונר נשמה שכבה לא מזמן - משמע, היו מי שעלו אל הקבר בשבוע הקודם. האם זו היתה אסתר מולכו? לג'ורג' קליין ממשרד הפנים עוד לא היתה תשובה.

כעבור שבוע בישר קליין: "בטח שלא יכולת למצוא תיק של אסתר מולכו, מפני שאין תיק כזה. אסתר מולכו, בת מנורה ויהודה פורטוקל מהעיר בורסה בטורקיה, הפכה לאסתר שמשון לאחר נישואיה ב-61' ליוסף שמשון. שניהם טמונים כעת בבית העלמין בחולון, והיתה להם בת יחידה: עידית ברקיש".

את שפופרת הטלפון בביתה של עידית ברקיש הרימה דודתה פאני פורטוקל, המתגוררת עם משפחת אחייניתה. "משה מולכו? משה היה בן-דודי", אמרה, "ואני שידכתי לו את אחותי המבוגרת אסתר, זיכרונה לברכה. הוא היה בן אדם מקסים. כל המשפחה העריצה אותו. תבוא, אני אספר לך הכל".

פאני יפת התואר

החייל הערירי והגלמוד התברר כבן לשבט מולכו מקהילת יהודי בורסה, העיר הרביעית בגודלה בטורקיה. במסורת המשפחתית נודעה פאני, אמו של משה מולכו, כנערה גבוהה ויפת תואר שעינה האחת כחולה והאחרת סגולה. היא עבדה בבית חרושת לייצור חוטי משי והתמחתה בשזירה העדינה של הסיבים שטוו תולעי משי. אברהם מולכו, שהיה מבוגר ממנה, התאהב בה בהיותה בת 13, ובעזרת בני משפחתו חטף אותה. המשפחה חיתנה אותם וכעבור שנה, ב-1904, חבקה פאני את תינוקה משה מולכו.

"היא עדיין היתה ילדה ששיחקה בבובות ולא ידעה לגדל את הילד", מספרת פאני פורטוקל. "אברהם בעלה העריץ אותה ואהב אותה ללא גבול. כעבור שנים ספורות נפטר אברהם ופאני נותרה עם בנה הפעוט".

ממי נודע לך הסיפור?

"בטורקיה שמעתי מאמי, מנורה, את הסיפור על אחותה פאני ובנה-יחידה משה מולכו. בטורקיה לא הכרתי את משה, מפני שהוא כבר עזב את הבית ועלה לארץ ישראל, אבל את אמו מנורה הכרתי היטב. בתש"ח עליתי ארצה לבדי כנערה בת 13. הופניתי לקיבוץ ניר-עם ואחר כך לתל יוסף ולא הסתדרתי שם. כשנה לאחר עלייתי פגשתי את בת דודתי (מצד אבי), פאני לחמיש, בתחנה המרכזית בתל אביב. שאלתי אותה אם היא מכירה את משה מולכו, בן-דודנו המשותף, והיא לקחה אותי בקו 4 לדירה שלו ברחוב גדרה 4, ליד שוק הכרמל. הדלת היתה נעולה.

"כעבור שבוע באתי שוב לביתו, הפעם לבדי. דפקתי בדלת. 'מי את?' הוא צעק מבפנים, ועניתי לו שאני בת-דודתו. 'איזו מין בת-דודה את?' הוא שאל, ואמרתי שמצד אמא שלו. הוא פתח את הדלת בתנופה חזקה וקיבל אותי בקריאות שמחה וצהלה. הוא אמר לי, 'זה הבית שלך' והיה המאושר באדם. הוא חקר אותי שתי וערב על אמו, שנפטרה ב-47', ועל בני המשפחה שהכיר ואלה שנולדו או הצטרפו בקשרי נישואים לאחר עזיבתו".

את היית אז בת 14 והוא בן 46?

"כן. אבל לא נשארתי לגור אצלו. זו היתה דירת חדר, בלי מטבח ושירותים. עברתי לגור עם חברתי בלוד והתחלתי לעבוד שם במשק בית. באתי אליו פעמים רבות עם בת דודתי פאני לחמיש, וכשלא היה בבית הוא השאיר לנו אוכל בארון קרח שמחוץ לדירה. באחת הפגישות הראיתי לו תמונה של אחותי הבכורה, אסתר פורטוקל, שנשארה בטורקיה ובמקום הוא הכריז שהוא רוצה להתחתן איתה. היא היתה יפהפייה והוא התאהב בה עד שורשי שערותיו. הוא כתב לה מכתב אהבה יוקד והודיע לה שהוא רוצה להתחתן איתה.

"כעבור חודש, באוקטובר 50', היא הגיעה ארצה, ושלושה שבועות לאחר מכן הועמדה החופה ברבנות בשדרות רוטשילד, בחתונה צנועה בנוכחות בני המשפחה שהיו בארץ. אסתר היתה אז בת 27. אתה לא יודע איזו אהבה הוא אהב אותה. היא היתה היהלום בכתר שלו. במשך שנה התגוררו ברחוב גדרה ואז עברו לדירת חדר ברחוב בן-שטח 4 ביפו, מול השק"ם".

ממה הוא התפרנס?

"משה הלך לעבוד בנמל חיפה, ואני עברתי להתגורר עם אסתר אחותי. הוא עבד כשש שנים בחיפה בפריקת סחורות בנמל והיה מגיע הביתה רק בשבתות. בתקופת הצנע לא היה מה לאכול, אבל הוא דאג לאשתו והביא דברים. הוא אף פעם לא נתן לה לסבול. בחוץ משה התפרסם בנוקשות שלו, אבל בבית הוא היה הכי רך ונוח בעולם. הוא טיפל באשתו כבבת עינו. גם אם השיג כסף פה ושם הוא היה מחלק את כספו לכל מסכן ונזקק. לאחר העבודה בספנות הוא עבר לעבודת שמירה בבית ציוני אמריקה.

"משה נתן לאשתו חיים נהדרים. הם עשו חגים בבית עם משפחה וחברים מהעבודה, או השיכון. מצד אביו היו לו שבעה דודים וארבע דודות עם בנות ובנים רבים. האחיינים שלו העריצו אותו כמו אל. אסתר היתה בשלנית מעולה שהצטיינה בתבונת כפיים ובכישרון. הוא אהב אותה מאוד והיא החזירה לו אהבה רבה. כל השכנים היו המומים מסיפור האהבה הזה".

אסתר עבדה?

"מה פתאום? בחיים לא. הוא לא נתן לה לעבוד. הטורקים לא נתנו לנשים לעבוד מחוץ לבית לאחר החתונה. הם חיו יחד עשר שנים, ללא ילדים, עד למותו הפתאומי מדום לב".

מתי זה קרה?

"למחרת יום כיפור ב-60', אחותי חזרה הביתה ומצאה אותו בלי רוח חיים. לאחר מותו היו צריכים כסף לקבור אותו. לאחותי לא היה כסף לכך. הלכתי למפקד שלו בצבא, שהמשיך כל השנים לדאוג לו. אני ידעתי עליו כי יום אחד משה אמר לי, 'הנה המפקד שלי, נהיה רמטכ"ל' והראה לי תמונה שלו בעיתון. הלכתי לקריה וביקשתי מהחיילים השומרים שיתנו לי להיפגש איתו. החיילים אמרו לי שאי-אפשר. אמרתי להם, תגידו לו שאני גיסתו של משה מולכו ז"ל ושזה דחוף.

"הרמטכ"ל צור היה בישיבה. הוא הפסיק את הישיבה וקרא לי מיד. אמרתי לו שרוצים לקבורה של משה 800 לירות ולמי יש כסף לזה. שאלתי אותו מה הוא הולך לעשות בשביל משה, שנלחם כל כך למען מדינת ישראל וצריך לקבור אותו עם החיילים. הרמטכ"ל הרגיע אותי ואמר לי שהוא יסדר לו מקום שיהיה על יד החיילים".

כך נקבע מקום קבורתו של משה מולכו ליד החלקה הצבאית בבית העלמין, בצעד שהפר את כללי המספור בקרית שאול. מודעות אבל נתלו ברחבי יפו ושוק הכרמל. מאות אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה. "זו היתה הלוויה מכובדת עם תפילות, וקדיש והספדים", אומרת פאני פורטוקל. "48 שנים אני פוקדת את קברו פעמיים בשנה - ביום פטירתו למחרת יום כיפור, ובאביב לקראת חג הפסח".

מולכו גואל ישראל

בכניסה לבית העלמין הצבאי בקרית שאול מתקשה פאני פורטוקל לכבוש את התרגשותה במפגש עם חבריו של משה מולכו מגדוד 54 בגבעתי, שאותם מעולם לא הכירה. מלווה באחייניתה הצעירה, מנורה כהן, באה פורטוקל עם זר חרציות גדול ונר נשמה. רס"ן (בדימוס) ד"ר צביקה לביא, בנו של דוד לייבוביץ' ממציא ה"דווידקה", מקדם את פניה בהתרגשות רבה. "את יודעת שמולכו הציל את חיי?" הוא אומר לה. "רק בזכות אומץ לבו ניצלו חיי ואחר כך הוא הציל את ידי כשהוא שמר כל הלילה על מיטתי בבילינסון עם רובה דרוך ולא נתן לרופאים לקטוע אותה עד שפרופ' מרכוס, המנתח המפורסם, יבדוק אותי".

זו הפעם הראשונה שחבריו מתש"ח עולים לקברו. "אני חוזר שישים שנים אחורה", ממלמל לביא, "אני כבר לא אישן כל הלילה". ליד הקבר מוציא לביא שרשרת של דגלי ישראל ופורש אותה על לוח המצבה. הוא מיישר בקפידה את הדגל מעל אותיות שמו של מולכו, ניצב ליד המצבה ומצדיע בדום מתוח לחברו לנשק. פאני פורטוקל מדליקה נר נשמה ומספרת לחבריו על משפחת מולכו בטורקיה ובארץ.

מנורה כהן, בתו של יצחק פורטוקל, בן-דודו של מולכו, עלתה ארצה בנערותה בתחילת שנות ה-70 ויודעת לספר ששמו של "הדוד הגיבור משה מולכו" נישא בפי כל בבורסה: "הורי סיפרו שלאחר מלחמת העצמאות הוא בא אל משפחתו וכל יהודי העיר יצאו לקראתו בהתרגשות משיחית כדי לקדם את פניו של הנציג הראשון ממדינת ישראל העצמאית. מולכו צעד גאה ברחוב הראשי כשההמון מקבל אותו כגיבור מלחמה. בני משפחתו, ראשי הקהילה והרבנים הובילו אותו ביראת קודש לבית הכנסת הראשי 'גירוש' (שנקרא כך לזכר גירוש ספרד), שהיה מלא וגדוש, וכשמולכו עלה לתורה הביט בו הקהל בעיניים דומעות ובגרונות חנוקים".*



פאני פורטוקל משמאל, מנורה כהן וחבריו לנשק של מולכו בדרך אל קברו. מאות השתתפו בהלוויה


אסתר מולכו. סיפור אהבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו