בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמיר מולנר ועלילותיה המדממות של המאפיה הישראלית בדרום באפריקה

תחילה, במכות אלה וכדור בראש, נרצח היהלומן שי אבישר. אחר כך, מטווח אפס, חוסלו העדים שהעידו שרוצחי אבישר היו הישראלים ליאור סעת ועמיר מולנר. לבסוף נורתה למוות גרושתו של אבישר, הייזל קריין, שהיתה חברתה הקרובה של וויני מנדלה. חגיגת החיסולים המטורפת הזאת נגמרה בלא משפט: סעת הואשם ברצח אבישר אך שוחרר עוד לפני שמשפטו החל, מולנר לא הואשם כלל, שב ארצה דרך מקסיקו והפך ליעד המשטרתי המאיים בישראל. עשר שנים אחרי סבור החוקר הראשי ביוהנסבורג שצפויה פריצת דרך בתיק. עלילות המאפיה הישראלית באפריקה, הסיפור המלא

תגובות

בבוקר 10 בנובמבר 2003 שייטה מכונית מרצדס בוהקת בפרבר היוקרה אבוטספורד שביוהנסבורג, דרום אפריקה, ובתוכה אשת העסקים הייזל קריין וידידתה מרגרט טרנר. שתי הנשים נסעו לבית המשפט העליון ביוהנסבורג, לקראת דיון נוסף במשפט הרצח המתוקשר שבמרכזו עמד נאשם ישראלי צעיר, ליאור סעת שמו. כשהמרצדס התעכבה בצומת הבחינה טרנר בצעיר מתולתל שעומד בפינת הרחוב, לבוש בז'קט ירוק, כובע בייסבול ומשקפי שמש שחורים. לפני שקריין פנתה שמאלה צעד הבחור אל המכונית, הכניס את ידו לכיס הז'קט, שלף אקדח וירה צרור יריות ארוך שריסק את השמשה הקדמית.

טרנר הרימה את ידיה וצרחה באימה, קריין ניסתה ללחוץ על הדוושה ולהתחמק אך לא הספיקה. המכונית הידרדרה באטיות ונתקעה במדרכה. המתנקש נכנס למכונית שהמתינה לו ונמלט מהמקום. "הוא החל לירות מהצד שבו אני ישבתי", שיחזרה טרנר אחר כך. "היו יריות רבות. שמתי את היד השמאלית שלי כדי להגן על הפנים. האצבעות שלי התפוצצו. שמעתי את הייזל צועקת 'אלוהים אדירים!' ואז השתררה דממת מוות... דם נזל מפיה וגופה היה מחורר".

הראשונה שנזעקה לבית חולים מילקפארק ביוהנסבורג היתה וויני מנדלה, גרושתו של נלסון מנדלה ומי שזכתה בדרום אפריקה לתואר "אם האומה". מנדלה, חברת נפש של קריין, ליוותה אותה לכל הדיונים במשפטו של סעת; דווקא ביום החיסול נעדרה מבית המשפט בשל התחייבות עסקית קודמת. בבית החולים התבשרה מנדלה על מותה של חברתה היקרה. "אני דורשת חקירה מקיפה שתגלה את נסיבות הרצח של קריין", הכריזה מנדלה, "ואני תובעת לדעת מדוע לא היה לה ליווי של מאבטחים".

המחדל אכן זעק לשמים: שבוע לפני הירצחה אמרה קריין בבית המשפט שהיא חוששת לחייה. זה גם לא היה ניסיון ההתנקשות הראשון באשת החברה הנוצצת, זו שכיכבה לסירוגין במדורי הרכילות, העסקים והפלילים. בעמודיהם הראשונים, מיד לאחר הרצח, בישרו עיתוני דרום אפריקה שהמשטרה מעוניינת לחקור את "אמיר מוילא, המכונה גם דיוויד מילנר". מוילא ומילנר הם שמות הכיסוי של מי שנחשב היום ליעד מספר 1 של רשויות אכיפת החוק בישראל, עמיר מולנר, ישראלי נוסף שנקשר בפרשה. היו עוד כמה.

חמש שנים וחצי חלפו מאז רצח קריין, והיריות עדיין מהדהדות בדרום אפריקה. הרצח, שמוזכר לפרקים בעיתונות שם, הפך לסמל לאין-אונות של מערכת אכיפת החוק הדרום-אפריקאית במלחמתה בפשע המאורגן. העניין בו אף חצה את גבולות היבשת. בחודשים האחרונים עובד המפיק הבריטי ביל ביילי, מי שהשתתף בהפקת סדרות דוקומנטריות מוערכות כ"טראפיק", על סרט תיעודי שיעקוב אחרי סיפור חייה הלא-שגרתי של קריין. טרנר, לעומתו, כותבת עכשיו ספר על המאפיה הישראלית ביוהנסבורג. "היא משחקת בעניין מסוכן ביותר", אמר בנה של קריין, אנתוני, עורך דין בן 35.

ספרה של טרנר לא יהיה הראשון בפרשה. כבר בסוף 2004 יצא בדרום אפריקה הספר "מלכת היהלומים - עדות מהקבר", מאת עיתונאי בריטי שחתם בשם-העט דיוויד קריי; הערה קטנה בפתיחת הספר מסבירה את החלטתו להסתיר את זהותו האמיתית בחשש לנקמה. הספר הוא תוצר של עשרות שעות שיחה שהקליט קריי עם קריין משנת 2000 ועד הירצחה, והוא מגולל את סיפור חייה וחושף פרטים שלא נודעו על פעילותם של עבריינים ישראלים בדרום אפריקה. תמונתו של מולנר הצעיר מתנוססת על אחד מדפיו.

קריין שוחחה עם העיתונאי בגילוי לב, חשפה שורה של עסקאות מפוקפקות שבהן היתה מעורבת בעצמה ופתחה חרך הצצה נדיר לאחד הפרקים האפלים והלא-מוכרים בתולדות הפשע הישראלי, פרק שסיפורו המלא לא סופר אצלנו עד היום. "אני משוכנע שבקרוב תהיה פריצת דרך בתיק הזה", אומר פיט בילוולד, חוקר משטרה נערץ בדרום אפריקה, שחקירת רצח קריין הועברה לידיו.

עיניו הכחולות

קריין נולדה בבלפסט ב-1951, ובצעירותה היגרה עם משפחתה לרודזיה (היום זימבבואה). בעלה הראשון, אנתוני, ששירת בצבא רודזיה, נהרג בשנות ה-70 במלחמת השחרור של השחורים נגד משטר המיעוט הלבן. בגיל 25 נותרה קריין לבדה, אלמנה צעירה וענייה, אם לילדה ועם תינוק נוסף בבטנה, שאחרי לידתו קראה לו על שם בעלה המת. הדבר האחרון שהעלתה בדעתה היה לחיות מהקצבה הזעומה שקיבלה מהמדינה.

זמן קצר אחרי שהתאלמנה החלה קריין לעסוק בסחר בלתי-חוקי בזהב בין רודזיה לדרום אפריקה. "הבנתי שהדרך היחידה לעשות הרבה כסף היא בהפרת החוק", הודתה באוזני הביוגרף. מזהב עברה לסחר בלתי-חוקי ביהלומים, ובהון שצברה פתחה מועדוני לילה וחשפנות ששיעשעו את החיילים שלחמו במדינה המסוכסכת. בפברואר 80', עם הפלת המשטר הלבן וערב הבחירות הכלליות הראשונות בזימבבואה, עקרה בחופזה לדרום אפריקה, משם המשיכה לשכלל את עסקי ההברחה.

היא היתה אשה יחידה בעולם גברי אלים וחסר פשרות, ובהתאם למעמדה המיוחד סיגלה לעצמה אורח חיים ראוותני וטיפחה חוג חברים שעמו נמנו נשיאים אפריקאים, שייח'ים סעודים וכוכבים מהוליווד. היא היתה פושעת מתוחכמת ונוצצת שפיתתה וזרקה גברים בקצב מסחרר, שיחדה בכירים במשטרה הדרום-אפריקאית וקשרה קשרי זהב בצמרת השלטון. קראו לה "מלכת היהלומים", והשווקים שפיתחה חבקו מדינות בארבע יבשות: פורטוגל, איטליה וגרמניה, ארצות הברית, הודו וגם ישראל. כמה מהדילרים שאיתם נשאה ונתנה דיברו אנגלית רצוצה במבטא ישראלי בולט. לאחד מהם קראו שי אבישר.

אבישר נחת ביוהנסבורג בקיץ 90', כשהיה בן 26, בחור חביב ונדיב ומצחיק שנולד וגדל בשכונת בית הכרם בירושלים. הוא אהב רוק כבד, היה אוהד מושבע של בית"ר ירושלים וחלם על התעשרות מהירה. במהרה נמשך לעסקי היהלומים הבלתי-חוקיים ששיגשגו אז בדרום אפריקה. "זו ארץ אטרקטיווית במיוחד, גן עדן ליהלומים ולזהב", אומר ירון פילצר, יו"ר לשכת המסחר דרום אפריקה-ישראל, המתגורר בה כבר 22 שנה. "יש פה הרבה תחומים אפורים, זה מאפיין את כל האזור".

חודשים אחדים לאחר שנחת ביוהנסבורג בא אבישר אל האחוזה המרווחת של קריין עם שני סוחרי יהלומים מישראל, כדי לסגור עסקה. לא מחסום השפה ולא פער גילים של 20 שנה הפריעו לו ולבעלת הבית להתאהב מיד. "כבר ברגעים הראשונים היה ברור לשנינו שנהיה ביחד", סיפרה קריין לביוגרף. "עשינו את העסקה. זו היתה הצלחה גדולה. אחר כך הם באו אלי הביתה לחגוג. שתינו, אכלנו ורקדנו עד מאוחר. כשהם סוף סוף נפרדו לשלום, הסתובב אלי שי והביט בי בעיניו הכחולות הסקסיות. סגרתי את הדלת. 'אתה רוצה להישאר פה הלילה?' שאלתי ברכות. הוא הינהן בחיוב. הוא לא היה צריך לדעת אנגלית כדי להבין למה אני מתכוונת... במשך שבועות הענקתי לו שיעורים בשפה שלי והוא בשלו".

אבישר, מצויד בשלושה זוגות ג'ינס ובארבע חולצות טי, עבר לגור עם קריין באחוזה באבוטספורד, לא לפני שמכר לה סיפור חיים פיקטיווי על משפחתו העשירה המתגוררת בישראל בארמון. היא לא האמינה לו, אבל זה לא שינה למי מהם. "הוא היה כרוך אחריה", מספר אדם שהכיר את אבישר באותה תקופה, "עשה מה שהיא ביקשה".

מערכת היחסים הפכה במהרה לשותפות בעסקים המלוכלכים. יחד הקימו השניים רשת ענפה של סחר בלתי-חוקי ביהלומים מוברחים. הם בילו זמן רב בעיר קימברלי, בירת היהלומים העולמית, שם קנו את הסחורה האסורה, כולל יהלומי דמים, במחירים מגוחכים, ואחר כך מכרו אותה ברווח עצום בעזרת דילרים שטסו בשליחותם לבלגיה, ישראל וארצות הברית. "אבישר היה מומחה בהברחת יהלומים, זהב ובהונאות", ממשיך המכר. "יהלומים היו תחום העיסוק המרכזי שלו. בקימברלי יכולת לקנות באותה תקופה יהלומים במחירים מצחיקים ולמכור אותם באירופה ובישראל עבור הון. אבישר היה מומחה לעניין".

"בשלב מסוים היה לנו שליח או קונה באוויר, במקום כלשהו בעולם, בכל רגע נתון בכל יום מימי השבוע", סיפרה קריין לביוגרף. "שי ואני היינו לעתים קרובות בשתיים לפנות בוקר בשטח פתוח בכביש מחוץ ליוהנסבורג. היו פעמים שהימרנו על חיינו, נכנסים למחוז מרוחק ופוגשים זרים בחשכת הליל, מחליפים אבנים יקרות תמורת כסף מזומן... שנינו נשאנו כמה אקדחים".

הצמד הרחיב את עסקי ההברחה גם לזמביה, אנגולה, קונגו ועוד. העסק לא היה נטול סיכונים: לאחר עסקה בלתי-מוצלחת של אבישר בקימברלי ניסו אלמונים להתנקש בחייה של קריין בעודה נחה בשלווה על מדשאות ביתה בבוקר יום ראשון. מן היריות נהרסה מכונית הב-מ-וו, אך קריין עצמה לא נפגעה. פעמים רבות גם התחמקו בוני וקלייד של יוהנסבורג ממצודים משטרתיים. פעם אחת, בדרך לעסקה בקימברלי, הם נאלצו להסתתר שמונה שעות בקור מקפיא בשטח מרעה וסבלו מהיפותרמיה קשה.

קנייתם של קצינים בכירים, במיוחד ביחידת היהלומים - "שוחד בדרום אפריקה הוא פשוט דרך חיים", הודתה קריין - עזרה לה לקבל מידע חיוני ולזכות בהגנה ממעצרים, אולם לא תמיד. ב-91' יצאה קריין לקייפטאון כדי לרכוש שמונה אבנים. אחרי ביצוע העסקה, כשהתקשרה לדווח לאבישר מהמלון שהאבנים ברשותה, פרצו שבעה שוטרים חמושים לחדר שבו התאכסנה. התברר שהאדם שאיתו נסגרה העסקה היה סוכן משטרתי מוסווה. קריין העריכה שאחד מיריביה העסקיים שיחד את אנשי יחידת היהלומים כדי שיסלקו אותה מהדרך. היא הורשעה בהברחת היהלומים האסורים ושילמה קנס. אבישר נחקר, אך לא הואשם.

זוג מוזר

גם אל וויני מנדלה התחבר אבישר מהר. מנדלה, שהסתבכה בעשרים השנים האחרונות בשלל פרשיות שבאחרונה שבהן, לפני חמש שנים, הורשעה בעבירות מרמה וגניבה, הודיעה לאחרונה שתתמודד שוב על מקום בפרלמנט הדרום-אפריקאי. "היא עדיין אשה נערצת מאוד בדרום אפריקה", אומר פילצר.

קריין הכירה את מנדלה עוד כשבעלה היה בכלא וחברותן התהדקה לאחר שחרורו, כשוויני מנדלה נבחרה לנשיאת ליגת הנשים של הקונגרס הלאומי האפריקאי. אחר כך כיהנה מנדלה כסגנית השר לאמנות, תרבות, מדע וטכנולוגיה בממשלה הדמוקרטית הראשונה, אולם פוטרה כעבור כשנה, אם כי נשארה חברת פרלמנט. לאחר מכן גם התגרש ממנה בעלה, אז נשיא דרום אפריקה.

חברותה הקרובה עם קריין, סוחרת היהלומים המורשעת, גרמה להרמת גבות. "העיתונות כתבה עלינו שאנחנו זוג מוזר, אבל הם לא לקחו בחשבון את הדמיון בינינו", טענה קריין. "אני גידלתי לבד את שני ילדי אחרי שאנתוני נהרג. וויני היתה צריכה לגדל שני ילדים אחרי שנלסון נכלא. אני הייתי צריכה להישען על עצמי בלבד... גם וויני היתה צריכה למצוא את הכוחות כדי שלא תתפרק לחתיכות. שתינו נשים חזקות".

הן היו החברות הכי טובות. כשקריין נקלעה למצוקה היא היתה מרימה למנדלה טלפון "מהצד האחר של העולם" בשלוש לפנות בוקר. מנדלה מצדה הפגישה את קריין עם נלסון מנדלה ("אדם ענק") אופרה ווינפרי ("היא אהבה את המזג שלי"), יאסר ערפאת ופידל קסטרו, ובשנות ה-90 קריין אף רכשה לגרושה הראשונה של דרום אפריקה דירת יוקרה בקייפטאון.

ב-97' נקלעה מנדלה לשפל תדמיתי, כשוועדת האמת והפיוס שלאחר האפרטהייד דנה במעורבותה שלה ושל אנשיה בחטיפה ורצח של נער שחור, שחשדו כי הוא מודיע משטרתי. צוותי טלוויזיה מכל העולם, שבאו לתעד את דיוני הוועדה, לכדו מאחורי גבה של מנדלה גבר תמיר שתמך בה ושוחח עמה בחום. זה היה אבישר. "למנדלה ולשי היו יחסים קרובים במיוחד", אומר אחד מהאנשים שהכירו אז את אבישר. "ככל הידוע לי הם גם עשו עסקים משותפים. היא אהבה אותו מאוד".

הירושלמי גדל הגוף החל להתאים עצמו לתפקיד עם חליפות יקרות, תכשיטי יהלומים, מכוניות מפוארות, חברות במועדון הטניס ותרומות נדיבות למוסדות שונים. הוא וקריין הפכו לזוג נוצץ בעשירון העליון. במקביל החל לרקום קשרים עם ישראלים נוספים שהגיעו לחלוב את היבשת. "אף על פי שהוא היה בחור אינטליגנטי וערמומי, הוא הרשה לעצמו להיות מובל על ידי תאוות בצע, מבלי לשים לב לזרם הבוגדני הבלתי-נראה במים המזוהמים שבהם שחינו", קבעה קריין.

ד"ר דוליטל ובן טיפוחיו

ישראלים רבים באו לדרום אפריקה בסוף שנות ה-90 כדי להשתתף בחגיגת ההתעשרות. קצתם היו עבריינים מוכרים, אחרים בדרך אל התואר. קריין גילתה לביוגרף שלה שפעילותם של אבישר וחבריו מישראל חרגה מגבולות אפריקה והגיעה עד ארצות הברית, אירופה והמזרח התיכון. לטענתה חדלה לעסוק בעסקאות יהלומים מפוקפקות, בעוד אבישר צלל לתוך עולם הפשע ורכש אויבים חזקים במיוחד. "הוא היה מסתובב עם מזוודות מלאות בכסף והיה מבזבז אותו כאילו זה יומו האחרון על פני האדמה", סיפרה.

אחד התרגילים של אבישר ושותפיו, סיפרה קריין, היה זיוף סיטוני של דולרים יחד עם המאפיה הניגרית. החבורה הציעה לאנשי עסקים לקנות מהם יהלומים תמורת דולרים "מושחרים", כאלה שרק תמיסה כימית יכולה לחשוף את צפונותיהם, כדי שיוכלו להבריחם מדרום אפריקה. כשהיו מדגימים לסוחרים את השיטה, "התמיסה הכימית" שהשתמשו בה היתה למעשה מי ברז רגילים. אלא שחבילת הדולרים כללה רק כמה שטרות אמיתיים מושחרים; מתחתם היו סתם ניירות שנגזרו בגודל המתאים ונצבעו שחור.

אחד משותפיו הישראלים של אבישר היה סעת, יליד באר שבע שהיה ידוע כטיפוס חם מזג וגדל גוף שקעקוע ענק של עכביש משתפל מקודקוד ראשו. הוא הגיע ליוהנסבורג ב-96'. "סעת הוא מסוג האנשים שלא כדאי לזרוק אליו מבט לא נכון", מספר אדם המכיר אותו היטב. "זה לא שיש לו פיוז קצר, פשוט אין לו פיוז. מולנר אדם הרבה יותר מחושב ממנו".

מולנר נולד בשנת 73' ברמת גן, ליד שכונת רמת עמידר, לאב שהיה קצין במשטרה. בצעירותו היה אלוף סקייטבורד וכשהתגייס לגולני היה שיאן בסיס הטירונים בריצה ומא"גיסט מהולל. את הקריירה האזרחית שלו החל עוד לפני הגיוס כשהצטרף לכנופיית רמת עמידר, שבה שלט ללא מצרים יוסי הררי. הררי ניהל אז עימות דמים עם כנופיה יריבה משכונת פרדס כץ, במה שזכור כמאבק הפשע האלים ביותר עד אז בישראל.

בגיל 18 התגייס מולנר לצה"ל. השירות הקרבי שיכלל את כישוריו של הבחור הקמצן במלים והוא הפך, על פי חשד המשטרה, למומחה הראשי בעולם התחתון להכנת מטעני חבלה מתוחכמים. למולנר, שצבר בצעירותו כמה הרשעות פליליות, ייחסה המשטרה מעורבות במלחמה בין הכנופיות, בעיקר באותן רציחות שנעשו באמצעות מטעני חבלה, אך הוא מעולם לא הואשם בהקשר זה.

מאבק הכנופיות הגיע לשיאו ב-98', כשהררי השתחרר מהכלא וימים ספורים לאחר מכן התפוצצה מכוניתו של הרב שמעון חדיף, אחיו של יצחק (חישי), מנהיג כנופיית פרדס כץ. זמן קצר לאחר מכן אמר אבישר לקריין שבקרוב ינחת אצלם גנגסטר ישראלי ש"הסתבך בצרות גדולות בישראל". קריין דרשה לפגוש אותו. "כששי הביא את הררי הביתה, הייתי בהלם", סיפרה קריין. "הוא היה זעיר, עם שיער שחור ומשקפיים עגולים. בחור דתי ואינטליגנטי. שונה לחלוטין ממה שדמיינתי... כשסיימנו לשוחח הייתי משוכנעת שהוא אדם נפלא". הררי נפגש גם עם וויני מנדלה, שאמרה לו: "יוסי, אתה אחד משלנו".

מאוחר יותר הוגדר הררי על ידי המשטרה הדרום-אפריקאית כבוס של הארגון הישראלי שכיכב ביוהנסבורג בסוף שנות ה-90. "הררי הגיע לדרום אפריקה על תקן דוקטור דוליטל", אומר חבר קרוב שלו, "הוא בא כדי לטפל בחיות". בסך הכל שהה הררי באפריקה שמונה חודשים, גר בדירה עם סעת ודאג ללהק את שאר חברי הקבוצה הישראלים לתפקידים על פי כישוריהם. באמצע 99' חזר לישראל וזמן קצר לאחר מכן נעצר. באותה שנה נחת מולנר ביוהנסבורג.

לטאלנט הצעיר, מולנר היה אז בן 26, היו סיבות טובות להיעלם מישראל. זמן קצר לאחר נחיתתו ביבשת השחורה הצליחה המשטרה לדובב את אחד מחברי כנופיית רמת עמידר, נסים ימין, והלה מסר פרטים על מעורבותם לכאורה של הררי ומולנר ברצח חדיף ובניסיון לרצוח חייל נוסף בכנופיית פרדס כץ. המידע לא רק שהרחיק את מולנר מהמולדת, אלא הביא את משטרת ישראל לעקוב אחר תנועותיו גם בנכר. "התעמקנו במה שקורה בדרום אפריקה כי אותי עניין מולנר בהיבטים אחרים", אומר ניצב בדימוס משה מזרחי. "הוא היה מוגדר אצלנו כמומחה לחבלה. הוא חגג שם בדרום אפריקה, היו שם סיפורים מסמרי שיער".

מולנר הגיע לדרום אפריקה חמוש בשני שמות חדשים, אמיר מוילא ודיוויד מילנר. בשמות אלה הכירה אותו קריין, שהסתייגה מסעת מהרגע הראשון, אך חיבבה את מולנר: "פגשתי אותו מספר פעמים והוא אפילו התארח בביתי. הוא היה בחור צעיר, מלא קסם ומנומס ביותר, אבל אז התברר שגם הוא מבוקש על ידי המשטרה הישראלית. הוא היה לוחם ביחידה מיוחדת של צה"ל ומבוקש בעוון פיצוץ מכוניות וביצוע רצח בישראל. הוא היה מומחה לביצוע פיצוצים... הייתי קצת מוטרדת לראות אותו בחברה רעה כל כך".

בהזדמנות אחת נזקק מולנר לסיוע של קריין: "הוא ניגש אלי ונראה מוטרד ביותר. הוא אמר לי שהוא מתגורר עם סעת והוא לא אוהב את זה כי סעת הוא חמום מוח, בחור רע עם יד קלה על ההדק". קריין מצאה למולנר דירה והוא עבר לגור בה עם חברתו. כך התגבשה החבורה הישראלית שהקיפה את אבישר, עם ארבעה חברים ותיקים ולצדם סעת ומולנר ודמויות נוספות המוכרות למשטרת ישראל.

אבישר נעלם

שבע שנים נמשכה מערכת היחסים בין קריין לאבישר, עד שקריין גילתה שבזמן אחת מגיחותיה לחו"ל ביקש אבישר הערכה כספית של רכושה. היא הסיקה שיש לו מאהבת, והסכנה שתאבד מחצית מרכושה לאהובה הבוגדני העבירה בה צמרמורת. היא הגתה רעיון: ליזום עם אבישר ליל אהבים סוער ומיד אחריו להציע לו נישואים. אבישר נעתר מיד להצעה הרומנטית, ובבוקר שלמחרת השלימה קריין את תוכניתה כשמיהרה אל עורך-דינה וביקשה ממנו להכין הסכם ממון. אחר כך התקשרה לחברתה מנדלה ("היא היתה המומה מההתנהגות של אבישר") וביקשה ממנה להיות עדה בחתונה.

קריין ביקשה לעשות הכל במהירות, לפני שאבישר יתחרט, והתקשרה עוד באותו יום לבית משפט מקומי. כשפקידת בית המשפט אמרה לקריין שלוח טקסי הנישואים עמוס להתפקע, שלפה קריין שפן מההינומה: "הודעתי להם שאני חברה טובה של מנדלה ושהיא אמורה להיות העדה הראשית בטקס. הם קבעו לי את המועד מיד". החתונה התקיימה עוד באותו יום, ותחת השגחת מאבטחיה של מנדלה לא העז אבישר הנדהם לחזור בו מהסכמתו.

זמן קצר אחר כך שכרה קריין את שירותיו של חוקר פרטי שסיפק לה מידע מוצק על זהות המאהבת של בעלה הטרי. אחרי שפגשה את שניהם בבית מלון ושפכה שוקו על אבישר, היא הודיעה לו על פירוק המשפחה. אבישר עזב את הבית הגדול של קריין לדירה אחרת שהחזיקה, אבל נשאר שותפה לעסקי היהלומים האסורים. מנדלה ניסתה בהמשך לתווך ביניהם כדי שיחזרו לחיות יחד אך לשווא, וקריין התחתנה שוב, הפעם עם גבר מצרי.

אבישר היה קרוב מאוד לקריין גם לאחר הפרידה, והתקפי הקנאה שלו גרמו לבעלה המצרי לעזוב אותה במהרה. בסוף ספטמבר 99' טסה קריין להלוויית חבר קרוב בזימבבואה. אבישר הסיע אותה במכונית הב-מ-וו הכסופה שלו לשדה התעופה של יוהנסבורג בליווי חברה צעירה. לפני שנפרדו לחש לה שלעולם לא יוותר עליה ושהוא מתכוון לחזור הביתה בקרוב. קריין אמרה שאין סיכוי שזה יקרה וביקשה שלא יסתבך בצרות.

ב-6 באוקטובר קיבלה קריין שיחת טלפון מאחד משותפיו הישראלים של אבישר, שהודיע לה כי עקבותיו של הגרוש-שותף-אהוב נעלמו. קריין מיהרה לעלות על טיסה ליוהנסבורג וכשנחתה נסעה מיד לאזור רחוב נורווד, הטריטוריה הטבעית של אבישר וחבריו ביוהנסבורג. מול מסעדת הסושי המקומית היא גילתה מה שגילתה מנדלה לפניה: מכונית הב-מ-וו של אבישר עמדה שם נטושה. צמד החברות החליטו לפתוח מיד במסע בלשי שנועד לעלות על עקבות אבישר. מלבד הרצון לנקום היה להן צורך להוכיח שידן לא היתה במעל. "שמועות אכזריות דיברו על כך שוויני מנדלה ואני הזמנו את הרצח של אבישר כדי לזכות בביטוח החיים שלו שנאמד, על פי השמועה, במיליוני ראנד", ציינה קריין באוזני הביוגרף. "כמובן שלא היה לו ביטוח חיים".

מנדלה שיגרה את קבוצת מאבטחיה לרחבי היבשת, בניסיון לאתר את אבישר. קריין התקשרה לחבריו, אספה כל פיסת מידע וניסתה לחבר את חלקי הפאזל. שוב הוכיחה מאיזה חומר קורצה כשהתקשרה לשותפיו של אבישר ואמרה להם ששותפים אחרים מפנים אליהם רמזים מאשימים בקשר להיעלמות. כך קיוותה שהחשודים יגלו את פניהם.

אחד הראשונים שבאו לביתה של קריין כדי לרחרח היה סעת. לדבריה, הוא אישר לה את המידע שכבר השיגה וסיפר שפגש את אבישר ביום ההיעלמות ב-13:35, אסף אותו במכונית ממסעדת הסושי שבה סעד עם חברים ואחר כך הוריד אותו ליד דוכן שבו נמכרים גם עיתונים ישראליים. בדיקתה של קריין העלתה שבאותו יום אבישר לא הגיע לדוכן העיתונים.

סעת, סיפרה קריין, המשיך לשמור איתה על קשר: באחד הימים נפגש עמה והציע להצמיד לה מאבטח מטעמו, שרירן מקועקע ששמו קרלוס. קריין חשדה בכוונותיו ודחתה את ההצעה בנימוס; ממילא הצמידה לה מנדלה מאבטחים מטעמה. מודאגת וחוששת לא היססה קריין להתראיין לעיתונות הדרום-אפריקאית, לבקש סיוע ולהציג תמונות של אבישר עם נלסון מנדלה ועם יורשו, תאבו מבקי. היא גם הפעילה לחצים על רשויות אכיפת החוק כדי שיירתמו למאמצי החיפושים, וביקשה לזמן את האיש האחרון שפגש את אבישר - ליאור סעת - ולחבר אותו למכונת אמת. היא הציעה לממן בעצמה את הבדיקה.

פרס כספי נדיב

כעבור ימים אחדים התפרץ לאחוזתה של קריין אורח בלתי-קרוא וחבט בקת האקדח בראשו של הגנן שניסה לחסום את דרכו. "רצתי החוצה וראיתי את ליאור סעת", סיפרה קריין לביוגרף, "הוא כיוון את האקדח אלי וירה כדור ששרק ליד אוזני". סעת איבד שליטה, צרח שהוא יודע שביקשה לממן את בדיקת הפוליגרף ואיים שיהרוג אותה אם לא תניח לעניין.

לקריין לא היתה כוונה כזאת. היא פעלה להעברת תיק החקירה ממחוז נורווד למחלק הרצח של מחוז בריקסטון. ביחידה זו פעל קצין המשטרה וויין קוקארד, חוקר צעיר וגדול ממדים, שגילה עניין רב בהיעלמות אבישר ובעלילות המאפיה הישראלית בדרום אפריקה. בינתיים המשיכה קריין להשקיע מאמץ עליון וכסף רב בניסיון לפתור את חידת ההיעלמות. היא הציפה את סביבת נורווד בתצלומו של הגרוש הנעדר והציעה למוצאיו 100 אלף ראנד (כ-80 אלף שקל), סכום קטן בהשוואה למאות-אלפי הראנדים שכבר הוציאה על חוקרים פרטיים, אסטרולוגים, מכשפים, מומחים לטארוט ועוד ועוד. בתיאור של אבישר מתחת לתמונתו נכתב שהוא "עונד תכשיטי יהלומים בשווי 600 אלף ראנד הכוללים רולקס משובץ ביהלומים ולובש חליפת ורסאצ'ה".

פרסום הפרס הכספי הוליד שורת אירועים מוזרה. בהזדמנות אחת התקשר אל קריין קצין משטרה והודיע לה שיש מקור משטרתי שמוכן למסור לה פרטים קריטיים על הפרשה. כשפגשה את המקור הוא טען שראה את אבישר בגאנה, ושהוא יכול להראות לה את המקום שבו נראה לאחרונה אם תשכור מטוס פרטי שיטיס את שניהם. קריין מיהרה להיוועץ בקוקארד והלה הזהירה שלא תעז לטוס לגאנה. "המקורות שלי מסרו שיש שם קבר מוכן בשבילך", אמר לה, וקריין העירה לביוגרף: "ידעתי של'דיוויד מילנר' יש בגאנה אינטרסים בעסקי נשק ובדרכונים מזויפים".

לדבריה, הגיעה לסיכום עם אנשים בבתי הקפה והברים החביבים על ראשי הפשע הישראלים ביוהנסבורג, והם היו מתקשרים אליה כאשר סעת, מולנר וחבריהם באו לבלות. "ואז הייתי מתניעה את המכונית, דוהרת בפראות, נכנסת לבית הקפה ותולה מול עיני ליאור וחבריו את התמונה של שי", התגאתה. פעם אחת הגיעה קריין למסעדה בדיוק כשסעת נכנס לרכבו. היא לא התאפקה ודחפה תמונה של אבישר מתחת למגב מכוניתו. בתגובה, סיפרה, זינק סעת מהמכונית והצמיד את קנה אקדחו לראשה. "זונה מזוינת", צרח עליה, "אני ארצח אותך, אכרות לך את הראש, אאנוס אותך ואת הילדים שלך". "לך על זה ליאור", השיבה קריין, "תלחץ על ההדק אם יש לך אומץ... הסתכלתי על העיניים שלו, הן היו כמו עיני חיה רעה".

בעקבות איומים על חייה האיץ קוקארד בקריין לעזוב את דרום אפריקה לזמן מה. קריין הסתובבה בין אירלנד, צרפת, ארצות הברית ואוסטרליה, לא לפני שניסתה לגייס רוצח שכיר מאירלנד כדי שיחסל את סעת. זה היה מאוחר מדי: סעת ומולנר נעלמו. העיתונות דיווחה שהמשטרה ערכה אחריהם חיפושים נרחבים. סעת תואר כגבר גדל גוף הנוסע ביונדאי מוכספת כשעל גופו תכשיטים נוצצים.

חודשיים חלפו, וכשקריין שהתה באוסטרליה עם בתה היילי צילצל קוקארד ומסר חדשה מדהימה: קרלוס בין, המאבטח המקועקע של סעת, הודיע לו שהוא מוכן למסור פרטים דרמטיים על רצח אבישר תמורת הפרס הכספי המובטח וקבלת חנינה מן הרשויות.

גנגסטר וג'נטלמן

קרלוס בין, התברר, היה אחד משני האנשים שקברו את אבישר. לחוקר קוקארד הוא סיפר שב-6 באוקטובר 99', יום שישי בצהריים, אסף סעת את אבישר מרחוב נורווד ונסע לביתו הפרטי, שם המתין להם מולנר; אבישר נחבט באלת בייסבול בעוצמה רבה כל כך עד שידיו, רגליו וגבו נשברו; הוא נורה בראשו וגופתו הוכנסה אל תוך תא המטען של הב-מ-וו הערמונית של מולנר (אין ספק שנוכחותם של הגנגסטרים הישראלים בדרום אפריקה היטיבה עם עסקיו של יבואן ב-מ-וו המקומי).

על כל אלה הסיק בין מן הנסיבות, מאחר שלא נכח במקום. באותו ערב, אמר לקוקארד, התקשר סעת אליו ואל חבר נוסף במאפיה הישראלית, ג'וליו בישלי, וביקש מהם לבוא לביתו. כשהשניים הגיעו למקום הוא נראה להם כמו זירת קרב. דם היה מרוח בכל מקום, בסלון, במטבח, על הקירות והרצפה. לדברי בין, סעת ביקש מהם לעזור לו בניקוי הדירה ואז ביקש מהם לקחת את הב-מ-וו של מולנר למקום מרוחק ולקבור את הגופה.

השניים נסעו לאזור שמצפון ליוהנסבורג, הוציאו מתא המטען את גופתו של אבישר והסירו מעליה את כל תכשיטי היהלומים הנוצצים שענד. הם אף כרתו אחת מאצבעותיו, מאחר שטבעת עקשנית נאחזה בכוח בבשר. אחר כך חפרו גומה וקברו אותו, חזרו למכונית, נסעו במהירות אל האגם שליד גן החיות ביוהנסבורג והשליכו לתוכו את התכשיטים. הם נשבעו זה לזה שלא יחליפו מלה על מאורעות הלילה הנורא (לטענת מקור הקשור לחקירה, בין חצה את הקווים רק לאחר שהתברר לו שחייו בסכנה). בתום עדותו של בין יצאו קוקארד ואנשי צוותו יחד עמו למקום הקבורה, ובמהרה גילו את הגופה החבולה.

למה נרצח אבישר? קוקארד, שכבר שלט בכל נבכיה של כנופיית רמת עמידר, טען בראיון קצר ל"כל העיר" שהסיבה לרצח היתה רצונם של סעת ומולנר לרשת את מקומו של אבישר כראש קבוצת הפשע ביוהנסבורג. לעיתונות הדרום-אפריקאית אמר קוקארד שהתעקשותו של אבישר להעביר סכומי כסף גדולים להררי השפוט בישראל עוררה את זעם השניים כלפיו. קוקארד כינה את אבישר "גנגסטר וג'נטלמן".

ההערכה של משטרת ישראל היתה שונה: החבורה הישראלית עקצה איש עסקים בלגי בסכום של מיליוני ראנדים כשמכרה לו יהלומים מזויפים, ומהרווחים נהנה על פי החשד רק אבישר. המשטרה העריכה גם שהדמות הבכירה ביוהנסבורג אחרי עזיבתו של הררי, שעל פיה נקבעו סדרי העניינים, היה מולנר. נציגי משטרת ישראל טסו ליוהנסבורג ובין השאר חקרו במשך שעות את הייזל קריין. במארס 2000, שבועות ספורים לאחר גילוי גופתו של אבישר, הודה יוסי הררי בעבירות שונות במסגרת הסדר טיעון, שבהן ניסיון לשידול לרצח של אבי ביטן, תיק שבו גם מולנר נשאר חשוד.

משטרת דרום אפריקה הצליחה לגבות עדות מפלילה גם מג'וליו בישלי והוציאה צווי מעצר נגד סעת ומולנר. העיתונות דיווחה שהם נמלטו למרכז אמריקה; סעת תואר כ"בריון אכזרי", מולנר כ"אדם מסוכן המומחה בחבלה". "זו היתה תקופה אפלה של הישראלים בדרום אפריקה שאני מקווה שלא תחזור", נזכר פילצר. "רצח אבישר דווח בכותרות הראשיות של העיתונים. זה חצה את כל הגבולות. זה פגע ביהודים ובישראלים ובלא-יהודים. היתה פה פעילות עבריינית מוצהרת. היינו המומים". השגריר לשעבר אלון ליאל אמר אחרי רצח אבישר, בכתבה שפורסמה במוסף זה, כי "הכנופייה הישראלית גרמה לנתק בין הקהילה היהודית לישראלים ביוהנסבורג".

אבל זה היה רק האפריטיף. בחורף 2000 ישב ג'וליו בישלי, אחד משני קברניו של אבישר, במכונית ב-מ-וו בתחנת דלק ממזרח ליוהנסבורג, כשאלמוני התקרב אל המכונית וירה בו שלושה כדורים. באפריל 2001 יצא קרלוס בין, עד המדינה, יחד עם חברה ממועדון ביוהנסבורג וארבעה כדורי מתנקש חיסלו גם אותו. שני עדי המפתח של קוקארד, שמסרו עדויות מפלילות בפרשה, נרצחו במקומות ציבוריים. "המשטרה חשדה שליאור סעת חזר ליוהנסבורג ורצח את בישלי, אבל לא היו להם הוכחות", אומר פרקליטו של סעת, לאוולי שיין.

סעת חוזר הביתה

שבעה ימים בלבד לאחר רצח קרלוס בין ירד גבר גבה קומה עם קעקוע ענק של עכביש על ראשו מהמטוס שהגיע למוזמביק מליסבון וניגש לדלפק בנמל התעופה מפוטו. פקיד הקבלה פתח את דרכונו של האיש והציץ בשם: יוסף עדן. אחר כך ביקש מהנוסע את אשרת השהייה במוזמביק. כשבדק אותה התברר שפג תוקפה. הפקיד הזעיק את אנשי המשטרה, ששיגרו את הנוסע לדרום אפריקה, היישר לזרועות נציגיה של מערכת אכיפת החוק. כך נלכד ליאור סעת. החשוד ברצח הובל למעצר בבית הסוהר באגף מיוחד לאסירים ב"פרופיל גבוה". הוא מיהר לשכור את שירותיו של עורך הדין היהודי שיין. "אם מולנר היה בדרום אפריקה באותה עת גם הוא היה נעצר", אומר שיין בשיחת טלפון.

כעבור חודשיים, ביוני 2001, רדף אופנוע כחול במהירות פראית אחרי ניידת האסירים המשטרתית שנסעה באחד מצירי התנועה הראשיים של יוהנסבורג בדרך לבית המשפט. האופנוע הצליח להדביק את הניידת ואז נורו צרורות מנשק אוטומטי. 21 הכדורים כוונו ברובם אל התא שבו ישבו העצירים. לסטר ג'ורג', נער בן 16 שנעצר בגין החזקת מריחואנה, נהרג. אסיר נוסף נפצע קשה. סעת, שישב לידם, נפגע קלות באגן, טופל בבית חולים ולאחר ימים אחדים הובא שוב לבית המשפט. "זה היה באמצע היום ברחוב סואן מאוד ביוהנסבורג. הם ניסו להתנקש בליאור", טוען עו"ד שיין.

האצבע המאשימה הופנתה אל קריין, שהכחישה נמרצות מעורבות כלשהי במקרה. "אני לא שמה קצוץ על מה שקרה לסעת, זה לא יחזיר את שי לחיים", אמרה בעיתונות. התביעה בדרום אפריקה התכוונה להגיש נגד סעת כתב אישום שכלל 13 סעיפים שונים, בהם רצח אבישר, ניסיונות רצח נוספים ואיומים על חייה של קריין, אלא שסעת כפר בזכותם של הדרום-אפריקאים לשפוט אותו, בטענה שנחטף באופן בלתי-חוקי ממוזמביק על ידי כוחות השיטור הדרום-אפריקאיים. בית המשפט העליון התכנס לדון בעתירה.

קריין הגיעה לכל הדיונים במשפט הזוטא שעסק בנסיבות הבאתו של סעת ממוזמביק, כשהיא מלווה בוויני מנדלה. היא רצתה לראות במו עיניה את האיש שנחשד ברצח שותפה מקבל את עונשו. לעדותה בתיק עצמו היה משקל אדיר. את זה הבינו היטב כל הנוגעים בדבר. כבר במאי 2003 נורה צרור יריות ממכונית אאודי שחורה אל קריין כשעמדה בפתח האחוזה שלה יחד עם שלושה אנשים נוספים. למרבה האירוניה נפצע מהיריות מומחה האבטחה ששכרה קריין. "היא אמרה לי כמה פעמים במשך המשפט שהיא חוששת שיתנקשו בחייה", מספר מיכאל בלינג, שהיה מתורגמנו של סעת במשפט הזוטא. "סעת עצמו התנהג אלי במשפט כג'נטלמן".

בתחילת נובמבר 2003 התקשרה קריין אל הביוגרף שלה ואמרה לו: "הגנגסטרים האלה ישלמו על מה שהם עשו לשי. אפילו טסתי לישראל כדי לאסוף מידע בעניין". כעבור עשרה ימים היא חוסלה.

מאות אנשים ליוו את הייזל קריין בדרכה האחרונה, תחת גשם כבד. הארון קושט בוורדים לבנים ותמונותיה של הבלונדינית הנוצצת הקיפו אותו מכל עבר. מנדלה, מוקפת בשישה מאבטחים, ישבה ליד אמה של קריין וניסתה לנחמה. האיש הכי עצוב בהלוויה היה אולי המפקח קוקארד. "המוות שלה מעיק עלי מאוד", אמר בטקס האשכבה, "מכיוון שהסכמתי לבקשתה להסיר ממנה את האבטחה". כעבור חודש החליטה שופטת בית המשפט העליון, ג'רלדין בורצ'רס, לדחות את בקשתו של סעת ולאשר את קיום המשפט הפלילי נגדו. כעבור שבועות ספורים, בינואר 2004, צנח קוקארד במדרגות ביתו ומת מהתקף לב. הוא היה בן 36.

עד כמה שזה יישמע מפתיע, ייתכן שקוקארד מת מוות טבעי. וויני מנדלה דווקא היתה משוכנעת שהחוקר מת בנסיבות בלתי-טבעיות. "הכרתי את קוקארד היטב", סיפרה לביוגרף של קריין, "הייתי יחד איתה בתחנת המשטרה אחרי שגילו את הגופה של אבישר. קוקארד הראה לנו את אלת הבייסבול שהרגה את שי עם סימני הדם... היה לקוקארד הכל. זו הסיבה שהוא היה צריך ללכת". אולם עו"ד שיין מפריך את החשדות: "לא היית מתפלא אם היית רואה אותו, הוא היה כל כך שמן, סבל מהשמנת יתר במצב מסוכן". "משקלו היה בין 150 ל-200 ק"ג", מעריך המתורגמן בלינג.

סעת בוודאי לא הצטער על הרגלי האכילה הרעים של קוקארד. "מותו של השוטר שהשקיע שנות עבודה כדי לפצח את המאפיה הישראלית עלול להשפיע באופן דרמטי על אחד המשפטים הסנסציוניים ביותר", נכתב בעיתון "הסטאר" הדרום-אפריקאי יומיים לאחר המוות. כעבור חודשיים החליט התובע בתיק נגד סעת, טום דיקר, לבטל את התביעה. "בעקבות רצח קריין ומותו של קוקארד", מסביר דיקר ל"הארץ", "ובשל העובדה שאחרי רצח קריין פחדו עדים נוספים להעיד, נאלצנו למשוך את התביעה. בכל מקרה הרצח של קריין עדיין נחקר".

כמה ימים לאחר מכן ליוו 15 מאבטחים את סעת לנמל התעופה. הוא הורשה לטוס רק ליעד אחד, בן גוריון. "ליאור סעת חף מפשע", אומר שיין. "הוא שוחרר כי לא היו ראיות נגדו".

מלכת העולם התחתון

במשך שנים נשמרה זהותה של מרגרט טרנר בסוד, מחשש לחייה. היא מעולם לא שכחה את היום שבו נענתה לבקשת קריין, בעבר שותפה עסקית שלה, שתלווה אותה לדיון במשפט שהתנהל נגד סעת. אצבעותיה המשותקות, תוצאה מהקליעים שפגעו בה כשניסתה להתגונן מיריות המתנקש בקריין, הזכירו לה כל העת את הסכנה המאיימת עליה.

לפני יותר משנה קיים העיתון הדרום-אפריקאי "נוסוויק" ראיון ראשון עם טרנר. בראיון הוסיפה שמן למדורה כשתיארה את קריין כגנבת חסרת בושה וכמלכת העולם התחתון של דרום אפריקה, שנהנתה מהגנה של צמרת המשטרה המושחתת. לטענתה נרצחה קריין מסיבה אחת: היא הלשינה למשטרה על האופן שבו זויפה כמות עצומה של מטבעות 5 ראנד, פרשה שהיכתה גלים בדרום אפריקה ב-2002 ונקשרה אף היא לארגוני הפשע הישראליים. קריין, לפי טרנר, היתה חברתו של הפולני וויצק פיירון, שנעצר על ידי המשטרה ופעל מאוחר יותר כסוכן סמוי שהביא להפללתם של מעורבים בפרשה, בהם עבריינים ישראלים.

בראיון טענה טרנר, כי מאחורי הרצח של קריין עומד אמיר מוילא הידוע בשם דיוויד מילנר, או בקיצור מולנר. "ההבדל היחיד הוא שלמולנר היה תמיד שיער קצר מאוד ולרוצח של קריין היה שיער שחור ומסולסל", אמרה טרנר, שטענה כי פגשה את מולנר בעבר. "אני לא יכולה לעמוד בבית משפט ולקבוע שזה הוא, אבל מהמידע שהגיע אלי אני משוכנעת בכך". בנה של קריין, אנתוני, עורך דין מסחרי במקצועו, טען בתגובה שטרנר עצמה היתה שותפה של אבישר בזיוף הדולרים השחורים וכי בעיניו היא חשודה בסיוע לרצח אמו.

בשנתיים האחרונות הוזכרו מקרי הרצח של קריין ואבישר בקשר לפרשה אחרת שמטלטלת את דרום אפריקה. באזור שבו נרצחה קריין נרצח בשנת 2005 ברט קייבל, טייקון מכרות בעל קשרים פוליטיים ענפים. מאוחר יותר התברר שהטייקון עצמו הוא שהזמין את רציחתו, רגע לפני שהסתבך בצרות ענק. הרוצחים היו שייכים לסינדיקט פשע ששמו אליטה. במשך החקירה התעוררו חשדות שג'קי סלבי, מפכ"ל המשטרה בדרום אפריקה ונשיא האינטרפול, נהנה מתשלומי שוחד מראש סינדיקט הפשע ובתמורה העניק לו חסינות. סלבי עומד עכשיו למשפט.

חקירת הפרשה עדיין נמשכת ובתוך כך הצטבר מידע חדש על מקרי הרצח של קריין ואבישר. בראיון מיוהנסבורג מבשר קצין המשטרה פיט בילוולד: "אני חוקר היום למעשה את כל הרציחות, של אבישר ושל קריין וגם של שני העדים הנוספים שנרצחו. אין ספק שליאור סעת היה מעורב ברצח אבישר ואין ספק שסעת לא רצח את קריין בעצמו. האיש שבו אנחנו חושדים נמצא עכשיו בדרום אפריקה וברגע שאחקור אותו יהיו לי יותר תשובות".

האם סעת הזמין את רצח קריין?

"אנחנו לא יכולים לומר זאת בוודאות בשלב זה, ואנחנו בודקים גם אפשרות נוספת, של עסקת יהלומים שנכשלה. אנחנו יודעים גם שאנשי סינדיקט אליטה היו קשורים לסעת והכירו אותו".

מרגרט טרנר טוענת שמולנר רצח את קריין.

"זה בוודאות לא האיש".

האם טרנר היתה מעורבת ברצח קריין?

"אני לא יכול להגיב על זה".

האם קריין עמדה מאחורי ניסיון ההתנקשות בסעת?

"לחלוטין לא".

מכחיש כל קשר

אחרי שנמלט מדרום אפריקה שהה מולנר במקומות שונים, עד שהתמקם בקנקון שבמקסיקו. ביוני 2004, חצי שנה לאחר רצח קריין, ישב נסים ימין, עד המדינה שמסר עדויות מפלילות נגד מולנר והררי, בביתו בבת ים וצפה בטלוויזיה יחד עם בתו ובנו, בני שמונה ושלוש. בתשע בערב טיפס אלמוני על סולם וירה דרך חרכי התריסים צרור יריות שחיסל את ימין. כחודש לאחר מכן חזר מולנר לישראל, בדרכו לכבוש את ראשות העולם התחתון בישראל. מקורביו אמרו אז לכתב "ידיעות אחרונות" אסף לוי, שאין למולנר כל קשר לרצח ולראיה - הוא הזמין את כרטיס הטיסה שבועות רבים לפני כן.

בינואר 2006 התקיימה "ועידת פסגה" של העולם התחתון במלון "דניאל" בהרצליה. מצד אחד הופיעו יעקב אלפרון ומקורביו, מהצד השני מולנר וסעת. בזמן הפגישה נדקר מולנר בצווארו וסעת נפצע גם הוא. זו היתה הפעם האחרונה שבה דווח כי צמד הידידים הוותיקים נראו יחד. סעת המריא מאז למזרח הרחוק לפרק זמן בלתי-ידוע, ועל פי מקורביו עזב את עולם הפשע. מולנר, אחד החשודים המרכזיים ברצח יעקב אלפרון, יושב היום במעצר באשמת החזקת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. הררי מתגורר בקיסריה ונחשב לאיש עסקים אמיד. לפני חצי שנה ביקר בדרום אפריקה ואחד מידידיו קרא באוזניו את המחמאות שהרעיפה עליו קריין בספרה.

האם תעלומת הרצח של הייזל קריין ושי אבישר תיפתר אי-פעם? האם רוצחיהם ייתפסו? "אם אתה שואל אותי מי הרג את הייזל קריין, אני לא יודע", אומר עו"ד שיין, פרקליטו של סעת. "יכולות להיות הרבה אפשרויות. דבר אחד בטוח: הפשע הישראלי עדיין מבוסס חזק מאוד בדרום אפריקה". פרקליטו של מולנר, עו"ד מוטי כץ, מסר השבוע: "מרשי מכחיש כל קשר לפרשה". ואילו החוקר פיט בילוולד, שמשוכנע כי תהיה בתיק הזה פריצת דרך, מקפיד לסייג קצת את האופטימיות שלו: "איני יודע אם זה יקרה בחודשים הקרובים, זה תיק קשה מאוד".*



שי אבישר והייזל קריין, 1992. הקימו רשת של סחר בלתי-חוקי ביהלומים. צילום: קובוס בודנסטיין, 'סאנדיי טיימס' דרום אפריקה


עמיר מולנר בדיון על הארכת מעצרו, דצמבר 2008. מכחיש כל קשר לרצח אבישר בדרום אפריקה. צילום: מוטי קמחי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו