בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהי הגורו רונית גלפו שמציעה לשקם אוטיסטים ב-60 אלף שקל?

רונית גלפו מאמינה שגילתה את "הקוד" שיאפשר לשנות את העולם. בשנים האחרונות היא סוחפת אחריה עשרות חסידים, שמפיצים את תורתה בהתנדבות, מוכרים את ספריה ומממנים את פעילותה בהלוואות של מאות-אלפי שקלים. עכשיו טוענת גלפו שהצליחה לשקם ילדים אוטיסטים, ומציעה להורים להצטרף ל"מהלך" תמורת 60 אלף שקל בתנאים דרקוניים. כת חדשה בישראל? אצל גלפו מעדיפים לקרוא לזה "מכון מחקר"

33תגובות

רונית גלפו נכנסה בהליכה זקופה אל האולם בבית חיל האוויר בהרצליה והתיישבה בכורסה לבנה שהוצבה על הבמה. באולם נכחו 120 בני אדם: 60 זוגות, הורים לילדים אוטיסטים. ביום חמישי, לפני שבועיים, הם באו לשמוע את גלפו - אשה צנומה, שחורת שיער - ואת הבשורה שיש בפיה.

זה חודשים מסתובבת שמועה בקרב הורים לילדים אוטיסטים, שלפיה קבוצה מצומצמת של הורים מטופלת אצל גלפו, אשה מסתורית שהצליחה לטענתם לחולל פריצת דרך גדולה אצל ילדיהם. סקרנות ההורים גברה כאשר לפני חודש עלה לאוויר אתר אינטרנט ששמו "מהלך קוד האוטיזם" ובו פנתה אליהם גלפו במכתב פתוח:

"הנני מניחה בפניכם הזדמנות מיוחדת במינה להיכנס למהלך המציע סיכוי אמיתי ועצום להביא פריצה לילדיכם, ולעולמכם שלכם. לפני כחצי שנה, הנחתי הזדמנות זו בפעם הראשונה בפני קבוצה של ארבעה זוגות הורים לילדים על הספקטרום האוטיסטי. אותם הורים, רגע אחרי שהנחתי הזדמנות זו בפניהם, ללא היסוס ובלי להתמהמה לקחו על עצמם להיכנס למהלך, על האתגרים שהוא מציע, ועל ההיגיון האחר שהוא מניח".

גלפו מדווחת שם גם על התוצאות: "כעבור חודש וחצי מתחילת המהלך, אצל כל ארבעת הילדים החלו להתרחש שיפורים ניכרים. לאחר שלושה חודשים, כבר היתה ניכרת פריצת דרך חסרת תקדים. היום, חצי שנה מתחילת המהלך, אלה ילדים תוססים, שוקקי חיים, הרוכשים מיומנויות של חיים, של דיבור ושל תקשורת אנושית".

לצד המכתב נחשפו שמותיהם ותמונותיהם של ארבעת הילדים והוריהם, המספרים שם על השינוי הבלתי נתפס שעברו.

באותו מפגש בהרצליה עלו על הבמה ארבעת זוגות ההורים שלקחו חלק בטיפול: דורון ושולמית רגב, ג'ודי ועמנואל אלמוסנינו, יוסי ואתי ירושלמי ודורון וטלי רייכנטל. הם סיפרו על פלא שהתרחש בחייהם ובחיי ילדיהם. לקהל הוקרן סרט המתעד את ארבעת הזוגות וילדיהם חודשיים וחצי מתחילת הטיפול אצל גלפו. בסרט סיפרו ההורים על השינוי ובקהל ניכרה התרגשות. מקצת הנוכחים מכירים את הזוגות שצולמו. כשאתי ירושלמי מבאר שבע סיפרה על הפעם הראשונה שבה בנה קרא לה "אמא" - היו באולם כמה וכמה אמהות שמחו דמעה.

ילד חדש בבית

במשך תקופה ארוכה ניסו דורון ושלומית רגב להביא ילדים לעולם והשמחה היתה גדולה כשנולדו להם תאומים יפהפיים. עם חלוף השנים השמחה התחלפה בדאגה ועצב, כשהתברר שאחר מהתאומים הוא אוטיסט. "השקענו בילד כעשרים אלף שקל בחודש עבור טיפולים שונים", מספר עכשיו דורון רגב. "במשך ארבע-חמש שנים עשינו טיפולי ABA ביתיים (גישה טיפולית התנהגותית, שבבסיסה עומד העיקרון שחיזוקים חיוביים יגבירו התנהגות רצויה וההפך) והבאנו מנורווגיה את אחד המטפלים המומחים בנושא. מעבר לזה היו טיפולי הומיאפתיה וטיפולים שונים אחרים".

במשך שנים, הוא אומר, לא היתה פריצת דרך. "היו תנודות קלות, וזהו. הוא בעיקר לא דיבר. הוא אמר שתי מלים: 'אבא' ו'עוגייה'. הוא היה בוכה שעות כשכאב לו משהו". הבן לא שיחק עם ילדים, היה חסר ביטחון ומכונס בעצמו. "יש לנו חבר שאחיו עובד עם גלפו", מספרת שלומית רגב. "יום אחד הם באו לפה, סיפרו לנו על רונית ואמרו שהיא מחפשת ילדים אוטיסטים".

"הם סיפרו לנו משהו שנשמע קשה לעיכול", אומר רגב. "אני בן קיבוץ, לא בא מרקע של עולם רוחני. אני ואשתי אנשים שחיים על הקרקע, אני עם תואר במינהל עסקים, אשתי למדה באוניברסיטת ברקלי. אני הייתי מאוד סקפטי. פחדתי שהנה עוד משהו שישבור את רוחנו. באותה תקופה היינו כבר נואשים. הילד לא התקדם לשום כיוון. היום, קצת יותר משישה חודשים אחרי שנכנסנו ל'מהלך', אנחנו עם ילד חדש בבית".

מה קרה בפגישות עם גלפו?

"היא ישבה מולנו בעיניים עצומות ואמרה דברים על הילד שלי שאמרתי לעצמי, מאיפה היא יודעת? היא היתה עושה סוויץ' ונכנסת לאיזשהו מקום שממנו היא רואה אותך כאילו ממעוף הציפור. זה לא ייאמן. חודשיים אחרי תחילת המהלך היא אמרה לנו: היום אני נותנת לכם הנחיות. תדרשו מהילד שיגיד משפט. 'משפט?' שאלתי אותה, 'הוא לא אומר מלה'. ואז, אחרי שלושה ימים הוא אמר לנו: 'אמא, אני אוהב אותך'. התעלפנו. פרצנו בבכי. טובי הקלינאים ניסו להוציא ממנו מלים ולא הצליחו".

ומה מצבו עכשיו?

"היום גילינו שלילד יש יכולות מעל ומעבר, המוטיווציה שלו השתנתה, החיים בבית השתנו, הקשר שלו עם אחיו השתנה. הוא לא פוחד יותר מכדור, הוא בועט וזורק לסל. הוא מדבר. אנחנו מרגישים שהוא רוצה להיות איתנו".

50 אחוז הנחה

ילדתם של ג'ודי ועמנואל אלמוסנינו נהגה לשבת בפסיוויות במשך רוב שעות היום מול ערוץ הופ. היא דיברה ללא קשר למתרחש והתנהגה באופן חוזר על עצמו וכפייתי. הוריה מספרים בסרט כי חודשים ספורים לאחר שהחלו ב"פגישות" עם גלפו, החלה הילדה להשתלב בחיי משפחתה, הפסיקה את ההתנהגות הכפייתית, החלה ליזום פעילויות ולהביע את עצמה. בסרט היא מצולמת כשהיא הולכת למכולת, מדברת עם בני משפחתה, הולכת לספרייה ואפילו מכינה סלט לארוחת הערב.

בנם של אתי ויוסי ירושלמי התקשה לדבריהם בהגיית מלים, יצר קשר עין מצומצם, לא קרא להוריו "אמא" או "אבא". בסרט הם מעידים כי לאחר תקופת המפגשים שלהם עם גלפו החל הילד להגות מלים וליצור קשר עין, הביע את עצמו בחיוך ובצחוק, ובסרט הוא נראה מחבק את הוריו וקורא להם "אמא" ו"אבא".

גם בנם הבכור של טלי ודורון רייכנטל עבר שינוי קיצוני, הם אומרים. מילד תזזיתי, שבורח מהבית, ילד שאינו מגיב על פניות אליו, החל לשבת במנוחה, להתרכז בשיחה או במוסיקה ולגלות רגישות לאחרים.

בסרט ועל הבמה סיפרה גלפו על טכניקה מסתורית שפיתחה. בסרט, בין הסצנות שבהן מופיעים ההורים והילדים, מתרכזת המצלמה בגלפו אשר, בקול מונוטני, מבטיחה פלאים. "אני שמחה לספר לכם שנעשתה היסטוריה ומרחב האוטיזם נפרץ", היא מבשרת בדרמטיות לצופים בסרט: "ילדים שאובחנו עברו שינוי דרמטי והכל בשלושה חודשים. המהלך שהתרחש מקפל בתוכו מהפכה שתשנה את סדר היום. מהפכה שאומרת, העבודה מתרחשת עם ההורים, ומצוקות הילדים פשוט חולפות".

אך תקוותיהם של הורים רבים, שהתעוררו למראה עיניהם ולמשמע אוזניהם, התנפצו אל מחסום המחיר. בעוד שמדברי גלפו בסרט קשה להבין מה בדיוק שיטת הטיפול שלה, את הכסף היא ידעה לבקש באופן ברור. גלפו דרשה 60 אלף שקל מכל זוג הורים תמורת ההשתתפות ב"מהלך". הורים שיסכימו לכך שצוות צילום יתעד אותם ואת ילדם יקבלו 50 אחוז הנחה. בידי ההורים הופקד לחתימה חוזה שכמותו לא ראו מעולם. "כתב הסכמות - רוצה אני", נכתב בכותרתו. הם נדרשו להתחייב לקיים "יום-יום ברצף את ההנחיות הניתנות... להיות נוכחים ברצף בכל המפגשים שייערכו".

בהמשך מפרט החוזה את התנאים הדרקוניים הבאים: אם אחד משני ההורים ייעדר מאחד המפגשים הקבוצתיים עם גלפו או מאחד המפגשים הטלפוניים, "לא יתאפשר לזוג המשך המהלך". אם אחד מההורים ידלג על יום אחד ב"מהלך", משמעות הדבר שאינו מקיים את ההנחיות באותו יום ו"זה מקרב את המהלך שלו להפסקתו". אם אותו הורה ידלג על ימים נוספים ב"מהלך" - "המהלך ייפסק עבור זוג ההורים".

הורים שיבקשו לקבל את ההנחה נדרשים להסכים לתיעוד של הילדים ועצמם בכל זמן שגלפו תחפוץ: רגע לפני הכניסה ל"מהלך", חודש אל תוך "המהלך", לאחר חודשיים, לאחר ארבעה חודשים ועוד. הורים אלה התבקשו לחתום כי "אנו מודעים לכך שהתיעוד המצולם יעבור לשימושה של רונית וסומכים שהיא תעשה בו שימוש על פי שיקול דעתה, כדי ששינוי מיטיב וחכם יבוא למרחב של ילדנו ולמרחב האוטיזם בכלל. התיעוד המצולם יוכל להיות מוצג בפני קהל במדיות שונות, מדיה ציבורית, אינטרנט ושידורים לקהל הרחב".

בתום המפגש בהרצליה הסבירה גלפו בסמכותיות כי היא זקוקה לעשרים זוגות להמשך "המהלך", ורק מי שיתחייב לעמוד בכל התנאים שבכתב ההסכמה, יתקבל.

תצוגה של אגו

למחרת המפגש סער פורום ההורים לילדים אוטיסטים באתר תפוז. רוב התגובות היו ביקורתיות. "הלכתי לשמוע", מספרת ד', אם לילד אוטיסט, "במהלך כל הפגישה הזאת לא הבנו מיהי האשה הזאת. מהמפגש נדף ריח שיווקי עז. ובעיקר לא קיבלתי שום אינפורמציה על מה היא עושה. היא דיברה על מושגים שלא ברורים לנו והיא חזרה עליהם שוב ושוב. יצאתי משם בהרגשה שמדובר באשה שעושה הכל כדי לשמור את הקלפים צמוד אליה ולא נותנת בדל אינפורמציה. השיא היה כמובן עניין חשיפת הילדים. אולי אותה גלפו באמת עושה דברים נהדרים, אבל אם היא טוענת שיש בידה דרך לרפא את האוטיזם, למה היא צריכה לצלם את הילדים?"

ת', אם לילד אוטיסט שעוסקת בעצמה בתחום הטיפולי-אנרגטי, התקשרה אל מספר הטלפון של גלפו שפורסם באתר כבר לפני חודש ימים. "אני מאמינה בעבודה אנרגטית", היא מספרת. "עשיתי דברים אנרגטיים עם עצמי ועם הילד שלי והיתה התקדמות. בהתחלה מאוד התלהבתי, חשבתי אולי אותה רונית עלתה על משהו. כשפניתי לראשונה אל רונית גיליתי שממדרים אותה. עם רונית לא מדברים. אני מטפלת אנרגטית ולמדתי את התחום. כשיש מטפל ששם חומת מגן סביבו, זה מדליק נורה אדומה".

ת' השתתפה בכנס בהרצליה. "ראיתי תצוגה של אגו וכוח", היא אומרת. "היא כתבה בדפים שחילקו לנו 'אל תנסו להבין, נדרשת התמסרות פשוטה למען הסיכוי העצום' - זו היתה מניפולציה רגשית ואכזרית. כולנו הרי רוצים לקדם את הילדים שלנו בכל דרך, אבל לא במחיר של מכירת הנשמה והפרטיות. היא מוכרת את הקשיים שלנו, הרגשות שלנו. איפה נשמע דבר כזה?"

"מכל הערב ההזוי הזה", מסכמת ת', "מה שדיבר אלינו, ההורים, היו כמובן אותן משפחות שהילדים שלהן עברו את התהליך. התוצאות של אותן משפחות הן אמיתיות. אנחנו כהורים לילדים אוטיסטים חיים במצב רגשי של חוסר אונים, שאת, כאמא, לא יכולה לעזור לילד שלך לפרוץ קדימה. פתאום בא מישהו ומראה לך תוצאות שקשה להתווכח עמן".

קראתי לזה תקשור

רונית גלפו, בת 49, נולדה בקיבוץ גבע ליצחק ומזל. היא גדלה כבת זקונים לשני אחים גדולים שהיום מתגוררים באוסטרליה. את שירותה הצבאי עשתה כקצינה בנח"ל ובמחנה 80. לאחר השחרור למדה באוניברסיטה לתואר ראשון בהיסטוריה כללית וספרות אנגלית, ונסעה לבקר את אחיה בחו"ל.

בסוף שנות השמונים החלה לעבוד בחברת מנפאואר, אז חל השינוי. "זה לא היה דרמטי", היא אומרת השבוע במשרדה בצהלה. "משהו בי נחשף ליכולת שלי לראות מאחורי הקלעים. לקח לי שנה לחשוף את זה. זה היה משהו פרטי, מאוד אישי. אני שמעתי שמדברים איתי ולא הבנתי מה רוצים ממני. אז קראתי לזה תקשור".

לאחר שלוש שנים התפטרה מעבודתה במנפאואר והחלה לקבל בביתה אנשים לייעוץ פרטי באמצעות תקשור. ליישות שעמה תקשרה קראה סופי. שמה של גלפו הלך לפניה מפה לאוזן. יומנה היה עמוס. "היא קיבלה לייעוץ אחד על אחד", מספרת אשה שהכירה אז את גלפו, "ואנשים מאוד החזיקו ממנה. היא עזרה להרבה אנשים. אני הייתי מספרת לה על הצרות בחיים ושואלת מה לעשות. היא היתה רואה פוטנציאל ועונה על שאלות. יותר נכון, סופי דיבר מגרונה וענה על השאלות".

בשנת 99' פתחה גלפו את "בית הספר לאומנויות החיים ומנהיגות אחרת". ללימודים נרשמו כ-60 תלמידים. באותה תקופה גם מילאה אולמות בהרצאות. "זה התחיל כמורכבות אישית", היא מנסה להסביר השבוע, "אבל אחר כך זה גדל לחוקיות, מה מניע דברים, מה גורם לנו להתנהל כך ולא אחרת, מה גורם לנו להתנהל כחברה. אני רוצה שיהיה אחרת".

בית הספר שלה נסגר לאחר שלוש שנות פעילות. במשך השנים הוציאה גלפו לאור כמה ספרים העוסקים במודעות ודרך חיים. בספר "ארץ חדשה, אדם חדש", למשל, היא עוסקת בשינוי מצבה של האנושות. ספר אחר נקרא "אל מקום של אהבה", וספר נוסף - "סוד הפשוט". לפני שנה וחצי הוציאה את הספר "הקוד".

בשנתיים האחרונות ניתקה גלפו את עצמה ממגע עם קהל, אך קבוצה של כעשרים תלמידים הוכשרו כמנחים והמשיכו ללוות אותה ולהפיץ את תורתה. "האחריות שלי להגיד שהמציאות השתנתה", היא אומרת. "יש ברית חדשה שנכנסה וזו 'הערבות ההדדית'. הברית אומרת שהאנשים היקרים לנו, שנמצאים במצוקה, דוחפים אותנו לגדול, לצמוח, להתפתח. להעז ללכת למקומות שלא פשוטים לנו. ברגע שנעשה את זה, המצוקה תנשור".

אסתי ואריה כהן מקיבוץ מצפה שלם, ליד ים המלח, שבנם נמרוד נהרג ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה, הם אחד הזוגות המפיצים את בשורת "הערבות ההדדית". זוג נוסף של הורים שכולים הם נינו ותחייה הרמן, תושבי נטף, הוא צלם לשעבר, היא אשת חינוך. בנם יאיר נהרג בשנת 2000 בתאונת דרכים. ביום ראשון שעבר באו בני הזוג הרמן לכפר סבא כדי להרצות על "הקוד" בדירתה של א', העוסקת במודעות ודמיון מודרך.

כמה עשרות אנשים באו לשמוע על הפעלת ה"קוד", שיסלק את מצוקות יקיריהם. הספר מופץ באופן פרטי ועד כה, לדברי גלפו, נמכרו כ-3,000 עותקים. הרמן סיפר לנוכחים כי הוא ורעייתו עוברים מבית לבית ומסבירים על תורת הקוד, בהתנדבות. על השולחן בצד הניח ערימה של ספרים למכירה; המחיר: 85 שקל.

בספר מספרת גלפו כי ב-89' גילתה בעצמה את היכולת לראות אל מעבר לדברים ולחשוף חוקיות נסתרת שעל פיה מתנהל המרחב האנושי. כעבור שנים חשפה חוקים חדשים, ברית שונה: "הילדים שלנו יפרצו רק אם הוריהם ינועו לעבר המרחב הבא שלהם. אם ההורים לא ינועו, ילדיהם יישארו חסומים והנתיב לא יפולס עבורם". גלפו מסבירה בספר כי כאשר ילד או בן זוג שרוי במצוקה בריאותית, מבחינה כלכלית ביכולתנו לעשות פעולה אחת, פשוטה אך לא נוחה, וכך לאפשר ליקירינו סיכוי עצום להבריא.

כדי להפעיל את "הקוד", על האדם לעבור ארבעה שלבים. בשלב הראשון עליו לזהות אדם היקר לו, ילד או בן זוג, הנמצא במצוקה. בשלב השני עליו להתבונן באדם זה ולזהות מה במפגש בין האדם למצוקה מעורר אצלו תגובה רגשית. "מה האסוציאציה הרגשית שעולה בכם", שואלת גלפו בספרה. "מתוך האסוציאציה צריך לגזור מעשה שאותו תעשו ברצף כל יום. על המעשה להיות קצר, לא יותר מחמש דקות, להיות תחום ומדויק, ועל המעשה להיות לא נוח עבורכם. המצוקה של האדם היקר לכם, מעבר לכך שהיא משרתת אותו, את מסעו, מהווה דחיפה גם עבורכם. היא דוחפת אתכם אל עבר מרחב אחר שלא הייתם פונים אליו באופן טבעי".

בשלב השלישי על מפעיל הקוד לקיים את המעשה פעם ביום וכך ברצף "עד אשר תראו שינוי בחיי האדם היקר לכם". הפעולה הרביעית היא האחריות לספר לאחרים על הנס שקרה.

נינו ותחייה הרמן הסבירו את הפעלת הקוד, וסיפרו כיצד הפעילו אותו על ילדיהם בהצלחה מרובה. המארחת, א', סיפרה כיצד בתה לא מצאה בן זוג והיא הפעילה עליה את "הקוד": בכל יום היא אמרה בלבה משפט המקשר בין מצוקת הבת למצוקתה שלה, והנה - היום הבת עם חבר. עוד ועוד דוגמאות של נסים ש"הקוד" מחולל הוצגו לקהל.

"אבל איך זה עובד?" הקשתה אחת הנוכחות, "איך רונית גלפו יודעת על זה?"

"אנחנו בעצם לא יודעים איך זה עובד", השיבה תחייה הרמן. "אני הולכת עם רונית הרבה שנים ואני סומכת עליה".

"אל תשאלו שאלות כמו איך זה עובד", העיר נינו הרמן והדגיש זאת שוב ושוב לכל אורכו של הערב, "קודם תתנסו ותיכנסו בחסות החוקיות החדשה".

בסוף ההרצאה, הרמן, קצת חסר סבלנות, ניגש למלאכת מכירת הספרים.

מתקני עולם

בעבר נהג גם ג' למכור ספרים של גלפו. הוא היה חבר בקבוצת החסידים ההדוקה שליוותה את גלפו מאז ימי בית הספר שהקימה בשנות התשעים. לפני כשנה הציבה לו אשתו אולטימטום: "או אני או רונית", באלו המלים. זה קרה כשהתברר לה שבעלה לקח הלוואות כדי לסייע לגלפו, והזוג היה על סף גירושים.

בתחילת שנות התשעים הם הגיעו אל גלפו לייעוץ אישי והמשיכו כתלמידים. "בבית הספר היא העבירה לנו את החוקים", מספרת אשתו ת'. "זו תורה בת עשרה חוקים שמצד אחד היתה בהם חוכמה ומצד שני נוקשות גדולה. "אני זוכרת עוד מהחומרים הראשונים בבית הספר שהיא אמרה לנו שאסור להטיל ספק בדבריה. בעצם, באמצעות אותו סופי, רונית היתוותה דרך מסוימת איך צריך לחיות. היה ברור שאם נעשה מה שהיישות, סופי, אומרת - נתקדם ותהיה פריצת דרך. אנשים רצו להיות מתקני עולם".

לדבריה נדלקו אצלה נורות אדומות. "היא כל פעם פתחה קורס נוסף, תמורת תשלום, וגרעין של אנשים המשיך איתה. זה התחיל להיות לא נעים כשכולם התחילו לדבר את השפה שלה. שפה שבה היא מדברת בתקשור, מלים ומושגים שקיבלו משמעות אחרת. בשלב מסוים לא המשכתי בפגישות, האינטואיציה שלי אמרה לי לא להיכנס למקום הזה, אך בן זוגי המשיך".

זה השפיע על ההתנהגות שלו?

"הוא בעצם איבד את המחשבה העצמאית שלו ואת הרצונות שלו. כל פעם שהיא צייצה שיש משהו, הוא רץ. התפקיד שלהם, לדוגמה, היה להביא אנשים לקורסים שלה, או להפיץ ולמכור את הספרים. הבן-זוג שלי היה ממש עובד בשביל זה. אנשים היו באים ואומרים לי שהוא מבלבל להם את המוח עם הספר הזה. אני הייתי אומרת לו: 'אתה שפוט, אתה מכור'. הרגשתי כאילו שאני חיה לצד מכור לסמים. אבל הוא לא הבין".

הוא קיבל תמורה על מכירת הספרים?

"מה פתאום. התמורה שלו היתה שהוא עושה טוב לעולם. היה שם שכנוע עמוק".

גלפו נהגה להעביר לחברי הקבוצה מסרים בדואר אלקטרוני. "לנינו שלום", כתבה גלפו במייל אל נינו הרמן, "אנא העבר את דברי לכולם. עברו מספר ימים מאז השיעור ביום שני - והאולם ריק... לקחתם עשרות הזמנות וניסחתם ניסוחים יפים - והאולם ריק. התוצאה עד כה, יחסית לדיבור שאתם מביאים, היא דלה מאוד... אם לא תקחו אחריות אמיתית למלא את האולם, באנשים שלכם, שרוצים לשמוע על עשייתכם - אני אשב ביום חמישי מול אולם ריק ו-23 אנשים מתלהבים. עליכם לדעת שבאופן חד-משמעי, אין לי עניין ואין לי רצון בכך..."

גלפו גייסה להדגשת עמדתה גם את "סופי", וכך היא כתבה באותו מסר לנינו הרמן:

"ביקשתי מסופי שיביא התייחסות לפער הגדול, ואלה דבריו -

אנשים יקרים,

כרגע פעולתכם נשארת במישור של 'ליידע'. ליידע אנשים על המפגש.

אם לא תיכנסו למישור של 'לקחת דבר אל השלמה', לא יתרחש שלם ולא יתרחש קהל... הרבה יופי והרבה אהבה".

בנובמבר 2007 קיבלו חברי הקבוצה של גלפו את המייל הבא מאסתי כהן ונינו הרמן:

"לאנשי קבוצת ההולכה היקרים,

לקחנו על עצמנו כקבוצת ההולכה, להוליך את התנועה העממית של הולכת 1,000 ספרים מאדם לאדם... מאז התחלת המהלך עברו כמעט שבועיים, בהם לקחנו כ-300 ספרים מתוך ה-1,000... הבהירות הזאת והרצון הזה בראו בימים האחרונים עבורנו מהלך, בהנחייתה של רונית... שצעד אחר צעד תבע מאיתנו להבין, במובן העמוק, למה נכון שאנשים ירכשו את הספר, ולא רק יתרשמו ממנו, לפני שהם מעבירים אותו הלאה".

בהמשך המכתב מפורטות הנחיות מדויקות של מסרים שאותם יש לומר לקונים פוטנציאליים. כמו כן, חברי הקבוצה התבקשו "בכל שלושה ימים... לשלוח תמונה מעודכנת לגבי מה התרחש ואם הספרים אכן יצאו למסלולם והתקיימה הרכישה הראשונה".

לפני שמונה חודשים נענה ג' לאולטימטום שהציבה לו ת', וניתק מגע מגלפו ומהקבוצה הסובבת אותה.

הקיבוץ נתן הלוואה

באוגוסט 2006 פנתה אסתי כהן אל ערן ורדון, יו"ר הנהלת הקהילה בקיבוץ מצפה שלם, וביקשה הלוואה על סך 200 אלף דולר למשך עשר שנים. במכתב הבקשה פירטה את הדרך שבה תוחזר ההלוואה: "את ההחזר החודשי, כ-11,000 שקל בחודש, נשלם אריה ואני, וייקחו בו חלק כ-15 איש, חברי ושותפי לדרך למעלה מ-10 שנים, המנחים של מהלך 'ארץ חדשה, אדם חדש', ורונית גלפו, מי שיצרה ופיתחה אותו, כמו את מהלך 'יום ביומו' - עבורו נדרשת ההלוואה".

כהן הסבירה במכתב כי "'יום ביומו' זה מהלך שמתקיים באינטרנט, נגיש להרבה מאוד אנשים שרוצים משהו אחר". הקיבוץ הסכים לתת להם את ההלוואה המבוקשת, וחברי הקבוצה של גלפו, ובהם ג', התבקשו להשתתף בתשלום ההחזרים. "בעלי התחייב להחזיר כל חודש אלף שקל לקיבוץ מצפה שלם, למשך עשר שנים", מתקוממת ת'.

"הגיע הזמן להחזר הראשון של ההלוואה", שלחה אסתי כהן תזכורת אלקטרונית אל חברי הקבוצה בספטמבר 2006. "מאחר שהעניין נמצא בבדיקה של הגזבר איך הכי נכון להעביר את הכסף, כל אחד שלקח על עצמו יעביר לנו צ'ק על הסכום שהוא התחייב עליו". השבוע הסבירה כהן: "אנחנו תלמידים שלה ולאורך שנים מה שהניע אותה זה הרצון שיהיה כאן אחרת. יש לה כוח ראייה מיוחד, שלא קיים אצל אנשים שהכרתי. וזה בשבילי מספיק".

איך הסכימו חברי הקיבוץ לתת הלוואה לגלפו? מתברר שבמצפה שלם היא דמות מוכרת. "זה התחיל ממפגשים על ספר שגלפו כתבה, 'ארץ חדשה, אדם חדש'", מספרת חברת הקיבוץ מירי אופיר. "בעלי קרא אותו והיו כמה קבוצות בקיבוץ שעשו קורס על זה. הם היו נפגשים פעם בשבוע והיו כל מיני משימות... ואז נולד הספר 'הקוד'. זה התחיל ממפגש או שניים שאסתי ובעלה עשו בבית שלהם. הם התחילו לספר על זה לחברים, אחר כך הם עשו מפגשים קצת יותר גדולים והזמינו אנשים שחיים את 'הקוד' כבר תקופה, ובשנה האחרונה פשוט נוצר שיח על זה".

לפני כשנה חילקה המועצה האזורית מגילות, שמצפה שלם משתייך אליה, מתנה לתושבים: את הספר "הקוד". מרדכי (מוצי) דהמן, ראש המועצה ותושב מצפה שלם, נמנה עם מעריציה של גלפו. "הכרתי אותה לפני כשנה וחצי דרך הקבוצה במצפה שלם", הוא אומר. "אני מצאתי בתהליך הזה דרך לעזור לבן שלי. העבודה שעשיתי בזכות ההנחיה והחבר'ה שאני מכיר ממצפה שלם עשתה לי מהפך מאוד רציני בחיים".

באתר של גלפו, שבו אנשים מספרים על הנסים שחוו באמצעות "הקוד", מופיע גם סיפורו של דהמן: "בני היה עצוב ולא מתקשר", כתב, "היום הוא פורח ועצמאי".

אך בכך לא תם העניין. תקופה קצרה לאחר שנדרשו להשתתף בהחזר ההלוואה לקיבוץ, נדרשו חברי הקבוצה להתגייס שוב. במכתב נוסף ששלחו אליהם כהן והרמן, הם כתבו: "כולכם יודעים שרונית וכל הצוות שמים את כל אשר להם, כסף, משאבים אנושיים, זמן ומאמץ בעשייה כדי שיהיה כאן אחרת... עדיין לא נכנס כסף שיכול להניע את כל העשייה הזאת או אפילו לאפשר את הקיום הסביר של הצוות ולשחרר אותו מהדאגה הכלכלית היומיומית... אנחנו עדיין נמצאים בצומת קריטי שבו צריך להזרים דם וחמצן לתוך הגוף הזה, אחרת הוא בסכנה ממשית. ליתר דיוק אנחנו יודעים שדרוש שייכנסו מיידית 250 אלף שקל עד יום חמישי לצורך המשך קיום העשייה".

לאחר מכתב זה גילתה ת' כי בעלה לקח הלוואה ומסר את הכסף לגלפו. "הוא נתן לה 15 אלף שקל בלי לספר לי", היא אומרת. "אחרי שיחות רבות שלנו, ירד לו האסימון. כשהוא התקשר אליה, אחרי עבודת הכנה רבה, וביקש את הכסף בחזרה, אני עמדתי לידו ותמכתי בו".

את 15 אלף השקלים קיבלו בחזרה. את ההתחייבות לאלף שקלים מדי חודש, במשך עשור, הפסיקו בני הזוג לשלם לאחר עשרים חודשים. ת' מספרת, כי אילולא התערבותה בעניין, בן זוגה היה ממשיך לשלם. היא מסבירה כי עדיין מקנן בו הספק, אולי גלפו תצליח בעזרת הכספים האלה להציל את העולם.

נינו הרמן עדיין משוכנע בכך. "יש משהו שעשה לי מאוד טוב בחיים ואני לא יכול לשמור את זה לעצמי", הוא אומר. "היינו בבית הספר שלה ובתום הלימודים שם, מאוד אהבתי את הדברים שפגשתי וביקשתי לקחת על עצמי את הספרים שהיו אז ולספר עליהם ולנסות למכור אותם. הרצון היה לפגוש אנשים, שייחשפו לזה, שיראו את היופי של זה".

מדוע נתת לה כסף וביקשת מאחרים שילוו לה?

"חלק מהעשייה הזאת, יש בה הרבה דברים, שהמתבונן מן החוץ לא יבין אותם... רונית, היופי שלה הוא שהיא באמת רואה אותי ואין שם מקום שעוסק בקידום העניינים שלה. יש בה אג'נדה של איך לעשות שיהיה כאן אחר בארץ. יש כאן מקום לתת השראה לעולם".

גם אסתי כהן אינה מבינה מה הבעיה. "אנחנו קבוצה של אנשים שיש לנו עניין לעשות פה מציאות אחרת", היא אומרת. "ובשביל שזה יקרה צריך יותר מלרצות. אנחנו אנשים ששמו את כל כספם כדי שיהיה פה משהו אחר. המוות של בני ביום הראשון של המלחמה המחיש את זה שצריך משהו אחר - משהו אחר במערכות יחסים".

למה ביקשת עוד 250 אלף שקל לאחר ההלוואה של מאתיים אלף דולר שקיבלתם מהקיבוץ?

"אני כתבתי את המייל הזה. הכסף היה לצורך הכנת המחקר לקראת המהלך הניסיוני של האוטיזם".

ואנשים נתנו כסף?

"בוודאי, ולא מדובר באנשים עשירים עם הרבה כסף. אנחנו קבוצה שמאמינה ברעיון כבר המון שנים. אנחנו רוצים לשים תשתיות לדור הבא. בשביל הילדים שלנו. אנחנו רוצים ליצור כאן ערבות הדדית של יחד אחר".

חלי לנדאו, אחת משלושת האנשים הקרובים ביותר לגלפו, אומרת שגיוס הכספים הוא יוזמה מלמטה. "מעולם רונית לא האיצה באף אחד למכור ספרים, לתת כספים ולהגיע להרצאות", אומרת לנדאו, "ומעולם לא נתנו לאנשים מטלות להפיץ. המייל של נינו מתייחס ליוזמה שלהם, הם רצו להכיר אותה לאנשים. רונית אמרה 'בשמחה, אם יהיו שם אנשים. אני לא אעשה מפגש אם תהיה שם קבוצה קטנה של אנשים'".

אבל כן ביקשתם עזרה כספית.

"יש לנו כמה ידידים, כשהיתה בעיה ביקשנו הלוואה. לא ביקשנו תרומה, לא ביקשנו את הרכוש שלהם. כהלוואה, לא כתרומה. מהשאלות מצטיירת תמונה, שאני לא יודעת מאיפה היא, שיש פה משהו שהוא דמוי כת. אין לזה קשר למציאות".

חברת רונית גלפו בע"מ

משרדה של גלפו נמצא בבית פרטי בלב שכונה שקטה בצהלה. קירות הבית לבנים וחפים מכל קישוט או תמונה. על מדף צדדי מוצגים ספריה. בסלון שולחן עץ עגול וסביבו שמונה כורסאות לבנות.

המעגל הקרוב ביותר לגלפו כולל גבר ושתי נשים שרשומים יחד איתה כבעלי מניות שווים בחברת "רונית גלפו בע"מ". הראשון הוא בן זוגה, יהושע בן יהושע, מוסיקאי ובנאי לעת מצוא, שלא מתפרנס מעיסוקיו. שתי הנשים הן חלי לנדאו וטובה אלעזר; השלוש עבדו יחד בחברת מנפאואר בתחילת שנות התשעים. גלפו ולנדאו, המתגוררת בבית הצמוד למשרד של גלפו, עסקו בפיתוח תוכניות הדרכה. אלעזר מילאה בחברת מנפאואר העולמית שורה של תפקידים בכירים ובשבע השנים האחרונות לפני עזיבתה היתה יו"ר ומנכ"ל הקבוצה בישראל. עזיבתה, בשנת 2001, עוררה תמיהה אצל עמיתיה.

"מדובר באשה חכמה, רהוטה, וורקוהולית", מספרת מכרה שעבדה עמה. "היא היתה מחוברת כל היום לסיגריות ולקפה וצעקה על כולם. אבל לאט-לאט חל בה שינוי. היה ברור לנו שהיא עוברת איזה שינוי רוחני. במשך שנים היא שילבה בין שני העולמות. כאשר היא עזבה היא ניתקה מגע מהחברים שהיו לה בחברה".

אותה מכרה זכתה לפגוש את גלפו. "יום אחד", היא מספרת, "כשעבדנו ביחד, היא ביקשה ממני להצטרף אליה לשישי של ברכות עם רונית גלפו. הלכתי. זה היה באולם ברמת אביב, האולם היה מלא, רונית ישבה על כורסה, נשענה לאחור והחלה לתקשר ולדבר בלשון זכר. היה בזה משהו מפחיד וזה ממש לא דיבר אלי".

"הכרתי את החבורה הזאת", אומרת בכירה בחברת מנפאואר, "וקשה לי לשים את האצבע על הכוח המאגי שיש לגלפו לסחוף אחריה אנשים מוכשרים ואינטליגנטיים".

את גלפו קשה להפסיק כשהיא נסחפת ומספרת על החוקים החדשים שהתגלו לה ועל ה"טכנולוגיה" שפיתחה במשך השנים. שלושת המקורבים, שנוכחים בפגישה, שותים בצמא כל מלה. כאשר הם מקרינים בסלון הבית על מסך גדול את הסרט המתעד את ההורים וילדיהם, הם צופים בו בפליאה כאילו הם רואים אותו בפעם הראשונה. כאשר השאלות קצת יותר קשות, כולם קופצים ומגוננים. כולם מדברים באותה שפה: "מהלך", "ערבות הדדית", ו"הפניית המבט" של הילדים האוטיסטים. מלים, אגב, ששגורות גם בפיהם של ההורים שנפגשו עם גלפו.

גלפו מספרת שהיא מצליחה לראות דברים הנסתרים מאחרים: "כשאני עוצמת עיניים נוצר בי מקום, אני מדמה את המקום הזה ליום ראות טוב שאני עומדת על פסגת הר והכל פרוס לפני. בהתחלה, למקום הרואה הזה, קראנו סופי. השם הזה איפשר לעשות הפרדה בין הדיבור הרגיל, היומיומי, לבין המקום הרואה. וזה איפשר לעשות את ההבדלים בין השפות. סופי עבורי זה מרחב, יכולת לראות, לדייק. את ההרצאות שלי אני עושה מהמקום הזה, בעיניים עצומות".

ומה בעצם הבנת מהמקום של סופי?

"במהלך השנים ראיתי שאנחנו כולנו מתנהלים כמו במגרשי חול. כמו במגרש משחקים, עולים ויורדים מהנדנדות. נופלים ומנסים למצוא את המענה בארגז החול הזה. אבל המענה לא נמצא בארגז החול הזה. למצוא את המענה זה גדילה, התפתחות, זה מציאות מאוד לא פשוטה הדורשת מאיתנו מקומות לא פשוטים ולא נוחים. גיליתי שאני יכולה לראות מה יש מעבר למגרש המשחקים הזה. לאחר שנים בא הפיתוח של הקוד ואיתו יצאתי".

מה אומר הקוד?

"אתה צריך שהאדם היקר לך ידחוף אותך להסתכל לתוך אזור בחיים שלך שאתה לא מוכן להסתכל עליו. הקוד לא אומר לאדם מה האזור, הוא גם לא יוצק תכנים, כל אחד מוצא את התוכן שלו לתבנית. באוטיזם זה יותר מורכב, כי ההורים לא ידעו לאן להסתכל. אני באה למרחב מתוך ידיעה שהילדים האלה מבקשים להגיד משהו לחברה. הם מבקשים שאנחנו כחברה נפנה מבט ונחיה מציאות אחרת של יחד. הילדים האלה הם חיל החלוץ שבא לדחוף את כולנו ליחד אחר ולמערכות יחסים. לילדים האלה יש מסע אישי וגם יש להם קריאה חברתית".

איך זה עובד בפועל?

"ההורים הכריזו הכרזה בינם לבין עצמם שלא קשורה לילדים אפילו בטקסט. זה משהו שקשור להתפתחות שלהם. הם נפגשו איתי פעם בשבוע בשביל לדייק, כדי לעשות שינוי כיוון ורטט. וזה נותן אור ירוק לילדים להפנות מבט. ההורים עצמם לא הרגישו שהם השתנו, הם רק העזו להפנות מבט לאזור שלא פשוט להם לראות. אני כיוונתי אותם, אמרתי להם לאן להסתכל, וכשהם ראו את עצמם באור אחר, הילד שלהם הבין שהם לקחו על עצמם לגדול וגם הוא הפנה את מבטו.

"לאורך כל המהלך ראיתי שההורים עושים צעדים והילדים עושים קפיצות. זה קורה ברבדים של הלא-מובן - בגלל זה זה נראה כמו נס".

בן יהושע, היושב לצדה של גלפו, מספר שוב ושוב שהם בעצם "סוג של מכון מחקר שצריך להזין אותו". הם אומרים שמצבם הכלכלי קשה והם חיים מהלוואות, או כדברי בן יהושע: "אנחנו חיים מהלוואה להלוואה. לוקחים הלוואה אחת כדי לשלם את האחרת. היום יש מצב להפסיק לחיות במתח הכלכלי הזה". כוונתו לסטארט-אפ החדש המתמקד באוטיזם.

"כל אחד מאיתנו היה יכול לעשות הרבה מאוד כסף", אומרת אלעזר, "אבל בחרנו אחרת".

מה הניע אותך ממרומי קריירה מצליחה להצטרף לקבוצה הזאת?

"כדי לעשות את ההכרעות שעשינו בחיים שלנו צריך רצון עמוק לעזור לשינוי להתרחש. אני נחשפתי לכישרון המיוחד של רונית וגם לעוצמה שלה כאדם. מהרגע שרונית חשפה את החוקיות אמרתי לה, ואני בעיצומה של הקריירה שלי, אני רוצה לעזור. אני רוצה שזה יתממש בעולם. היום אין דבר שיותר יקר לי מזה. העשייה פה מרכזית בחיים שלי. זה עולם ומלואו בשבילי".

ומה את בדיוק עושה?

"אני פועלת להביא קשרים ומשאבים כדי שהמהפך יתממש".

מדוע נדרשים אנשים בקבוצה שלכם להחזיר את החובות שלכם?

גלפו: "יש אנשים שהעשייה שלנו מאוד יקרה להם והם איתנו. הם מלווים ותומכים. הם מבינים שזה גם בשביל הילדים שלהם".

על ההלוואה ממצפה שלם היא ממהרת להסביר: "אני לא יזמתי את ההלוואה הזאת, אנחנו היינו ברגע שלא ידענו איך אנחנו ממשיכים. באתי ואמרתי לאנשים שהולכים איתנו כל הזמן, שזו המציאות. בואו תראו מה ברשותכם, מה אתם יכולים, מה נראה לכם. אבל ממש רק אם זה פשוט. אסתי ואריה באו ואמרו: 'אתם יודעים, בואו ניגש לקיבוץ ונבקש בצורה גלויה שיתנו לנו הלוואה'. ההתארגנות הזאת היתה מאוד יפה. הם עמדו בקיבוץ ואמרו, 'תשמעו, אנחנו מרגישים שיש סיכוי', והקיבוץ הצביע בעד".

ולמה אותם אנשים בקבוצה שלכם מחזירים את ההלוואה לקיבוץ?

בן יהושע: "יש עשרה אנשים, מתוך הגרעין, שרצו גם לקחת חלק בהחזר. אנחנו משלמים שמונים אחוזים והם את השאר".

גלפו ואנשיה אומרים שיש כבר הורים לילדים אוטיסטים שנרשמו לקבוצה הבאה.

ועכשיו אתם מבקשים 60 אלף שקל על הטיפול באוטיסטים, למה כל כך הרבה כסף?

בן יהושע: "במהלך הראשון לא ביקשנו תשלום. כי על מה נבקש כסף? על מדע בדיוני? בשלב הזה כבר ביקשנו תשלום, אבל זה לא מכסה את ההוצאות. צריכים להתייחס אלינו כאל מכון מחקר, רק לא קונוונציונלי, כי אנחנו לא באים מתחום הרפואה, רונית באה מרבדים עמוקים יותר".

ומה ההוצאות שיש בזה?

"יש כאן צוות של 12 אנשים. תהיה כאן קבוצה של עשרים זוגות שישלחו כל יום דו"חות, עם זה צריך לגשת לרונית, לבקש הנחיות, לחזור להורים. יש הבנה שאם איכשהו נשיג עזרה מימונית כזו או אחרת, אז נגיע לרגע שבו נוכל להביא דבר ענק לעולם".

מדוע אתם מוכנים לתת הנחה של 30 אלף שקל כדי לצלם את הילדים וההורים ולשמור את כל הזכויות בידיכם?

גלפו: "אני מאוד סומכת על עצמי. אני גם יודעת שיש לי פה אחריות איך שמים דברים ואיך חושפים. תראו את הסרט. זה סרט שהיה יכול להיות בכל מקום, באינטרנט. זה יכול לקדם אותי מהר יותר. הרגשתי שזה לא נכון. הסרט לא מסתובב. לא הפכתי את הילדים לקרקס. היו חומרים שלא הכנסנו לסרט".

האם רופא שמומחה לאוטיזם בדק את הילדים האלה לאחר חצי שנה?

גלפו: "לא. אנחנו יודעים שהמורות וקלינאי התקשורת משבחים וכולם מתרגשים מאוד מהשיקום. רצינו שבקבוצה הבאה יהיה רופא נוירולוג שילווה את המהלך הזה, אבל כרגע הוא לא מצטרף".

על ההנחה הנדיבה תמורת זכויות התיעוד אומר עו"ד אמיר ברק, יועץ משפטי חיצוני של אלו"ט (אגודה לאומית לילדים אוטיסטים), כי "בידי ההורים מופקדת השמירה על פרטיות ילדיהם, ומתן היתר גורף למטפל פלוני לעשות שימוש בתיעוד מצולם של קטין ולהציגו בכל מדיה על פי שיקול דעתו, עלול להוביל לפגיעה חמורה בצנעת הקטינים. ספק אם להסכמה מצד ההורים יש תוקף משפטי מחייב".

מי היה מאמין

דורון רגב, איש עסקים ספקן, מכחכח בגרונו. "גלפו אומרת שהאוטיסטים הם חיל החלוץ שבאו לשנות את האנושות. מה אני אגיד, כבר שמעתי את האמירות האלו. גם ביהדות ובקבלה אומרים עליהם שהם מלאכים. וזה די מעצבן לשמוע את זה. ובכל זאת, אשתי ואני קמים בבוקר, אני מוצא כמה דקות לבד, ואומר את ההכרזה שלי, שכנראה עושה משהו. אני אומר אותה בשקט ואחר כך שולח חיוך לילדים. רונית אמרה לי שאם לפני מאתיים שנה היו אומרים לאנשים שאם הם ילחצו על מתג תידלק בקצה השני של החדר נורה, אף אחד לא היה מאמין. ככה גם פה. אולי זו טכנולוגיה שפשוט עוד לא הגענו אליה".*

חוזרים 40 שנה אחורה

ההורים אינם אחראים לכך שילדיהם אוטיסטים, מתקוממת נוירולוגית מומחית לאוטיזם

ד"ר דיצה צחור, נוירולוגית ילדים ומנהלת המרכז לאוטיזם במרכז הרפואי אסף הרופא, מסבירה ש"אוטיזם היא הפרעה נוירולוגית-התנהגותית כרונית עם רקע גנטי מאוד חזק".

האם ניתן "לרפא" את האוטיזם? "להוציא" את האוטיזם מהילד?

"לצערנו לא קיימת התערבות טיפולית-תרופתית או אחרת שיכולה באופן ודאי לרפא אוטיזם. קיימות התערבויות שמשפרות, ואולי מאפשרות להרבה אנשים וילדים שאובחנו כאוטיסטים לתפקד אחר כך באופן עצמאי ותקין, אבל במונחים של אוטיזם קשה לדבר על ריפוי, אלא על שיפור ובנייה של מיומנויות. אנחנו לא מדברים על זבנג וגמרנו, אלא על התערבויות שדורשות הרבה זמן, הרבה מיומנות והרבה מקצועיות. בכל טווח של חומרה יש מה לעשות ואנחנו יודעים מה לעשות. יש הרבה גישות טיפוליות שנחקרו בעשרים השנים האחרונות ואנחנו יודעים שהן מאוד עוזרות ומאוד מקדמות, אבל אנחנו לא מדברים על זה ברמה של ריפוי, אלא של שיפור, מתן טכניקות או אמצעים לעקוף בעיות".

עד כמה יש מקום לטיפול אלטרנטיווי או אנרגטי?

"בכל מחלה כרונית שעדיין אי-אפשר לשים אצבע על הגורם לה ושגורמת לתחלואה מאוד כאובה לאורך שנים, ולבטח בכזאת שמתחילה בגיל צעיר, תמיד יצוצו כל מיני טיפולים אזוטריים שישכנעו ויגידו ש'לנו יש הפתרון, הסוד והתשובה'. לצערנו הם קמים ונופלים חדשות לבקרים. זה קרה גם לפני עשרים שנה ועשר שנים. לדעתי זה מסיט את ההתמקדות מטיפולים שכן נחקרו וכן מראים שיפור והתקדמות דרמטיים שמאפשרים תפקוד ממש טוב".

רונית גלפו לא נפגשת עם הילדים. כל העבודה נעשית מול ההורים.

"אני לא רוצה להתייחס לגלפו כי אני לא מכירה אותה ולא ירדתי לעומק הדברים שהיא עושה, אבל זה עוד דבר שמאוד מעציב אותי. אנחנו חוזרים כאן 40-50 שנה אחורה, לתקופה שבה האשימו את 'האמא הקרה' שגרמה לילד שלה להיות אוטיסט. היום, כשאנחנו יודעים בפירוש שאוטיזם הוא בעיה נוירולוגית מולדת, להגיד פתאום שמה שההורים עושים ואיך שהם ינהגו ומה שהם ירגישו יגרום לזה שמשהו ישתנה, זה חמור בעיני".

גלפו אומרת שהיא מסתכלת על האוטיסטים כעל חיל החלוץ של החברה.

"אני חושבת שהיא פשוט לא מכירה אוטיזם. מדובר בילדים שפשוט משהו לא תקין בהתפתחות שלהם. גם הטיפול באוטיזם לא יכול להיות מיסטי - הטיפול הוא מאוד מכוון, אינדיווידואלי ופרטני".

ההורים מספרים על שיפור ממשי בהתנהגות של הילד.

"לדעתי יש כאן הרבה אפקט של פלצבו. לא ההורים יכולים להחליט אם השתנו הדברים, וצריך להעמיד את זה במבחן של מחקר ולבדוק במדדים מאוד מאוד ברורים אם אכן חל שינוי אובייקטיווי".



רונית גלפו בתמונות מתוך הסרט שהפיקה. מבשרת לצופים ש'נעשתה היסטוריה ומרחב האוטיזם נפרץ'


הבית בצהלה שבו נמצא משרדה של רונית גלפו. חיים מהלוואה להלוואה, לוקחים הלוואה אחת כדי לשלם את האחרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו