בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סבא מביט בנו מהקיר

תגובות

הורגלתי לחשוב על ארבעת הבנים בהגדה כארבעה דורות המשוחחים או מתעמתים זה עם זה. דור "חכם", שחי בלי שאלות ועם גודש מסורת. דור "רשע" - בנו של החכם, הגדל בעידן של מהפיכות ובועט בכל מה שהיה יקר לאביו. הדור הבא, הגדל בשוך הסערה, עוד רואה את הסבא אחוז בכבלי המסורת, ובעיני ה"תם" שואל "מה זאת". בנו נולד לאחר הסתלקות הסב, כשהמורד כבר נרגע והתם התבסס. כך גדל לו דור "שאינו יודע לשאול", שאין לו את מי לשאול ואין לו מה לשאול.

אך אני מבקש להציג תמונה אחרת של ארבעה דורות, המבוססת על תמונה גדולה אחת: מעל ראשי תלויה תמונת סבא, הרב משה חיים לאו, שנספה עם רבים מבני קהילתו בטרבלינקה. מאז ילדותי הוא ניצב לנגד עיני כ"אב מייסד", בוחן ועוקב אחר מסעות הבנים השונים שצמחו במשפחתו. הנאצים ניסו לבער אותו מן העולם, אך צאצאיו ששרדו מן התופת הקימו את דורות ההמשך.

הרב משה חיים לאו, רב צעיר בגליציה בין שתי מלחמות העולם, עודד את הקמת בתי הספר לבנות חרדיות "בית יעקב", הקים קבוצות חלוצים חרדים לעלייה לארץ ישראל, היה מחובר לרבנים ולמנהיגים חסידיים ומעורב בפוליטיקה היהודית הפולנית. שאלותיו של החכם לעולם אינן מתריסות. הן מאתגרות לעשות עוד ועוד. תמונתו, מלפני פרוץ המלחמה ההיא, מקרינה עוצמה וביטחון. בן חמישים כבר הוביל את קהילתו למות על קידוש ה'.

בנו הבכור, יהושע יוסף, עלה לארץ בתוך שנות המלחמה. המרד שלו הסתכם במעבר מהחצר החסידית שבה גדל אל מחוזות קיבוץ כפר עציון. מהקיבוץ עבר לתל-אביב, ובמשך עשרות שנים עסק בחינוך. הוא היה ציוני לוהט באהבת העם והארץ, מחובר בנימי נפשו להוויה הישראלית. בכורו נקרא על שם סבא, משה חיים. ברוח בית אבא הלך משה חיים לצבא, העפיל לדרגת אלוף-משנה, הקים את היישוב בית יתיר שבדרום הר חברון ואת המכינה הקדם-צבאית ביישובו. תלמידיו, ילדיו ונכדיו ממשיכים את דרכו, כל אחד בגוון משלו.

באותה עיר עברית ראשונה הקים גם הבן הצעיר של סבא, ישראל מאיר, את ביתו. כילד שניצל מהנאצים נשא את התודעה של המשכיות השושלת הרבנית. כך צמח הרב לאו במעלות הרבנות והיה לשופר הגדול של היהדות ברחבי העולם. בביתו גדל בנו בכורו, משה חיים, שקיבל את חינוכו בישיבות ירושלים. משה חיים עוטה אותם בגדים של סבא מפולין, אך שפתו ישראלית.

אבא, נפתלי, היה קרוב מאוד למרד. לאחר שחווה על בשרו את אימי השואה, שרד במחנות ומצא עצמו יתום בוגר, יכול היה להפנות עורף ולשאול "מה העבודה הזאת לכם". אך כבול בשלשלת הזהב המשפחתית בחר אבא שלא לנתק ולא להתנתק. את שאלותיו השאיר לעצמו. את תמונת אביו תלה במרכז הבית ופילס לעצמו דרך השומרת על קשר עין עם האב הגדול. לילדיו לא נתן אבא את השם משה בזכות חותנו, אבי אמא, שחי באותן שנים ונשא אותו שם. דור הנינים של סבא כבר גדל בארץ. אחי ואני זכינו לקרוא לבנינו על שם סבא. שני "משה" משרתים כקצינים ביחידות קרביות. האחד כבר מגדל בעצמו שני ילדים, דור חמישי. הם ואחיהם גדלים על ברכי סבא ומעליהם צופה תמונת "האב המייסד" בכל אחד מן הבתים.

אני מתבונן בתמונת סבא שמביטה בי מן הקיר וחושב על נטיעות שניטעו בידי הורי ודודי בארץ הזאת. סיפור שרשרת הדורות שונה מהטלטלה של ארבעת הדורות שהורגלתי אליה. התמונה לא שיכפלה את עצמה, אך תנועת הרצף מעוררת תקווה טובה.



הרב משה חיים לאו. עוצמה וביטחון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו