בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוא שיר עברי | הילד ליד הקזינו

חיים גורי על העצבות החרישית בשיר נשכח של שאול טשרניחובסקי שנארגה ביצירתו ובזיכרונותיו

תגובות

חיים גורי (רביעי מימין) עם משפחתו בחוף תל אביב, 1927. מימין: האחות חנה, הדודה שולמית, האמא גילה, הדודה שרה. הים היה שקט וגלים ארוכים ליחכו את החוף

לא מניתי עד עתה את מספרם של השירים העבריים שזימרתי בימי חיי. ידעתי שהם רבים מאוד. הרי מגיל הגן עד היום לא חדלתי לשיר אותם, בבית הספר ובתנועת הנוער, בפלמ"ח, בחוג המשפחה, במסיבות רעים. והיו בהם פזמונים ושירי-עם ושירים שנכתבו ללא לחן וזכו, לאחר זמן-מה, או זמן רב, במנגינה שאהבה אותם ונכנסה בהם ללא הרפות והפיצה אותם ברבים.

היו ביניהם שירי חג ומועד ושירים שנחשבו "לאומיים" וכמו קודשו ועברו מדור לדור. והיו שירים אישיים מאוד, כשיריה של המשוררת רחל שקבעה כבר בראשית שירתה "רק על עצמי לספר ידעתי" וזכו ללחנים נפלאים מידי יהודה שרת, שירי יגון ובדידות וחולי מצעפי עיניים. והיו שירים עליזים בצד שירי אבל וקינה והיו שירי-נשמה והיו והיו. ואני שרתי את רובם והם היו חלק מחיי ומחיי עמי וארצי.

הנה הם עוברים לפני כזיכרון שאינו דועך. משום כך כה קשה עלי הבחירה. אך כיוון שהתקשיתי לציין שיר אחד מתועפות השירים המזומרים במהלך חיי, בחרתי לאחר התדיינות ארוכה ביני לביני בשירו של שאול טשרניחובסקי "על מלוא רוחב ים-תכלת", שכתב באודסה בשנת 1897 והולחן בארץ-ישראל בשנת 1920 בידי המלחין יוסף מילט ומוכר למעטים בלבד משרידי בני דורי. אך לי הוא יקר מאוד. שורות משלו השתלבו בשירים שכתבתי וכן בזיכרונותי בפרוזה.

"על מלוא רוחב ים-תכלת" מילים: שאול טשרניחובסקי על מלוא רוחב ים תכלת על מלוא רוחב אין הסוף גלים באים, גלים נעים, לא ייספרו מני רוב.

יומם שמש כי ישקם ונשיקותיו להבות אל, תחת כנפי רזי עולם כי יסתירם דמי הליל -

במלוא רוחב האפיקים תחלוף קרת רגב שש, וברסיסי שלג קצפם אף כל מענה רך אין יש.

באפס אהבה צור יחבוקו, גם ילוקו אדן הר, ובהפרדם, תוגת לבב וכיליון נפש למו...

נולדתי בתל אביב השוכנת על שפת הים בכ"ט בתשרי תרפ"ד. יום אחד לפנות ערב מצאתי את עצמי ליד "הקזינו" שעמד ורגליו במים בקצה רחוב אלנבי. הים היה שקט וגלים ארוכים ואטיים ליחכו את החוף ואת הסלעים המכוסים עשב-ים.

צפיתי בשקיעת השמש המאדימה את ענני השמים ומעניקה לים גון לילכי. איני יודע מדוע אך חשתי משום-מה, כילד, איזו עצבות חרישית האחוזה ביופי הזה. לימים עלו בי בהקשר הזה מלות השיר ההוא: "על מלוא רוחב ים-תכלת/ על מלוא רוחב אין-הסוף/ גלים באים, גלים נעים,/ לא ייספרו מני רוב". השיר נמשך הלאה, בארבעה בתים. אך שורות הפתיחה האלה נמשכות בי מאז.

לצורך הבחירה הזאת עילעלתי בשירים שכתבתי. בספרי "מחברות אלול", שראה אור בשנת 1985, מצאתי את השורות הבאות: "כמו בערב ליד הקזינו/ ועוד גלים באים ועוד גלים נעים/ והעצב הזה על המים/ והילד הזה דווקא בי", והשעה ההיא שבה אלי גם בספרי "מאוחרים", שפורסם לפני שבע שנים: "הרי על מלוא רוחב ים התכלת/ גלים נעים, גלים באים,/ לא ייספרו מני רוב./ איך יודע ים כזה שהיית ילד עצובי".

לפני כמה ימים הופיע ספרי האחרון, "עיבל" ובו, במדור "ליד הים", נמצא השיר "ערב", שבו נאמר בין השאר: "--- מישהו אחר יאהב פה את שירו של טשרניחובסקי,/ שנתן בך את התוגה הפנתאיסטית/ ואת כלות נפשך".

הנה כי כן, בחרתי בשיר הזה, בלחנו הנפלא של יוסף מילט השכוח, לייצג גם אותי בדפי המחווה לזוכי פרס ישראל על תרומתם היקרה לזמר העברי.

"עיבל", ספר השירים האחרון של חתן פרס ישראל לשירה חיים גורי, יצא לאור השנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו