בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זרים בשמי ברלין

ישראלי אחד באולפן ללימוד גרמנית בברלין, בחברת עקרות בית מטורקיה, לוחם חיזבאללה, טבח מסין ופליטה פלסטינית. משרד הקליטה בפעולה נוסח גרמניה

תגובות

אלה התלמידים שאבלה איתם ארבעה חודשים, חמש פעמים בשבוע, ארבע שעות כל יום בקולג' העממי בשכונת וודינג שבברלין: יאנג הטבח הסיני, שחייב לקפוץ על הרגליים בכל פעם שהוא נשאל שאלה, קפיצה זקיפית, הצדעתית, חצי טבועה בגופו; אדגרדו המלצר מקולומביה; ביקר, הקצב הטורקי; מירווטה האלבנית, ספרית מקוסובו; חביבה, סטודנטית מבולגריה; מטב, כלה בהזמנה מטורקיה, בת 18 בקושי; ברישה ואקר, עקרת בית מטורקיה; הלנה, אלמנה מפולין; שסנה, עקרת בית מקוסובו; פינר, רקדנית הטורקייה, חילונית שתתחרה בי בעוצמת מבטי השנאה שתקבל מהנשים הרעולות; לטיפה העיראקית; פארד, איראני שהגיע לברלין אחרי שירות ממושך במשטרה החשאית; וגנדה, בת 36, פלסטינית מלבנון שהוריה גורשו מאל חלסה (קרית שמונה של היום). 20 שנה בברלין, שמונה ילדים, כמעט אף מלה בגרמנית.

ויש שתי מורות. אחת ממזרח גרמניה: קשוחה, מתעניינת, מאתגרת (מה שיוביל אותה לעימות עם הנשים המוסלמיות מאוחר יותר). כזאת שלא ממש מבינה למה ערבים מחליפים בין ב' לפ', או למה הסינים מחליפים בין הר' לל'. השנייה היא מערב-גרמנייה שקטה, קצת חסרת ביטחון, פחות דוחפת, יותר מלטפת, חולה על ג'ורג' קלוני, מוכנה להסביר גם בצרפתית, אנגלית ובמעט טורקית.

חצי שעה אחרי תחילת השיעור הראשון, אחרי שהאמהות הפקידו את ילדיהן בשירות הבייביסיטר בקומה הראשונה, נשמעת דפיקה על הדלת ולחדר נכנס עבאס פאקי, בן 25 מלבנון, במעיל עור והליכה גאוותנית. לא מזמן הגיע לברלין כדי להתחתן. הוא מפסיק לדבר בטלפון רק כדי להציג את עצמו בשמו הפרטי. "אבל אתן", הוא פונה לשורת הנשים ברעלות ממולו (הכיתה מסודרת בצורת ח'), "אתן קוראות לי מיסטר פאקי".

כישלון האינטגרציה

ב-2004 החל בגרמניה דיון ציבורי נוקב על מהגרים, על מהות האינטגרציה ועל מה צריך לעשות כדי למנוע היווצרות של חברה מקבילה, טורקית-מוסלמית, לצד זו הגרמנית (מיליוני מהגרים טורקים וצאצאיהם הם כיום כמעט עשירית מאוכלוסייה גרמניה). גרמנים רבים התרעמו על כך שיש מספר גדול של מהגרים, אפילו דור שני, שאינם לומדים את השפה, לא עובדים ולכן לא משלמים מסים ואילו משלם המסים הגרמני משלם בשביל העזרה הסוציאלית להם. ככה שהם לא תורמים לקהילה, אבל הקהילה מטפחת אותם כי הם לא מסוגלים להחזיק את עצמם.

הקנצלר לשעבר הלמוט שמידט טען אז שגרמניה לא היתה צריכה להזמין את העובדים אליה. אנגלה מרקל טענה אז שהאינטגרציה היא כישלון מוחלט. רבים אחרים הוציאו מהארון את הביטוי "לייטקולטור", התרבות המובילה וטענו שהזרים חייבים לקבל אותה עליהם - ולא, עליהם לעזוב.

הבעיה היתה שרוב המהגרים הגיעו מאנטוליה, אזור שנחשב שמרני ודתי במיוחד אפילו בסטנדרטים של טורקיה. התגובה שלהם היתה יצירה של חברה מקבילה עם חנויות משלהם, חברה שבה רצח בשם כבוד המשפחה או נישואים כפויים הם דבר מקובל. חברה שדוחה את התרבות העליונה, את לימוד שפתה ואת הרעיון של שוויון זכויות לאשה.

חוקי ההגירה נכנסו לתוקף בינואר 2005, בתקופה הממשלה הקודמת, הסוציאל-דמוקרטית. במושגים גרמניים מדובר היה במהפכה. אם עד אז לילדים של מהגרים טורקים לא היתה זכות לאזרחות, הרי שמעתה הם יכלו להחליט עד גיל 18 אם ברצונם לקבל אזרחות גרמנית, או להישאר עם דרכון טורקי. כחלק מהחוק החדש פתחה הממשלה הפדרלית 2,700 כיתות לימוד לשפה ולאינטגרציה בהשקעה של 200 מיליון אירו. לתלמידים סובסדו 600 שעות לימוד השפה ועוד 30 שעות של לימוד ההיסטוריה, החוקים ומבנה הממשלה והמשפט בגרמניה. בתום הלימודים, המהגרים נדרשים לעמוד במבחן אינטגרציה - שספג ביקורות משום שהשואה לא מוזכרת בו, ולהוכיח ידע בדיבור, שמיעה, כתיבה והבנת הנקרא של השפה הגרמנית - ציון של 60% בכל אחד מחלקי המבחן הוא תנאי למעבר.

מי שאחראי להחלטה מי חייב לקחת את הקורס הם המשרדים המקומיים לענייני זרים בכל עיר. מי שחויב לעבור את הקורס היו מהגרים שגרים בגרמניה כבר זמן רב אבל עדיין לא יודעים את השפה. משרד הזרים המקומי מכריח אותם לקחת את הקורס בחינם. אם לא, הם מונעים מהם את הסיוע הסוציאלי ואפילו יכולים לגרש אותם מהמדינה - אף שמדובר באיום סרק בלבד. בגרמניה אף אחד לא יגרש אמא לשבעה ילדים משום שהיא לא יודעת את השפה.

מגדל בבל ברלינאי

אפשר ללמוד הרבה דברים בארבעה חודשים אינטנסיוויים של לימוד גרמנית. ארבעה חודשים לצד פליטים אחרים, שיוצרים לעצמם איגוד מגדל בבלי שהשפה היחידה בו היא שפת האאוסלנדר. הזר. מספרי הלימוד אפשר ללמוד שהגבר הגרמני הוא קצת כנוע ודי דביל, לעומת האשה האסרטיווית; שהגרמנים תמיד סבלנים ונוהגים לפי החוק, ואילו הטורקים ישר צופרים. בפרק שבו למדנו לשאול לשלומם של אנשים, התשובות היו "ככה-ככה, לא טוב ועל הפנים", תשובות שהיו מלוות באיורים של ילדים שנראו מדוכאים. עוד למדנו, שכדי ללמוד גרמנית ולבטא אותה בצורה נכונה צריך להיות וירטואוז שפתיים ולשון; שלא כדאי להשוויץ במלים והמשפטים הבודדים שלמדת בגרמנית מפני שאז המקומיים ידברו אליך בגרמנית שוטפת; ושככל שהחברה הגרמנית בנויה מסדר נוקשה ולוגיקה, ככה שפתה היא תוהו ובוהו גדול עם יותר יוצאים מהכלל מאשר הכלל עצמו.

אני למדתי קצת גרמנית, אבל בעיקר למדתי את הקולגות. יאנג היה רץ לעבודה מיד בתום השיעור ועובד עד אמצע הלילה. הוא אף פעם לא הצליח להכין שיעורים ובסופו של דבר העבודה בלעה אותו. אחרי חודשיים של לימודים, הפולנייה עדיין לא ידעה להטות פעלים פשוטים וסיפרה את קורות החיים שלה בכל פעם ששאלו אותה איפה היא גרה. הנשים הטורקיות לא ידעו להצביע על שער ברנדנבורג או לנקוב בשמה של קנצלרית גרמניה. הן עדיין הצביעו על ניקיון ובישול כתחביב המרכזי של חייהן, וכשהיו דוגמאות בספר על סבתא שאין לה זמן לנכדים שלה או על זוג הומואים במצעד האהבה, הגיבו במבוכה.

עבאס היה שומע כל יום בהפסקה את שיר הנושא מהסרט "טיטניק" על הסלולרי שלו, בעיקר אחרי שחביבה הבולגרייה אמרה שזה הסרט האהוב עליה. יום אחד בא לכיתה במדים מנומרים ובתסרוקת מגולחת בצדדים עם כרבולת באמצע, כמו הרוצח מהתיכון בקולומביין. יום אחרי זה הוא נעלם. פארד, עם מחוות הידיים הדרמטיות בכל פעם שדיבר ובצורה שבה הוא שאל את המורה אם זו היתה שאלה טובה אחרי כל שאלה שלו, הזכיר לי יותר מכל את הרקע שממנו באתי אני. הוא מחזיק מיליון כרטיסי חבר בארנק התפוח שלו אבל אין לו גרוש בבנק. הוא עובד בלשכת האבטלה. "אין לי עם מי לדבר", הוא אמר לי אחרי ששאל אם אני יכול להזמין אותו לארוחה פרסית בביתי. "הקונטקט היחיד שלי הוא עם הטלוויזיה".

באחת ההפסקות הוא דיבר עם גנדה וסיפר לה שלפני שלוש שנים, בזמן מלחמת לבנון השנייה, התנדב לחיזבאללה למשך חצי שנה. "נסראללה בחור טוב", אמר לה. "שאלוהים יעזור לו", ענתה.

הסובלות העיקריות בשורות המהגרים בגרמניה הן הנשים. יש נשים שאסור להן לצאת לרחוב ללא ליווי בן משפחה, דבר שגורר אי-יכולת שלהן להתמודד עם החיים בגרמניה. לפי קתרין פליס, אחת מהמקימות של אגודה לעזרה לנשים במינכן, 38% מהנשים הטורקיות חשופות לאלימות פיסית מצד בעליהן, לעומת 25% מהגרמניות. 30% מהנשים שפונות לעזרה במקלטים לנשים מוכות בגרמניה הן טורקיות, פי כמה משיעורן באוכלוסייה. 30% ראו את בעלן בפעם הראשונה ביום החתונה. 9% מהן הוכרחו להינשא.

השינויים, אומרת פליס, הפכו אותן ליותר עצמאיות, הקנו להן ביטחון עצמי רב יותר לעשות, להתלונן, להוציא את ילדיהן ממעגל הקיפוח והזרות. רבות מהן ניצלו את השעות הנוחות ואת העובדה שבבית הספר יש מעונות לילדים כדי ללמוד גרמנית וליצור קשר עם העולם החיצון. אז נכון שהבעלים שלהן עדיין מלווים אותן עד פתח דלת הכיתה כדי לראות עם מי הן לומדות, אבל הרבה מהן יכולות עכשיו לנסוע בתחבורה הציבורית, לפתוח חשבון בנק ולפנות לרשויות.

טרגדיה טורקית

גם הבעל של מטב מלווה אותה כל בוקר עד פתח הכיתה ובא לאסוף אותה בסיום יום הלימודים. היא בקושי בת 18 וכבר בהריון. עיניים בהירות ויפות מתחת לרעלה פרחונית. מדברת קצת אנגלית. היא כלה בהזמנה שנשלחה מכפר באנטוליה לחתן שהמתין לה בברלין. כמו שאר הנשים הטורקיות בקורס היא נראית כמו ציפור ששוחררה מכלוב, רבה על התור לדבר או לקרוא את הדיאלוג, כמו שאנשים נלחמים על חופש. גם היא חטפה את מנת העלבונות שלה מהמורה. "בהריון ולא נשואה, זוהי טרגדיה טורקית", היא אמרה לה אחרי שמטב התבלבלה ואמרה שהיא רווקה. "זה ספיישל טורקי", אמרה המורה בלעג אחרי שמטב הראתה תמונה ממוסגרת מהחתונה שלה והסבירה שבעלה הוא גם בן הדוד שלה.

פעם אחת המורה חילקה אותנו לזוגות אקראיים. היינו ביחד והיא דיברה איתי באנגלית רצוצה. "איזו שפה זו גרמנית", היא אמרה בלעג משלה, "חמש דרגות של נימוס, אבל כשאני עולה על האוטובוס אף אחד לא מפנה לי מקום", היא הצביעה על הבטן התופחת שלה. היא אוהבת לקרוא ולגלוש באינטרנט ודווקא לא מחשיבה ניקיון ובישול בתור תחביבים. בהמשך התבקשה לקרוא מספר הלימוד. מטב קראה עד שהיא נתקעה בהגיית מלה אחת. זה לא היה פרט חשוב אילולא המלה היתה: מוחמד.

מינואר 2007 כל יולדת גרמנייה זכאית ל-14 חודשי חופשה, שבכל אחד מהם תקבל שני שלישים משכרה לפני הלידה. הממשלה החליטה על ההטבות הנדיבות הללו לאחר שמספר הילדים הממוצע לאשה קטן ל-1.3. זה הרבה פחות מה-2.1 הילדים שנשים אמורות "לייצר" כדי לשמור על יציבות האוכלוסייה בגיל העבודה, כך שתוכל להמשיך ולתמוך בדור ההורים. לפי התחזיות הללו, האוכלוסייה הגרמנית תצנח מ-82 מיליון כיום ל-69 מיליון ב-2050 ובעוד 15 שנים יהיה מספר המהגרים המוסלמים וצאצאיהם בני פחות מ-40 גדול ממספר הגרמנים בגילים אלו.

גנדה הפלסטינית, נמצאת כאמור כבר 20 שנה בגרמניה, שמונה ילדים, הצעיר בן חצי שנה ועונה לשם שהאד. היא לא יודעת מלה בגרמנית עד שאנחנו מגיעים לפרק של הסופרמרקטים, שם היא שולטת ומלמדת את המורה איפה אפשר לקנות בזול יותר מהדוגמאות בספר. בשיעור לאחר מכן אנחנו לומדים למנות את שעות היממה. גנדה, במקום להגיד 11 שעות ו-35 דקות, תמיד אומרת 11 אירו ו-35 סנט. היא צועקת ששטוקהולם היא הבירה של אוסטרליה כשאנחנו לומדים על ערי בירה. ביום שישי אחד באה לכיתה בלבוש שמרני ביותר, שמלה שחורה ארוכה ורעלה לבנה. "לא תבוא בשישי לכיתה", אני מזמזם לעצמי, "זהו יום המסגד". בסוף היום בעלה בא לאסוף אותה במכונית "מרצדס" מפוארת למדי. אחרי חודשיים גנדה הפסיקה לבוא. היא עסוקה בהכנות לחתונת בתה. כשינפנפו לה בגירוש היא תמיד תוכל להביא עוד ילד.



נשים במסגד בברלין. לא יוצאות מהבית בלא ליווי בן משפחה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו