בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ג'ון דמיאניוק היה פושע מלחמה מפלצתי, או רק דג רקק שנתפס בערוב ימיו?

16 שנים לאחר שבית משפט ישראלי פסק כי לא ניתן להוכיח את היותו "איוון האיום" מטרבלינקה, עומד ג'ון דמיאניוק להישפט בגרמניה, הפעם על מעורבות ברצח אלפי יהודים בסוביבור. על עברו מרחף עדיין סימן שאלה גדול - האם היה פושע מלחמה מפלצתי, או רק דג רקק שנתפס בערוב ימיו? אפשר שאנו מתקרבים, סוף סוף, לתשובה

תגובות

במחנה ההשמדה סוביבור, על גבול פולין-אוקראינה, נרצחו 170-250 אלף יהודים, בין אפריל 1942 לנובמבר 1943. בשיא פעילותו, הושמדו במחנה יותר מ-2,000 בני אדם ביום, עשרות אלפים בחודש. הם הגיעו ברכבות מפולין, הולנד, סלובקיה, אוסטריה, גרמניה, צ'כיה, צרפת וברית המועצות, והובלו אל תאי הגזים.

איש לא היה יודע עד היום מה אירע בין כותלי המחנה, אלמלא פרץ ב-14 באוקטובר 1943 מרד במקום, וכמה עשרות אסירים הצליחו להימלט ולשרוד עד סוף המלחמה. הם היו אלה שסיפרו לעולם על הזוועות, ובעיקר על מי שביצע אותן: 30 אנשי אס-אס ו-120 חיילים סובייטים, אוקראינים ברובם, שנפלו בשבי הגרמנים. הם כונו "טרווניקי", על שם המקום בפולין שבו עברו את ההכשרה לקראת צירופם ככוח עזר לאס-אס. 5,000 כמותם פעלו בשירות הנאצים.

66 שנים חלפו מאז חוסל המחנה בעקבות המרד. ככל הידוע, הפושעים שהיו שותפים למעשי הרצח - קציני האס-אס וחיילי הטרווניקי - כבר אינם בחיים. כולם, אולי למעט אחד: איוון דמיאניוק, יליד אוקראינה, שלפי רוב העדויות והממצאים, שירת בין מארס לספטמבר 1943, כ"ואכמן" (שומר) במחנה.

החודש חגג דמיאניוק, כיום תושב ארצות הברית, את יום הולדתו ה-89. בקרוב הוא יעלה על מטוס בליווי שוטרים ורופא, וינחת בגרמניה. שם, כפי הנראה, יסיים את חייו, לאחר שיועמד לדין על חלקו בפשעים שבוצעו בסוביבור: סיוע לרצח של לפחות 29 אלף בני אדם. ב-1993 זיכה אותו בית המשפט העליון בישראל מאישום אחר, וקבע כי לא ניתן להוכיח שהוא היה "איוון האיום", מפעיל תאי הגזים במחנה ההשמדה טרבלינקה שבפולין, אך לא התכחש לכך שהיה שומר במחנה ההשמדה סוביבור. דמיאניוק עצמו ממשיך לטעון עד היום שמעולם לא שירת במחנות השמדה, וכי את שנות המלחמה האחרונות העביר כשבוי מלחמה סובייטי.

אם סבר בית המשפט בישראל אחרת, מדוע שוחרר לדרכו ולא הורשע על חלקו בפשעים שבוצעו בסוביבור? בתום שבע שנות דיונים, סברו השופטים כי יש להביא את הפרשה אל סופה ולא לפתוח סיבוב נוסף במערכה נגדו. איך קרה שדווקא כעת, 16 שנים אחרי שהסתיים המשפט, שוב נדרש דמיאניוק לעמוד לדין? האם הוא אכן אחד מבכירי הפושעים הנאצים החיים היום או שמא, כפי שטוענים אחרים, מדובר בדג רקק, אחד מני רבים?

מהכפר הקטן למחנה הגדול

דרכו של דמיאניוק החלה זמן קצר לפני פלישת הנאצים לברית המועצות (ביוני 1941), עת השתחרר משירותו כחייל בצבא האדום. נהג הטרקטור בן ה-21 התגורר אז בכפר דוב-מקרנזי, דרומית מערבית לקייב. עם תחילת הקרבות סביב הבירה הוא נפצע, אך בתוך כמה חודשים החלים ושב כחייל לחזית. לפי עדותו, באביב 1942 נפל בשבי הגרמנים בחצי האי קרים, ונלקח למחנה מעצר לשבויי מלחמה ליד העיר חלם (במזרח פולין של היום) - שהתפרסמה בפולקלור היהודי כמעוז הטפשות וה'חלמאות'.

"התנאים שם היו איומים", סיפר מאוחר יותר. בשל מחסור בצריפים, נאלצו האסירים לישון תחת כיפת השמים. כדי להתגונן מהקור הם חפרו שוחות, אך אלה לא הועילו מפני הגשם. לעתים הם ניזונו מעשבים ועלים. "ההתייחסות של גרמניה הנאצית לשבויים הסובייטיים הייתה מחרידה. סיכויי ההישרדות שלהם בשבי הגרמני נאמדו בכ-50% ו-2.5 מיליון מהם מתו", מוסיף פרופ' אלון רחמימוב, היסטוריון מאוניברסיטת תל אביב.

נוכח תנאי המחיה הקשים והחשש לחייהם, האם היתה לדמיאניוק ולשבויי מלחמה כמותו יכולת ממשית לסרב לשתף פעולה עם האס-אס? לאחר המלחמה סיפרו רבים מאנשי הטרווניקי, כי לא נכפה עליהם להצטרף לנאצים, אך החשש למות ברעב הביא רבים מהם להיענות. "הייתי מוכר את נשמתי עבור פרוסת לחם", הודה דמיאניוק לאחר שהובא למשפט בישראל.

לשופטים בדימוס צבי טל ודליה דורנר, שגזרו עליו עונש מוות ב-1988, אין גם היום ספק באשר לאחריותו למעשיו. "דמיאניוק היה שבוי מלחמה שהתנדב מרצון לעבוד בשירות הנאצים. יתרה מכך, הוא אף ביצע את עבודתו בשקיקה גדולה", אמר השבוע טל ל"הארץ". "אני דוחה את ההתייפייפות הזאת. כל האוקראינים ששיתפו פעולה בהשמדת עמנו עשו זאת בהתנדבות ובהתלהבות", הוסיפה השבוע דורנר.

בבסיס הגיוס בטרווניקי קיבל דמיאניוק מדים ולמד לשיר שירים בגרמנית. מעדויות שבויי מלחמה עולה, כי תחילה עסקו שם במיון רכוש של היהודים שנרצחו באזור ומאוחר יותר הצטרפו לכוחות האס-אס ותירגלו פשיטות על בתי יהודים, ריכוזם ורציחתם. רבים מהם למדו להתעשר על חשבון האסירים בגטאות ובמחנות, והמירו את הרכוש שבזזו באלכוהול ויחסי מין בכפרים סמוכים. אנשי האס-אס היו מרוצים מדמיאניוק. תחילה הוצב במחנה בקרבת חלם, שם ביצע בעיקר תפקידי שמירה. חודשים ספורים לאחר מכן הוצב במיידנק שבקרבת לובלין, שם, בין היתר, הובילו הטרווניקי יהודים אל תאי הגזים.

לפי החשד בגרמניה, התחנה הבאה שלו היתה מחנה ההשמדה סוביבור, לשם הועבר ב-27 במארס 1943. הטרווניקי היו מעורבים בכל אחד משלבי הרצח במחנה: הם שמרו על האתר, ליוו את האסירים שעבדו מחוץ למחנה, דחפו את האחרים לתאי הגזים, וירו למוות בחולים ובחלשים. "לעתים קרובות הם התעלו באכזריותם על מפקדיהם הגרמנים", אומרת ההיסטוריונית ברברה דיסטל, מנהלת אתר הזיכרון במחנה הריכוז דכאו שבגרמניה.

"כעורבים המשחרים לטרף"

משה בהיר, ניצול מחנה סוביבור שמת לפני שבע שנים, תיאר ביומניו את הגעתו למחנה. בהיר, יליד העיר פלוצק שבמרכז פולין, גורש לשם עם אמו ואחיו באפריל 1942 כשהוא בן 14. "קידמו את פנינו קצינים גרמנים מצוחצחי מדים", הוא כתב. "הם התרוצצו לפני הקרונות המוגפים והמטירו פקודות לאוקראינים לבושי השחור. אלה עמדו כלהקת עורבים משחרים לטרף, מוכנים לעשות את מלאכתם הבזויה. דלתות הרכבת נפתחו. באכזריות חימה הסתערו האוקראינים על האנשים, בצעקות, גידופים וצליפות מגלבים, הוציאו אותנו מתוך הקרונות. בדייקנות ובזריזות רבה החלו בסלקציה".

קצין האס-אס ורנר דובויס תיאר את חלקם של דמיאניוק וחבריו בהפעלת המחנה בעדות שמסר בעת משפטו, כ"שרשרת של תפקידים. מספיק שחוליה אחת בשרשרת תחסר, כדי לשתק את המפעל כולו". "כל אחד הוצב במקום בו היה לו שימוש", העיד בנסיבות דומות אריך באואר, שהיה אמון על הפעלת תאי הגזים בסוביבור. "הכול תיקתק כמו שעון", הוסיף.

ומה באשר לדמיאניוק? תעודת השירות שלו מלמדת שנותר במחנה עד אמצע ספטמבר 1943. הרישומים מראים, שיותר מ-29 אלף בני אדם נרצחו במקום בתקופת שירותו. עדות אחת, של טרווניקי שכבר אינו בחיים, שפכה אור על חלקו לכאורה של דמיאניוק בהשמדה, ושימשה ראייה במשפט בישראל. "כחלק מתפקידו כוואכמן, דמיאניוק השתתף בהשמדה ההמונית של אזרחים יהודים במחנה סוביבור, שמר עליהם כדי שלא יברחו, וליווה אותם תחת משמר לתאי הגזים", העיד איגנט דנילצ'נקו, שלטענתו, שירת כוואכמן עם דמיאניוק בסוביבור. "ראיתי את דמיאניוק ושומרים נוספים מכים יהודים. זו היתה פעולה שגרתית", אמר בחקירתו בברית המועצות בסוף שנות ה-70.

השופט טל, שעדיין משוכנע כי דמיאניוק שירת גם כמפעיל תאי הגזים במחנה טרבלינקה, בניגוד לספק שבפסיקת בית המשפט העליון, מוסיף: "הוא היה אמנם בורג קטן במכונת ההשמדה, ?אייכמן לעניים', אבל הבורג הזה היה נורא ואיום. הוא התעלל בקורבנות כמו חיית טרף".

לא תמיד מילא דמיאניוק אחר הוראות מפקדיו הגרמנים. בתחילת 1943 קיבל עונש של 25 מלקות, לאחר שעזב את מחנה מיידנק בלי רשות כדי לרכוש מצרכים בכפר סמוך. זו לא היתה הפעם היחידה שבה יכול היה לברוח. שליש מהטרווניקי עשו זאת, תוך סכנת חיים, אלא שדמיאניוק נשאר בשירות הגרמנים. מסוביבור הוא נשלח למחנה הריכוז פלוסנבירג שבגרמניה ולאחר מכן שירת ב"צבא ולאסוב", שבו לחמו שבויים רוסים לצד הצבא הנאצי.

בדרך לחיים חדשים

כנראה שרק דמיאניוק עצמו יודע היכן בדיוק היה בסוף המלחמה ואיך קרה שהפך מסייען של האס-אס, כפי שפסק בית המשפט בישראל, ל"פליט חף מפשע", כפי שהוא עצמו טוען, שבתום המלחמה שהה במחנה פליטים צפונית מזרחית למינכן וגויס לשורות צבא ארה"ב. בכובעו החדש שימש דמיאניוק כמכונאי בבסיסים רבים ברחבי גרמניה. ואז, ב-1952, קם לפתע ועזב את גרמניה לחיים חדשים בארה"ב. הוא התחיל לעבוד במפעל המכוניות פורד בקליוולנד, הקים משפחה והצטרף לכנסייה האוקראינית-אורתודוקסית שליד קליוולנד. מה שהוא לא ידע היה, שארבע שנים קודם לכן החלו חוקרים סובייטים לחפש אחריו, בחשד ששיתף פעולה עם הנאצים. מכתב ששלחה אשתו לקרוביה באוקראינה, שהגיע לידי הרשויות, סיפק את כל הפרטים הרלוונטיים על חייו החדשים של השומר מסוביבור.

המלחמה הקרה והמתיחות ביחסים בין ארצות הברית לברית המועצות פגעו במאמציה של האחרונה לשים את ידה על דמיאניוק ואלה התחדשו רק ב-1975. עיתונאי אמריקאי, שהיה מקורב לרשויות במוסקווה, שב מביקור בברית המועצות עם רשימה ובה שמותיהם של כמה פושעי מלחמה אוקראינים, שחיו בארה"ב. הרשימה הגיעה לידי רשויות ההגירה, ששלפו מהארכיון את תיקי ההגירה של דמיאניוק. פרט אחד שם צד את עיניהם: באחת השורות כתב דמיאניוק שכתובת מגוריו היתה: "סוביבור, פולין". תמונתו של דמיאניוק נשלחה לישראל, והוצגה בפני ניצולי שואה. כמה מהם זיהו אותו, אך לא כמי ששירת בסוביבור, אלא כ"איוואן האיום" מטרבלינקה.

אזרחותו האמריקאית של דמיאניוק נשללה, בטענה שהסתיר מפקידי ההגירה את העובדה שעבד בשירות האס-אס. ב-1986 הוא הוסגר לישראל ונידון למוות בגין פשעים שביצע כאיוואן האיום. אלא שב-1990, עם נפילת מסך הברזל, נמצאו בברית המועצות מסמכים ועדויות חדשים שהטילו ספק באשר לזהותו של איוון האיום, וב-1993 זוכה דמיאניוק מחמת הספק. הוא נשלח בחזרה לארה"ב, ואזרחותו הושבה. "הרגשתי שבית המשפט צריך היה להרשיע אותו, לפחות על פשעיו בסוביבור", אומר היום השופט טל, "מצד שני, פסק הדין של העליון הוא דגל גדול של הצדק בישראל".

גרמניה הרימה את הכפפה

בשנים הבאות שוב שללה ארה"ב את אזרחותו של דמיאניוק ופנתה לארבע מדינות כדי לברר אם ירצו לבקש את הסגרתו. אוקראינה לא השיבה. ישראל ופולין דחו את הבקשה. נותרה היתה גרמניה, שלאחרונה הרימה את הכפפה, והוציאה נגדו צו מעצר לקראת העמדתו לדין על פשעיו בסוביבור. בשבוע שעבר הורה בית המשפט לערעורים באוהיו לעכב את הסגרתו ודרש לקבל פרטים על מצב בריאותו. בשיחה עם "הארץ", אמר עורך דינו הגרמני, אולריך בוש, כי דמיאניוק אינו כשיר לעמוד לדין בשל מצבו הבריאותי. "או כימותרפיה או משפט", סיכם בוש את מצבו.

"הגיל והמצב לא משנים כלל", אומר מנגד השופט טל. "על רוב הפשעים בעולם יש מחילה, אבל להשמדת עם ישראל על ידי הנאצים אין כפרה לעולם. כאילו עדיין טרבלינקה קיימת והוא עומד ומשמיד ופוצע ומתעלל". הד"ר אפרים זורוף, ראש מכון ויזנטל בירושלים, מסכים: "אנשים מרחמים עליו בגלל ההצגות שהוא עושה, אבל צריך לזכור שכשהוא היה בחור צעיר וחזק, במלוא כוחו, הוא הקדיש את כל המאמצים לרצוח כמה שיותר יהודים".

"זה מביך", אומר מנגד הפרופ' כריסטיאן פ. רוטר, מומחה למשפט פלילי מאוניברסיטת אמסטרדם. "דמיאניוק הוא הדג הקטן ביותר מבין הדגים הקטנים. בשעה שפקידי ממשל נאצים בכירים, קצינים ומפקדים יצאו לפנסיה בשלווה, האיש הזקן הזה ישלם עכשיו בשביל כולם". על כך משיב זורוף: "אם רק הבכירים היו נשפטים, היה רק פושע אחד בעולם - היטלר. אולי גם הימלר. אלא שברור שבלעדי החיילים האלה, דוגמת דמיאניוק, היקף הפשיעה היה קטן יותר. בשביל מי שנרצח בסוביבור, דמיאניוק היה הפושע הגדול ביותר בעולם".


מאה אלף חשודים, 6,500 כתבי אישום

מתום מלחמת העולם השנייה נידונו בבתי המשפט בגרמניה יותר ממאה אלף תיקים של חשודים בפשעי מלחמה נאציים, אך רק נגד 6,500 מהם הוגשו כתבי אישום. גם אז, במקרים רבים העונשים שהוטלו עליהם היו קלים יחסית והסתכמו בכמה שנות מאסר. ככלל, בתי המשפט בגרמניה שלאחר המלחמה נטו להקל על פושעים נאצים בדרג נמוך, ולא להעמיד לדין אנשים כמו דמיאניוק, בשל הגישה לפיה חלקם ואחריותם היו שוליים.

בשנים האחרונות השתנתה הגישה בגרמניה. לדברי ראש מרכז ויזנטל בירושלים, ד"ר אפרים זורוף, "כיום גרמניה היא בין המדינות הבודדות שבהן אין התנגדות פוליטית משמעותית להעמדה לדין של נאצים ושמשיגה תוצאות מעשיות במאמץ להעמיד אותם לדין. הבעיה אינה לאתר את הנאצים ואת העדים, אלא להתמודד עם חוסר הרצון מצד חלק מהמדינות לפעול נגדם".

בעשור האחרון התנהלו בעולם כמעט 2,000 תיקי חקירה נגד חשודים בפשעי מלחמה שבוצעו בתקופה הנאצית, בעיקר בפולין, אוסטריה, ארה"ב, ליטא וגרמניה. רק כ-80 מתוכם הסתיימו בהרשעה, רובם בארה"ב ובאיטליה ושלושה בגרמניה. מאות תיקים אחרים נותרו פתוחים. 30 מתוכם עדיין נדונים בגרמניה.

ומה עלה בגורל פושעי מחנה סוביבור? בין שנות ה-50 לשנות ה-70 הועמדו לדין בגרמניה כ-20 מהפושעים שהפעילו את מחנה ההשמדה בו שירת, לפי החשד, דמיאניוק. רובם ריצו תקופות מאסר קצרות יחסית, של שלוש עד שמונה שנים, אך חלקם שוחררו ללא עונש.

מפקד מחנה סוביבור, פרנץ שטנגל, נמלט אחרי המלחמה לברזיל. ב-1970 הוסגר לגרמניה ונידון למאסר עולם, אך כעבור חצי שנה מת בכלא. גם סגנו, גוסטב ואגנר, נמלט לברזיל. בקשות ההסגרה מצד מדינות רבות, בהן ישראל, נענו על ידי הרשויות בשלילה. ב-1980 הוא נמצא מת מדקירות סכין. פרקליטו טען שהתאבד. אריך באוואר, אחד הרוצחים הנתעבים במחנה, שהיה אמון על הפעלת תאי הגזים, נידון למאסר עולם בגרמניה בשנות ה-50 ומת בכלא בברלין ב-1980. קצין האס-אס ורנר דובויס, ששירת אף הוא במחנה, ריצה עונש של שלוש שנות מאסר בלבד על חלקו ברצח 15 אלף יהודים, ומת ב-1973.

עופר אדרת



דמיאניוק. מכתב שכתבה אשתו לקרוביה באוקראינה סיפק את כל הפרטים על מעשיו בתקופת השואה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו