בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעין קרת כבר לא מפנטזת על כסף

תגובות

כמו כל ילדה טובה שמפנימה את חוכמת החיים מהר, חלמתי להתחתן עם מיליונר. הייתי יושבת לצד המסלעה בגינת הירק שלנו בראש פנה, ליד הפלפלים והבוגנוויליה, ומפנטזת על הבית הגדול שיהיה לנו, עם המון מפלסים והמון מדרגות, ואולי גם עם מעלית פנימית; על כלי הזהב והכסף שיהיו לנו; ועל כך שניסע לכל הארצות המסעירות שיש.

כשגדלתי, קרה לי משהו הרבה יותר טוב: הרווחתי הון בעצמי. הבנתי שבעצם אני לא צריכה מיליונר. אני יכולה לבד. כך נולדה בי תפישת חיים חדשה, פמיניסטית יותר. החלטתי שבחיים האלה אני ארוויח הרבה כסף, המון כסף, מיליונים - בעצמי.

כך, במשך שנים יקרות מחיי, המטרה שלי היתה ברורה: כסף. אמנם המתח שנלווה למטרה זו היה גדול, ואמנם נדרשתי לחשוב על רעיונות יצירתיים איך להגשים אותה לאורך זמן (הרעיונות האלה לא תמיד תאמו את אישיותי - אלה היו עסקים דורסניים שרחוקים שנות אור ממעשי כיום, ונראה שאם הם היו קורמים עור וגידים, הייתי מתעוררת כל שעתיים בלילה, זקוקה ליותר חיזוקים של כוסיות ויסקי במשך היום, ועור הפנים שלי היה מתקשה לעמוד בקצב). למרות זאת, הייתי במרדף אחר הדולרים. זה מה שרציתי וזה מה שרצה כל מי שהכרתי - או כך לפחות חשבתי.

הייתי קמה כמעט כל בוקר ב-5:00 והולכת לישון אחר חצות. בבוקר הייתי טסה לבריטניה או לגרמניה, ובערב כבר נמצאת על המטוס לאמסטרדם או חזרה לפאריס. במהלך היום הייתי יושבת עם רואה החשבון השמנמן שלי, ודנה עמו בעניין תשלומי המסים בכל מיני מדינות. לאחר מכן הייתי חותמת על חוזה לצילומים לעוד קטלוג של חברה מלוס אנג'לס, ובצהריים חוטפת משהו בין לבין - תוך שאני מתכננת את השבוע ומנסה לחשוב מתי, לעזאזל, אספיק לעשות כביסה.

אם חליתי, לא יכולתי לנוח. במקום זאת הייתי מתנפלת על עוד חפיסת אנטיביוטיקה, וממשיכה לבנק, להעביר כסף לחשבון במדינה אחרת ולברר מהי ההשקעה הכדאית ביותר. זה מה שרציתי, אהבתי וראיתי כדרך האחת והיחידה בשבילי.

ואז הכרתי בחור, שברבות הימים נעשה שותפי לחיים. בעוד אנו הולכים על שפת הים ונותנים לגלים לשטוף את כפות רגלינו היחפות (איך לא?) שוחחנו לתומנו על כסף. אמרתי לו את מה שהיה עבורי מובן מאליו - שאני רוצה להרוויח המון כסף. "עזבי אותך", הוא אמר לי, "בשביל מה? צריך כסף רק כדי לחיות ביומיום, וזהו". "אתה באמת מתכוון לזה?" שאלתי, תוך שאני מסרבת להכיר בעובדה שיש אנשים שאינם חולמים על ערימות של כסף בבנק. "אהה", הוא השיב.

באותו הרגע קרה לי משהו. קצת קשה להאמין, אבל התגובה הפשוטה הזאת שלו, שתי ההברות האלה, היו באופן מוזר אלה שהתחילו אצלי את השינוי. לאט לאט גיליתי שאני לא חייבת המון כסף, ובעצם אני יכולה לחיות באופן רגוע יותר, פחות בריצה ויותר בהליכה אטית שמאפשרת להסתכל על הנוף ולשאוף אוויר נעים.

בהתחלה הייתי מפיגה מדי פעם את כאבי ברכישת שמלה יוקרתית, חולצה או קרם פנים שאמור לעשות נפלאות - אבל מחירו נכתב בארבע ספרות. לפעמים הייתי מתנחמת בארוחה רומנטית במסעדת יוקרה. אבל בלי ששמתי לב, הארוחות שאותן הייתי אוכלת רק במסעדות (ידעתי רק להכין חביתה) הוחלפו בארוחות ביתיות (כיום לוקחים ממני מתכונים). פתאום עברה עונה שלמה שבה קניתי רק פריט אחד, והסתדרתי מצוין. גיליתי שאני לא כזאת צרכנית נלהבת. הבנתי שלא חסר לי כלום - ואופס, זה גם ידידותי יותר לסביבה.

אין לי עניין עוד לקנות מותגים. זה פשוט לא עושה לי את זה. גם אין לי עניין גם לקנות מוצרים יקרים, אני אפילו לרגע לא חולמת על זה. השתחררתי.

לא נהפכתי לצדיקה גדולה. דרך החיים שלי אינה נובעת מהחלטה של בוקר אחד לעשות מעשים טובים ולעזור לכדור הארץ. בלי שחשבתי על זה יותר מדי, ובלי שדבקתי בעיקרון כלשהו או באידיאל, גיליתי שאין לי יותר פנטזיות לגבי הון, ושאין לי צורך באורח חיים שכזה.

להיות עשיר זו עבודה קשה, שנושאת עמה אחריות רבה, דאגה ועיסוק מתמיד בריביות. בזמני הפנוי אני מעדיפה לבהות בתקרה או בשמים ולחשוב על דברים אחרים, למשל על קופים אדומים.

הכותבת היא דוגמנית ומרצה




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו