בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריה דרעי כבר מתכנן את הקאמבק הפוליטי שלו

במארס 1999 הורשע אריה דרעי, מנהיגה המיתולוגי של ש"ס, בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. הוא הגיב בקלטת "אני מאשים", שבה האשים את מערכת המשפט ברדיפה עדתית. הקלטת טילטלה והסעירה ציבור שלם ולא ברור אם הזיקה או הועילה לדרעי עצמו. היום, עשר שנים אחרי, הפרשה הזאת נראית כמו תמונה דהויה הלקוחה מאלבום של משפחה מפורקת. ודרעי? הוא כבר מתכנן את הקאמבק

תגובות

בסוף הסרט כולם בוכים. לא הצופים, הגברים והנשים שפניהם ממלאים את המסך לקראת סוף 72 דקותיו של "אני מאשים". הסצינה צולמה בירושלים לפני עשר שנים, באחת מעצרות הענק להבעת תמיכה ביו"ר ש"ס אז, אריה דרעי, שהורשע בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. הזמר בני אלבז היה על הבמה, שר את מה שהחליף לזמן מה את ההימנון הלאומי של ישראל השנייה, "הוא זכאי". גם דרעי והרב עובדיה יוסף היו על הבמה, אך שתי המצלמות כוונו רוב הזמן אל עשרות האלפים שמסביב, שהחזיקו תמונות של דרעי והניפו דגלי כחול-לבן, שבמרכזם במקום מגן-דוד התנוססה הכתובת "דרעי העם אתך". אחת המצלמות התמקדה, מרחוק, בשתי נערות סמינר בתלבושת אחידה ובשיער אסוף, שתיהן בוכיות, חבוקות. מתנועות שפתיהן אפשר להבין שהן יודעות על בוריין את מלות השיר של אלבז: "אריה, אוהבים אותך. אריה דרעי, לא תיפול", שתיהן שרות ומוחות את הדמעות.

"מאסטרפיס", מילמל בשבוע שעבר שמואל קלדרון, תוך כדי צפייה משותפת בסרט, כשהגיעה סצינת הסיום. קלדרון היה הצלם, הבמאי, המקליט והעורך ואחד מיוצרי הסרט, יחד עם אורי זוהר ואריה דרעי עצמו. הסרט, שנועד לצפייה ביתית, חולל טירוף חושים ברחובות והוקרן בלופ בבתי כנסת ובקיוסקים בעיירות הפיתוח.

הקלטת, שיצאה לפני עשר שנים בדיוק, הופצה ביותר מרבע מיליון עותקים והיתה ציון דרך בתולדות ש"ס, וכנראה גם בדברי ימיה של ישראל החדשה: היא הביאה לשיא את המאבק המזרחי הרדיקלי, ואגב כך גם השיגה את יעדה העיקרי באותו זמן - העלאת ש"ס לשיא כוחה, 17 מנדטים בכנסת.

היה זה שיאה העדתי של מערכת בחירות, שבה השד ניתז מהבקבוק לכל עבר, עם אמירות כמו "אספסוף" (השחקנית תיקי דיין על מצביעי הליכוד) ו"רק לא דרעי" (מנהיג העבודה אז, אהוד ברק). הסרט, שנועד גם לשקם את שמו של דרעי לאחר ההרשעה, הציג טיעוני סניגוריה מנומקים, לצד מניפולציות בוטות: שימוש בשואה, שימוש בילדים קטנים, בסמלים דתיים ובקב"ה בכבודו ובעצמו. לא סתם שימשה הקלטת נושא למחקרים ומאמרים אקדמיים, לא לחינם היא הוצגה ועדיין מוצגת לפני סטודנטים בחוגים למשפטים, תקשורת ומדע המדינה.

שני דברים הופכים את "אני מאשים" למסמך חשוב גם היום. האחד הוא התוכנית של גיבורו הראשי, דרעי, לחזור לפוליטיקה בחודשים הקרובים. השני הוא שבצפייה אחרי עשור, המסרים הבוטים מאז, בעיקר נגד מערכת שלטון החוק ונציגיו, נשמעים מאוד רלוונטיים. מה שזיעזע אז את המרכז הפוליטי של ישראל - שפוליטיקאי בכיר העז לתקוף את בית המשפט ולייחס לו אג'נדות נסתרות וגזענות - נהפך במרחק עשור לעניין יום-יומי למדי.

בעוד שדרעי - ובוודאי ש"ס - התמתנו מאז והפכו לממסדיים, המסרים האנטי-ממסדיים שלהם מלפני עשר שנים נעשו יותר ויותר לגיטימיים. ספק אם פרשת דרעי ו"אני מאשים" הם שחוללו את הקואליציה שיוצאת כיום נגד בית המשפט העליון, פרקליטות המדינה והמשטרה, אבל הם לבטח תרמו לה. היום נמצאים בין מבקרי המערכת גם נשיא לשעבר (המואשם באונס), גם ראש ממשלה ושרים, לשעבר ובהווה (חלקם נחקרו או נשפטו), וגם שר משפטים שסיים לאחרונה את תפקידו. "הרבה דברים שמופיעים בקלטת הפכו היום לנחלת רבים", אומר דרעי ל"הארץ". "תראה, דניאל פרידמן עם כל הביקורת שלו, אני צמחוני על ידו".

היום הוא אולי צמחוני, אבל לפני עשר שנים אריה דרעי ניהל משחטה קטנה מול המצלמה: "אני אומר לכם את האמת, כבעל ניסיון, יש פה מגמה ברורה וחד משמעית. יש קבוצה במדינת ישראל שמרגישה שזאת המדינה שלה", אמר לצופים. "הם החליטו להקים פה מדינה חילונית שאסור להזכיר בה את התורה, אסור להזכיר בה את היהדות, אסור להזכיר בה את שבת... לא היה עוד תקדים של הכרעת דין כזו, כל כך קשה, כל כך ברוטלית, כל כך אכזרית, שאין בה שום אנושיות, בשידור ישיר. אולי במשפט אייכמן, אולי במשפט דמיאניוק. ואריה דרעי".

נתלה באילן גבוה

העבודה על הקלטת החלה חודשים לפני הרשעתו של דרעי בבית המשפט המחוזי בירושלים. קלדרון, שהיה מעורב בהכנת התשדירים לש"ס במשך כמה מערכות בחירות, החליט, ביוזמתו, לאסוף חומר לקראת מערכת הבחירות הבאה. "לקחתי מצלמה לבית המשפט וצילמתי כל מה שזז, שיהיה". הוא אסף עשרות שעות של צילומים, כולל ראיונות מחוץ לאולם בית המשפט. גם ביום ההרשעה בבית המשפט המחוזי בירושלים קלדרון לא הפסיק לצלם - את גדודי השוטרים שהוצבו ברחובות העיר, את התומכים מחוץ לבית המשפט, את פניהם ההמומים והכואבים לאחר הקראת גזר הדין שבו גזרו השופטים על דרעי ארבע שנות מאסר וקנס של 250 אלף שקל. אם היה זעם ברחוב, הוא לא נראה בסרט.

לדברי דרעי, מיד לאחר הכרעת הדין הוא ביקש להיעלם מהזירה הציבורית ולפרוש מראשות ש"ס, כדי להיערך לערעור לבית המשפט העליון. "באתי לרב עובדיה ואמרתי מה העמדה של עורכי הדין. גם באו אתי חברים טובים ואמרו שחייבים לשחרר אותי, מכיוון שאם לא, אני מסכן את עצמי ואת המשפחה שלי, אבל חברי מועצת החכמים אמרו, ממש בדמעות, ?אתה לא יכול לעזוב אותנו עכשיו, חודשיים לפני הבחירות, ואנחנו גוזרים גזירת בית דין שלא יאונה לך כל רע'. הם בכו ובכו ואני התחלתי לבכות אתם ביחד".

אחרי שהשתכנע בכל זאת להוביל את המפלגה לבחירות, סיפר, הלך לאיש סודו, איש הקולנוע החילוני לשעבר אורי זוהר. "ישבתי עם אורי זוהר, והוא שאל איזו תעמולה אני רוצה לעשות. אמרתי, שאי אפשר להתעלם מהמשפט. אחרי כל הלכלוך שהם ליכלכו עלי, אין ברירה אלא להגיב חזרה בגובה העיניים'.

"הם אילצו אותי", ממשיך דרעי, ומתכוון לשופטים ולפרקליטות בזמן משפטו. "אחרי ההקראה בשידור חי, כל האמירות הקשות שנאמרו שם על האישיות שלי, על התכונות שלי, שאין להן שום קשר לראיות משפטיות. ואין ספק שהמטרה שלהם, וכואב לי להגיד את זה, המטרה שלהם היתה לחסל אותי בבחירות כדי שלא ארוץ עוד פעם, שש"ס תקבל מכה גדולה. אין לי ספק שהם רצו שאני אצא מבית המשפט ואני אחטוף עגבניות וביצים מאנשים. לכן לא היתה לי ברירה אחרת".

את הרעיון להיתלות באילן גבוה כאמיל זולא, ובחיבורו "אני מאשים", שנכתב 99 שנים קודם לכן בצרפת, הגה אורי זוהר. זוהר היה זה שליטש את דרעי כדמות כפולה - גם אלפרד דרייפוס וגם אמיל זולא, גם הקורבן וגם הנביא בשער המתריע מפני משפט שקר. זוהר וקלדרון עשו שימוש נרחב בחומר שצילם קלדרון, אבל זה שימש בעיקר כליווי למה שהיה לב לבו של הסרט: מונולוג ארוך ומפורט, שנושא דרעי לבדו מול המצלמה.

כבר למחרת הכרעת הדין נעשה הצילום הזה, בלי טקסט כתוב, בשוט אחד, דרעי בז'קט מעל חולצה לבנה ועניבה, מאחוריו תמונות של הרב עובדיה והמקובל הרב כדורי. קלדרון: "אריה נכנס ללשכה שלו, שהיתה אז בבניין משרדים בירושלים, ואמר לנו ?אני לא רוצה אף אחד בחדר'. שמנו מצלמה על חצובה, משכנו מוניטור אל מחוץ לחדר והוא דיבר ברצף, לבדו בחדר. אורי זוהר ואני יושבים בצד השני, ומדי פעם נכנסים רק להחליף קלטת. סך הכל הוא גמר שם שלוש קלטות".

אחרי הצילום, קלדרון יצא לרחוב לצלם את עצרות התמיכה ואת בתיהם של מפכ"ל המשטרה יעקב טרנר, ושל השופטים דורית ביניש - אז פרקליטת המדינה - והתובע יהושע רזניק. בסרט מלווה את תצלומי הבתים האלה מוסיקה קלאסית, שמתחלפת בקול בכי של תינוק כשמופיעה על המסך הדירה בבניין המגורים שבו חי אריה דרעי עם שמונת ילדיו.

דרעי: "אחרי זה הסתגרנו שבוע שלם, אורי ושמוליק קלדרון, שלושתנו לבד, ועבדנו כמו מטורפים בחדר עריכה. באותה תקופה לא היה לא קמיעות, לא נרות נשמה, לא ברכות רבנים, לא היה שום דבר בתעמולת הבחירות של ש"ס, רק הקלטת". לאחר שהתברר כי אין בישראל מכונה שיכולה להדפיס במהירות עשרות אלפי עותקים, שלח דרעי מישהו לחו"ל שיזמין 250 אלף עותקים במעבדה באוסטריה. הוא חזר עם מכולה, ופעילי ש"ס החלו להעמיד דוכנים בכל הארץ.

הקלטות נמכרו תחילה תמורת עשרה שקלים. כשהדבר נודע לרב עובדיה יוסף, נזכר דרעי, "הוא התחיל לצעוק עלי, ?למה אתה כזה קמצן, מוכר אותה בעשרה שקלים? אתה לא מבין שכל קלטת כזאת מביאה לנו קולות?' אמרתי שאין לי מספיק קלטות ושאני גם לא מאמין במתנת חינם, כי אם קונים יש סיכוי שגם יעריכו. אבל הוא המשיך לצעוק, אמר לי, ?כל תרומה שאתה רוצה בעולם אני אשיג לך, העיקר תחלק'".

לדברי קלדרון, התקשורת נהגה בסרט בזהירות מופלגת. "לתקשורת היה תפקיד מאוד חשוב ביצירת סקרנות סביב הסרט, והיא עשתה את זה", אומר קלדרון. "כולם דיברו על זה שיש קלטת, קלטת לוהטת. מה שקרה הוא שכל העותקים נחטפו, ואנשים היו מוכנים לשלם מאה שקל בשביל קלטת. הלכו על זה מכות. אריה אמר לי שאם היה לו עוד מיליון שקל ועוד זמן, הוא היה מדפיס עוד. אני אישית בטוח שהיינו יכולים להגיע ל-21 מנדטים".

המפלגה התנערה

דרעי לא חוזר בו מהקלטת, אבל חושב היום שהיא גרמה לו נזק אישי. "ברור שהפסדתי מזה, אין לי ספק. אין לי ספק שאם לא היתה קלטת והייתי נוהג בעצת הפרקליטים ומיד אחרי ההכרעה בבית המשפט המחוזי מתפטר, אין לי ספק שהייתי זוכה בערעור. הם אמרו לי, ?אתה לא יכול לתקוף את כל העולם, ללכת למערכת בחירות ואחר כך לבוא לערעור'. והם צדקו".

זה פגע בך גם פוליטית?

"אני שלם עם עצמי, מכיוון ששמעתי לדעת חכמים, אבל אם יש איזה דרעי שיתייעץ אתי על אותה סיטואציה, אני אגיד לו שלא יעשה את זה".

דרעי לא יגיד את זה בעצמו, בטח לא כאשר הוא מתכוון לחזור להיות פוליטיקאי פעיל, אבל אחד ממקורביו אומר, "זה לא סוד שהקלטת הזיקה לו, בסופו של דבר, גם בתוך ש"ס. תבין, הקלטת הזאת היא במידה מסוימת הטרגדיה של אריה. המפלגה קברה את קול המהפכה של אריה מ'אני מאשים', ומיד אחרי הבחירות של 1999 הלכה מושפלת לממשלה עם ברק, אותו ברק שאמר לפני הבחירות ?רק לא דרעי'. את אריה זרקו וכל ההמונים שליוו אותו הרגישו מרומים. הסרט הזה מלא הבטחות, שדרעי לא יכול היה לקיים כי זרקו אותו".

ומה עכשיו? דרעי אומר שהוא חוזר לפוליטיקה, "אחרי שייגמר הקלון. אני אחזור כנראה בתקופת החגים, אולי אחרי, אולי לפני". עדיין לא ברור אם הקאמבק שלו יהיה דרך ש"ס, שאותה מנהיג זה עשור השר אלי ישי, חביבו של הרב עובדיה, או במסגרת אחרת. יכול להיות שדרעי עצמו עדיין לא החליט. "אני לא חוזר לרעיונות של המחאה והמלחמה, אבל אני רוצה להמשיך את המהפכה הזאת של כל עיירות הפיתוח, של כל הספרדים, להביא אותם, לתת להם את התנאים הטובים ביותר מבחינה חינוכית ומבחינה רוחנית ומבחינה גשמית, זה ממשיך עדיין לבעור בלבי".

ארבע מיתות בין דין מיטב הציטוטים של אריה דרעי מתוך הקלטת

* "לא לקחתי שוחד"

* "לא היה עוד תקדים של הכרעת דין כזו, כל כך קשה, כל כך ברוטלית, כל כך אכזרית, שאין בה שום אנושיות, בשידור ישיר. אולי במשפט אייכמן, אולי במשפט דמיאניוק. ואריה דרעי"

* "אני מזמין את כולם לבוא אלי הביתה ולראות האם באמת זו דירת פאר. אני מודה ומתוודה, אני גר בדירה מרווחת, יש לי שמונה ילדים. אבל האם בדירת פאר ארבעה ילדים ישנים בחדר אחד? שיבואו אלי הביתה ויראו, שני ילדים ישנים במיטה אחת"

* "כשחזרתי הביתה אחרי הגיהנום שעשו לי בהכרעת הדין, ממש ארבע מיתות בית דין - סקילה, שריפה, הרג וחנק - ביזיון כזה לעיני כל העולם, לא מההאשמה של השוחד נבהלתי. מההאשמות החמורות הנוראיות האלה, שאני מושחת ואני אכזר"

* "הדם של דרעי מותר, אפשר להגיד מה שרוצים. כמה שרדפו אותנו יותר, הלכנו וגדלנו יותר. עכשיו... לפני הבחירות, שוב (יש) ציפיות שש"ס תעלה, אז עושים הכרעת דין לפני הבחירות"

* "איך אמר אתמול השופט צמח בגזר הדין: חמור מאוד, לא היה שר בישראל שהואשם בהאשמות כאלה. נכון, לא היה שר בישראל שהואשם בהאשמות כאלה. אתם יודעים למה? כיוון שלא חיפשו אף שר בישראל"



למעלה: דרעי בבית המשפט המחוזי בשנה שעברה. למטה: הפגנה למענו בעת המשפט ב-1999. ''המטרה של השופטים היתה לחסל אותי''


תצלומים: אביחי ניצן ודניאל בר און / ג'יני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו