בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוברה ואחיותיה | מתחרדן אחד

תגובות

בערבות הצחיחות ביותר של ישראל חי לו זוחל גדול ומגושם. אורך גופו כ-80 סנטימטר, בטנו שמנה, ראשו מעוגל וזנבו מעוטר בדורים של קוצים. זהו חרדון הצב המצוי, הגדול בחרדוני ארצנו. על אף גודלו וזנבו המאיים חרדון הצב הוא יצור עדין וחששן, שבניגוד למרבית החרדונים, טורפים מושבעים, מתקיים על דיאטה של עלים עסיסיים.

סדר יומו גמיש למדי, ותלוי למעשה בחסדי השמש. החרדון יוצא לרוב את מחילתו רק כשהשמש כבר תלויה גבוה בשמים, ואז הוא "מתחרדן" לאורה זמן מה, כשלעורו צבע אפור כהה הקולט את קרניה. במקביל לעליית חום גופו, עד ל-40 מעלות בקירוב, הופך צבעו לאפור-צהבהב בהיר ואז הוא מוכן לקצת אקשן. כדי לחפש את צמחי המדבר הבשרניים הוא מתרחק בהדרגה ממחילתו, אך כל איום עשוי להחזירו אליה בריצה מהירה.

חרדוני הצב אינם חברותיים במיוחד. כל חרדון חופר לעצמו מחילה שאורכה מגיע לחמישה מטרים ומבלה בה את מרבית חייו - בלילות, בחודשי החורף שבהם אינו פעיל כלל וכן בשעות הצהריים של הקיץ.

בסביבה המדברית מהווים חרדוני הצב מקור מזון חשוב עבור דורסים וטורפים. סביב קניהם של עיטים המקננים בנגב מוצאים בדרך כלל גם את זנבותיהם הקוצניים של חרדוני הצב, עדות לנשק המגן שכשל. בעבר נהגו אף הבדואים לצוד את חרדון הצב ולאכול את בשרו ואת ביציו הנחשבות מעדן. המסורת הבדואית רוחשת כבוד לחרדון הגדול, המסוגל על פיה להרוג בהצלפת זנב את המסוכן שבנחשי המדבר, האפעה.



חרדון הצב. עדין וחששן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו