בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוזי ארד עשוי להיות ראש מטה לביטחון לאומי חזק, אך של ראש ממשלה חלש

עוזי ארד ייחל והתאווה שנתניהו ייבחר לראש ממשלה ושהוא יתמנה לראש המטה לביטחון לאומי תחתיו. חלומותיו התגשמו. אלא שבדרכו לוואשינגטון, כשבאמתחתו תוכניות לחיזוק המטה, הגיעו הכותרות מישיבות התקציב והסתבר שארד עשוי להיות ראש מל"ל חזק, אך של ראש ממשלה חלש

תגובות

עוזי ארד היה בן 17, נער בטיול טרמפים קיצי באריזונה, כשבדרך לגרנד קניון עצר לו נהג אדיב. מאחור בהקה חליפה מגוהצת, מעומלנת ומעוטרת להפליא של מדי צבא. "מאיזה חיל אתה?" התעניין הנוסע הישראלי. "יוסמרנקור", הבליע הנהג את מלותיו. ארד ביקש שידור חוזר. "יו אס מארין קור", נקב הנהג לאט בשמו המלא של חיל הנחתים, "מארינס". ארד, עדיין תוהה מה בדיוק אמר כרגע מיטיבו, לא הגיב בהתפעלות הנדרשת. "רד", ציווה לפתע הנהג הנעלב, וסילק אותו ממכוניתו באמצע הישימון.

גאוות היחידה של המארינס, או של גולני, או של המוסד, היא סגולה יקרה; אין ערוך להשפעת המורשת על רוח הלחימה. הבעיה היא שהפרזה בגאווה זו יוצרת מחיצות ארגוניות המכשילות את השגת המטרה הכללית. קשה לעקור אותה. באחד הגיליונות האחרונים של ירחון הצבא האמריקאי, "Army", סופר לגנאי המאבק בין זרועות היבשה והים על הפיקוד באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. בחלוקת הזירה בין גנרל מקארתור לאדמירל נימיץ לא היה היגיון מערכתי.

בארה"ב הלקח נלמד, לכאורה, בין השאר בהקמת משרד ההגנה המפקח על כל הזרועות, בכינון מטות צבאיים משולבים, מועצה לביטחון לאומי וגוף מודיעין מרכזי (סי-איי-אי). אבל ממאמר אחר באותו גיליון, בלי להבחין בסתירה, מתברר עד כמה המסורת מושרשת. משבחים שם את שרשרת החיול של הצוערים באקדמיה של זרוע היבשה, ווסט פוינט, הרצופה במסרים עיקשים, "להביס את חיל הים" - ולא את אל-קאעדה, כשהכוונה למשחקי הפוטבול בין נבחרות ווסט פוינט והאקדמיה הימית באנפוליס.

קרקע רועדת

האירוע ההוא עם מורעל המארינס באריזונה, הידהד בזכרונו של ארד גם כחלוף 45 שנה, בין השאר בטוסו שלשום לוואשינגטון, אל הגנרל בדימוס ג'יימס ג'ונס, לשעבר מפקד המארינס ומי שלבש את מדי חיל הנחתים גם כשפיקד על כוחות נאט"ו. דרכיהם של ג'ונס וארד הצטלבו בשנים האחרונות שוב ושוב, תחילה כמי שעסקו, איש בתחומו, במשולש היחסים ארה"ב-אירופה-ישראל ואחר כך כאשר ג'ונס, בתום ועידת אנפוליס, התמנה לשליח הביטחוני המיוחד של שרת החוץ קונדוליזה רייס ופגש את ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בלוויית יועצו המדיני ארד.

בשבועות האחרונים הם עמיתים, היועצים לביטחון לאומי של הנשיא ברק אובמה וראש הממשלה נתניהו. פגישתם נועדה להכין את שיחת אובמה-נתניהו, ביום שני, לבניית גשרים ולסילוק מוקשים, כי לקראת שיחות כאלה רצוי להשאיר מעט מאוד לאלתור שסופו עלול להיות פיצוץ שיבליט פערים בין הקברניטים. למרות משימתם הזהה, ג'ונס וארד שונים זה מזה כפי ששיטת הממשל שונה בוואשינגטון ובירושלים. ארד הוא בן גילו של נתניהו ומקורב אליו ולליכוד למעלה מתריסר שנים. ג'ונס מבוגר מאובמה כמעט בשנות דור, בעל מעמד עצמאי ומזוהה עם אישים רפובליקאים לא פחות מאשר עם הדמוקרטים.

ארד קיווה להיות ראש המל"ל, המטה (לשעבר "המועצה") לביטחון לאומי, כמעט כפי שקיווה לחזות בשובו של נתניהו לראשות הממשלה. ארד ונתניהו חולקים רקע דומה, של השכלה גבוהה במוסדות אמריקאיים מעולים בשנות ה-70, ולכן גם מושגים דומים של "מצוינות" בשירות הציבורי, שביטויים תואר מתקדם מפרינסטון, אמ-איי-טי, הרווארד או סטנפורד ואנגלית ברמת שפת אם, במבטא של צפון החוף המזרחי האמריקאי. ככל שמדובר בנתניהו, לארד אין הומור. כשידידים מתגרים בו, באירוע חברתי, בביקורת על ביבי (עם שרה או בלעדיה), הוא מתלקח כזיקוק די-נור. אם יש בנתניהו פגם כלשהו, העושה אותו לקצת פחות ממנהיג מושלם, ארד טרם זיהה אותו.

לשני חניכי אמריקה מתקופת הזוהר של הנרי קיסינג'ר, שהגדיר מחדש את תפקידו של היועץ לביטחון לאומי, לא היה צורך לשווק את חיוניותה של עבודת מטה בדרג הממלכתי הבכיר. נתניהו, ערב נפילתו מראשות הממשלה ב-1999, הוא שהחליט ("בהתייעצות ובתיאום עם שר הביטחון משה ארנס ושר החוץ אריאל שרון") על הקמת המל"ל. ארד הציע אז לכפוף את עצמו לראש המל"ל, האלוף במילואים דוד עברי. הפסדו של נתניהו לאהוד ברק סימן את תחילת ניוונו המיידי של המל"ל, בתחלופה מהירה של שישה ראשים נוספים.

לפני חודש וחצי התגשם חלומו הכפול של ארד. נתניהו הושבע לראשות הממשלה ומינה אותו לראש המל"ל. אדם מאושר במצב אומלל: הוא עשוי להתגלות כיועץ חזק של ממשלה חלשה, כי כשסוף סוף נוצרו תנאים לחיזוק המל"ל וראשו, מטלטלים כוחות כבירים יותר את הממשלה וראשה. הפיגום יציב ומשוכלל יותר מאשר בכל עת בעשור קיומו של המל"ל, אבל הקרקע שמתחת לרגליו רעועה כחולות נודדים.

שני הנכסים הגדולים של ארד הם חוק המל"ל ואמונו האישי המלא של נתניהו. נכס שלישי, מועיל פחות, הוא ניסיונו במערכות המודיעין והמדיניות, כראש אגף המחקר במוסד, יועץ ראש הממשלה (ואחר כך לוועדת החוץ והביטחון) ופרופסור שנותר מעודכן אך התאוורר ממסדרונות הממסד. אילו הספיק נכס אחרון זה, היו מצליחים גם קודמיו עתירי הנסיון - עברי, האלופים גדעון שפר, עוזי דיין וגיורא איילנד, ראש המוסד בגמלאות אפרים הלוי, משנהו של הלוי במוסד אילן מזרחי ותת-אלוף במילואים דני ארדיטי. בזכות הקרבה לנתניהו, אמור ארד להיות פטור מיריבותם של בעלי תפקידים אחרים סביב ראש הממשלה, כדוגמת ראש הסגל, היועץ המדיני (תפקיד שהתבטל), מנהל הלשכה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה והמזכיר הצבאי.

התמריץ לחיזוק המל"ל היה זלזולם היקר של שרון ואהוד אולמרט בו, בבואם לפנות את עזה ולהילחם בלבנון. דו"ח מבקר המדינה ולאחריו דו"ח ועדת וינוגרד אילצו את הפוליטיקאים להתנער מאדישותם, כפי שדו"ח ועדת אגרנט כפה חיזוק של מערכי המחקר במוסד - אז גויס לשם, כחוקר אנרגיה, הדוקטור הטרי ארד - ובמשרד החוץ.

לארד תוכניות גדולות לשינוי מבנה המל"ל ולאיוש הצוות הבכיר שלו. המשנה המיועד הוא תא"ל במילואים אבריאל בר-יוסף, מנהל ועדת החוץ והביטחון בכנסת ולשעבר ראש מספן ציוד בחיל הים. בניצוחם של יושבי הראש יובל שטייניץ וצחי הנגבי שידרג בר-יוסף את ניהול ועדת החוץ והביטחון לתפקיד רב עוצמה של פיקוח על הזרוע המבצעת, לרוחב שלוחותיה ולעומק סודותיה. לצוות המל"ל הוזמנו להצטרף גם תת אלוף שסיים לאחרונה תפקיד מרכזי בחיל המודיעין ואל"מ במילואים באמ"ן שבקיאותו המיוחדת באסטרטגיה וביחסים הישראליים-אמריקאיים.

הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, שבתפקידיו הקודמים ייחס חשיבות רבה למל"ל, החליט להציב שם בהשאלה שלושה אלופי-משנה מחיל האוויר ומאמ"ן, המיועדים לחזור לקידום בצה"ל וליישום הידע שיצברו.

התנגשות בלתי נמנעת

זו התפתחות מעודדת ביחסי הדרג המקצועי, אלא שזהו אותו רמטכ"ל שגער השבוע בנתניהו לשמע משק כנפיו של איום קיומי על תנאי הפרישה של הקצונה. לסמכות המל"ל "לגבש חלופות בסדרי עדיפות מנומקים בראייה כוללת" של תקציב הביטחון לא תהיה משמעות אמיתית, כאשר תקציב הביטחון הוא יעד להתגוששות אדירים בין ראש הממשלה, שרי הביטחון והאוצר והרמטכ"ל.

אם יזמין נתניהו את ארד לכתוב לו גם "חוות דעת וניתוח בתחומי המודיעין", כלשון החוק, תיתכן התנגשות עם אמ"ן - המעריך הלאומי - ועם השב"כ והמוסד, כל גורם בתחומו, ואף עם המרכז למחקר מדיני במשרד החוץ, במיוחד כל עוד שר החוץ הוא אביגדור ליברמן. ועוד ילובנו חיכוכים בין חוק המל"ל לבין חוק יסוד הצבא וחוק השב"כ והתנגדות פרקליט המדינה ואגף החקירות במשטרה לדווח למל"ל ובאמצעותו לראש הממשלה על חקירות ביטחוניות מסויימות.

מעולם עוד לא היה בישראל ראש ממשלה כה חלש, פוליטית, שנאלץ לא רק למנות 30 שרים, אלא גם למסור את תיקי הביטחון והחוץ גם יחד למפלגות אחרות. על כן, מה שהתרחש השבוע בתחומי הכלכלה והתקציב עלול לחזור גם בתחומי החוץ והביטחון, שבהם עוסק המל"ל.

אם ייצא נתניהו בשלום מהמפגש עם אובמה, אם ממשלתו תשרוד גם את המשברים הבאים, יש לעוזי ארד סיכוי להיות המשפיע ביועצים לביטחון לאומי מאז האלוף אברהם טמיר, שמילא בשנות ה-70 וה-80 - בפועל אם כי לא בתואר - תפקיד כזה אצל שמעון פרס, יצחק רבין, עזר ויצמן, מנחם בגין ושרון. אבל השיפור בעבודת המטה, מבורך ככל שיהיה, לא יציל את נתניהו מחיבוטי המנהיגות, הפוליטיקה ומעצמו.



היועץ לביטחון לאומי ג'יימס ג'ונס, קלינטון ואובמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו