בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הביוגרף של בשאר אסד, דייוויד לש, מספר על הנשיא הסורי

הביוגרף של בשאר אסד, דייוויד לש, קפץ לביקור בישראל. בראיון ל"הארץ" הוא מספר על מאמציו של הנשיא הסורי להתחבב על עמו (ללא הצלחה גדולה מדי), להתחבב על ארה"ב (ללא הצלחה גדולה מדי) ולרענן את מסדרונות השלטון השמרניים שהוריש לו אביו (ללא הצלחה גדולה מדי)

תגובות

בכביש המוביל אל דמשק מהגבול עם ירדן מוצבים שלטי חוצות גדולים. פעם התנוססו עליהם דיוקנאותיו של חאפז אל-אסד. גם אחרי שמת, הוא המשיך להתקיים על השלטים, לצד שני בניו - באסל שמת עוד לפניו ובשאר שמונה במקומו לנשיא. היום בשאר לבדו על השלטים. "האריה החדש מדמשק" כבר לא בצל של אף אחד.

בשבוע שעבר מלאו תשע שנים למותו של חאפז אל-אסד. בחודש הבא ימלאו תשע שנים לכהונתו של בשאר. כמעט עשור חלף. סוריה שונה, גם אסד שונה. הצעיר (בן 34 אז) חסר הביטחון וחסר הניסיון, נהפך לנשיא מנוסה שהוכיח יכולת להתגבר על משברים ואף להתחזק מהם. מרכז המחקרים אבן חלדון בקהיר הכתיר אותו לאחרונה בתואר "המנהיג הפופולרי ביותר" במזרח התיכון. בשבוע שעבר ביקר בארץ הביוגרף של אסד, פרופסור דייוויד לש, מזרחן מאוניברסיטת טריניטי שבסן אנטוניו, טקסס. במרכז דיין שבאוניברסיטת תל אביב הוא סיפר, בין היתר, על אירוע שבו נכח בבית האופרה בדמשק (הקרוי על שם האב, חאפז אל-אסד). בסיום ההופעה ערכו בשאר ואשתו, אסמא, קבלת פנים: הם נעמדו ברחבה הגדולה בחוץ, והקהל שיצא מהאולם מצא עצמו מול הזוג הנשיאותי.

כדי לעזור לקהל להתגבר על המבוכה, נכנסו הסדרנים לפעולה ופשוט דחפו, פיסית, את הנוכחים לעבר הזוג הנשיאותי. לחיצת ידיים, חיוך, מבט בעיניים, שיחה קצרה. זה חשוב לדימוי. בעיני לש, זוהי דוגמה לאופן שבו בשאר אל-אסד מבסס את שלטונו בדמשק: לא עוד הריחוק שדגל בו אביו, לא עוד מגורים במגדל השן הצבאי. לפי שמועות בדמשק, הנשיא ורעייתו יוצאים במכונית פרטית לבלות במסעדה או בבתי קפה. זה אכן קרה פעם או פעמיים, הרבה פחות ממספר הבילויים שעליהם נוטים הסורים לספר.

בראיון ל"הארץ" בשבוע שעבר סיפר לש שאסד, שאותו פגש לראשונה ב-2004, היה נשיא חסר ביטחון, בעל ידע מוגבל על הסכסוך הערבי-הישראלי וחסר ידע בסיסי על מדיניות החוץ האמריקאית. הפגישות עמו נערכו בנוכחות יועצים ומתורגמנים, שווידאו שהוא לא יפלוט שטויות. במפגשיהם כיום אסד יושב לבדו, נינוח.

לש סבור שהשינוי הגדול חל באסד בשנת 2007, אחרי שנבחר לתקופת כהונה שנייה. המלה "נבחר" היא תיאור מוגזם מעט לפתקים שעליהם נכתב "כן" ו"לא", שבאמצעותם נדרשים אזרחי סוריה לאשר במשאל עם את המשך כהונתו של הנשיא. כדי להבטיח את התוצאה, רישום התשובה נעשה לעיני כל בחדר שבו נמצאת הקלפי.

באותם ימים אסד התאושש משני משברים גדולים: רצח רפיק חרירי ומלחמת לבנון השנייה. רצח חרירי אילץ את הסורים להוציא כוחות מלבנון. ידיד סורי של לש אמר לו: "הפסדנו אז את ביירות, אבל הרווחנו את דמשק", שכן בעקבות המשבר אסד חיזק את אחיזתו במסדרונות השלטון וסילק את מי שלא התיישר עם הקו שלו. כעבור שנה, ב-2006, הסתמנה סוריה כאחת המרוויחות הגדולות ממלחמת לבנון השנייה. אסד היה באופוריה. הקו הנוקשה שלו, התנגדותו לכיבוש האמריקאי בעיראק, המחיר ששילם על כך בבידוד בינלאומי - כל אלה הגבירו את הפופולריות שלו. בדמשק אנשים יצאו לכיכרות והריעו לנשיאם. "לראשונה ראיתי שהוא מרוצה מעצמו", אומר לש. "לא ראיתי זאת אצלו בעבר. לפני כן הוא היה ממעיט בערך עצמו. בפעם ההיא ראיתי אצלו הבעה של זיכוך, של שביעות רצון מכך שהאנשים אוהבים אותו".

המפגשים עם אסד סיפקו ללש הצצה נדירה גם לאופן שבו מתנהל המשטר. אסד אמר לו פעם, למשל: "חתמתי כבר על אלף צווים נשיאותיים. אולי ארבעה מהם קוימו". אסד מודע לשחיתות ולהתנגדות לשינוי, והוא מתוסכל, אומר לש. הוא יודע ששינויים גדולים מדי עלולים לגרום לו לאבד כמה מתומכיו, שנהנים מהשחיתות ומהמצב הקיים. לש סיפר כי פעם, בשיחה על פרויקט שהוא מעורב בו בסוריה, "אסד רכן לעברי ושאל: 'איך אפשר לקדם את זה? אנחנו צריכים ליישם את זה, אבל איך נעקוף את ההתנגדות?'"

אסד מוביל קו של הידברות עם ישראל ויש מי שתומך בו, אומר לש, "אבל יש גם אלמנטים (בתוך המשטר) שלא תומכים בו. יש לו הזדמנות אחת להצליח ואם זה ייכשל ייאלצו אותו לסגת מזה". זאת הסיבה, לדבריו, שהנשיא יסכים לשיחות ישירות עם ישראל רק אם יהיה סיכוי טוב להצלחתן. את מצב הרוח בדמשק מתאר לש כ"חמוץ". ברק אובמה לא הזכיר את סוריה בנאומו, בנימין נתניהו רק ביקש להתארח בדמשק. בעקבות הנאום ביום ראשון פירסמה סוכנות הידיעות הסורית הודעה רשמית, שבה נאמר כי סוריה רואה בו הוכחה "להעדר רצון ישראלי אמיתי לעשות שלום באזור". המשטר הסורי עדיין חשוד בעיני המערב: העברות הנשק לחיזבאללה נמשכות וחמאס מקבל מחסה בדמשק. איראן היא בעלת ברית אסטרטגית - האם בשאר מקדם בחשאי תוכנית גרעינית? בשאר מכחיש, לש לא יודע.

במישור הפנים-סורי מרגיש אסד ביטחון גדול יותר. הוא לא משלם מחיר על כליאתם של פעילי זכויות אדם, אין איום אמיתי על משטרו והאופוזיציה הגולה חסרת משקל של ממש. במישור יחסי החוץ, הוא לא הצליח לשבור לחלוטין את הבידוד שהוטל עליו לפני שנים. השבוע הוא יצא עם אשתו לביקור בגיאורגיה, לפני כן ביקר בקטאר ובצרפת. היומן שלו עמוס יותר מבעבר, הוא מארח דיפלומטים ושרי חוץ רבים שבאים לדמשק. אך כל זה לא מספיק. אסד מוטרד בעיקר מהקרירות שהממשל האמריקאי עדיין מקרין כלפיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו