בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך השתלטו דגי הבריכות על הצלחת הישראלית

למה מחזירים דייגים ישראלים דגים לים התיכון? בגלל פלישה של דגים זרים מים סוף. מה זה קשור? הפולשים נוגסים במזון ובמרחב המחיה של הדגים המקומיים, שהולכים ומצטמקים. כתוצאה מכך, דג לוקוס שמשקלו הממוצע בעבר עמד על קילוגרם וחצי, ירד לאחרונה עד ל-12 גרם בלבד. כך השתלטו דגי הבריכות על הצלחת הישראלית

תגובות

מסעדת הדגים בן עזרא, הממוקמת בעתלית, ניסתה שנים רבות לשמור על מסורת ים תיכונית. במקום להציע תפריט קבוע, היא איפשרה לסועדים לבחור משלל הדגה שעלה ברשתות של דייגי האזור. אבל לדברי עופר בן עזרא, אחד מבני המשפחה שהקימה את המסעדה, היום קשה מאוד לשמר את המסורת הזאת. "הדגה בים מתמעטת וכבר לא תופסים כמויות גדולות של דגים כמו ברבוניה או לוקוס", הוא מסביר. "בינתיים אנשים התרגלו לאכול דגים שגדלים בבריכות או בכלובים בים".

נתונים עדכניים, שמצויים בידי מדענים ובאגף הדיג במשרד החקלאות, מחזקים את תיאוריו של בן עזרא: הדגה במזרח הים התיכון הולכת ומצטמקת, עקב דיג יתר וזיהום. לכך מצטרף איום נוסף, שמשנה את הרכב עולם החי באזור. בשנים האחרונות הופיעו בים מול חופי ישראל מינים פולשים, הדוחקים את המינים המקומיים ומתחרים בהם על מזון ועל מרחב מחיה. "פעם היו חוזרים עם מאה או מאתיים ארגזים של ברבוניות ולוקוסים", מציין בן עזרא. "היום בקושי מצליחים לתפוס דגים בודדים".

במחקר על כמות הדגה בחופי ישראל ועל הרכבה, עוסקים כיום פרופ' מנחם גורן מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים. אחת לשישה שבועות, החלל הסמוך לחדריהם של החוקרים, בגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב, מקבל אופי של שוק דגים קטן. עשרות ארגזים מלאים שלל ים נפרקים במקום וקבוצה של סטודנטים טורחת במשך יום שלם על מיון הדגים.

גורן וגליל שכרו מהדייג הוותיק לוי אורנוי, שירותי ספינת מכמורת (ספינה שגוררת רשת גדולה ללכידת דגים) ואת השלל שזו אוספת הם מביאים למיון. פעמיים הם נעזרו בספינות דיג דומות גם בחופי טורקיה. הם מבקשים לעקוב אחר מצב הדגה ולערוך השוואה בין שני אזורים בישראל ובטורקיה, שבהם יש תנאים סביבתיים דומים.

דקירה מנסראללה

המסקנות עד עתה עגומות למדי. לדעת החוקרים, ממצאיהם מעידים על המצב החמור של עולם החי הימי מול חופי ישראל. "הממצאים שלנו מראים ששלל הדיג בישראל קטן בשיעור של פי שישה לעומת מה שנתפס בטורקיה", מציין גורן. "המשקל הממוצע של דג בחופי ישראל הוא 12 גרם, לעומת 60 גרם ולפעמים 115 גרם בטורקיה".

כ-80% מבין 60 אלף דגים שנלכדו באזור נמל אשדוד היו מתחת לגודל הטיפוסי של דג מאכל (100 גרם). "זאת אומרת, שכמעט כל מה שהדייג מוציא הוא חסר ערך, וצריך להחזיר את הדגים לים", מסביר גורן. "הנתונים האלה פשוט מדהימים. כאשר דייג מצליח לתפוס סוף סוף לוקוס במשקל של קילו וחצי, זה מעורר התלהבות". "הגודל של הדגים בישראל פשוט פתטי", מוסיפה גליל.

כאשר בדקו אילו דגים נלכדים ברשתות, התברר שבמקרים רבים מדובר במינים פולשים, שהגיעו מים סוף אל הים התיכון דרך תעלת סואץ. כשליש מהמינים שעלו ברשתות הם פולשים. בין הסרטנים, המינים הפולשים כבר הפכו לרוב מכריע: הם מהווים כ-90% מהשלל. "יש מינים פולשים שנצפו לראשונה רק לפני שנים ספורות והם כבר מהווים חלק משמעותי מהדגה הנתפסת", מציין גורן.

הפולשים דוחקים מינים מקומיים, מתחרים בהם על מזון וחלקם אף עלולים לסכן בני אדם באופן ממשי. אחד המינים האלה הוא דג בעל קוצים ארסיים, שלדברי אחד הסטודנטים השותפים במחקר מכונה בפי הדייגים "נסראללה", בגלל פגיעתו הרעה. גורן מציין שכבר היו אנשים שאושפזו בבתי חולים, לאחר שהורעלו בעקבת מגע עם הדגים הדוקרניים.

גורן וגליל מציינים שהבעיה של פלישת מינים היתה קיימת גם קודם, בגלל תעלת סואץ, אבל היא הוחרפה במידה ניכרת בגלל דילול המינים המקומיים כתוצאה מדיג. "שיפור ביכולת הניווט של הספינות החריף את הבעיה", טוענת גליל. "דייגי המכמורת משתמשים ברשתות המונחות על הקרקעית. כשגוררים את הרשתות האלה, הן למעשה מבצעות חריש, שהורס את בית הגידול של בעלי החיים שנמצאים בקרקעית הים". בן עזרא טוען שגם טעמם של הדגים המקומיים הידרדר, אבל מודה שייתכן שמדובר פשוט בהתרפקות על זיכרונות ילדות.

התוצאה היא שינוי בשרשרת המזון, שמאפשר את כניסתם של מינים זרים. מינים אלו מסתגלים לתנאים החדשים ומחריפים את הבעיה, מכיוון שהם טורפים ביצים ומזון של מינים מקומיים ודוחקים אותם ממקורות מזון. "התוצאה הסופית היא, שיכולת ההתחדשות וההתרבות של המינים המקומיים נפגעת", אומרת גליל. "לא מדובר רק בדגים. יש גם פגיעה קשה בקיפודי ים, למשל, שהם בעלי חיים חשובים ביותר. קיפודי הים מסננים את החול בים ומאפשרים מחזור של חומרי דשן".

גורן וגליל אומרים שיש צורך דחוף בנקיטת צעדים מיידיים ובראשם הטלת הגבלות חמורות על היקף הדיג, באמצעות איסור על הדיג בחלק מאזורי הים התיכון. "צריך לנהל את ענף הדיג על בסיס ידע מדעי. זה כולל איסור על דיג, שכבר קיים במדינות רבות", מציין גורן. "ממילא חלק גדול מהדגים שנצרכים בישראל מיובאים", אומרת גליל. "לא יכול להיות שנמשיך להשחית את הטבע בקנה מידה כה גדול. הטלת הגבלות תועיל גם לדייגים, כי צעד כזה יאפשר את חידוש ההתרבות של דגים שונים".

לוי אורנוי, המספק שירותי דיג לגורן ולגליל, אינו משוכנע שהמסקנות של החוקרים נכונות. "גם כשאני התחלתי לעבוד, לפני יותר מ-30 שנה, אמרו לי שפעם כמות הדגה היתה גדולה יותר", הוא מציין. "אני לא בטוח בכך. לדעתי יש כל מיני תקופות ובחלקן כמות הדגה גדלה. הייתי רוצה לראות נתונים על כמות הדגים שנתפסה בכל כלי השיט על פני תקופה ארוכה, כדי לדעת באמת מה המצב. תמיד הייתי נגד הגבלות על דיג, כי אני רוצה לעבוד, וכיום בהחלט אפשר להתפרנס מהפעלת ספינת מכמורת".

הסכר והזיהום

מנהל אגף הדיג במשרד החקלאות, חיים אנג'וני, אומר שבישראל פועלות כ-25 ספינות מכמורת, והן אלה שלוכדות את הכמויות הגדולות של הדגים. לאלה מתווספות כמה מאות סירות קטנות יותר, שאינן משתמשות ברשתות שנגררות על קרקעית הים. אנג'וני מציין שכמות הדגה שנלכדת בספינות המכמורת שומרת על יציבות, אבל בשאר סוגי הדיג יש ירידה משמעותית. לפעמים, לדבריו, "המצב קטסטרופלי". אחד הצעדים שנקט האגף כדי להתמודד עם המצב הוא הפסקת הנפקה של רישיונות דיג חדשים. עם זאת, מדענים אומרים שהאגף לא יישם עד כה תוכנית לניהול הדגה, הכוללת מניעת דיג בחלק מהאזורים.

לדברי אנג'וני, חלק מהגורמים להידלדלות הדגה אינם בשליטת משרד החקלאות. זיהום הים והקמת סכר אסואן הם שניים מהם. הסכר במצרים, למשל, חסם זרימה של חומרי דשן בנהר הנילוס, שהגיעו אל הים, וכך מנע מהדגים מקור מזון חשוב. יש מדענים השוללים הסבר זה וטוענים שחומרי דשן חקלאיים ממצרים, המגיעים לים, מהווים פיצוי על המחסור הזה.

החודש הכריז אגף הדיג על תוכנית חדשה לניהול הענף, הכוללת צמצום של צי הדיג הקיים בכ-50%. לפי התוכנית, האגף ישלם לדייגים בתמורה להעברת ספינות לגריטה (כלומר, הפיכתן לגרוטאות). לפי סעיף אחר בתוכנית, אזורים מסוימים בים ייסגרו לדיג, כדי לאפשר התאוששות של הדגה. "אנחנו גם מתכוונים לעודד דייגים לדוג באזורים עמוקים יותר, שבהם יש יותר דגה, ולעשות שימוש ברשתות מילוט המאפשרות בריחה של דגים קטנים מדי למאכל", אומר אנג'וני.

מימוש התוכנית תלוי במידה רבה בהסכמת משרד האוצר להעברת תקציב, שעדיין לא הושגה. אנג'וני טוען שגם אם האוצר לא ייתן את הסיוע הדרוש, "נגביר את האכיפה נגד דיג לא חוקי וניישם את התוכנית לסגירת אזורים לדיג, שאינה דורשת תקציב מיוחד. אם נצליח בכך, ייתכן שנראה שיפור במצב כבר בעוד כמה שנים".

תצלומים: לימור שובל / המכון לחקר ימים ואגמים, כפיר גאייר / אוניברסיטת תל אביב, מוראט בילצ'נוגלו וצפריר רינת



חנות דגים בשוק הכרמל. גם קיפודי הים סובלים, וזה משפיע לרעה הרבה יותר ממה שזה נשמע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו