${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי מיילדת, בלי דולה - נשים מספרות על חוויית הלידה לבד

עשרות נשים בישראל מעדיפות ללדת מדי שנה בדרך הטבעית ביותר - לבד בבית, הרחק מבית החולים, ללא רופא או מיילדת. האם הן לא חשופות לסיכונים? ואולי הן בכלל מונעות אותם? איך אומרת אחת מהן: "רציתי ללדת כמו חתולה. בחושך"

2תגובות

כשהשכן של גלית גילה לב הגיע לבדוק מה קורה איתה, הוא כבר שמע תינוקת בוכה. כמה דקות קודם לכן התקשר אליו דוד לוסקי, בעלה המודאג של לב, וסיפר שהיא לא עונה לטלפון. הוא לא ידע שהיא דווקא שמעה את הצלצול, אבל היתה עסוקה בלחיצות האחרונות שהוציאו לאוויר העולם את בתם, פלה, היום בת שלוש. כך, בביתם העתיק בבת שלמה, ילדה לב, בת 39, לבד. לא בלית ברירה, בשל לידה שהתפתחה מהר מדי, כפי שקורה לעתים, אלא משום שתיכננה ללדת בלי שום עזרה חיצונית, בלידת "אנאסיסטד" (unassisted).

"בידיעה פנימית ידעתי שאלוהים ייתן לי את הכוח ללדת כמו שבאמת הייתי רוצה", כתבה לב בסיפור הלידה שלה באתר "באופן טבעי", "כמו בשדה, על האדמה". גולשת אחרת באתר, שסיפרה לפני כחודשיים על החלטתה ללדת הקיץ לבד בבית, דיווחה שהיא "רוצה ללדת כמו חתולה. בחושך. לבד". במסגרת גל החזרה לטבע, שסוחף אחריו נשים שיולדות בלי משככי כאבים, בליווי מיילדת ודולה, נשים שיולדות לבד הן הסמן הקיצוני. לעומת היולדת הנפוצה, שרואה בלידה משוכה שצריך לעבור, רצוי בלי כאבים, נשים אלו רואות בלידה תהליך מלא משמעות, אירוע פרטי מכונן שאין לערב בו ידיים ועיניים זרות.

יש גם נשים שהיו מוכנות להגיע ללידה טבעית בבית חולים או להיעזר במיילדת בבית, אבל בגלל תנאי לידה מיוחדים, כמו למשל מצג עכוז או ניתוחים קיסריים בלידות קודמות, אינן יכולות מבחינה חוקית להיעזר במיילדות בית. בבית החולים, הן חוששות, יעדיפו ליילד אותן בניתוח.

סיבוכים מתחילים מהראש

ההחלטה ללדת לבד בבית החלה להתגבש אצל לב, מעצבת גרפית שעוסקת בשנים האחרונות ב"אסטרולוגיה רוחנית" (הנעזרת בקבלה להתפתחות רוחנית, ולא כדי לחזות את העתיד), לאחר לידת בנה אלחי, בן חמש, בבית חולים. "הפריע לי מאוד חוסר האינטימיות", היא משחזרת. "מגיעה מיילדת שאני לא מכירה, אני עם רגליים פתוחות, מתפתלת מכאבים, היא אומרת לי 'תעמדי, תשבי', ואני מעבירה את האחריות אליה. לא התאים לי להיות במצב חושפני כזה מול אנשים זרים, דווקא ברגע כל כך משמעותי שבו אני הופכת לאמא. החלטתי שהלידה השנייה צריכה להיות תיקון. אני שלטתי בכל ולא הייתי תלויה באף אחד אחר. החלטתי שאני צריכה ליצור לעצמי חשיבה חיובית ורגועה, ולהאמין שיש לי יכולת להקשיב לגוף שלי ושהוא יודע ללדת. וכך היה".

הצירים התחילו בבוקר. לוסקי, בעלה של לב, היה בחתונה, במסגרת עבודתו כמפיק אירועים. "קיבלתי את הרצון שלה ללדת בדרך שהיא בוחרת", הוא אומר. "אני סומך עליה". בכל מקרה ביקשה לב מהשכנים שיהיו בהיכון, למקרה שהעניינים יסתבכו. "קיוויתי שאלד לבד, אבל בהחלט הייתי מוכנה להתפנות לבית החולים במקרה של בעיה", היא אומרת.

בצהריים נרדם אלחי, ולב שכבה במיטה. בכל ציר היא קמה והתנועעה, ובין ציר לציר שכבה ונשמה נשימות עמוקות. כשהצירים התחזקו חיפשה לב מקום שיהיה לה נוח ללדת בו. היא ניסתה את האמבטיה, אבל זה לא היה מוצלח, ולכן עברה לסלון. "הישיבה בכריעה היתה נוחה לי", כתבה בסיפור הלידה שלה באתר. "נאחזתי ברגלי שולחן האוכל הגדול, וידעתי שהלידה מתקרבת. הרגשתי כאב חזק מהרגיל מופעל בתוכי וידעתי שזה הזמן ללחוץ ולהוציא את התינוקת שלי לעולם. הייתי צריכה להוציא נהימה גדולה וטובה שתעזור לי ללחוץ. עד כאן לא הוצאתי צליל מפי. נהמתי חזק עם הציר שבא. ושוב הפסקה. הרגשתי את הראש עומד בפתח מוכן לצאת. ידעתי שבציר הבא הוא חייב להיות בחוץ, אין טעם למשוך את זה, עלי להישאר פתוחה ורפויה עם הרבה כוח לדחוף לציר הבא. הציר האחרון הגיע ובצעקה חזקה נולדה לעולם בתי. אני הייתי הראשונה שתפסה אותה כשיצאה לאוויר העולם. הרגשתי אנרגיה עצומה ממלאת אותי. כוח פנימי שלקח פיקוד ויודע מה צריך לעשות. הלכתי להתנקות ולרחוץ את גופי ולגשת למלאכת ההנקה. בתי מיד ינקה בשקיקה. בני שבדיוק התעורר נדהם לגלות שלאמא יש תינוקת חדשה בבית והיה מלא התעניינות שקטה. הבית היה מלא אור".

לא פחדת?

"היה רגע של פחד. אז אמרתי לו 'לך, שלום, אני לא רוצה אותך'. זה לא שאין פחד. אבל צריך להתגבר עליו. אני מאמינה בבורא עולם, בתקופה האחרונה אני מתחזקת בתשובה, וזה נתן לי כוח, כי אני חושבת שרגע הלידה הוא הרגע הכי מקודש של האשה. ברור לי שאנשים חושבים שאני מטורפת וחסרת אחריות. אבל זו הדרך הטבעית, שהתרחקנו ממנה. זו דרך מלאת עוצמה. הרבה נשים רואות בלידה עונש, אני רואה בה מתנה".

במשך ההריון הסתפקה לב, המתגוררת כיום בהר עמשא, דרומית לחברון, בשתי בדיקות בלבד: בתחילת ההריון, לוודא שהיא לא הרתה מחוץ לרחם, ובסיום ההריון, לוודא שראשו של התינוק מכוון למטה. היא סמכה על האמונה שלה שהכל יהיה בסדר. "סיבוכים מתחילים מהראש", היא טוענת, "וידעתי שכל עוד אני לא חושבת על דברים רעים שיכולים לקרות - לא יקרו סיבוכים".

צא לאט, תינוק

גם יוליה פנוב, בת 27 מחיפה שילדה בלידת אנאסיסטד, הסתפקה בבדיקות מועטות, רק כדי שתוכל להוכיח אחרי הלידה שהתינוק אכן שלה, ועשתה סקירת מערכות אחת ובדיקת גיל הריון בחודש התשיעי. את בתה הבכורה, מישל בת השלוש, ילדה פנוב בבית חולים, אך את הלידה השנייה, של בנה אשל בן החצי שנה, בחרה לעשות לבד בבית.

"הלידה הראשונה עברה בסדר", היא אומרת, "אבל זו לא היתה חוויה מושלמת. לא היה לי נוח שהיו איתי אנשים. לידה זה משהו אינטימי, לא רוצה שכל העולם יהיה שותף בלידה הפרטית שלי. בהתחלה רציתי ללדת בבית, ולאט-לאט הבשיל בי הרעיון לעשות את זה לבד. היה לי ברור שהכל טוב, שהתינוק בריא, שאני יכולה לעמוד בלידה ושלא תהיה שום תקלה. הכנתי את עצמי נפשית, כי נראה לי שרוב הבעיות בלידה נובעות מפחדים".

כדי להימנע מוויכוחים ולחץ החליטה פנוב לא לספר למשפחה המורחבת על החלטתה. גם לבעלה, אלכס, איש ביקורת פנים בן 29, לקח זמן להתרגל לרעיון. "לא רציתי את זה", אומר פנוב. "אבל הבנתי שהיא חייבת את זה. לא אני זה שיולד. ההחלטה היא שלה". עד הלידה עצמה לא ידעה פנוב אם בעלה יעמוד בזה או לא, אבל בסופו של דבר הוא תיפקד בדיוק כפי שרצתה. "הוא לא התערב, לא שמעתי אותו ולא ראיתי אותו. הוא והבת שלי היו בסלון בזמן הלידה, מדי פעם הם באו אלי, הביאו מים, אבל לא היו שותפים. כשהראש יצא קראתי להם שיראו את הלידה עצמה".

"ביום חמישי אלכס הלך בבוקר לפארק עם מישל, ואני הבנתי שהצירים שחשתי מאתמול מתחזקים", כתבה פנוב על חוויית הלידה שלה. "הבנתי שאני בלידה, אבל החלטתי לשמור את העניין לעצמי, וגם כשהם חזרו לא סיפרתי עדיין. בארבע וחצי כבר הייתי חייבת לקום או לרקוד בכל ציר, אבל עדיין יכולתי לדבר בין הצירים והם לא היו תכופים. החלטתי לעשות אמבטיה, שדי עזרה, ומישל ממש רצתה לבוא איתי. ניסיתי להוריד אותה מזה אבל היא התעקשה, אז שמנו לה אמבטיה קטנה לידי והיא היתה מרוצה לשבת שם. הצירים התחזקו, ולא היה לי נוח שמישהו יהיה איתי, אז ביקשתי מאלכס לקחת את מישל ולשים לה סרט ולתת לה עוגיות, כל הדברים שבדרך כלל אנחנו נמנעים מהם.

"כשהם יצאו, הרגשתי חופשייה יותר. אלכס נכנס ואמרתי לו שהוא חייב לצאת החוצה. עכשיו! היתה לי מגבת מתחת לצוואר ובקבוק מים והרגשתי שזה כל מה שאני צריכה. הרגשתי ציר חזק מאוד ואז הרגשתי את הראש יורד למטה. קראתי לאלכס ומישל. בכל ציר השפרצתי מים קרים מהטוש על הפנים שלי. הרגשתי נפלא. חשתי צורך ללחוץ. הגוף שלי לחץ, לא אני. פתאום התחלתי לחשוש קצת שהתינוק ייצא בצורה לא נכונה, אז התחלתי לומר לעצמי 'לא לפחד, לא לפחד', דיברתי אל התינוק ואמרתי לו, 'צא לאט, תינוק. אל תמהר'. בציר הגדול הבא הראש היה בחוץ. אמרתי לאלכס להביא מצלמה. היינו כל כך באקסטזה שזו התמונה היחידה שיש לנו מהלידה. הרגשתי את הראש מסתובב ובציר הבא כל הגוף היה בחוץ. הוצאתי אותו מהמים והסתכלתי עליו. הוא היה מושלם".

פנוב לא עשתה בדיקות במהלך ההריון ורק בזמן הלידה למדו בני הזוג שיש להם בן. אחרי שיצאה השליה יוליה נתנה את התינוק לאלכס, התקלחה והתלבשה. אחר כך ישבו ארבעתם על המיטה, "נהנים מהרגעים הראשונים כמשפחה של ארבעה".

לא להקשיב לפחד

טליה טקאוקה, ישראלית בת 37 שחיה ביפן לאחר שנישאה לשין, מורה ליוגה, עברה מסלול דומה. את בנה הבכור, נעם, בן שש, ילדה בלידת בית בליווי מיילדת. בתה יוקה, בת שלוש, נולדה בלידת אנאסיסטד. "הייתי מרוצה אחרי הלידה הראשונה שלי", היא אומרת. "אבל משהו היה חסר. אחרי ששמעתי על לידת אנאסיסטד הבנתי מה זה היה, אבל בעלי, שין, חשש. מצאתי מיילדת, אבל לא הייתי שלמה עם העניין".

בימים האחרונים של ההריון התחילו להופיע צירים. טקאוקה, עובדת סוציאלית המלמדת את ילדיה בבית, הרגישה רגועה ובטוחה שההריון תקין, אף שמיעטה בבדיקות. בסוף ההריון, התעוררה טקאוקה לילה אחד אחרי ירידת מים. "הצירים היו ממש חזקים מההתחלה, אז ביקשתי משין למלא את האמבטיה", סיפרה טקאוקה. "במשך ההריון, כשהייתי עושה אמבטיה הייתי חושבת על הלידה ומדמיינת אותי יולדת, בלי מיילדת כמובן. האמבטיות ביפן מתאימות ללידה כי יש להן עומק. רציתי להיות לבד בחושך, אבל ששין יהיה קרוב. אז שין אמר שהוא יכין אוכל. המטבח צמוד לאמבטיה. באמבטיה כבר היו צירים די קרובים. התפללתי לאלוהים ואמרתי שאני רוצה לידה 'מתנה', כמו שקראתי שיש אבל לא חוויתי בעצמי. הרגשתי מאוד חזקה למרות הכאבים הקשים. אמרתי לשין, שאם הוא רוצה שיתקשר עכשיו למיילדת. הוא הסתכל עלי במבט מלא אמון וביטחון ואמר שלא צריך. זיהיתי מהלידה של נעם את רגע היאוש שלי וידעתי שזה סימן שהלידה קרובה. צעקתי בקול חזק 'אני יכולה! אני יכולה!' הייתי מאוד נחושה לא להקשיב לקולות היאוש והפחד. ראיתי את עצמי מהצד וראיתי טליה שלא כל כך הכרתי. אשה-חיה מלאת עוצמה, שיודעת בדיוק מה ואיך לעשות, וקשובה להדרכה הפנימית שלה.

"הכאב התחזק, קראתי לשין, החזקתי אותו ושאגתי. בשאגה השנייה יצא הראש ובשלישית - כל הגוף. שין נבהל כשרק הראש היה בחוץ, אבל אני, בביטחון, אמרתי לו לא לדאוג ולא למשוך ולחכות לציר הבא. התינוקת יצאה במים בחושך. החזקנו אותה שנינו בהתרגשות שאי-אפשר לתאר במלים".

איך הגיבה הסביבה להחלטה שלך ללדת לבד?

"כמו שהתייחסו לזה שגידלתי את הילדה בלי חיתולים. לא אומרים כלום, כי ביפן מאוד מנומסים ולא נכנסים לאחר לחיים, אבל ברור שחושבים 'משוגעת/גיבורה/משונה'. להורים של בעלי היה קשה לקבל את העובדה שבחרתי ללדת בבית, אבל זו היתה עובדה נתונה".

הגוף יודע ללדת לבד

"התזה המקובלת היא שמאז ומעולם ילדו נשים בנוכחות הזולת", אומרת רותי קרני-הורוביץ, מנהלת "אמנות הלידה", בית הספר להכשרת דולות ומדריכות להכנה ללידה, ומנהלת האתר www.leida.co.il. גם כיום מקובל שנשים יולדות - וצריכות ללדת - עם סיוע רפואי. אך יש גם מודל נוסף, שבא לידי ביטוי בעבודות פיסול מהעולם העתיק, ובו האשה-האלה יולדת לבד. "התהליך הפיזיולוגי של לידה אינו מערב אדם פרט ליולדת ולעובר", אומרת קרני-הורוביץ. "הגוף יודע ללדת לבד".

אבל לידה עלולה להיות תהליך מסוכן, לאם ולעובר. איך אפשר להתמודד עם מצבים קשים לבד?

"מצבי חירום הם נדירים בלידות בסיכון נמוך, אך נכון שבלידה יש סיכונים מסוימים. בית החולים אינו פתרון פלא לסכנות שלידה טומנת בחובה, ומצד שני, הוא עלול להיות מסוכן עבור יולדות בסיכון נמוך, החשופות למפל התערבויות שעלול להסתיים אף הוא בטראומה ובאסון".

רבות מהיולדות הבוחרות בלידת אנאסיסטד רואות בבית החולים מקום מסוכן, שבו הן עלולות להיפגע "פגיעה יאטרוגנית" - השפעה בריאותית שלילית הנגרמת כתוצאה מטיפול רפואי. "מה שהאדם הסביר רואה כהתערבות רפואית במקרה הטוב, וכמפל התערבויות שמסתבכות במקרה הפחות טוב, מהלך עליהן אימים", כותבת קרני-הורוביץ במאמר שהתפרסם באתר שלה. "סיפורים מסמרי שיער על לידות שהסתבכו בבתי החולים הם דלק בשבילן. עבורן, לידת אנאסיסטד היא רפואה מונעת במיטבה - הימנעות משימוש ברפואה. גישת האנאסיסטד מבחירה תופסת כל סוג של התערבות, אפילו בדיקה פנימית של מיילדת עדינה, כדבר שעלול להתערב בפיזיולוגיה של התהליך".

לדעת קרני-הורוביץ, את החשש מתוצאות הלידה העצמאית ניתן להפיג עם מסייע רפואי שממתין מעבר לדלת. יעל, עצמאית בת 30 ממרכז הארץ, ילדה כך לפני כחצי שנה - המיילדת שהזמינה לביתה חיכתה בהיכון בחדר הסמוך. בבית החולים זה לא יכול לקרות.

גם כך נשים צריכות לענות על רשימה ארוכה של תנאים בריאותיים, כדי שמיילדת תוכל להגיע ללוות אותן בלידה, למשל הריון של עובר יחיד במצג ראש, במשקל 2.5 ק"ג עד 4 ק"ג, בשבוע 37 עד 41 להריון, בלי סיבוכים בהריונות קודמים ובלי צלקות מניתוחים קיסריים קודמים. יש מקרים שבהם נשים שאינן עומדות בקריטריונים האלה כל כך נרתעות מבית החולים, עד שהן מחליטות ללדת אנאסיסטד.

כך היה במקרה של בני הזוג אקסלרוד-רן. יעלה אקסלרוד-רן, עקרת בית בת 30, ילדה את בנה השלישי לפני כחודשיים בלידת אנאסיסטד בביתה שבחיפה. החלטתה לא נבעה מרצון עז להתבודדות בזמן הלידה. כמי שעברה שני ניתוחים קיסריים קודמים, למיילדת אסור ליילד אותה בלידת בית, ובבית החולים היא חששה שיחייבו אותה להיות מחוברת למוניטור ואולי יתערבו במהלך הלידה. גם אקסלרוד-רן מיעטה בבדיקות במהלך ההריון. היא הלכה לרופא, בלי חשק, בתחילת ההריון ובסוף ההריון, כדי לוודא שהתינוק במצג ראש ושהשליה תקינה, ויצאה ממנו בבכי מר כשמעה ממנו שהיא חייבת ללדת בניתוח קיסרי. "לא קיבלתי את הקביעה הזאת. קראתי הרבה על הנושא וידעתי שיש סיכון, אבל הוא מזערי, וקשור גם לעובדה שבבית החולים יש הרבה התערבויות. ידעתי שבבית אף אחד לא ישכיב אותי על הגב ויחבר אותי למוניטור, וכך אולי יעכב את הלידה, ואף אחד לא ייתן לי זירוז שעלול לגרום לקרע ברחם. והיה לי ברור שבבית חולים, כל סיבוך הכי קטן יוביל אותי לניתוח, ולא רציתי את זה. הרגשתי שבבית יש לי סיכוי הרבה יותר טוב".

בעלה של אקסלרוד-רן, סיון, הוא רופא משפחה, בעל יכולת להתמודד עם מצבי חירום, אלא שלגבי מהלך הלידה, הוא טוען, אין לו ידע רב יותר מאשתו. "אמרתי לו, 'אני לא רוצה אותך רופא, אני רוצה אותך מלווה'. וכך היה", מספרת אקסלרוד-רן. "אין לו ניסיון בלידות, וכל האינפורמציה שקיבלנו הגיעה ממיילדת שאני מכירה".

בין בני הזוג התנהלה שיחה, שבה ביקשה אקסלרוד-רן מבעלה שיתמוך בה בכל מקרה, למרות האפשרות שהוא יאבד אותה, את התינוק, או אפילו את שניהם. הוא הסכים. "הרגשתי שזה ההריון שלה והדרך שלה", הוא אומר, "ואני צריך ללכת אחריה". להורים לא סיפרו בני הזוג על התוכנית, כדי לא להדאיג אותם.

"בבוקר הלידה, כמו בשלושת הימים שקדמו לו, התעוררתי עם צירים", מספרת אקלסרוד-רן. "התחלנו את היום כרגיל. נשארתי בבית עם מלה, בת שנתיים וחצי, וסיון הלך לעבודה ולקח את נינה, בת 5 וחצי, לגן. אחרי שעתיים כבר הבנתי שהצירים מתחזקים. קראתי לו וקראתי לאמא שלי כדי שתיקח את הילדה. הצירים כאבו, וניסיתי תוך כדי לסדר את הבית, לשאוב אבק, להכין אוכל. בכל ציר קראתי לסיון והוא בא להחזיק לי את הגב, כי זה עזר לי. אחרי כמה זמן לא יכולתי יותר. סידרתי לי בסלון כריות, שיהיה לי נוח לעמוד על הברכיים, ובין ציר לציר ניסיתי לקרוא או להישען על הספה. הצירים הלכו והתגברו, ולא ידעתי כמה זמן זה עוד ייקח, כי לא ידענו איך בודקים פתיחה וגם לא רציתי שום התערבות.

"הצירים נהיו מאוד כואבים. בין לבין הלכתי לשירותים, ובאחת מהפעמים האלה ירדו המים. הבנתי שזה קרוב. בשלב הזה כבר כמעט לא היה רווח בין הצירים. התחלתי לצעוק ולהגיד 'אני מפחדת! אני מפחדת!' כי הכאב מפחיד, וסיון הרגיע אותי ואמר לי 'זה בסדר, זה בסדר', ככה סיכמנו מראש שהוא יגיד.

"כשהכאבים התגברו התחלתי רק לצרוח. שמתי את הראש בתוך הכרית וצרחתי, וסיון החזיק לי במותניים. פתאום הרגשתי שהראש מתחיל לצאת. לא יכולתי לדבר מרוב כאבים והייתי קצת בהיסטריה, גם סיון קצת נבהל, ואני זוכרת איך הוא התחיל להגיד שוב ושוב 'יעלה, הראש בחוץ. יעלה, הראש בחוץ'. לא יכולתי לענות, רק צרחתי לתוך הכרית, ובתוך שני צירים כל הגוף יצא.

"שמנו את התינוק עלי, וחיכינו לשליה. בשלב הזה התחלתי לנסות על התינוק את כל השמות שהיו לי בראש, ולראות מה מתאים, ואחרי חצי שעה גם השליה יצאה. סיון חתך את חבל הטבור והלכתי להתקלח. נכנסתי למיטה והרגשתי באופוריה. זהו. עשינו את זה".

ראייה חדשה על החיים

למשרד הבריאות אין נתונים לגבי מספר לידות אנאסיסטד בישראל. אלא רק לגבי לידות שנעשו מחוץ לבית החולים, בין אם אלו לידות בזק באמבולנס או לידות מתוכננות בצימר, בליווי מיילדת. בשנה שעברה, לדוגמה, 540 לידות מתוך כ-150 אלף בישראל דווחו כלידות בית. לפי הערכה של קרני-הורוביץ, כמה עשרות נשים בשנה יולדות בישראל בלידת אנאסיסטד. כמה מהן דיווחו על כך באופן פעיל בפורומים באינטרנט, כמו "באופן טבעי" או "לידה טבעית" בתפוז.

במערב, בעיקר בארצות הברית, יולדות כך כמה אלפי נשים בשנה. אחת מחלוצות היולדות אנאסיסטד ברשת היא לורה שנלי, מחברת הספר "Unassisted Childbirth" שילדה לבד בבית חמש פעמים. ילד אחד לא שרד, אך הסיבה לכך, היא מסבירה באתר unassistedchildbirth.com, אינה קשורה בלידה. "לידה היא חוויה מינית, רוחנית, מאגית ומופלאה, אך לא כשהיא מאורגנת, נשלטת ומתומרנת בידי הממסד הרפואי", כותבת שנלי. "אני מקווה להציג באתר דרך ראייה חדשה על לידה ועל החיים בכלל. הגיע הזמן להשתחרר מהפחדים והספקות שלנו, וללמוד להאמין ביכולות שלנו. האם יש נקודת התחלה טובה יותר מאשר לידה של תינוק חדש?"

לא רבים שותפים לדעתה. "אשה יולדת כמו שהיא חיה", אומרת ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, מחברת הספר "גופה של אשה, תבונתה של אשה", כך שקשה לדמיין את האשה המודרנית מתנתקת לפתע מאורחות חייה ומורדת במערכת הבריאות. אצל נשים רבות הרעיון של לידה לבד יעורר מן הסתם רגשות תמיהה ודחייה, אולי גם כעס, מול חוסר האחריות שבנטילת סיכונים הכרוכים בלידה. גם הממסד רואה בלידה בבית חולים את השיטה הבטוחה והמועדפת. "ככלל, יש להעדיף ביצוע לידות בחדרי לידה בבתי חולים מוכרים ומורשים", נאמר בחוזר של משרד הבריאות בנושא. עם זאת, "אין איסור על יולדת ללדת בביתה ללא סיוע של איש מקצוע". "בלידה ללא סיוע מקצועי קיים סיכון הרבה יותר גבוה", טוענת מיכל בונשטיין, העומדת בראש ארגון מיילדות הבית בישראל (אמה"י). "חסרה העין המקצועית שעשויה לזהות סיכונים פוטנציאליים, בהריון, בלידה ואחרי הלידה, שמחייבים מענה רפואי. כך למשל במצבי לחץ דם גבוה בהריון או מנח עכוז בלידה, מיילדות יפנו את האשה לבית החולים. ב-12 אחוז מתוך לידות הבית המתוכננות מועברות הנשים לבית החולים, ובכשלושה אחוזים מהמקרים האלה מדובר בהעברה דחופה באמבולנס. מיילדת מנוסה יודעת לא להתערב בלידה ולהיות ברקע, אם זה מה שהיולדת מעוניינת בו, אך לעקוב ולהשגיח על התהליך".

לדברי בונשטיין, לידה בבית דורשת מלכתחילה היערכות מקצועית של המיילדת, וכל לידה מציבה תנאים אחרים הקשורים במבנה חלל הבית, במרחק מבית חולים, באנשים האחרים שנמצאים בסביבת הלידה וכמובן במיומנות בטיפול במצבי חירום. "גם אחרי הלידה נדרש מעקב מקצועי", אומרת בונשטיין. "בתקופה רגישה זו עלולים להופיע סיבוכים כמו דימום, חום, קשיי נשימה אצל היילוד, התייבשות ועוד. ושמעתי על מקרים של לידות ללא סיוע שהתעוררו בהן בעיות מסוג זה".

לדעתה של בונשטיין, יש מקום לגלות גמישות רבה יותר בתנאים הנדרשים מנשים המבקשות ללדת בלוויית מיילדת, כדי שנשים לא יבחרו בלידת אנאסיסטד בבית, רק משום שאינן רוצות ללדת בבית חולים, שם נשללת מהן האפשרות לעשות זאת עם מיילדת.

גם ד"ר רמי מושונוב, מנהל השירות הגינקולוגי בבית החולים אסותא, מתנגד מכל וכל לרעיון של הלידה העצמאית. "גם לידות בית אינן מספיק בטוחות לדעתי, משום שאין בארץ מערך אמבולנסים כמו בהולנד, למשל, שיכול לתת מענה למצבי חירום. אבל ללדת לבד לגמרי זה ממש לחזור לתקופת האבן. נכון שב-95 אחוז מהלידות הכל בסדר. אבל הרפואה מכוונת לחמישה אחוזים הנותרים, למצבים הפתולוגיים והמסוכנים, שאי-אפשר להתעלם מהם, ואני חושב שהנשים האלו לוקחות סיכונים מאוד מאוד גבוהים. למשל, אשה שהולכת ללידה טבעית אחרי ניתוח קיסרי חשופה לסיכון של קרע ברחם, דימום ואף מוות".

ואם אין לה עבר בעייתי?

"עדיין, כל לידה עלולה להסתבך. לידה היא מצב של סיכון, וחדר לידה נחשב לחדר טיפול נמרץ בשני מטופלים - האשה והעובר. סיבת המוות הראשונה אחרי לידה היא דימום קטסטרופלי, שיכול להתרחש למשל אם השליה נתקעת, אם היא לא נפרדת מהרחם, במצג לא טוב של העובר שגורם להתכווצויות חזקות ולקרע ברחם. אלה לא מקרים שכיחים, אבל בבית חולים אתה יודע לאבחן ולטפל. מה תעשה אשה במצב כזה בבית לבד?"

מבחינה משפטית, אומרת עו"ד וד"ר לרפואה שלהב קמחי, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכיר בזכותו של אדם על גופו, ועל האוטונומיה שלו לעשות בו ככל העולה על רוחו ובלבד שלא יפגע בזולת. מאחר שעובר אינו מוכר כיישות משפטית, זכותה של היולדת לבחור בלידת אנאסיסטד, תוך לקיחת הסיכון שייגרם במהלכה נזק לעובר. עם זאת, על היולדת בלידת אנאסיסטד להיות מודעת לכך כי היא נוטלת את מלוא האחריות על עצמה.

חשוב לזכור שלידת אנאסיסטד היא דבר שיכול לקרות גם כשלא מתכוננים אליו, וגם זו סיבה מספקת להעלאת המודעות אליה, סבורה קרני-הורוביץ, שילדה אף היא את אחד מילדיה בלידת אנאסיסטד לא מתוכננת.

אשה שעלולה ללדת בלידת בזק צריכה לשנן לפחות כמה כללים: היא צריכה להימצא במצב נמוך, על ברכיה, בכריעה או בעמידת ברכיים או על שש, כדי שהתינוק לא ייפול מגבוה; יש לרפד את המשטח שלרגליה, כדי שהתינוק לא ייפול על מצע קשה; אין לנתק או לגזור את חבל הטבור לבד, משום שהדבר עלול לגרום לזיהום קשה. יש לחכות לצוות רפואי שמצויד בערכה סטרילית מתאימה; תינוקות מאבדים חום במהירות, לכן יש להניחם על גוף האם העירומה ולכסות את שניהם.

החשש מלידת בזק היה הסיבה שהניעה את ליאת, מרפאה בעיסוק בת 32 ואמא לשלושה ילדים, להתכונן ללידת אנאסיסטד לפני כמה שנים, אחרי שעברה לגור בישוב מרוחק מבית חולים. אך בהמשך הבינה שזה בעצם סוג הלידה שהיא מעדיפה, ולפני כמה חודשים ילדה אנאסיסטד בפעם השנייה. כמו נשים אחרות, גם ליאת מספרת שהלידה היתה חרישית למדי. בזמן הלידה עבד בחצר פועל שעשה שיפוצים. אחרי הלידה הוא נכנס הביתה והופתע לגלות שהצטרף עוד תינוק למשפחה. גם השכנים לא דיווחו אחר כך על רעש חריג.*


מה שלא יעשה הטבע מסלול הביורוקרטיה של יולדות בבית

אחרי שצלחו את הצירים, נשים שבחרו ללדת בבית צריכות להתמודד עם מסלול ביורוקרטי לא פשוט. על פי חוק הביטוח הלאומי, תשלום מענק הלידה מותנה בהזדקקות לאשפוז בעקבות הלידה. אם היולדת הגיעה לבית החולים תוך 24 שעות מן הלידה והתאשפזה לפחות 12 שעות, רואה אותה המוסד כמי שנזקקה לאשפוז כלשון החוק, ולכן היא זכאית למענק לידה. כדי לקבל דמי לידה במשך חופשת הלידה על האשה להציג אישור על רישום הילד במשרד הפנים.

כדי לרשום תינוק שלא נולד בבית חולים, דורש חוק מרשם האוכלוסין להביא הצהרת רופא או מיילדת מוסמכת על היותה של אם היילוד אמו הביולוגית, תצהירים מטעם הורי היילוד על כך שאם היילוד היא אמו הטבעית; אישור רפואי על מעקב הריון שנערך החל מהשבוע ה-28 להריון ואישור רפואי על בדיקת אם היילוד בתוך 48 שעות מהלידה. בהעדר אחד מהאישורים, נמסר ממשרד הפנים, יש לצרף להודעת הלידה פסק דין הצהרתי מבית משפט לפיו היולדת היא אמו של היילוד. מטרת החוק, נמסר ממשרד הפנים, היא למנוע רישום כוזב, כמו במקרה של סחר בתינוקות.

יוליה פנוב הגיעה כמה שעות אחרי הלידה לבית החולים, ואכן לא היו לה כל בעיות ברישום ובקבלת הזכויות, "אם כי הרופאים לא ממש התלהבו כששמעו שילדתי בבית לבד", היא מציינת. "זה היה נורא מבאס ללכת לבית החולים", מספרת אקסלרוד רן. "היחס היה בסדר גמור, אבל לקום מהמיטה יום וחצי אחרי הלידה בשביל עניין ביורוקרטי זה מיותר ומקשה מאוד". לב, לעומתה, ביקשה לרשום את בתה רק כשנה אחרי הלידה, ונתקלה בסירוב. "פניתי לבית המשפט עם חתימות של שכנים שהעידו שהייתי בהריון ומסמכים המעידים על שתי הבדיקות שעשיתי במהלך ההריון", היא מספרת, "ובסופו של דבר זכיתי".



טליה טקאוקה עם ילדיה נעם ויוקה. רציתי להיות לבד בחושך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#