בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריאל הירשפלד | על תערוכה שמרכזה סיפורו של בית המצורעים בירושלים

תערוכה בבית המצורעים בירושלים מנסה להבקיע את החומה הנפשית האופפת אותו

תגובות

בית המצורעים בירושלים שוכן, סגור בתוך חומתו, על מורדות ההר - מדרום לשכונת טלביה. כשהוא נבנה - בשנות השמונים של המאה ה-19 - היו אלה פאתיה הרחוקים של העיר, ולכאן הורחקו המצורעים. במשך השנים הקיפה אותו העיר מכל רוחותיו והוא נותר בתוכה שלם וסודי. גם כשהתרוקן מחוליו, ננטש כמעט ונותר כתחנה לטיפול במחלת הנסן, לא נגעו בו. הגן הגדול המקיף אותו, שחי בעזובתו להפליא, גידל את רימוניו וגפניו ותמריו באין מפריע. אפילו ילדי הסביבה, שאין ענב או רימון המתחמקים מידיהם, לא נגעו בגן. הפחד מפני הצרעת שמר על המקום טוב יותר מכל חומה.

הילה של מסתורין וחרדה אופפת אותו עד היום. אין ירושלמי שלא תחב את אפו בין סורגי השער הגדול, הנעול, להציץ בשביל העולה אל הבניין הארמוני, אל הגמלון הגנדרני המתנשא מעל הכניסה וגרם המעלות הכפול המוביל אליה והשלט הגרמני שמעליה - JESUS HILFE. ש"י עגנון ארג סביבו את אחד מסיפוריו החידתיים הגדולים ביותר - "עד עולם", המייחד לבית המצורעים איכות של גן עדן (האחות המטפלת במצורעים קרויה בו עדה עדן והעצים שבגנו הם "עצי עדן") האוצר בחובו ידע טמיר על חידת מקורו של ההרס בחיי האדם.

כוחה הסמלי של הצרעת חזק יותר מכל ידיעה אודותיה. זה למעלה ממאה שנה ידוע כבר מקורה החיידקי של המחלה והטיפול האנטיביוטי יכול לה, אבל הידע הזה לא הצליח עדיין לסגור את החרדה בסוגר המציאות. אפילו עגנון, שידע היטב על הנסן, מגלה החיידק, עסק בה כאילו הוא שרוי בפרשת "מצורע" שבתורה - המקור החשוב ביותר במערב לתרבות היחס העתיקה לצרעת. הצרעת שבתורה אינה מחלה מסוימת. היא אוסף של מחלות עור ומין הכרוך לבלי הפרד בפחד מפניו. ומן התורה התגלגל אותו צירוף אסוציאטיווי מבעית בין טומאת הנגעים הללו לבין טומאת המת לבין טומאת היולדת (ראו: משנה, נגעים י"ד). נגע הצרעת המקראי, המפורש במשנה, אינו מסמן מחלה גופנית בלבד: הוא נגע הפושה גם בבגדים ובקירות הבתים וטומאתו מתפשטת סביבה בדומה לטומאת המת.

התערוכה "מאחורי החומה - סיפורו של בית המצורעים בירושלים" המוצגת בימים אלה בבית החולים הנסן מנסה להבקיע את החומה הנפשית האופפת את המקום ואת מה שנמשך ממנו. בכמה מחדרי הבית, ששימשו בדור האחרון כחדרי טיפולים, סודרו כמה מרהיטיו המקוריים של בית החולים, ספרי הרישום הקפדניים וכלי הטיפול המסורתיים (וביניהם אפילו מיטת ניתוחים ישנה) וגם חדר חולים שלם. בחדר האחרון של התערוכה מוצגות גם יצירות אמנות עכשוויות שנעשו בין קירות הבית בידי אמנים שבאו לעבוד בו בשנים האחרונות. עבודות צילום מרגשות של יובל מאירי, ברוך גיאן, דניאלה וכסלר ואלישבע סמית וציורים מעודנים ועבודות פיסול של רוני ברות. אבל מניין הדברים המוצגים כאן אינו מסביר אפילו שמץ ממה שעובר בך עם הכניסה למקום הזה.

הכניסה לתחומו של בית החולים היא היום מדלת קטנה ירוקה בחומה המערבית. אתה נמצא מיד בתוך הגן הנטוש, בין אורנים וברושים אדירים ודקלי תמר רכונים מרוב שנים. ליד הצלע המערבית של הבניין המתנשא כאן במלוא גובהו: עמודי תמיכה רחבים וארובות נישאות בנויים אבנים גדולות בסיתות גס. הגודל הרב, הרחבות ואופן ההתרוממות של הבניין מסביבתו מקנים לו נוכחות של ספינקס. מי שנתן למקום הזה איכות של ידע קדמון, יותר מכל הספרים העתיקים, אותה איכות שעגנון הגיב לה בסיפורו, היה קונרד שיק - חוקר ארץ-ישראל, הארכיאולוג והאדריכל הגרמני-ירושלמי. האיש החכם הזה, שיצר קשר כה עז ונרגש עם תרבות המקום שמצא כאן, עם חומריו ומסורותיו, העמיד בירושלים כמה מן המבנים המעניינים והמרגשים ביותר שלה; מבנים המלמדים משהו מורכב על מקומיותה המגוונת של האדריכלות הירושלמית המסורתית, על הטבעיות של המרכיב הזר בתוכה ועל היכולת להתחבר אליה ולהוסיף לה רעיונות הבאים מרחוק. שיק יצר בירושלים מופתים של ירושלמיות. צירופים נועזים של בנייה ערבית ועותמאנית, זיכרונות קלאסיים וביזנטיים, בנאות צפון-אירופית קפדנית וטעם אישי מרתק, מונומנטלי ועניו כאחד. אחד מבנייניו החשובים נהרס בידי ירושלים החדשה במעשה של בורות וברוטליות נוראה - בניין תליטא-קומי שהיה במרכז העיר. בית המצורעים מזכיר אותו במקצת במונומנטליות של המתאר הכולל, אבל הוא חופשי יותר וגם מעודן יותר.

הבא אל תוכו בא מיד אל הקרירות הזאת של בתי האבן ואל עולמה הרך של הבנייה באבן בדור שקדם למרישי הברזל: אל הקמרונים היוצאים זה מזה, אל צורת הקשת הנמצאת בכל, אל מהות הרכינה הזאת של הבניין. הפרוזדור מוביל אל אכסדרת הקשתות המקיפה חצר פנימית. הכל צנוע וגלוי. המבנה נטול ציפוי וקישוט. תוכו כברו. חלקי העץ סבלו כמובן במשך שנים של הזנחה. גמלון הפיתוחים, העשוי עץ גם הוא, סדוק ועקום. אבל המבנה עצמו שלם ובוטח. בנוי לתלפיות. חזק ומוכן לעוד אלף שנה.

התערוכה נעשתה ביוזמתה של רות וכסלר, האחות העומדת בראש המקום הזה למעלה מעשרים שנה, והיא אף מומנה בידי משרד הבריאות (ובכלל זה השיפוץ שנעשה בחלקים הגלויים של הקומה התחתונה - שחשף מחדש את מרצפות האבן הישנות וסילק לא מעט תוספות ארעי מכוערות). אוצרת התערוכה היא רות פלד והמעצבת - קורין אבידני. אי-אפשר שלא לחשוב על עדה עדן של עגנון כששומעים את וכסלר מדברת על חולי המקום הזה, עסוקה בניסיון לסלק משהו מענן המסתורין והטומאה האופף את המקום והמחלה. היא הצביעה בפני על מובאה ממאמרו משנת תרצ"ה של ראש מחלקת העור בהדסה, ד"ר דוסטרובסקי, המכנה את בית המצורעים "בית החופשית" (משכנו של המלך עוזיהו לאחר שנצטרע) ומתריעה על המקראיות המפעמת עדיין בכל דיבור על המחלה הזאת. התערוכה, העשויה בטעם רב, נותנת למקום לדבר בעד עצמו: לקירות הלבנים, לרהיטים הפשוטים, לנוף הנהדר שמבעד לחלונות, ליגון הממלא את הכל.

לבה של התערוכה הוא מראה חדר השינה של החולים: קמרון לבן, חלון ושתי מיטות. שולחן לבן קטן וקערה. כל שביל לכאן ומכאן - חתוך.

בישיבת הממשלה מיום 25.5.09 התקבלה ההחלטה להעביר המקום מרשותו של משרד הבריאות לרשותה של עיריית ירושלים. בכך עובר המקום לרשות הציבור והתרבות הישראלית כולה. יש לברך כמובן על כך שלא ספסרי הנדל"ן יגעו בו והאוצר התרבותי שבו לא יהיה קניינם של עשירים מעטים. יש לשפץ את המקום בלי לפגוע בייחודו ובשלמות הקשר בין הבניין והגן, ולהועיד אותו לעניין ציבורי באמת. זה המקום הראוי להיות מוזיאון העיר ירושלים. הקוסמופוליטיות שביסודו והתפקיד המיתולוגי שלו במרקמה של העיר עושים אותו מקום אידיאלי לתיעוד חייה: לעברה מרובה הפנים, לתרבותה החומרית, לעמים ולדתות החיים בה. ומעבר לכך: יש לו מבנה אידיאלי להיות מוזיאון. פירנצה גילתה בניין דומה כשהפכה את האופיצי למוזיאון. הוא יהיה "בית החופשית" במובן הגבוה ביותר של הצירוף הזה.



בית המצורעים, ירושלים. כוחה הסמלי של הצרעת חזק יותר מכל ידיעה אודותיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו