בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנסיכות היהודיות האמיתיות צמחו בתעשיית הקולנוע ההודית, והותירו אדמה חרוכה

נדירה, הפאם פאטאל המיתולוגית של בוליווד, היתה אחת משורת שחקניות יהודיות שכבשו את המסך של הקולנוע ההודי בתחילת דרכו. מי שנולדה כפלורנס פרחאת יחזקאל במשפחה עיראקית ענייה במומבאי וידעה רומנים סוערים עם עשירי הודו, סיימה את חייה כמו בסרט טורקי: בודדה, חולה ומכורה לאלכוהול, הרחק ממשפחתה בישראל

תגובות

חברי קהילת העיראקים היהודים יוצאי הודו לא ידעו את נפשם מהתרגשות לקראת ביקורה של כוכבת הקולנוע נדירה בישראל. השחקנית בעלת העיניים הרושפות והעור הצח, שנולדה ב-32' בשם פלורנס פרחאת יחזקאל וכבשה את בוליווד בשנות ה-50 וה-60, נחרתה בזיכרונם עוד מימי ילדותם במומבאי. ב-89' באה לבקר את אחיה האהוב ומשפחתו; אך האשה שהתנודדה הלומת אלכוהול במסיבה שנערכה לכבודה על גג בגבעתיים, היתה רחוקה מלהזכיר את בת דמותה הזוהרת על הבד.

שתיים מן האורחות, סופי חיים וויולט ריימונד, העבירו את ילדותן ברובע נאגפדה בדרום מומבאי שבו חיה גם משפחתה של נדירה. היא היתה מושא הערצה עבורן ושמעה יצא כפורצת גבולות ומפירת איסורים שחלו על נערות יהודיות הגונות בשכונת המהגרים מבגדאד. ביום כיפור, למשל, נהגה לבוא לבית הכנסת של הבגדאדים כשהיא לבושה בסארי, מאופרת ועדוית תכשיטים, וכמו כן פיטפטו השכנים על הסתבכותה עם צעיר מוסלמי שרצה להתחתן איתה, וניסה לדקור את אמה בגלל שהתנגדה לקשר. "הסיפור שלה חיזק את דעת האחים והאבות שלנו שיש להחמיר איתנו כדי שלא נסתובב עם מוסלמים", אומרת חיים, שמשפחתה שלחה אותה ארצה לבדה בגיל 15 - ובלבד שלא תתאהב במוסלמי.

אחיה הצעיר של נדירה, צ'רלי שאול, תושב שכונת התקוה ושוטר בפנסיה ממחלקת החקירות של משטרת ישראל, אומר שלא התלהב כששמע על המסיבה שמתכננים לאחותו. "חששתי שהיא תעשה לי בושות", סיפר השבוע. "היא שתתה כל כך הרבה אז. באותו ערב הרגשתי שזה עבר כל גבול וביקשתי ממנה שלא תבוא יותר לבקר בארץ כי זה משפיע לרעה על הילדים שלי. היא שתתה כל מה שהיה בבית - ערק, וודקה, בקבוקים שלמים. אני קניתי לה כי לא רציתי שהיא תלך לחפש אלכוהול בחוץ, אבל לא יכולתי לשלוט בכמויות".

בסביבות 11 בלילה הביא שאול את נדירה למסיבה, בירך את החברים הצוהלים ולאחר כמה דקות הסתלק. "היה עצוב לראות אותה", מספרת חיים. "היא הגיעה שיכורה לגמרי. היינו רק חבר'ה מהודו, 40 איש בערך, ועשינו שמח כמו שאנחנו עושים תמיד. אכלנו ושתינו, רקדנו ושרנו את השירים מהסרטים הגדולים שלה. שרנו את השיר המפורסם 'Mur mur ke na dekh' ("אל תביט לאחור", מתוך הסרט "הנודד") והופתענו לגלות שהיא שכחה את המלים והתביישה. היא התרגשה עד כדי דמעות". ריימונד: "אחיה השאיר אותה והלך, ונראה היה שקשה לו איתה. במהלך המסיבה יצאה ממנה אגרסיוויות של שיכורים. לא ראינו אותה מאז, אבל שמענו שמצבה החמיר, שהיא נשארה בודדה ושהילדים בשכונה שבה בילתה את סוף ימיה טיפלו בה. היה לה סוף עצוב".

בעלת העיניים היפות

שחקנית המשנה בת ה-23, יפהפייה נוסח הוליווד, כבשה את לבותיהם של רבים בסרט "הנודד" (420 shree) - להיט של כל הזמנים משנת 55' בכיכובם של ראג' קאפור ונרגיס. נדירה גילמה בו את מאיה, צעירה פתיינית המסיטה נווד הגון ותמים (קאפור, שגם ביים ושהושפע אז מאוד מצ'רלי צ'פלין) לחיים של הוללות וזימה. זהו תפקיד שילווה אותה לאורך כל הקריירה הקולנועית שלה שכללה כ-60 סרטים: ואמפ, אלילת המין המערבית והנועזת, הנמסיס של הגיבורה ההודית הבתולה והצנועה.

לשחקניות יהודיות היה משקל לא מבוטל בתעשיית הסרטים ההודית כבר מתחילתה, בעיקר מכורח הנסיבות: עבור נשים הינדיות ומוסלמיות היו משחק וזמרה בפומבי אקט מבזה, הופעה על המסך הושוותה לזנות. במגזין היהודי המקוון "טאבלט" מספר אריק מולינסקי כיצד נאלצו המפיקים הבוליוודיים במומבאי לאייש את המשבצת הנשית בדרכים יצירתיות, כמו החתמה של שחקנים גברים רזים וגיוס זונות שעברן המפוקפק נשמר בסודי-סודות. בצר להם, פנו לחפש את הכוכבות הבאות בקהילה האנגלו-הודית שהתפתחה תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי.

יהודיות, בעיקר ממוצא מזרחי, היו הליהוק המושלם לאותה תקופה: מראה אתני מעומעם, בין אוריינטלי למערבי, וזהות שנוכחותה על מסך הקולנוע אינה פוגעת בהינדים או במוסלמים מחד ולא לבנה לחלוטין מאידך. והתפקידים? בעיקר נשים תרבותיות, רומנטיות, רחוקות מאוד מהקולניות המצועצעת שתאפיין כוכבות בוליוודיות מאוחרות יותר. אחת הבולטות מביניהן היתה רובי מאיירס, או בשם הבמה שלה: סולוצ'אנה (בעלת העיניים היפות).

מאיירס, יהודייה ילידת פונה, שיחקה בשישה סרטים אילמים בין השנים 25'-29', בהם "חתולה פראית ממומבאי" מ-27' שבו גילמה לא פחות משמונה דמויות שונות - מיפהפייה אירופית ועד איש משטרה. לפני פריצתה עבדה כפקידה, ובשיא הקריירה שלה הרוויחה 3,000 רופי לחודש - יותר ממושל מומבאי - והתנאתה במכונית שברולט מצוחצחת ובמאהב נוצץ, השחקן הנודע דינשואו בילימוריה. בתחילה דרכה הקולנועית היה לסולוצ'אנה דימוי של אשה תרבותית עם ארומה קוסמופוליטית, אך בסרטה "אינדירה" מ-34' נרשם מפנה במיתוג הזה: היא גילמה את דמותה של אשה המוותרת מרצון על אורח החיים המערבי ושבה למקורותיה ולתרבות ההודית המסורתית. נראה כי שינוי זה מקפל בתוכו את התעצמותה של הלאומיות ההודית לצד תמורות ליברליות, מהלכים שדחקו בסופו של דבר נשים לא הודיות מהתפקידים המובילים.

עם תחילתו של הקולנוע המדבר, התקשתה מאיירס דוברת האנגלית למצוא עבודה בתעשייה משום שלא ידעה הינדית. היא לקחה הפוגה של שנה כדי ללמוד את השפה, וב-32' עשתה קאמבק עם גרסה מדברת לסרטה הנודע "Madhuru". ד"ר ניפה מג'ומדר, מרצה לקולנוע מאוניברסיטת פיטסבורג שמחקרה "Wanted Cultured Ladies Only" על מושג הכוכבות בקולנוע ההודי יראה אור באוגוסט, טוענת שגם בשיא הצלחתה לא הצניעו באולפני "אימפריאל", שאצלם היתה חתומה מאיירס, את מוצאה היהודי, אך בכל זאת היא נזכרת יותר כשחקנית אנגלו-הודית. מאיירס מתה חסרת כל ב-83'.

שחקנית מצליחה נוספת באותן שנים היא פרמילה, שנולדה כאסתר ויקטוריה אברהם ב-1911 בכולכתה למשפחה יוצאת בגדאד. היא קיבלה חינוך נוצרי בקולג', נבחרה למיס אינדיה הראשונה ב-47' ועבדה כדוגמנית. הקריירה הקולנועית שלה החלה במקרה, כשביקרה את אחייניתה, הלוא היא רובי מאיירס, באולפני "אימפריאל". פרמילה שיחקה בלא מעט סרטים ונישאה לכוכב פיליפ ומאר, שאיתו הפיקה סרטים רבים תחת השם סילבר פילמס. בנה ויתר על זהותו היהודית והיא מתה ב-2006.

בשנה שבה נולדה פרמילה נולדה בכולכתה בשם רוז רמא מוסליה מי שתהיה כוכבת יהודייה נוספת: רוז עזרא. בתה, סינתיה (שרה) קלקדינה, מספרת שאמה למדה בבית ספר מערבי במנזר בעיר, ובגיל 16 נישאה למשה עזרא. ב-35' החליטה להתגרש ולעבור למומבאי כדי לנסות את מזלה כשחקנית קולנוע. היא לא ידעה הינדית, והעוזר האישי שלה היה מקריא עבורה את השורות בתסריט, בעוד היא כותבת אותן ומשננת. שם המסך שלה היה מיס רוז, והיא ידעה חיי מותרות ראוותניים עם משכורת עתק ומכונית פונטיאק צמודה. ב-48' נפצעה קשה בתאונת דרכים, רותקה למיטה למשך חצי שנה ונאלצה לפרוש מעסקי הקולנוע.

"אמי תוארה בעיתוני הקולנוע של התקופה כמקסימה ויפה וכאשה שמתלבשת הכי יפה", מספרת קלקדינה, היום בת 80, בשיחת טלפון מלוס אנג'לס. "בשנות ה-40 היא גילמה תפקידים של אשה מערבית משכילה, מודרנית ומתוחכמת וזה התאים לדמותה. בימים ההם נשים הודיות מיעטו לצאת מהבית ואילו נשים ממוצא יהודי היו מעורבות בחיי הקהילה ותרמו לה רבות. אלו היו נשים שהתחנכו בבתי הספר הבריטיים שבהודו ודיברו אנגלית בבית".

החיים במנזר

משנות ה-40 החלו הכוכבות האנגלו-הודיות לפנות את מקומן. נשים הינדיות לא עמדו עוד בקסמיו של המסך הגדול, כמו גם החברה ההודית כולה, והאיסור על השתתפותן בסרטים הלך והתפוגג. דווקא בזכות כל אלה זכתה נדירה - ויש יאמרו נתקעה - בטייפ-קאסט של חייה: הילדה הרעה, נערת הקברט המופקרת, "הנבל" בגרסה הנשית.

פלורנס פרחאת יחזקאל היא דור שלישי למשפחה יהודית יוצאת בגדאד. "היהודים הבגדאדים", בני אחת משלוש הקהילות הגדולות של יהודי הודו לצד בני ישראל ויהדות קוצ'ין, היגרו לכולכתה ולמומבאי בשלהי המאה ה-19 ובתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי אימצו את אורח החיים המערבי והשפה האנגלית לצד המסורת היהודית. האח שאול, הצעיר מפלורנס בארבע שנים, מספר כי בילדותם בדרום מומבאי התאהבה אמם, רחל, בגבר בשם ישראל נומה ועזבה את הבית ואת בעלה יחזקאל. השניים נישאו ב-41', ונולד להם בן, יוסף, כיום יועץ השקעות אמיד שחי בלונדון. המשפחה התפרקה.

"את פלורנס הכניסו למנזר במומבאי", מספר שאול, "ואותי העבירו לבית סבא וסבתא הזקנים, שגרו בעוני". נומה עזב מהר מאוד את אמם, ולאחר שהסתלק היא התגייסה לצבא הבריטי ושירתה עד 47', כשהודו קיבלה את עצמאותה. פלורנס סיימה את לימודיה במנזר ונרשמה ללימודי קצרנות והדפסה במומבאי. בראיונות שנתנה לעיתונות ההודית, התגאתה נדירה שהיתה תלמידה טובה וילדה פופולרית במנזר סנט אנטוני, וטענה שהיא ואחיה היו מאושרים בבית הסבים, אך בגלל שאמם היתה אומללה ובודדה חזרו להתגורר איתה.

המשפחה חיה בעוני, "בחדר פצפון, בלי ברז ובלי כלום", מספר שאול. "פעם בשבוע, ביום שישי, הובאו מים מהברז המרכזי שחוממו על פתיליה והתרחצנו. פלורנס היתה בשבילי כמו אם ואב, היחידה שהעניקה לי תשומת לב. אם היה מישהו שאהבתי בעולם זו אחותי - אישיות בלתי רגילה שהקריבה את עצמה רוב שנות חייה למען הזולת".

הפריצה הגדולה של הבחורה הענייה התרחשה, איך לא, במקרה. ב-49' נקלעה פלורנס לסופת רעמים ונמלטה לבניין סמוך, שם נתקלה באשת הבמאי ההודי הנודע מחבוב חאן. זו התפעלה מחזותה המצודדת ומיהרה להפגיש אותה עם בעלה, שעבד אז על המיוזיקל "Aan" - הסרט הראשון שצולם בצבע בהודו. הידע הקולנועי של מי שתהיה נדירה כלל אז צפייה בשני סרטים בלבד. אף פעם לא צילמו אותה קודם - סיפרה בראיונות שצוטטו במאמרו של החוקר ההודי ד"ר נווראס ג'אט אפרידי, "יהודים בקולנוע ההודי" - אפילו לא במצלמה רגילה: "הוכיתי בתדהמה. לא היה לי כל ניסיון במשחק ולא ידעתי דבר על סרטים הינדיים".

היא לוהקה לתפקיד הנסיכה הפראית ראג'שרי. האם, שקיוותה שבתה היחידה תתחתן עם צעיר יהודי הגון, נחרדה. "לאמא לא היתה שום שליטה על פלורנס שלא ידעה מה זה אבא או אמא או מסגרת משפחתית", אומר שאול. היא הסכימה שבתה תשתתף בסרט רק לאחר שסוכם ששכרה יהיה 1,200 רופי בחודש, אז סכום נאה למדי. הסרט היה להיט ענק, ונדירה זכתה לביקורות טובות וללא מעט מחזרים, ביניהם המשורר המוסלמי בשפת האודרו והבמאי נקשאב. השניים נישאו והיא כיכבה בסרטו "Raftar" ב-55'. המסך הפריד ביניהם: מצד אחד הוא דרש שתצטלם בתנוחות סקסיות ומצד שני חייב אותה לנהל חיים צנועים. נדירה עזבה אותו, נאלצת לוותר על הכנסותיה.

"היו שני אנשים בחיי אחותי שלא ניצלו אותה", אומר שאול. "מחבוב חאן וראג' קאפור, שכרת איתה ברית אחים. נקשאב היה נוכל שבגד בה. כשהיא הכירה אותו היא התגוררה במלון טאג' מהאל בשכונת היוקרה קולאבה ומימנה לו סרט שנכשל. היא נכנסה להריון והחליטה לעשות הפלה, ולאחר ההפלה הרופאים אמרו לה שהיא לא תוכל להביא ילדים ואז היא התחילה לשתות. בהתחלה מעט ובצנעה. עם השנים זה החמיר".

בגלל הגיוס לצה"ל

הופעתה לצד ראג' קאפור ב"הנודד" פיצתה על עוגמת הנפש שגרמה לה פרשת נישואיה הראשונים. התפקיד חייב אותה להחזיק בידה האחת כוסית וויסקי ובשנייה סיגריה, עניין רדיקלי למדי, אבל לא היה לה אכפת. הסרט - בו מופיע השיר המוכר "Eechak Dana" (איצ'יקדנה) ששרה השחקנית הראשית - זכה לפופולריות רבה, והקריירה של נדירה נסקה. היא השתתפה בסרט אחר סרט החל משנות ה-60 ואילך, וב-75' זיכה אותה משחקה בסרט "ג'ולי" בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר באוסקר ההודי. נדירה גילמה שם אשה אנגלו-הודית שנאלצת לשלוח את בתה הצעירה ההרה לעיר אחרת, מפחד תגובת השכנים.

"היא היתה אלילת הסקס המקורית, שנכנעה לצד האפל. עיניה בוהקות בתאוות בשרים, היא נהגה לפתות גברים עם חיוך פתייני ויותר מכל - לשדוד את תמימותם. והיא היתה עושה זאת בחוסר בושה ובסטייל", נכתב עליה ב"טלגרף" ההודי.

נישואיה השניים היו לסוחר אמיד מסעודיה, הודי שהתגורר בריאד. "ב-57' כשהחלטתי לעלות לישראל ואמרתי שאני מתכוון להתגייס לצה"ל", מספר האח, "הוא התרגז. מה גם שפלורנס מימנה את הנסיעה שלי ארצה. הוא החליט להתגרש ממנה בנימוק שאם גיסו ישרת בצה"ל לא יתנו לו להיכנס לסעודיה". בתקופה ההיא היתה לנדירה דירה מפוארת בשכונה שבה התגוררו טייקונים ובכירי תעשיית הקולנוע ההודית. לאחר הסתלקותו של הסעודי החל רומן בינה ובין פ"מ רנגטה, בן למשפחה אצילים ברג'סטאן שהיה אחד מהתעשיינים הגדולים בהודו. הוא היה מבוגר ממנה בעשרים שנה ונשוי, אבל התאהב בה והקשר ביניהם נמשך עד יום מותה.

פלורנס, מספר שאול, הגיעה לבקר אותם בישראל לכבוד לידתם של כל אחד מארבעת ילדיו. כשנולדה הבכורה, ויתרה על בית מלון בתל אביב והעדיפה להתגורר איתם בדירה הצנועה בשכונת התקוה. בהמשך התארחה אצלם בנוה צה"ל וביהוד. הוא מצדו ביקר אותה ב-64', והתרשם מהקשר שלה עם רנגטה לטובה. "למרות שמעולם לא עזב את אשתו החוקית, הוא מאוד אהב את פלורנס", מספר שאול. "רנגטה היה מלאך והוא סבל אותה כששתתה, ולא פעם עשתה לו בושות בפרהסיה. במשך 40 שנה היא שתתה, חוץ מכמה שנים שהיא היתה קמה בבוקר והולכת לעבודה. היה שלב שאפילו הוא - שהעריץ אותה כל השנים בגלל קסמה ושנינותה - מאס בשתייה שלה. הוא הפסיק לתת לה כסף ועזב, זה הרס אותה. היא התחילה למכור תכשיטים ורכוש כדי להתקיים. שלוש שנים לפני מותה אושפזה בגלל בעיות בכבד, ורנגטה הביא משפחה מוסלמית שתטפל בה. הוא היה נאמן לה עד הסוף ולאחר מותה הוא שלח לי את מחזור התפילות ואת ספר התנ"ך שלה".

היום מצר אחיה על שלא השקיע יותר בקשר עם אחותו במשך 16 השנים שלא ראה אותה, על אף ששמרו על קשר טלפוני הדוק. נדירה מתה משבץ בפברואר 2006, שש שנים אחרי שהופיעה בסרטה האחרון, "Josh". היא ציוותה לשרוף את גופתה כמנהג ההינדים. ברוב ההספדים שנכתבו עליה הוזכרה זהותה היהודית, אבל בלא מעט פרסומים בעיתונים היא הוגדרה כשחקנית מוסלמית. בשנותיה האחרונות היתה חולנית, ובשל בעיית השתייה שלה הלכה והתכנסה בתוך עצמה. חברתה הטובה, השחקנית דיפטי נאוול, מספרת שהיא מימנה את טיפוליה הרפואיים מכסף שחסכה, וסיימה את חייה בדירה שכורה צנועה, בודדה, משוועת לתפקידים ומוקפת בספרייתה הגדולה שהכילה בין השאר ספרי היסטוריה פילוסופיה ודת, לצד ספרי שירה וספרות. את רכושה הורישה לרנגטה, למעט הספרים שהעבירה לספרייה ציבורית בעיר.

"נדירה חייתה את חייה לפי דרכה ובהתאם לרצונותיה", אומרת נאוול. "מאז ומתמיד סירבה להתפשר. היא היתה בטוחה בעצמה ובנשיות שלה והיתה אשה בוטה לפעמים, אבל גם חמה ומלאת אהבה ורגש. היא הקדימה את זמנה בכך שהיתה נועזת, אמיצה וחזקה". אפילו היא הופתעה מעניין יהדותה. "יום אחד שוחחנו ושאלתי אותה על מנהג מוסלמי כלשהו", היא מספרת. "לפתע היא אמרה, 'מה פתאום את שואלת אותי על האיסלאם? אני בכלל יהודייה'".*


דוד, עזרא, ראובן יהודים בולטים בקולנוע ההודי, רשימה חלקית

* השחקן היהודי דוד אברהם צ'ולקאר (Cheulkar), שהיה מוכר בכינויו הקולנועי דיוויד, החל את הקריירה הבוליוודית שלו ב-41', בסרט "Maya Sansar". היה זה הראשון ביותר ממאה סרטים שבהם שיחק תחת שרביטם של מיטב הבמאים ההודים כראג' קאפור וסאטיאז'יט ריי.

* בין התסריטאים הראשונים של הקולנוע ההודי בתקופת הסרט האילם בלט המחזאי היהודי מקהילת בני ישראל, ג'וזף דיוויד, שנולד ב-1872 וחי במומבאי. דיוויד כתב את התסריט לסרט ההודי המדבר הראשון באורך מלא, "Alam Ara" מ-31'. התסריט, טוען החוקר ההודי ד"ר נווראס ג'אט אפרידי, מסגיר השפעות של כתבים עבריים כמו התנ"ך לצד השפעות של ספרות הינדית ומחזאות אנגלית. הסרט היה להיט ואולפני "אימפריאל" שכרו את שירותיו של דיוויד, שכתב תסריטים והלחין מוסיקה לסרטים עד מותו ב-42'.

* אבי האנימציה ההודית נולד בכולכתה כעזרא מיר ונודע בשם אדווין מאיירס. הוא היה מעורב בהפקתם של מאות סרטים דוקומנטריים וסרטים קצרים.

* באני רובן היה כתב קולנוע שפירסם את פרי עטו בכמה שבועונים, כתב כמה ביוגרפיות של אנשי בוליווד ואף הפיק סרט.



נדירה בימי הזוהר. 'הוכיתי בתדהמה. לא היה לי כל ניסיון במשחק ולא ידעתי דבר על סרטים הינדיים', סיפרה על ליהוקה לסרטה הראשון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו