בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמרם מצנע שמח מאי פעם לעמוד בראש הוועדה הקרואה ירוחם

לבדו בדירה השכורה בירוחם, הרחק מאשתו שנשארה בחיפה, מפשיר לעצמו עמרם מצנע קציצה לעת ערב, צופה ב"פולישוק" ומתברך בהחלטתו לעמוד בראש הוועדה הקרואה של העיירה. מצנע הוא עוף מוזר בנוף המקומי. בזמן שגנרלים אחרים בדימוס עושים לביתם, הוא מסדר טיפולי שיניים לילדים. רילוקיישן, הגרסה הציונית

תגובות

כל ערב, בין שמונה לתשע, עוזב עמרם מצנע את לשכתו שבמשרדי המועצה המקומית ירוחם ופונה אל הדירה שלו שבשכונת יפה נוף הדרום-מערבית. מצנע דייר משנה בווילה בנה-ביתך של משפחת לוי-חברוני. הם גרים למעלה, הוא למטה, הכניסה מאחור, קרוב למדבר הנושק לחצר. בסך הכל דירה נחמדה, שני חדרים, אחד מהם סלון. המועצה שכרה בשבילו מקום להניח בו את הראש בימים שהוא בעיירה. כדרכן של דירות שכורות, גם כשהן נחמדות, דירתו של מצנע אף היא אינה מה שניתן לומר מפנקת. קירות לבנים, אוויר עומד, שתי ספות, שידת הום סנטר לטלוויזיה, נורה משתלשלת ושניים-שלושה ספרי קריאה, אחד מהם "כופרת" של אייאן חירסי-עלי, הולנדית-סומלית ("מרתק"). בחדר השינה מיטה סתורת מצעים, במטבח, ליד הכיריים, קערה פלסטית עם קציצות עוף ברוטב עגבניות. "אני מפשיר", אומר מצנע ומסביר שזה משלוח מעליזה, האשה שבחיפה. לעת ערב ייטיב את לבו בתבשיליה, לעתים יחמם לעצמו נקניקיות או שניצלים שקנה בסופר.

מרוצה?

"בהחלט".

אחרי כן, אם אין אירוע מתנ"סי כלשהו, יתעסק במחשב וישכב לישון. "אבל אין יום שאין אירוע", הוא מרגיע. "אתמול היה 'יום המתגייס' והיום אני נוסע להשתתף בפאנל בשדה בוקר על מנהיגות". מצנע, לדבריו, נענה לכל הזמנה, כי יש לו זמן, "אבל בסוף", אומר, "אני עם עצמי בדירה הקטנה, רואה טלוויזיה".

חש בדידות?

"ממש לא". הוא אומר שחוץ מהצוות שאיתו הוא עובד במועצה, אין לו כאן בעצם חברים וזה דווקא מתאים לו, "תמיד הייתי כזה". שלוש שנים וחצי הוא בעיירה הדרומית, ראש ועדה קרואה שמינה ב-2005 שר הפנים אז, אופיר פינס, ומינויה התחדש בסוף 2008 על ידי השר מאיר שטרית.

השבוע שלו קבוע. כל יום ראשון יוצא בשש בבוקר מחיפה, מגיע לירוחם בסביבות תשע-עשר (אם אין פגישה בתל אביב), שוהה ארבעה ימים וברביעי בלילה חוזר צפונה.

לא קשה?

"החברים הטובים שלי שאלו אם לא התחלקתי על השכל ואני אומר להם - אני בגיל 64 פלוס וההנאה שלי בחיים הרבה יותר גדולה משלכם. אני בר מזל שניתנה לי ההזדמנות לעסוק יום-יום בלעזור לאנשים ולקהילה".

לפוליטיקה הארצית אינו מתגעגע. כרגע. לדבריו. אוהב לצפות בסדרת הטלוויזיה "פולישוק" המתרחשת בכנסת, "רק כדי לברך על זה שאני לא שם".

היי דרומה

כביש 40. בצומת "גורל" בוחרים שמאלה והמחשבות חולפות על פני הפחונים, הגבעות, הטנדרים, הגמלים, הניילונים. יש אנשים שמעוררים תהייה. אחרי 30 שנות שירות בצה"ל, כולל כהונה (סוערת) כאלוף פיקוד מרכז בימי האינתיפאדה הראשונה, אחרי קדנציה וחצי כראש העיר חיפה ואחרי הפסד לאריאל שרון בבחירות 2003, לא הלך עמרם מצנע כמקובל להתנחם בחיקו של נוחי, גם לא לעשות תשובה אצל יצחק, אלא ירד דרומה לעשות לביתם של אחרים. מוזר. נסו לדמיין את ביבי, אהוד (כל אחד מהם), סילבן, איווט, בראון, רמון, יורדים לאנשהו ומחממים לעצמם קציצות בדירה שכורה. במעמדם.

אולי הוא מעניש את עצמו, עלתה המחשבה בעוד ערפילי רמת חובב מאיימים להפוך את המזדה מכחול-קוטב לירוק-רדיואקטיווי. האמנם לא שם לב לכך שגיבורים עם בלורית לא קיימים יותר? שאם יגיד חטיבה 7 אף אחד לא יתעלף? שאין כבר פקידות פלוגתיות? האמנם הוא חושב שהמותניים של המדינה הם עדיין בין טול כרם לנתניה, בעוד בר רפאלי נפגשת במקומו עם סרקוזי ואביתר בנאי שם פודרה?

שמונה בבוקר. מצנע במשרד בכל-שחור. גישושים ראשונים.

בעצם, רצית להעניש את עצמך.

"ממש לא. זה לא עבר אף פעם בראש שלי".

אז למה?

"המניע היה - לחזור לחזית העשייה".

את היום ההוא, שבו החליט על הרילוקיישן, אינו מתקשה לשחזר. זה קרה ביום שישי אחד בתחילת נובמבר 2005. מצנע: "קראתי בעיתון ששר הפנים עומד להדיח את מועצת ירוחם ואת יו"ר המועצה הנבחרים, הרמתי טלפון לשר הפנים אופיר פינס ואמרתי לו שאני מוכן להתפטר מהכנסת מחר וללכת לירוחם. הוא היה טיפה בהלם, אבל נענה לבקשתי ותוך שבוע הושלמה הפרוצדורה. ביום רביעי בשבוע שלאחר מכן, הודעתי בכנסת על התפטרותי וביום חמישי נסעתי לירוחם".

איך היתה קבלת הפנים?

"זה היה דבר מדהים. הגעתי לכאן ביום חמישי מלווה בשלושת ערוצי הטלוויזיה שרצו לראות איך מקבלים את החייזר הזה, ובאחת התחנות שבהן התעכבתי ניגשה אשה אל כתב ערוץ 1 ואמרה לו - 'תביאו לנו עוד אשכנזים שמאלנים, אנחנו אוהבים אותם'".

זה נשמע קצת כמו ביקורת חברתית.

"גם. האשה צדקה. המרחק שבאתי ממנו הוא לא רק ה-250 קילומטר שבין חיפה לירוחם, הוא מרחק של עדתיות, של אליטה ישראלית, של איש צבא, של איש שמאל מובהק שמגיע לישוב ימני, שמרני, דתי, של איש שבא מעולם אחר. אבל התקבלתי בצורה יוצאת מהכלל".

לדבריו, לקבלת הפנים החמה היו שלוש סיבות. אחת - משבר המנהיגות הקודמת, השנייה - העובדה שמגיעה אישיות מהרמה הארצית ש"בחרה בהם", והשלישית והעיקרית לדבריו, הצורה שבה הוא פועל, "ללא חיץ ופטרונות, עם כבוד לכל אדם".

אכן ללא חיץ. את מספר הטלפון הסלולרי שלו מצאתי באתר האינטרנט של ירוחם. התקשרתי חסר אמונה. מעבר לקו עלה כצפוי קול מוקלט במתכונת "אחזור אליך". עוד תרגיל התחמקות מגושם, חשבתי. והנה זה פלא, מקץ חצי שעה רטט המכשיר. "חיפשת אותי?" נשמע מצנע מעבר לקו. כך הכרנו.

חולה נהיגה

מצנע, יליד 1945, הוא בן ליוצאי גרמניה שעלו לארץ לפני המלחמה ואחד משני בניו הבכורים של קיבוץ דברת שלמרגלות התבור. בהיותו בן שש עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה לנעורים ("אז בן שמן ב'"), מוסד עליית הנוער ליד מכמורת, שם ריכז אביו את ענף הפלחה ואמו שימשה אם-בית בפנימייה הימית "מבואות ים" הסמוכה.

שם המשפחה של אביו היה במקור מצנר, אבל לאחר שהתבקש על ידי גולדה מאיר, שרת החוץ, לעברת את שמו לפני שנסע פעם לשליחות חקלאית בחו"ל, הוא שינה את הסיומת. "העי"ן עושה רושם עברי, אבל אין לזה בעצם כל משמעות". ב-54', עקרה המשפחה לקרית חיים. כעבור חמש שנים, בהיותו בן 15, הצטרף מצנע לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. "אני מחזור ט'", אומר, "מעלי במחזור ח' היו אמנון ליפקין, גיורא רום ומתן וילנאי ומעליהם, במחזור ז', רון בן ישי".

למה פנימייה צבאית?

"לא הייתי מיליטריסט אף פעם, אבל הלכתי בגלל ההרפתקה, החיים החברתיים, הטיולים. עד אז הייתי בתנועת נוער - התנועה המאוחדת".

מסיבות סלוניות, אומר מצנע, לא עלו אז על הדעת, "מי שנתפס כמי שהלך לראות איך רוקדים ריקודים סלוניים - עף". והיו חולצות כחולות ובנות שרקמו עליהן שיבולים. מצנע מסכים שכנראה זו היתה החוויה המעצבת של חייו, אם כי מתנגד לסברה שהוא עדיין שם. "אני לא תקוע".

איך היה לעזוב את הבית בגיל 15?

"כשאמרתי להורים שאני הולך להיבחן לפנימייה הצבאית הם היו בטוחים שלא אתקבל. הייתי יותר פרחח מתלמיד, אבל הבית היה כזה שנתן לקפוץ למים. אמא שלי לא היתה יידישע-מאמא, זה היה בית שמגדל לחיים, עם פה ושם גם סטירות. 'אתה רוצה משהו?' - אמרו - תעבוד'".

בסוף השביעית כמעט העיפו אותו מהפנימייה. מצנע: "יום שישי אחד לקחתי קומנדקר בלי רישיון להביא בנות מהכרמל, היתה מסיבה. בחיפה תמיד היו חתיכות ואנחנו 'הפנימיונים' היינו יותר אטרקטיוויים מתלמידי הריאלי הרגילים. אז לקחתי קומנדקר ונתפסתי והייתי צריך להופיע בפני הוועד המפקח של בית הספר שבראשו ישב ד"ר יצחק שפירא מנהל הריאלי ולידו מפקד הפנימייה. עמדתי לפני הדחה וסיפרתי בבית לאבא שלי מה קורה. הוא אמר לי - מה שחירבנת תאכל. בסוף ויתרו לי, אבל אני זוכר שלא התנצלתי. זה כמובן היה טיפשי מצדי, מין גבריות-נערית שכזאת. אמרתי להם שאני חולה נהיגה. הסברתי, 'הנה עומד קומנדקר, מה אני יכול לעשות?' והם ויתרו. ביקשתי הזדמנות והם נתנו לי".

41 שנים נשוי עמרם מצנע לעליזה. השניים, שהכירו בתנועה בימי בית הספר היסודי, נהיו חברים מאוחר יותר, כשהוא היה בצה"ל והיא תלמידת י"ב.

זה שאתה בירוחם והיא בחיפה, תורם לזוגיות או מחבל בה?

"הזוגיות שלנו עברה כל כך הרבה אתגרים שבשלב הזה זה כבר לא מפריע. להגיד שזה תורם, זה מוגזם".

יש להם שלושה ילדים. שרון - עורכת בדסק החדשות של "ידיעות אחרונות", אסף - עורך באתר mako ורז - סמנכ"ל אתר "אול-ג'ובס".

בין אלמקייס לאביסרור

שתיים בצהריים. מצנע מחנה את השברולט-מאליבו ואנו יוצאים לרחוב בורנשטיין (על שם אביו של מייסד טמפו-ירוחם). החום כבד כרגיל, אך השיכונים המוכרים שלאורך הרחוב שינו את פניהם. שורת הבתים ששופצה מתהדרת בציצת רעפים אדומה ובכמה אלמנטים חזותיים "ששוברים להם את הצורה".

פעמינו מועדות למתנ"ס החדש, זירת הפעילות העיקרית. בירוחם אין קולנוע, אין קניון ואין בר לשבת בו. המתנ"ס משתדל לתת מענה. זהו מבנה חדש, זכוכית-מתכת, עכשווי למראה, המשדר אווירת לובי-מלון עם ספות פסטליות וריהוט עץ שיהיה או-טו-טו קפטריה. באחד החדרים מתכנסים מנהלי מתנ"סים מהדרום. הם באו מבאר שבע, תל שבע, רהט, אופקים ודימונה לדון בחידושים שהנהיגה ירוחם. בעורף שוכן מרכז "אופק" שעוסק בקידום צעירים, המכיל כיתת מחשבים ולוח פעילות. על הפרק השבוע (בין היתר) - "יזמות עסקית לנשים".

את חוסר יכולתה של ירוחם להתנהל עצמאית תולה מצנע במאבק הממושך ("בן עשרות השנים") בין שני המחנות הפוליטיים העיקריים המייצגים אוכלוסייה לא-הומוגנית. בעיירה, המונה בסך הכל 9,500 תושבים, יש חרדים, חילונים, בני ישיבות הסדר, עולים חדשים ועולים ישנים. מצד אחד, מסביר מצנע, נמצא מחנה מוטי אביסרור, המייצג לדבריו פתיחות ורצון להטמעת קבוצות אוכלוסייה חדשות, מנגד - מחנה ברוך אלמקייס, "המחנה המסתגר", שלדברי מצנע חורת על דגלו את "עניי עירך קודמים".

אל התפר הזה שבין הארמיות המקומיות נכנס לפני שלוש שנים וחצי, כשהוא מביא עמו ניסיון ניהול של עיר גדולה. מצנע אומר שראש ועדה קרואה ללא עבר מוניציפלי רציני, זה בעצם בזבוז כסף וזמן. הוא הגיע מחיפה, עיר שתקציבה השוטף 2 מיליארד שקל, אל ישוב שתקציבו 64 מיליון שקל. בחיפה שילם משכורות ל-3,200 עובדים, בירוחם ל-80 בלבד.

אז אתה בעצם משתעשע.

"ממש לא. תתפלא, הרבה יותר קשה ומורכב לנהל תקציב קטן מאשר תקציב גדול. בתקציב קטן צריך לרדת לפרטים ולהסתכל לאנשים בעיניים. בחיפה היה לי מנגנון, היה מי שקיבל זכות חתימה ואני אישית לא חתמתי על אף צ'ק. כאן על 40 שקל אני חותם ומכל בקשה לתקצוב אני מוריד מיד 10 שקלים כדי שיבינו שקראתי את החומר לפני שאישרתי".

בנובמבר 2008 היו אמורות להתקיים בחירות בירוחם אלא ששר הפנים אז, מאיר שטרית, החליט להאריך את כהונתו של מצנע בראש הוועדה הקרואה בשנתיים נוספות, בטענה שלא הושגה יציבות שלטונית מספקת לקיום מערכת בחירות. קבוצה מתושבי העיירה עתרה לבג"ץ נגד ההחלטה, בטענה שנמנעת מהתושבים הזכות הדמוקרטית לבחירות. אל העתירה צורפה עצומה בחתימת 700 מהתושבים. בג"ץ פסק כי יש להשאיר על מקומה את החלטת שר הפנים ואישר את הארכת הכהונה.

את קובלנת התושבים ודיונים ערים בעניין מצנע אפשר לקרוא באתר www.blacklabor.org המבטא דעות תושבים, פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה. רוב הכותבים מבין אלה שתבעו בחירות חדשות, דווקא הביעו הערכה לפועלו של מצנע, אך אמרו שהגיעה העת להחזיר את העיירה לתושביה. מיעוטם האשימו אותו בסתימת פיות, חיפוש מפלט מכישלון צפוי בחיפה, או מתן ג'ובים למקורבים.

בשנת 2007 הוענק לו "אות אביר איכות השלטון" על תרומתו לחיזוק איכות השלטון ולקידום המשק והחברה בישראל.

מג"ד הרוג וערוף

ב-63' התגייס מצנע לצה"ל. את רוב תפקידיו, ממפקד טנק ועד מפקד אוגדה סדירה, מילא בחיל השריון. בתחילת דרכו, כקצין צעיר, הוא זוכר איך שר במקהלת השריון את "אחרי השקיעה בשדה" עם הסולנית הקטנה, המדמיעה, נעמי לוי ("ערב בלתי נשכח שעליו ניצח זיקו גרציאני"). היו אלה ימי ישראל בגבולותיה הנשכחים של 67', כשצה"ל ישב במחנות מסוידי אקליפטוסים. אחר כך הגיעה מלחמת ששת הימים.

את ימי הכוננות שקדמו למלחמה, בהם העורף רעד מפחד, הוא זוכר דווקא כתקופה מופלאה. מצנע: "הרגשנו שהצבא שלנו חזק, חבל-על-הזמן". הוא זוכר איך לוי אשכול עמד אצלם בגדוד, תוך שהוא מועד על ברזל-זווית, ואומר - "הפנקס פתוח והיד רושמת" ("זה היה אצלנו!"). כסגן צעיר, קצין מבצעים בגדוד 79 של חטיבה 7, לחם בציר הצפוני של סיני, נפצע שלוש פעמים וקיבל את עיטור המופת.

מה עשה לך ולדור שלך הספר "חשופים בצריח" של שבתי טבת?

"כלום. לא התרפקנו עליו".

הוא לא הכיל בעצם את גרעין היוהרה שהביאה ליום כיפור?

"יכול להיות. אני זוכר את מסדר הניצחון של חטיבה 7 בביר-גפגפה והנאום המפורסם של גורודיש - 'הישרתם מבטכם אל המוות והוא השפיל מבטו'. כל אלה בהחלט הביאו לתחושת עליונות".

אתה זוכר גם פחד?

"הרבה. הפחד הכי גדול היה כשהמג"ד אהוד אלעד נהרג. אחרי שעברנו את צומת רפיח ועלינו עם הטנקים על מוצבי הג'ירדי בדרך לאל-עריש, הטנק שלנו חטף פגז. הייתי אז הקמב"ץ שלו ואהוד, שעמד מחוץ לצריח, צנח הרוג וערוף פנימה, לידי. באותו זמן הבנתי שאני צריך להסתיר בכל מחיר את זה שהמג"ד נהרג, ואהוד לא היה סתם מפקד בשבילי, הוא היה מעין אב, אדם שאהבתי בכל לבי. אבל בגלל הנסיבות, היינו אז באמצע הסתערות, לא הרשיתי לעצמי להיכנס להלם, או לרחמים עצמיים, ובמצוקה הגדולה פתאום הופיע אצלי אינסטינקט שלא ידעתי על קיומו, להשתלט על העניינים".

חמש שנים אחר כך, במלחמת יום כיפור, פיקד מצנע על גדוד טנקים בקרבות החווה הסינית, נפצע וקיבל צל"ש רמטכ"ל.

אולי אתה בהלם קרב, לא סבלת אף פעם מסיוטים?

"לא. מעולם לא הושפעתי פסיכולוגית אישית. אני ישן טוב מאוד. זה השפיע רק על תפיסת עולמי הערכית. אם אתה משתתף במלחמה צודקת נוצר בך כוח עמידה בלתי רגיל. זו הסיבה שמלחמות יש-ברירה, כמו מלחמת לבנון ב-82', זיעזעו אותי".

ראית את "ואלס עם באשיר", או את "בופור"?

"את 'ואלס עם באשיר' - לא, את 'בופור' - כן. אתה יודע מה? כל המלחמות עם המוצבים וההתשות נראות דומות, למעט שוני אחד - הדור הזה יותר ביקורתי, וזה דבר חיובי, ומצד שני זה דור הרבה יותר בכיין".

מכתב לבגין

1982. בתום הקרבות, בעת שכיהן כראש מטה החזית הסורית, מתח מצנע ביקורת על שר הביטחון אריאל שרון, שאותו העריץ מיום כיפור, בנוגע למטרות המלחמה. בעקבות מכתב שכתב למנחם בגין הוזמן לשיחה בלשכת ראש הממשלה. להפתעתו, אומר, לא הודח מצה"ל.

איזה בגין פגשת?

"קשוב. לא חשתי בדיכאון כלשהו. באותו שלב הוא כבר כנראה ידע ששרון גרר אותו למקום שהוא לא רצה להיות בו".

למה לא זרקו אותך מצה"ל?

"כי היה כנראה קונפליקט פנימי סמוי בין רפול הרמטכ"ל לשרון שר הביטחון, ובגין כנראה ידע כבר עם מי יש לו עסק".

על מה היה הקונפליקט?

"כל תהליך המלחמה, הזחילות. רפול כנראה הרגיש שהוא בובה וששרון משחק איתו. רפול לא אמר לי, 'מצנע אתה מפוטר, תודה רבה', ובגין אמר לי 'אתה חייב לחזור בך מן האמירה שאיבדת את האמון בדרג המדיני, ואני רוצה שתישאר בצבא'. אז כתבתי לו מכתב אחרי הפגישה הראשונה וניסיתי ללכת סביב ולהגיד משהו, אך לא ממש לחזור בי, ואז הוא קרא לי לפגישה שנייה - ואני כבר כמה שבועות בבית - ושוב הוא חוזר על הבקשה: תחזור בך. אז נעניתי לבקשתו וחזרתי לפקד על פו"מ. כמה שבועות מאוחר יותר היה כנס של סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, השתתפתי וגם שרון השתתף. לא החלפנו מלים, אבל מבטים כן".

הרגשת מבודד?

"להפך, הרגשתי כמי שביטא דעת רבים".

ב-85', כשרבין היה שר ביטחון בממשלת הרוטציה של שמיר-פרס, קודם מצנע לדרגת אלוף וכעבור שנתיים מונה לאלוף פיקוד מרכז. שני המהלכים שיזם רבין היו למורת רוחו של שרון, אבל סיפור יחסיהם קיבל פתאום תפנית. מצנע: "לימים, כשהייתי ראש עיריית חיפה והוא שר התשתיות, הוא הגיע לבקר ביוזמתו בעיר ובילה איתי יום שלם, בלי להזכיר דבר, כאילו שום דבר לא קרה".

המשך הפיוס השתקני ביניהם היה אחרי בחירות 2003. מצנע הוביל את מפלגת העבודה לתבוסה ושרון הזמין אותו להיכנס לקואליציה בראשותו. מצנע: "למרות שבמערכת הבחירות אמרתי שמפלגת העבודה לא תשב בממשלת שרון, הסכמתי לדון איתו במהלך. מצאתי איש מעניין, רגיש, קשוב, פוליטיקאי שעבר הכל. אמרתי לו שכדי שיהיה לנו בסיס משותף, הוא צריך להתחייב לפנות ולו ישוב אחד ברצועת עזה. דיברנו על נצרים. הוא ידע כנראה כבר אז מה הוא הולך לעשות, אבל לי הוא אמר - 'דין נצרים כדין תל אביב', ולא נכנסנו לממשלה.

"ב-2004, כשהוא יצא עם תוכנית ההתנתקות, אני כמובן תמכתי בה. בעיקרון הסכמתי עם המהלך, למרות שהוא בוצע באופן שגוי, אבל בכל מקרה, לא היתה אישיות אחרת במדינה שהיתה מסוגלת להוציא לפועל מהלך שכזה".

המפגש האחרון בין מצנע לשרון היה בנובמבר 2005, כשהחליט להתפטר מהכנסת וללכת לירוחם. "ניגשתי אליו במליאה, לכיסא ראש הממשלה, וזכיתי ממנו למלות הערכה מרגשות. האמת, זה היה חשוב לי".

איך היה להפסיד לו בבחירות?

"זו היתה בעצם הפעם הראשונה שהפסדתי. עד אז לא הפסדתי, לא בפוליטיקה ולא במלחמה. האמת היא, שהייתי מוכן ולא היו לי אשליות שאנצח את שרון, אבל בהחלט חשתי עלבון למראה התוצאות".

חשת משטמה בעיני חבריך למפלגה על שהרסת להם קריירות?

"לא. היתה דווקא עדינות ביחס אלי. מה שיותר הפריע לי זה זלזול התקשורת. ראו בי אחד שבא מ-nowhere, חיפאי פרובינציאל שלא מבינים מאיפה החוצפה שלו להשתתף במשחק של הגדולים. ירון לונדון אמר - מה אתה מצנע מתמודד מול פואד?"

איפה אתה בשנה הבאה?

"פה. אני אהיה פה עוד שנה וחצי".

איפה אתה בעוד שנתיים?

"בפנסיה אני כבר, כגמלאי של צה"ל. עוד שנתיים? אני לא יודע מה אני עושה. הצורך לשנות את המציאות הישראלית בוער בעצמותי ולמרות שכפיתי על עצמי שלא לעסוק בפוליטיקה ארצית, הנושא כן מעניין אותי".

אז מתי אתה חוזר?

"כל חיי אהיה במקום שבו אאמין שאוכל להשפיע ולשנות דברים. הרגע הזה לא הגיע. הצופן הגנטי של הבוחר הישראלי לא מפוענח".

מה לא מפוענח?

"איך הוא חוזר ומצביע עבור מי שהוא אינו מאמין למלה אחת שיוצאת לו מהפה".

מה קורה לצה"ל

במלחמת לבנון השנייה עזב מצנע את ירוחם ונסע צפונה. לדבריו, קרה בהחלט משהו רע לצבא בין האינתיפאדה השנייה למלחמה ההיא בקיץ 2006. הכל לדבריו קיבל תפנית שעיקרה חוסר היכולת להגדיר את המטרה. מצנע: "הלקח של ג'נין מ'חומת מגן' היה - 'לא בכל מחיר'". בנוסף, הוא אומר, החשיפה היומיומית לביקורת ציבורית והאמירה התקשורתית שהשתרשה כאילו מדובר במלחמת "יש ברירה" הגבירו את הבלבול. מצנע: "אני בכלל לא הייתי פותח במלחמה, זו היתה מלחמה בשליפה. גם אריק שרון, אני בטוח, לא היה נכנס אליה".

לדבריו, זה היה שוב שילוב קטלני של ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל. מצנע: "בלבנון 82' זה היה בגין-שרון-רפול, בלבנון 2006 זה היה אולמרט-פרץ-חלוץ. הקונסטלציה של רמטכ"ל, שהוא אמנם אדם ראוי, אך מפקד חיל אוויר שלא יודע איך מפעילים כוחות יבשה ומה זה לשנות משימה שלוש פעמים ביום לכוח יבשתי, ליד שר ביטחון בלי מושג, ואני לפני המלחמה אמרתי שאין זה מינוי ראוי, כשמעליהם ראש ממשלה שמגיע ממערכות אזרחיות טהורות, לא היתה יכולה להביא לתוצאה אחרת.

"האמת, זו היתה חוצפה מצד אחד כמו עמיר פרץ לקחת על עצמו אחריות כזאת וזה היה שיקול דעת פוליטי לא אחראי של ראש הממשלה למנות אותו".

מי לדעתך הרמטכ"ל הכי טוב שהיה לצה"ל בכל שנות קיומו?

"דוד אלעזר".

עם כל הרזומה הנכון, למה אתה בעצם לא ראש ממשלה?

"כי הפרופיל הפוליטי של החברה הישראלית הוא ימני-שמרני-דתי ואנשים כמוני, שמייצגים תפיסת עולם ריאלית עם הגדרות מדויקות של אינטרסים לאומיים, והנקראים 'שמאלנים', לא יגיעו לעמדות הכרעה ושינוי בטווח הנראה לעין. ואולי, כפי שכבר שנאמר בהרבה מקרים - רק הימין יכול".

להביא שלום?

"לאלץ את החברה הישראלית להכיר בעובדות. כך היה עם בגין, כך היה עם שרון, כך היה עם אולמרט וכנראה כך יהיה גם עם נתניהו. בתפיסת עולמי, ההבחנה בין שמאל לימין, בהקשר המדיני - אנכרוניסטית. בעצם שני הקצוות במדינת ישראל הם הגוש הריאלי מול הגוש המשיחי. גם אני אוהב נורא את ירושלים המאוחדת ואת רמת הגולן ואת מרחבי יהודה ושומרון ואת בקעת הירדן. ביליתי שם הרבה ימים ולילות, יותר מרבים ששייכים למה שמכונה כאן הימין, אבל קיומה של מדינת ישראל תלוי ביכולתה של החברה הישראלית להיפרד מהשטחים האלה, כי זה האינטרס שלנו".

והנה אתה בירוחם, מסתכל על הנבחרים בירושלים, אתה לא שואל את עצמך מדוע דרך רשעים צלחה?

"אני יותר בעצם מסתכל איפה נמצאות החברה והמדינה, לעומת היכן היינו יכולים להיות. חוסר שביעות הרצון בחברה הישראלית, הדימוי העצמי הנמוך, כל זה מביא לדבר הקשה ביותר - האי-אמון, ובאין אמון ייפרע עם".

כשאתה רואה את ליברמן שר חוץ, אתה מתוסכל, המדינה נזלה לך?

"יש בהחלט אכזבה, אבל לא מפני שהוא הגיע מרוסיה, אלא בגלל העמדות הפשיסטיות שלו. הוא לא היה כאן, הוא לא ינק את הארץ ולא חווה את החוויות שלה. פתאום בא אדם מבחוץ, מאקלים תרבותי אחר ותפיסת עולם כוחנית ומגיע לדרגת שר חוץ. אני לא חושב שהוא לא נאמן למדינה, אבל הוא בא ממקום של חשיבה שהיא לגמרי זרה".

אם לא שמת לב, ליברמן זה ישראל.

"לא מסכים. בירוחם עוברים צעירים רבים, קבוצות שמבקשות לפגוש אותי, חלקם בקורסים, חלקם במכינות, חלקם בהשתלמויות, חלקם בטיולים, והם מפיחים בי תקווה שגדל פה דור אחר. לא צריך שהם יהיו הרוב, די שהם יהיו המצפן".

מה יגרום לך להגיד, רבותי, אני חוזר?

"אני מניח שיבוא יום, עוד שנה וחצי או יותר, שבחברה הישראלית תהיה כמיהה לראות בראש המדינה אנשים ישרים, אמינים, בעלי כושר ביצוע מוכח. הערכתי היא שבבחירות הקרובות יסתובבו בין 30 ל-40 מנדטים שיתמכו בכיוון מנהיגותי כזה, ללא חשיבות מכרעת לעמדתם בתחום המדיני-ביטחוני.

"אחרי 'שתי מדינות' שאמר נתניהו, השאלה כבר לא אם אתה שמאלי או ימני. עד הסכמי אוסלו הוויכוח המדיני היה מה הפתרון, בשנים שלאחר אוסלו, הוויכוח האמיתי הוא איך להגיע אליו. היום כולם מבינים שז'נווה זה הפתרון, שנרד מרמת הגולן, שנצא מרוב שטחי יהודה ושומרון ושירושלים תחולק. השאלה איך מגיעים לשם".

יימצא כוח מנהיגותי לבצע את המהלך?

"הלחץ החיצוני יעשה את שלו, כלומר אובמה. ולא תהיה מלחמת אזרחים".

מה לדעתך קורה עם המדינה הזאת מקץ 61 שנות עצמאות?

"לא אסתיר שכשאני רואה את החברה הישראלית וההנהגה שלה, זה מעלה הרבה סימני שאלה בקשר לקיומה, אבל במילון שלי המלה פסימיות לא קיימת. המפגש שלי בירוחם עם צעירים נותן לי המון תקווה".

אולי המדינה זקוקה לוועדה קרואה?

"רעיון טוב, אבל מי ימנה אותה?"

ואולי יהודים לא יכולים להיות עצמאים במדינתם?

"אין לנו אלטרנטיבה וכנראה עוד לא הגענו לתחתית. צריך בהחלט להזכיר את השואה, ואני לא מעלה את שמה לשווא. צריך ללמד את היהודים איך מתנהגים ל'גר ולזר היושב בתוכך'".

מה תפקיד הזקן בסיפור שלך?

"הזקן הוא מותג, והשאלה אם להוריד אותו לא עומדת על הפרק כי הנכדים לא יכירו אותי".

* * *

כביש 40, חזור. בעוד שנה וחצי יסיר עמרם מצנע את כוכב המרשל וייצא מהעיירה המדברית. הסצנה לא תהיה דומה באמת לזו המסיימת את "בצהרי היום" (גרי קופר, כידוע, לא עמד בראש ועדה קרואה), אבל ירוחם בהחלט חמה כמו האדוויל ניו מקסיקו והמרשל הקשיש יוכל לעלות למאליבו שלו (במקום לרכבת שטרם חוברה) ולנוע צפונה אל האופק. היצליח לחזור לירושלים ולשנות את פני האומה? היסתדרו תושבי העיירה בלעדיו? או שמא אלמקייס ואביסרור ישובו לאחוז איש בגרון רעהו? - שאלות. על תמרור אזהרה לצד הדרך מצויר גמל. אכן, יש להתרכז בנהיגה.*


5 הישגים עמרם מצנע מצביע על הישגים בירוחם שיש לזקוף לזכות הקדנציה שלו

1. הקמת אגף נוער ("יש מאין") שאחראי על החינוך הלא-פורמלי של ילדים מכיתה ז' עד י"ב, עם 20 עובדים - סטודנטים ואנשי מקצוע.

2. הקמת מרכז "אופק" לקידום השכלה ותעסוקה של צעירים אחרי תיכון. "כשהגעתי לפה היו 60 צעירים באקדמיה, היום יש 240".

3. אטרקטיוויות נדל"נית. "היום קשה למצוא דירה למכירה או לשכירות בירוחם. לפני חמש שנים על כל מגרש בנה-ביתך התמודדה חצי משפחה, לפני שנתיים - 2.5 משפחות ולפני חודש התמודדו בהגרלה נוספת 10 משפחות על כל מגרש".

4. שינוי בדימוי העצמי של התושבים בעיני עצמם ובעיני שכניהם. "ירוחם", הוא אומר, "היא מקום עלייה לרגל להקניית מודלים של שיקום שכונות". לדבריו, מערך המחשוב והתקשוב במערכת החינוך בירוחם הוא הכי מתקדם בארץ.

5. בריאות. "השגנו תורם, איש העסקים אילן בן דב, שמממן הפעלת מרפאת שיניים כמעט חינם, 10 שקלים לביקור, לכל ילדי העיר, מגיל 6 עד 18, כולל ילדי הבדואים בסביבה".

מצנע בשני משפטים גג

גלעד שליט - "דילמה קשה, 'בכל מחיר' לא נכון".

האיום האיראני - "מפריזים בחומרתו".

אהוד ברק - "השפעתו על ראש הממשלה יכולה להיות חשובה".

מפלגת העבודה - "תיעלם אם לא תתחדש, הסיכוי שזה יקרה - נמוך. היא לא טיפחה יורשים ולשמעון פרס יש חלק מכריע בכך".

חיים רמון - "החמצה גדולה, מעריך אותו".

חברים מהצבא - "יוסי בן חנן, יאנוש בן גל, אמנון רשף. קשר שנכתב בדם לא ייפסק לעולם".

עוזי ארד - "איש מסוכן. אולי חכם, אבל לא נבון".



עמרם מצנע על מרפסת דירתו בירוחם. מכל בקשה לתקצוב אני מוריד מיד עשרה שקלים כדי שיבינו שקראתי את החומר לפני שאישרתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו