בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריאל הירשפלד | הגן של מרכז סוזן דלל - צומח מן המקום

עשרות משחקים של סימטריה ממלאים בלי בושה את הגן שעיצב שלמה אהרונסון בנוה צדק

תגובות

עשרים שנה לגן במרכז סוזן דלל בנוה צדק, תל אביב

הישנו, הנמצא, הופך בקלות למובן מאליו; מרגע שהושג ונעשה חלים גם עליו האדישות והחום. אפשר בקלות להישען עליו, ללכלך גם אותו ולהתגעגע הלאה לארצות רחוקות. וכך, הרבה מפניניה של הארץ ובמיוחד של תל אביב נסתרות כמעט תחת שמיכת המובן מאליו העבה. יכולתם של החיים כאן להתרגל היא לא תיאמן. מתרגלים לרע, לנורא, ליפה, ליקר ביותר, רק כדי להמשיך. רק ברגע של מנוחה נדירה, אולי בסמרקנד, עוצרים רגע ונפקחים.

למרכז סוזן דלל יש לבוא ביום, רצוי בבוקר, כשאין מופעים ורק כמה רקדנים ממהרים לאימון היומי, כשריק כמעט ואין לך לאן למהר, לשבת על מדרגה כלשהי או ספסל ולהחליף נקודת תצפית מדי פעם ולהביט בחצרות הבנויות שהן כיכרות וגנים בעת ובעונה אחת. לא סמרקנד תבוא אליך, אלא איזו תמצית של תל אביב, אבל מכיוון שלא שיערת כלל שיש בה: אלגנטית וענווה, מודרנית וגם קלאסית מאוד, ובעיקר (אם אפשר להחיות את המלה הזאת ולסנן ממנה את ירוקת הזיוף ולראות בה את שורשה הקדמון, התשוקתי): חמודה.

חצר הגן הזאת היא יצירתו של שלמה אהרונסון, גדול אדריכלי הנוף הישראלים. הרגילים לראות יצירות גדולות כמבנים אדירים השלוחים כתותח אל הרקיע, לא יבינו כמעט מה כאן בגדר יצירה. החצר נראית כאילו היתה כאן תמיד והיא שייכת לסביבתה כאצבעות לכף-יד. זו תכונתם הראשונה של הגנים, המבנים והנופים שיצאו מתחת ידו של אהרונסון. הדוגמה המרגשת ביותר לכך היא בוודאי מחלף שער הגיא של כביש מס' 1: מה שהיה עלול להיות פקעת כבישים גמלונית הקורעת את הפתח להרי יהודה מסביבתם הפך בידיו של אהרונסון לתנועת הנחל היוצא מן ההרים. הוא השקיע עמוק את המסלולים המתפצלים והפך את תנועת הלולאה שלהם להמשכה של התנועה ההרמונית של המים הזורמים המתפרצים כביכול מן הנקיק. המבנה כולו מתאים לצורת ההיאספות והשקיעה של הסחף במקומות יציאתם של נחלים מתוך נקיקים. סוללות העפר הוגדלו והפכו ערוגות-טראסה המשתפלות לאט ועליהן ניטעו אלפי עצים. השטח הקרוב לכביש ניטע כמטע ובהמשך הוא מתמזג עם החורש שבסביבה. מחלף שער הגיא הוא גן. מה שהוא מצד אחד כלי מודרני ושימושי לחלוטין הפך לשותף נכון של נוף הארץ. המעשה הוא גדול, אבל רושמו שקט, שליו ושייך.

הגן של מרכז סוזן דלל צומח מן המקום לא פחות מאשר מחלף שער הגיא, אלא שהוא קשוב לקולות אחרים: לבתיה הישנים של נוה צדק, לאסתטיקה האוריינטליסטית המקומית, הפשוטה כל כך, של ראשית תל אביב, לפרדסיה של יפו שהקיפו את המקום, לציוריו של נחום גוטמן ולתפקידו החדש של האתר כמרכז למחול ותיאטרון. כל הדברים הללו מתמזגים בגן: בנייני המתחם, שהיו בעבר בתי ספר (אליאנס ובית הספר לבנות של חובבי ציון) הוחזרו לתפארתם הראשונה ועוטרו בפתחיהם המקבילים בשני זוגות דקלי תמר גבוהים. הסימטריה המוכתבת מעמידת הבניינים הישנים שורה על המרחב כולו: עשרות משחקים של סימטריה ממלאים את הגן בלי בושה בצורות גיאומטריות ובחלוקות פנימיות האופייניות לגנים בארוקיים ומזרחיים. אלא שבמקום הגינון המאומץ של גני הבארוק בחר אהרונסון בסמל חדש של גן, מקומי מאוד - הפרדס. בשני שטחים ניטעו הדרים בתוך משבצות בנויות שביניהן רשת מדויקת של אמות-מים המזרימות מים תדיר ובתחתיתן - ריצוף של אריחים כחולים, המסמן כבציור שמדובר כאן באמות-מים.

הפרדס עבר הפשטה צורנית וגם מעין תמורה ממציאות לציור. ב"פרדס" האחורי שולבה באר (שהיתה בשטח הזה במקורו ונמצאה בזמן העבודות) ועוטרה במערכת מדרגות רבועה. הריבוע קשור כמובן ליסוד הסימטרי, אבל מקומה של הבאר היה מוסט קמעה מציר הבניינים והכיכרות. האדריכל הפך את ההיסט הזה למופע. הוא הדגיש אותו באמצעות שביל המוביל לפינה וחולל אלכסון שהפך לאירוע צורני מעניין, מלא הומור וסמליות. האלכסון הזה מרמז על שפע של שבירות-סימטריה אחרות החבויות בחצרות, וקישורו לבאר הוא מרתק: מקור המים, מקור החיים, הוא גם שבר הסימטריה וגם היסוד המבליט את כוחה.

התיאטרליות של המקום נרמזת בתנועת האבן שליד פתחי המבנים: שבלול-אבן בארוקי (שגם הוא נמצא בשטח בזמן העבודות!) מקיף את עמוד הפנס הטקסי שבשולי המעלות. רמז דק לגרמי-מעלות ארמוניים-אופראיים. אלא שהרמז הוא דק ומחויך. גרם המדרגות אינו מחזיק יותר משלוש מדרגות, והשבלול אינו אלא רמז לשבלול. ובכל זאת הוא שם. הופך את תנועת הכניסה והיציאה של הקהל לזרם מים, להזכיר כי זרמי המים שבתעלות ההשקיה המעוצבות קשורים בזרם החיים כולו.

כאן המקום להזכיר שני יסודות ראשוניים בעולמו של אהרונסון: הקלאסיקה של ציוויליזציות הים התיכון. עולמן של חורבות אתונה ורומא, חומות ירושלים והבנייה הערבית המסורתית. היסוד הבנוי ביצירותיו של אהרונסון מתחיל תמיד ביסוד צורני ומבני עתיק. ומנגד לקלאסיקה: התנועות הטקטוניות של שכבות הקרקע ובמיוחד תנועות המים הרשומות בסלעים, בחופים ובסחף. היסודות הללו אינם מופיעים ביצירתו כציטטות או כרעיונות צורניים גרידא אלא ככוחות פנימיים בעלי נוכחות ראשונית וטבעית לחלוטין. ה"קלאסיקה" היא יסוד האבן-על-אבן; הצורה הגיאומטרית. ממנה נגזרות הסימטריות האופייניות ליצירותיו. ואילו הצורות הכאוטיות, הא-סימטריות, או האי-רגולאריות הן תמיד רישומה של אנרגיה אדירה; של כוח חיצוני הפועל על הצורה. היא כוחם של איתני הטבע וגם של הכוחות המכלים ומהרסים את המבנה.

מרתק לגלות כיצד בגנים של אהרונסון נבנים גם פתחי ההרס והכליה שלהם. הם מוכנים היטב גם למגען של הזנחה ושכחה. הם חוזרים בקלות לטבע. כמה מגניו המרתקים ביותר עשויים שפכי פסולת או סוללות להגנה מפני סחף, כמו ערמות העפר של מפעלי הפוספטים בנגב שאותן עיצב כמערכת-שפך מדורגת שעוברת תהליכי סחף טבעיים.

כיכרות הגן של מרכז סוזן דלל, למרות מרחקן הרב מיערות-יתיר או מערמות העפר השפוך של מפעלי הנגב, דומות לכל נגיעותיו של אהרונסון בנוף הישראלי: הן נועזות ומכונפות במחשבה המשוקעת בהן, אבל הן שרויות בסביבתן בענווה וביראת כבוד עמוקה למה שקדם להן שהוא בבחינת מקום.

(רשימה ראשונה משתיים)

צילום: ארי אהרונסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו